בואו ליצור את הקלישאה הבאה

  • הוסף לסימניות
  • #1
כהמשך לאשכול הקלישאות הגדול, משהו יותר פורה שיפעיל את גלגלי החשיבה העצלים -
חלופות לקלישאות. מוזמנים לייצר כאן אלטרנטיבות לאלמנטים המוזיאוניים שמקשטים בעליבותם כל יצירה ספרותית במאה האחרונה.
לא להתרגש - גם ליצירות שלכם יש תאריך תפוגה, והן הן הקלישאות של מחר. לא נורא. נפתח אז אשכול חדש.

עוד שלוש תזכורות קטנות:

א. לא לערבב בין קלישאות לאינפלציה של השפה, כפי שנעשה בעבר בטעות. "התרגשות עצומה" זו לא קלישאה. סתם תיאור מופרז ואינפלציוני שנעשה בו שימוש נרחב, ויבוא על תיקונו כאשר יצטמצם השימוש בו.
קלישאה לעומת זאת, היא ביטוי שהשימוש בו פסול גם כאשר הוא מתאר נכונה את המציאות. רק משום שהוא קלישאתי.
ב. כדי לא למצוא עצמנו עם מאה הודעות ושתיים וחצי קלישאות (עוד קלישאה - גם המאה וגם השתיים), נא ונא ונא, להניח כאן אחד מהשניים - או קלישאה שהגיע זמננו להיפרד ממנה, או תחליף ראוי. כל השאר ספאם.
ג. תחליף תמיד יהיה קצת כמו ממלא מקום בתלמוד תורה, ואף פעם לא יישב על מקום בעל הבית כהלכה, בסוף זה תלוי מאד בהקשר, ולא כל ביטוי יתאים בכל הקשר שאביו או זקנו התאים אליו. אלה החיים.

נא אישור המנהלים ו/או מיזוג עם האשכול הקודם ו/או חיסול האשכול.

_ _ _

מאשר.
ובזה באתי על החתום פעיה"ק וכו'
 
נערך לאחרונה ע"י מנהל:
  • הוסף לסימניות
  • #4
אגב, באשכול ההוא ההוא, נתתי אופציה להמציא קלישאות..
*
סורי שכתבתי הודעה ולא קלישאה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
איש בריא כשור (*) ועשיר כקורח (*) הגיע מארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות (*) ארצה כדי לשפוך צקון לחשו (*) לפני שריד בית מקדשנו (*) .
בדרכו אל עיר הקודש והמקדש (*), נתקל במהומה רבתי (*): אחד מבני דודינו הישמעאלים (*) ניסה ככל הנראה לזעזע את העם היושב בציון (*) בעזרת חרבו המגואלת מדם (*). במקום התגודדו סקרנים (*), והמון זועם (*) ביקש לעשות בו שפטים (*). פחד זחל בגרונו (*) של מיודענו (*) הגביר. חייו החלו לעבור לנגד עיניו הקמות (*), החל מגן הילדים, דרך חבריו לספסל הלימודים (*), וכלה במשפחה האהובה שהותיר מאחוריו בארץ נכר (*).
המשך יבוא בעז"ה
(*) ועוד חזון למועד (*).
כל הרוצה ליטול יבוא ויטול (*) ויכתוב את הקטע מחדש. כך יוכל לשכתב את ההיסטוריה (*).
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
פשוט להשאיר את המילה הראשונה
איש בריא ועשיר.. ;)
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
אגב, באשכול ההוא ההוא, נתתי אופציה להמציא קלישאות..
*
סורי שכתבתי הודעה ולא קלישאה.
חזרתי לאשכול ההוא ההוא, ואני רואה שאלה די שני נושאים שונים.
שם הנושא הוא הקשר למציאות, וכאמור תיאורים מופרזים או נלעגים.
כאן העניין הוא צירופי מילים, פתגמים וביטויים שעבר עליהם הכלח (*), אבד ונאלח. פג תקפם, נמר טעמם ונמס ריחם. אלה צירופים בין מילים שמצד משמעותם המקורית לאו דווקא מבטאים טוב יותר את המצב. כוחם דווקא במקוריות והשנינות הגלומה בהם, זכרונה לברכה.
ככל שמדד ההומור בקלישאה גבוה יותר, כך תוחלת חייה קצרה ומסוכנת יותר. בדיחה לא מספרים פעמיים, ואם בכל זאת מספרים זה יותר עצוב ממצחיק (*).
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
שעבר עליהם הכלח

1. זה מתאים יותר לאשכול 'פסוקים שהשתרשו בשפת הדיבור עם שיבוש'. (המקור: איוב, עָלֵימוֹ אָבַד כָּלַח. 'אבד' ולא 'עבר').
2. יש לדון האם גם פסוק או ביטוי תנ"כי, נכון להגדירו כקלישאה.
 
נערך לאחרונה ע"י מנהל:
  • הוסף לסימניות
  • #9
כתבתי הקטע מחדש:
הוא היה בריא, הוא לא הכיר בפניצילין, ואפילו לא באקמול. לדידו הללו לא היו. ואם היו, למה היו, שמא לתזרים המליונים של ייצרני התרופות? בזה הוא דווקא מכיר אוהו מכיר. מהצד המזרים, והזורם עם התזרים. הוא הגיע לכאן, מיבשת המזומנים, והמוזמנים הרבים שבחגיגה הגדולה, מביא איתו בתרמיז בדמות מבטאו הירוק, אותה ואת דגלה.

הוא הגיע לאשר אהבה נפשו, לקיר הנטוי, מקריב ליבו אל ליבו. כקרבן מנחה לבוראו. בדרכו אל אוהליבה, הרגיש כאילו יתדותיה נעתקו. צעיר שאבות אבותיו, נתברכו בקללת ידו בכל, ממש את ברכתו ואת משענת חיותו.

מיד הופיעו כוכבים השואפים לחזור לכור המאור הגדול, וכחול אשר מתחולל בסער. הכוכבים, בשם כוכב צדקם.

והחול בשם אלפי רבבותיו.

והוא ירך ליבו כחול. וכוכב פחד התמקם בקנה נשימתו.

הוא סופר את רגעיו וסופר את דולריו. כל שנותיו, החל מהדולר הראשון, אותו קיבל מאביו, עבור דרך עשרות דולרים, ונותניהם, עיסקאות כושלות, ואלו שהובילו אותם אליהם, המליונים, והחברים שבאו בעקבותיהם.

כל מה שקנה, וכל מה שהיה לו, בלי שקנה.

כל מה שהשקיע, וכל מה שנשאר בארנקו לעד...

ומילותיו ומחשבותיו חוללו, הדן עולה,

ומי שאותיותיו בקצה אצבעותיו, ימשש ויממש אוצרותיו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
1. זה מתאים יותר לאשכול 'פסוקים שהשתרשו בשפת הדיבור עם שיבוש'. (המקור: איוב, עָלֵימוֹ אָבַד כָּלַח. 'אבד' ולא 'עבר').
2. יש לדון האם גם פסוק או ביטוי תנכ"י, נכון להגדירו כקלישאה.
אכן יש לדון.
כהחלטת ביניים הכרעתי ביני לבין עצמי שלא נכון להגדיר פסוקים כקלישאות, למרות שהם הדוגמא הנפוצה ביותר, עם שפע בלתי נתפס של ביטויים ופניני לשון שמפוזרים במרחבי השפה, חלקם הגדול שָׁחוּק משְׁחוֹק.
אני הוריתי היתר לעצמי משלוש סיבות:
1. זה אפילו לא סדר המילים המקורי.
2. הרבה ביטויים שגרתיים מופיעים בפסוקים, "מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים מְקַפֵּץ עַל הַגְּבָעוֹת", "וַיְמָרֲרוּ אֶת חַיֵּיהֶם", "פיתום ורעמסס" ועוד הרבה, אבל מצוטטים בשפה בהקשר שונה, ולא קדוש בכלל. בשונה מהחזלי"ם "בוצין בוצין מקטפיה ידיע"; "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו וכו'"; "יגעת ומצאת תאמין" וכדומה שמשמעותם יותר עמוקה ומקודשת.
3. אני את הפרפרזה לקחתי מתקוף תעשה ביגועים, שם אכן הנוסח הוא "אבד עליו הכלח ונאלח", וזה הדבר הכי רחוק מקדוש שאפשר לחשוב עליו.​
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #11
אכן יש לדון.
כהחלטת ביניים הכרעתי ביני לבין עצמי שלא נכון להגדיר פסוקים כקלישאות, למרות שהם הדוגמא הנפוצה ביותר, עם שפע בלתי נתפס של ביטויים ופניני לשון שמפוזרים במרחבי השפה, חלקם הגדול שחוק משחוק.
אני הוריתי היתר לעצמי משלוש סיבות:
1. זה אפילו לא סדר המילים המקורי.
2. הרבה ביטויים שגרתיים מופיעים בפסוקים, "מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים מְקַפֵּץ עַל הַגְּבָעוֹת", "וַיְמָרֲרוּ אֶת חַיֵּיהֶם", "פיתום ורעמסס" ועוד הרבה, אבל מצוטטים בשפה בהקשר שונה, ולא קדוש בכלל. בשונה מהחזלי"ם "בוצין בוצין מקטפיה ידיע"; "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו וכו'"; "יגעת ומצאת תאמין" וכדומה שמשמעותם יותר עמוקה ומקודשת.
3. אני את הפרפרזה לקחתי מתקוף תעשה ביגועים, שם אכן הנוסח הוא "אבד עליו הכלח ונאלח", וזה הדבר הכי רחוק מקדוש שאפשר לחשוב עליו.​
אגב, לפעמים יותר חילול הקודש להשתמש באותם פסוקים ומאמרי חז"ל כחצץ לבטון היצירות הגרועות, בפרט בקונקטסטים מסויימים, מאשר להגדיר את השימוש הלז כקלישאה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
כתבתי הקטע מחדש:
הוא היה בריא, הוא לא הכיר בפניצילין, ואפילו לא באקמול. לדידו הללו לא היו. ואם היו, למה היו, שמא לתזרים המליונים של ייצרני התרופות? בזה הוא דווקא מכיר אוהו מכיר. מהצד המזרים, והזורם עם התזרים. הוא הגיע לכאן, מיבשת המזומנים, והמוזמנים הרבים שבחגיגה הגדולה, מביא איתו בתרמיז בדמות מבטאו הירוק, אותה ואת דגלה.

הוא הגיע לאשר אהבה נפשו, לקיר הנטוי, מקריב ליבו אל ליבו. כקרבן מנחה לבוראו. בדרכו אל אוהליבה, הרגיש כאילו יתדותיה נעתקו. צעיר שאבות אבותיו, נתברכו בקללת ידו בכל, ממש את ברכתו ואת משענת חיותו.

מיד הופיעו כוכבים השואפים לחזור לכור המאור הגדול, וכחול אשר מתחולל בסער. הכוכבים, בשם כוכב צדקם.

והחול בשם אלפי רבבותיו.

והוא ירך ליבו כחול. וכוכב פחד התמקם בקנה נשימתו.

הוא סופר את רגעיו וסופר את דולריו. כל שנותיו, החל מהדולר הראשון, אותו קיבל מאביו, עבור דרך עשרות דולרים, ונותניהם, עיסקאות כושלות, ואלו שהובילו אותם אליהם, המליונים, והחברים שבאו בעקבותיהם.

כל מה שקנה, וכל מה שהיה לו, בלי שקנה.

כל מה שהשקיע, וכל מה שנשאר בארנקו לעד...

ומילותיו ומחשבותיו חוללו, הדן עולה,

ומי שאותיותיו בקצה אצבעותיו, ימשש ויממש אוצרותיו.
אומנות. תענוג.
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
ביקשתם. קיבלתם.

איש איתן הדור (*) וגביר כביר (*) הגיע ממדינת ההזדמנויות הבלתי קצובות (*) ארצה כדי להגיר דמעת נפשו (*) לפני שארית בית אלוקינו (*) .
בדרכו אל קרית קודשי הקודשים (*), נתקל במהפכה זוועתית / הפרת סדר מערכתית (*): אחד מנכדי אבינו יצחק (*) ניסה ככל הנראה לזעזע את יהודי ארץ הצבי (*) בעזרת חרבו המסואבת בנפש אויביו (*). במקום התלהקו אפִּים (*), וקהל רועם (*) ביקש למצות בו את נקמתם (*). חרדה לפתה את גרונו (*) של מיודענו (*) הגביר . פרקי ההסטוריה החלו לעבור כחזיון בהתה (*), החל מכיתת הגן, דרך מגרש המשחקים וחופשות הסקי של בית הספר (*), יקיריו שנותרו באדמות זרים היו קץ המחזה(*).
פרקים נוספים יגולו לעין הקורא בהמשך בעז"ה (*) ועוד חלון למועד (*).
הקלישאות לכל חפץ מוגשות (*) ויכתוב את הקטע מחדש. כך יוכל לרענן את קורות הדורות (*).
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
ביקשתם. קיבלתם.

איש איתן הדור (*) וגביר כביר (*) הגיע ממדינת ההזדמנויות הבלתי קצובות (*) ארצה כדי להגיר דמעת נפשו (*) לפני שארית בית אלוקינו (*) .
בדרכו אל קרית קודשי הקודשים (*), נתקל במהפכה זוועתית / הפרת סדר מערכתית (*): אחד מנכדי אבינו יצחק (*) ניסה ככל הנראה לזעזע את יהודי ארץ הצבי (*) בעזרת חרבו המסואבת בנפש אויביו (*). במקום התלהקו אפִּים (*), וקהל רועם (*) ביקש למצות בו את נקמתם (*). חרדה לפתה את גרונו (*) של מיודענו (*) הגביר . פרקי ההסטוריה החלו לעבור כחזיון בהתה (*), החל מכיתת הגן, דרך מגרש המשחקים וחופשות הסקי של בית הספר (*), יקיריו שנותרו באדמות זרים היו קץ המחזה(*).
פרקים נוספים יגולו לעין הקורא בהמשך בעז"ה (*) ועוד חלון למועד (*).
הקלישאות לכל חפץ מוגשות (*) ויכתוב את הקטע מחדש. כך יוכל לרענן את קורות הדורות (*).
ענק. אבל:
שו הדא?
חרדה לפתה את גרונו
גם כבר משומש.
לא שונה. ללמדך שאחת בפסקה שלימה לא הורגת אף אחד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
  • הוסף לסימניות
  • #18
"לא כוכבים ולא סהר, הכל בסדר" אמרה שולמית לנתנאל שקפץ ממיטתו לשמע זעקותיו של דני.
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
תמיד הייתי נתקלת במילה קלישאה, כשהיא מסיימת משפט, מדגישה את אמיתותו.
לדוגמא: "הוא היה בשבילו כל העולם, וזאת לא קלישאה"
אז לתומי גדלתי עם ההבנה המוטעית כנראה, שקלישאה זאת מילה נרדפת ל'סתם', 'בכאילו' וכו'

מאז האשכולות הקלישאתיים, מנסה להגדיר לי מחדש ולהבין מה זה בדיוק, ולא מצליחה.
את גוגל גם לא הצלחתי להבין :(

אולי מישהו מגדיר בצורה פשוטה ומדויקת, מה פירוש המילה?

תנקס.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה