בואו נדבר רגע על יואל ארלנגר

  • הוסף לסימניות
  • #1
זקני הפורום בוודאי זוכרים ויודעים. אלו מכם שלא - אזכיר נשכחות.
@יואל ארלנגר התחיל לכתוב ספר לפני רבות בשנים. הוא העניק לספר את השם המשעשע "האוטוביוגרפיה הבדיונית של יואל ארלנגר", וזה כל דבר חוץ מאוטוביוגרפיה. זה ספר מדומיין, שלהערכתי אין בו ולו 5% עובדות שקרו באמת. דמיונות על גבי דמיונות, עליזים; קולחים ומשעשעים.

בשנים האחרונות לפי מה שהבנתי הוא כתב והתקדם טיפין טיפין בספר. עוד ועוד. פיסה אחרי פיסה. לאחרונה הוא שלח לי את הספר. (אל תשאלו מה נדרשתי לעשות בשביל זה).
עכשיו, כך: הספר לא גמור, חסר בו איזה 20% להערכתי.

יואל סבור שהספר לא מספיק בשל. (יואל - מקווה שזה בסדר לכתוב את זה פה)
אני, מצטער, סבור אחרת.
בעיניי, הספר טוב עוד יותר ממה שאפשר לקוות. כתוב בגוף ראשון, מקורי, יצירתי, כתוב באומנות נדירה. מן הסתם אפשר לשפר ולייעל, כמו כל ספר, אבל בגדול המוצר הבסיסי ממש טוב. נפלא. מקורי. אין היום משהו בשוק הספרים החרדי שדומה לזה בכלל.
נאמר כך: אלו שמכירים את האיש מפרוג, מכירים ומלקקים את האצבעות. אלו שלא - יהיו בהלם מוחלט כשיקראו את הספר, החל מהעמוד הראשון.
חיפשתי לכם לינקים לספר, מתוך פרקים שיואל העלה פה בעבר, לא מצאתי.
@יואל ארלנגר יש לי את הרשות שלך להעלות פה פרק ראשון או שניים?

בקיצור; הספר בנוי משלושה רבדים:
א - העלילה עצמה. יואל (כלומר בן דמותו הספרותי) הולך לפה והולך לשם
ב- חלומות. הספר משופע בהם. והם עשירים ונפלאים ומפורטים.
ג- היזכרויות, פלאש-בקים. יש בספר הרבה מאוד העלאה זכרונות, ואישים שונים מספרים על חייהם בעבר. עיין ערך חצבאני המספר על דגסטן מולדתו.

קשה לתאר במילים עד כמה הספר טוב, ולכן לא אעשה זאת.
מה שכן, אשמח לשמוע את עצתכם. האם תעזרו לו לצאת להד-סטארט, או אם יש לכם רעיון טוב יותר?
(ולא, בהוצאות החרדיות זה כנראה לא יעבור, כי... נו, אתם מבינים. יואל)

בהערכה גסה הוא יצטרך בערך 20000 ש"ח להוציא את הספר.
ועכשיו המיקרופון שלכם. ואל תהיו ציניים, כי העניין רציני.
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
זקני הפורום בוודאי זוכרים ויודעים. אלו מכם שלא - אזכיר נשכחות.
@יואל ארלנגר התחיל לכתוב ספר לפני רבות בשנים. הוא העניק לספר את השם המשעשע "האוטוביוגרפיה הבדיונית של יואל ארלנגר", וזה כל דבר חוץ מאוטוביוגרפיה. זה ספר מדומיין, שלהערכתי אין בו ולו 5% עובדות שקרו באמת. דמיונות על גבי דמיונות, עליזים; קולחים ומשעשעים.

בשנים האחרונות לפי מה שהבנתי הוא כתב והתקדם טיפין טיפין בספר. עוד ועוד. פיסה אחרי פיסה. לאחרונה הוא שלח לי את הספר. (אל תשאלו מה נדרשתי לעשות בשביל זה).
עכשיו, כך: הספר לא גמור, חסר בו איזה 20% להערכתי.

יואל סבור שהספר לא מספיק בשל. (יואל - מקווה שזה בסדר לכתוב את זה פה)
אני, מצטער, סבור אחרת.
בעיניי, הספר טוב עוד יותר ממה שאפשר לקוות. כתוב בגוף ראשון, מקורי, יצירתי, כתוב באומנות נדירה. מן הסתם אפשר לשפר ולייעל, כמו כל ספר, אבל בגדול המוצר הבסיסי ממש טוב. נפלא. מקורי. אין היום משהו בשוק הספרים החרדי שדומה לזה בכלל.
נאמר כך: אלו שמכירים את האיש מפרוג, מכירים ומלקקים את האצבעות. אלו שלא - יהיו בהלם מוחלט כשיקראו את הספר, החל מהעמוד הראשון.
חיפשתי לכם לינקים לספר, מתוך פרקים שיואל העלה פה בעבר, לא מצאתי.
@יואל ארלנגר יש לי את הרשות שלך להעלות פה פרק ראשון או שניים?

בקיצור; הספר בנוי משלושה רבדים:
א - העלילה עצמה. יואל (כלומר בן דמותו הספרותי) הולך לפה והולך לשם
ב- חלומות. הספר משופע בהם. והם עשירים ונפלאים ומפורטים.
ג- היזכרויות, פלאש-בקים. יש בספר הרבה מאוד העלאה זכרונות, ואישים שונים מספרים על חייהם בעבר. עיין ערך חצבאני המספר על דגסטן מולדתו.

קשה לתאר במילים עד כמה הספר טוב, ולכן לא אעשה זאת.
מה שכן, אשמח לשמוע את עצתכם. האם תעזרו לו לצאת להד-סטארט, או אם יש לכם רעיון טוב יותר?
(ולא, בהוצאות החרדיות זה כנראה לא יעבור, כי... נו, אתם מבינים. יואל)

בהערכה גסה הוא יצטרך בערך 20000 ש"ח להוציא את הספר.
ועכשיו המיקרופון שלכם. ואל תהיו ציניים, כי העניין רציני.
תרשה לי, כמה:
א. למה זה "כל דבר חוץ מאוטוביוגרפיה"? זאת בדיוק אוטוביוגרפיה, אבל דמיונית, וכפי שהמחבר קרא לה. ו-5% אמת זה אולי הרבה.

ב. מסכים אתך שהספר נמצא ברמה גבוהה מאוד, אבל אין ספק שצריך גימור כדי להדפיס. כמו כן, אם אכן חסרים 20%, מדוע הספר נחשב מוכן להדפסה?

ג. חולק על טענתך שבהוצאות החרדיות הוא לא יעבור. אין בו שום בעיה, והוא יתקבל באהבה לא פחות מהספר הצהוב שראיתי היום בקטלוג של 'אור החיים'. אם יש מה שיפריע, זה העיסוק במחלוקת סלאוויטא-וילנה, אבל הוא לא נכנס לעומק המחלוקת האידאולוגית, אולי בנגיעות קלות, כך לפחות אמר לי יואל בזמנו.

ד. אעודד כל הד-סטארט ואראה חשיבות בתמיכה ברעיון הנפלא הזה. הספר הזה איכותי באמת, וחסרים כמותו בשוק שלנו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
הכישרון של יואל הוא נדיר. מלא וגדוש, עשיר ועסיסי.
אין ספק שכל ספר שלו בכל נושא יצליח מאוד.
אשמח להיות מהמסייעים בכל המצטרך.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #4
אתה מתרים בשבילו?
מצד הכסף - אני לא רואה מקום לחשוש, יעבור בטוח, בעז"ה.
השאלה אם בכלל הוא רוצה להוציא אותו. בינתיים לא נראה כך.
אבל אם מכבש הלחצים כאן יקדם את הספר במשהו - זה כבר שווה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
אתה מתרים בשבילו?
מצד הכסף - אני לא רואה מקום לחשוש, יעבור בטוח, בעז"ה.
השאלה אם בכלל הוא רוצה להוציא אותו. בינתיים לא נראה כך.
אבל אם מכבש הלחצים כאן יקדם את הספר במשהו - זה כבר שווה.
הוא לא מספיק מאמין בספר. ללא ציניות. היו לנו שיחות רבות בנושא.
חשבתי שאם הוא יראה פה את התמיכה והאמון של כולנו, זה ישפיע.

באמת שאין לי מושג איך אנחנו יכולים - כקהילה מעריצה ואוהדת - לסייע לו.
אם יש לכם רעיונות, או סתם כך אכפתיות לנושא, אנא הגיבו פה בבקשה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
לא מכיר מספיק את יואל,
אבל מהמעט שהתרשמתי - הוא נראה כמו פרפקציוניסט.
הכל צריך להיות מושלם.

הוא בוודאי רוצה שספר הביכורים שלו יהיה גם הוא מושלם המושלמים.

בשיחה הרבה הבאה שלכם בנושא, תוכיח לו שרוב הספרים בשוק נמוכים בהרבה מרמת הכתיבה שלו.
אז יאללה, להוציא.

ושהספר השלישי שלו יהיה המושלם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
נורא פשוט.

@יואל ארלנגר צריך להוציא ספר בישול.

הכל התחיל מצילום סטיילינג של מתכון מוצלח, לכאורה כמובן, וכל השאר היסטריה.
מתנה לשוויגער, דורון דרשה לאדמו"ר ממה שמו, וז'אנר חדש יעשה את דרכו.
אפילו שמות תקבל עכשיו במתנה, שים לב:
"פרוזה לרעב" או "פרולונג שוט" או "פריים-קורט ופרומקייט".
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
נורא פשוט.

@יואל ארלנגר צריך להוציא ספר בישול.

הכל התחיל מצילום סטיילינג של מתכון מוצלח, לכאורה כמובן, וכל השאר היסטריה.
מתנה לשוויגער, דורון דרשה לאדמו"ר ממה שמו, וז'אנר חדש יעשה את דרכו.
אפילו שמות תקבל עכשיו במתנה, שים לב:
"פרוזה לרעב" או "פרולונג שוט" או "פריים-קורט ופרומקייט".
וואלה, קניתי את הקונספט
סיפור על בשר מספר חמש, טמצכון לבשר העגל.
או על מתכון לכבוד שבת הסיפור הקודם, עם ממתכון לגעפילטע.

ואם דווקא יהיה חסר, תכתוב סיפור על רחמים, תמחיז תשורר, ותצרף דיסק :)
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
תרשו לי במחילה מכבודכם.
כאחד שמעורה לא מעט בשוק הספרים החרדי, אני חושב שהספר הזה הוא טוב מאוד, הוא אכן חידוש מרענן במדף הספרים החרדי אבל יש בו גם כמה בעיות בסיסיות מתוך מה שאני זוכר.
דבר ראשון. הספר מכיל מילים או מושגים שלא עוברים עדיין בציבור החרדי (למה עדיין? כי בסופו של דבר הכל עובר, לא עלינו, זה לוקח זמן). הוא ספר טוב שהקדים את זמנו בכמה שנים טובות. אם רוצים להוציא אותו צריכים לעדן אותו מעט להתאים לתקופתנו.
דבר שני. לפי דעתי, הספר נמצא תחת קטגוריה של מד"ב = מדע בדיוני. הוא אמנם מספר סיפור אך הקורא מבחין מיד שמדובר במשהו בדיוני. ולפני שכולם יעמדו ויצעקו שכל הספרים בחנות זה בדיוני אני אסביר: רוב הספרים שבחנות לקוחים אמנם מעולם הדמיון אך הם נכתבו על קרקע המציאות. הסופר אומר כביכול "נכון שאני דמיינתי את זה, אבל הכל מציאותי להפליא". אפילו סדרת ממלכה במבחן של קינן לא מוגדרת כמד"ב. היא נכתבה על זמן אחד משלנו אבל עדיין מציאותי. לעומת זאת 'אחד מאלף' של קינן נכתב כמד"ב ברור (למרות שאין בו חוצנים וכד' אלא נטו טכנולוגיה עתידנית מופרזת).
לכן הספר הזה, על פי צורת הכתיבה שלו, צריך להיות מוגדר כמד"ב וכך להציג ולשווק אותו. אפשר אולי לקרוא לו אליגוריה לחיים האמיתיים שלנו.
דבר שלישי. הספר אכן צריך גימור, כמו כל ספר שאמור לעלות על המדף. עריכה, פיסוק, בניית משפטים, דיוק והגהה. עד כמה שזכור לי הספר גם לא סגור עד הסוף וחסר לו את הנעילה האחרונה. גם השם יהיה חייב עדכון. "האוטוביוגרפיה הבדיונית של יואל ארלנגר", יכול לבוא ככותרת משנה מתחת לשם קצר וקליט בן מילה אחת או שתיים.

אם עברנו את שלושת המשוכות הללו ורצף הפרקים שפורסמו כאן יקבלו צביון של ספר, אין כל צורך בהד-סטארט. הספר הזה יכול לעמוד בקדמת החנות, להימכר היטיב (למרות שהוא לא יהיה קל לעיכול בתחילה) ואף לפתוח פתח למדף חדש של ספרים דמיוניים עסיסיים - מד"בים, כפי שקיימים בכל העולם.
@יואל ארלנגר קדימה, העם אתך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
ועכשיו המיקרופון שלכם. ואל תהיו ציניים, כי העניין רציני.

הרצינות שלי בתחום היא אחרת:
למה בעצם צריך ספר כדי להוכיח את רצינות העניין ואיכות הכתיבה?
(ובפרט אם הספר זקוק להד-סטארט, שזה אומר שהמטרה והתכלית הן עצם הוצאת הספר).

בדור כזה,
אולי צריכים ללחוץ ולסייע ליואל לפתוח בלוג כלשהו + פרסומות שמנות רווחיות + אישור כל הוועדות לענייני כשרות (אופציונאלי)?

רק שואל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
(למה עדיין? כי בסופו של דבר הכל עובר, לא עלינו, זה לוקח זמן).
לענ"ד, התהליך קורה הפוך. הצנזורה הופכת בהדרגה להיות מגבילה יותר וקיצונית יותר.
לצערנו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
לענ"ד, התהליך קורה הפוך. הצנזורה הופכת בהדרגה להיות מגבילה יותר וקיצונית יותר.
לצערנו.
ומצד שני יש קליינטורה גדולה, מאוד. שעוקפת את הצנזורה.
פתאום השבועונים כבר לא מוקצים כבעבר. לפתע כל הספרים נכנסים לספריות ומשם הדרך הביתה קצרה.

המטוטלת מכה בנו שוב. :)
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

לפני כמה זמן ממש נכנסתי לחנות ספרים, וממש שאלתי את המוכר איפה הסיפור האחר של @הווה פשוט . המוכר לא ידע.
בסוף התקשר למי שמתקשרים מוכרי הספרים (אולי לגי פי טי? מי יודע מי ענה לו שם בטלפון? אולי גדי מהשב"כ? אולי רונה מהפרקליטות?), והסתבר שהספר היה מונח מאחוריו, הפוך. השדרה צמודה לקיר. אחד על השני. אולי 10 כאלו. באמת סיפור אחר...

ככה לא מוכרים ספרים, מר הווה פשוט! מאמין שהחנות סידרה את הבאג מאז. אגב, אם המחבר יקר לכם, פשוט תכנסו לחנות ספרים ותבדקו שהספר שלו נמצא במיקום טוב ומזמין. אם לא, בקשו מהמוכר שיתקן את העוול. ככה גם תעשו חסד נסתר בחודש אלול, אחחח.

בקיצור, הספר התגלה כהצלחה גדולה - ולא, לא רק בגלל ש @הווה פשוט ריחם על @נתן הפשוט וכתב לו לאחר הרכישה הקדשה במייל - מטופשת ומלאת סופרלטיבים מופרכים, חחח בדיוק כמו שביקש הפשוט... הסמקתי ממש...
הספר, באמת, חגיגי במיוחד.

מדובר בספר הומוריסטי ומוצר הביכורים של סופר שכתב בעיקר כאן (דז'ה וו!!!!). והספר מהמם ושנון וחריף ומלא עומק. בניגוד לספר הומוריסטי אחר, צהוב, ורדוד יותר משלולית דשא.
למעשה, מפתיע ככל שזה יישמע - - לא הייתי מסווג את "סיפור אחר" כספר הומוריסטי קודם כל. לא. הוא הרבה יותר מזה. הוא סיפור על חברויות אמת, על אכפתיות, על בחירות טובות ופחות טובות בחיים. על 7000 רגשות סביב שוקולד. ועוד כל מיני דברים.

הספר כתוב סיפורים סיפורים, עם כמות הזויה של משחקי מילים וסצנות מלאות הבעה ועומק אנושי טוב. וחרוזים. והברקות. ויציאות. וסגירות מעגלים (מוגזמות לטעמי, כן אכתוב זאת שוב גם בהמשך סליחה).
אבל רגע עם הפרגונים, נהיה רגע ישראלים, חמצוצים, מרירים וזה, ונגיד קודם מה לא טוב בספר, אוקיי?

1.
יש פה כמה סיפורים, עם פערים מטורפים בנפחם. אחד יהיה 60 עמוד למשל, והשני 3. זה לא מאוזן! הצילו! היה כדאי למסגר כל סיפור, או לחלק את הספר מראש לכמה חלקים. כל חלק - סיפור.

2.
יש משפטים או קטעים שנפלה הנקודה בסוף המשפט. דוגמה: זה מציק כי מרגיש כאילו לא מהודק עד הסוף

3.
הסיפורים מסתיימים עם פאנץ' מוגזם בד"כ. הייתי מוותר על רוב הסיומים. יותר אנשים יישארו ככה בחיים,

4.
וזהו, אין עוד חסרונות. אה, אנשים מהדור הקודם יגידו שאין כאן פסקאות שבנויות נכון, אלא שורות שורות מנותקות אחת מהשניה, לא יודע, זה קריא וכייפי כמו שזה.

עכשיו למילים הטובות - זהירות יש המון!
הדמויות מופלאות. הן אמינות. הן טובות. עשויות טוב. זו הבשורה הגדולה.

בספרי ביכורים רבים, הדמויות עשויות מגומי. לא מרגישות אמיתיות. כאן הפוך. הכי הפוך שיש.

המקוריות. אין פה שום דבר דומה למשהו שאנחנו מכירים. הספר הזה הוא לא חיקוי של משהו קיים. (לתחושתי - גם לא של סוגה גויית כלשהי)
וזה כל כך כיף לקרוא בו. אין כאן דמויות 'רעות' באמת, אכזריות או משהו. באופן די מדהים, כל הדמויות חיוביות, מי יותר ומי הרבה יותר!!

סיפור הפתיחה הארוך מאוד על הרב גלנץ תפס אותי בהפתעה. לא ציפיתי לאורך כזה, ולא לדמות כזו. ולא לעומק הזה!
הרב גלנץ הנכבד והיוקרתי בנוי נפלא, למרות שמימיי לא פגשתי רב ממסדי עם משכורת ותנאים ברמה של הרב גלנץ, הווה פשוט מיטיב להעביר את הרושם המדוייק. ובלי לתאר את המעמד שלו ישירות! רק באזכורים אגביים ונסיבתיים. שזה וואו.

הוא מגיע למקומות שלא היה בהם שנים, ונזכר בארועים שחווה כבחור. דמויות מהממות, צבעוניות, זירות טובות, הרבה סיגריות ובירות. הזכיר לי כל מיני קטעים של ידיד נפשי וליבי @יואל ארלנגר - קקטוס. אבל בניגוד לקקטוסנו עם הכתיבה המרהיבה שאיש לא הצליח ולא יצליח לחקות, הדמויות של הווה פשוט אמינות יותר. לא "פליימוביליות" אלא "אנושיות ויומיומיות". קשה להסביר, תקראו תבינו.

חיבוטי הנפש שלהם מעולים, ושוב בפעם המאה - אמינים.
אכתוב פה משפט שבוודאי יגרד להרבה, מתנצל מראש: כשאני קורא את איסתרק-מהללאל-יוזבד וכו', חיבוטי הנפש של הדמויות מרגיזים אותי. הם מרגישים לי מאוד נוקשים ודוקרניים, מייסרים ותובעניים. בסגנון דיקור סיני אטום מבע. כאן יש משהו נעים, רך ומכיל בהרבה.

ונחזור לסיפור האחר...
מעל הכל יש לנו כאן הומור. הרבה ממנו. הומור טוב, חד, חי, עשיר, מקורי, יפהפה. עמוס בשנינויות אבל לא מעצבנות.
וגם - רגש יהודי חם, אמיתי. הערצה ואהבה אמיתית לתורה, רוחניות, מצוות. משהו שמורגש היטב בכל דף בספר.

חבר סיפר לי שישב 4 וחצי שעות ברצף ולמד, משהו שהוא לא עשה לצערנו שנים רבות, אבל הצליח לעשות זאת בעקבות אחת הדמויות בספר שלפנינו. אמיתי, מבטיח.

ואין לי עוד מה להוסיף. רצתי לקנות את החלק הבא עם העטיפה הכתומה היפהפיה.
שבוע טוב!
ארבע שנים של צפיה מאז הכרכים הקודמים, וכמות הפייק ניוז, ההוצאות להורג וההשערות לא ניתנות לספירה. כבר ממבט ראשון בספר, ניתן להבין שההשקעה והאורך מצדיקים את ההמתנה.
כמו תמיד, בביקורות מסוג זה אני מעט מתקשה לחלק לכותרות מסודרות ולנושאים, עימכם הסליחה...



כשיש ביד שתי ספרים, אפשר כבר להתחיל לדבר בפרספקטיבה של סדרה, ולבקר בהתאם. ע"פ הבניה של הספרים עד כה, אני מהמרת, ודי בטוחה בדעתי, שזה הולך לכיוון של טרילוגיה. ולפני שאתם מגלגלים עיניים ומגחכים על הטרנד, בואו נדבר רגע מה זאת טרילוגיה, ומה ההבדל בינה לבין סדרת ספרים. טרילוגיה בעיני היא שלושה ספרים, עם דגש על המספר שלוש. העלילה היא עלילה אחת, המחולקת לספרים עם סיום ביניים בכל ספר, עד הספר האחרון. הספר הראשון לרוב יהיה הכרות עם העולם בו הטרילוגיה מתקיימת, הצגת הקונפליקט המרכזי של העלילה, כשהספר יסגר בטוב, יחסית. הספר השני יהיה הספר הקשה ביותר, העלילה תעמיק עוד, הטוב והרע יתרחקו עוד יותר זה מזה, האופל יתגבר, והסיום – לרוב לא חיובי. הספר האחרון ימשיך את השני, עד לנקודת השיא ולהתרה. לעומת זאת, סדרה בעיניי, היא אוסף של ספרים הנמצאים תחת כותרת משותפת – גיבור זהה, קונספט זהה, זירה זהה ועוד. בשנים האחרונות תופעת הסדרות התפשטה בציבור החרדי בשיטת כל המרבה הרי זה משובח, ומחצית מהספרים הם 'חלק מסדרת המתח האגדית' או ש'עלילותיו של גיבורנו לא תמו וניפגש שוב בספר הבא'. בגלל כל זה, הופעה של טרילוגיה אמיתית, ועוד פנטזיה – היא מבורכת בעיניי, ואני מקווה שבעקבותיה התופעה תתפשט עוד ועוד.

הספר בנוי בצורה מדהימה. אם בספרים הקודמים היו תלונות על התמרחות, פה העלילה קצבית וכל משפט הוא תגלית חדשה והתקדמות בסיפור. הספר מתחיל בפרולוג מפחיד וקשה לקריאה, ואח"כ בערך מאתיים עמודים של התרחשויות שליליות. לאחר מכן יש אתנחתא קלה למשך כמה עשרות עמודים כיפיים ומגניבים, ואז כמעט עד סוף הספר האופל משתלט ולינאר חוטפת מכל כיוון אפשרי. ופתאום, ממש במאה עמודים האחרונים של הספר, סוף סוף משהו טוב קורה ללינאר, עד הסיום – שבו המצב בשלוש הממלכות קשה מאי פעם, אבל לינאר ופיאגרו באיזשהו ניצחון חלקי על המשטר. ואז, מגיע האפילוג. קטע פשוט יפיפה. ספרותית, כתיבתית, עלילתית. והדבר המדהים בעיני – זה שהסופרת סגרה מעגל עם האפילוג.
העלילה מדהימה ומפתיעה, מלאת הפתעות וטוויסטים. מתברר, כצפוי, שהסופרת ידעה מראש בדיוק מה הולך לקרות בספרים הבאים, ושתלה הרבה רמזים מקדימים ושאלות שנפתרות. בלי לתת מדי הרבה ספויילרים – אגדות רבות מתגלות כאמיתיות, חלומות מתגשמים ודמויות מהעבר מוארות באור חדש ומפחיד. קטע שאהבתי הוא הספר בתוך ספר – מלכות של שמש ירח ועשן כוכבים. מגניב!

כצפוי מסיפור דיסטופי, האופל שולט בכל. הנבלים – הם הסטראוטיפ המדויק. הרוע הוא אמיתי, ומאידיאל. זוכרים את הפריחה היפה ליד בקתת משפחה רז? את התיאורים על טעמם המדויק של הדוקאנים, צבע השקיעה והרעב הכבד? אז התיאורים נשארים, אבל המתוארים משתנים בחדות. בספר מתוארים לאורך, לרוחב ולעומק נופים אפלים, נבלים אכזריים, חיות מחרידות ועוד. האלימות קשה מאוד לקריאה, ולשואלים – קשה פי כמה מהספרים הקודמים. אם עד כה השיא היה ההוצאה להורג של ההורים של דיתה לעיניה, בספר הנוכחי זו רק מדרגה ראשונה. הוצאות להורג על ימין ועל שמאל, איומים, תאי כלא מחרידים, ואנשים שפשוט מחרידים לקריאה. החלק שהיה לי הכי קשה לקרוא – זה הקטעים על העם הראשלי, שהתיאורים עליו הם פשוט בחילה. באופן אישי – רעדתי פיזית במהלך הקריאה. למתלוננים על הספר הראשון – אל תקראו את השני, הוא לא יעשה לכם טוב.

מה שעוד מעמיקה מאוד בספר, היא הפנטזיה. בספרים הקודמים היא הוכנסה במינון קטן, ופה הסופרת הולכת על הקופה והפנטזיה היא פנטזיה על מלא. קצת היה קשה להחזיק ראש עם כל כך הרבה חיות, כלי נשק וטקסים, אבל זה שווה, כי התוצאה פשוט יפיפה. ברמת האליגוריה גם יש העמקה קלה, כשלינאר הופכת ממביאת גאולת הכפרים למביאת גאולת הממלכות, ומושגים כמו אחרית הימים נכנסים. אם כי, אני מחכה לראות איך הסיפור יסתיים, ואז לגבש את דעתי על האליגוריה שהסופרת הכניסה. יש לי הרהור מסוים, יכול להיות שהיא הכניסה את כל האליגוריה ו/או היהדות כדי להצדיק את הרוע של הראשלים? כי באופן רגיל, לא כותבים בציבורינו על נבלים עד כדי כך אכזריים, ברמת ההנאה מהרוע, וכשהיא בעצם אומרת – הם שונאים את בני אברהם סתם, מאותה סיבה שחמאס הרגו לנו 1300 איש לפני שנתיים, היא מצדיקה את עצמה. אבל אם היא הולכת על הקבלה חזקה, היא תצטרך גם לספק הסבר מיהי לינאר ועוד שאלות. כך או כך, מסקנת הביניים שלי על השאלה של איזה ז'אנר הסדרה – היא פנטזיה אפית עם מרכיבים אליגוריים. בזה, בסוגריים, היא לוקחת מיונה ספיר את התואר של הפנטזיה הראשונה במגזר...

נקודה משמעותית שהפריעה לי: אפיון הדמויות בסיסי מאוד מאוד, והגיבורים לא עוברים שינויים פנימיים משמעותיים. אם לפחות היא הייתה כותבת רק בטווח האפיון, ניחא. אבל לינאר נעה ונדה באירועים שדורשים ממנה מעבר, והתגובות שלה משתנות ולא עיקביות, מה שמוריד מאוד מהאמינות של הדמות. כשטורמסו מאיים עליה היא נכנעת בכזו קלות! הייתי מצפה ממנה ליותר. גם היחס המשתנה שלה לבנות העמים, וההחלטות הלא מספיק מנומקות. גם ההצטרפות של דיקלואר לפולארים בעייתית, כי נכון שבספר הראשון היא בנתה את הדמות שלו כאחד שמאמין בכח ובתנו לצה"ל לכסח, אבל חוץ מאופי יש לגיבור גם אישיות, והאישיות של דיקלואר עד כה הייתה יפה! היו לו מידות טובות, והוא באמת ובתמים אהב את לינאר. אני מסרבת להאמין לכך שהוא נתן לה פשוט למות, זה לא דיקלואר של הספר הראשון!
הערה נוספת, שקשורה גם לעלילה, היא שלינאר מפגינה טיפשות מסוימת, למה היא לא קוראת לניצוץ? גם אם הוא לא ענה לה בפעם הראשונה, הייתי מצפה שתנסה שוב ושוב, ולו רק מהרצון להיאחז במשהו. אגב, היו דברים רבים שניחשתי מראש, ופשוט חיכיתי שלינאר תקלוט אותם גם, לדוגמא ברגע שהיא נכנסה למצודת הזכוכית היה ברור לי שאנשי המלח יסייעו לה לצאת, ומי הם האחים באגדת האחים מראשל שיערתי עוד לפני הקריאה של הספר.

יש לסופרת קטע מסוים, שהיא פותחת נושאים ותעלומות בקול רעש גדול, ולבסוף כמעט ולא מתייחסת אליהם או שהם נדחים לספר הבא. עיר האסירים כמעט ולא הוזכרה, זה קו עלילה שנפתח בספר הקודם וחשבתי שימשיך בספר הנוכחי. גם הפרולוג מטיל האימה בעצם לא היה משמעותי בכלום לעלילה, מלבד ההרגשה המעצבנת כשהקוראים מחזיקים במידע שהגיבור לא מכיר, ופועל בצורה שגויה. והשיא – זה הפומפוזיות של "רזי ניהר, מביאת גאולת הכפרים". במציאות כמעט ואין חשיבות בספר הנוכחי לשם שלו, והוא לא באמת מניע את העלילה. אפרופו רזי ניהר, יש פה סתירה - באגדה על רזי ניהר נאמר שכשהסבתא העבירה את כח ראיית הצללים לנכדתה היא הפסיקה לראות אותם, אז למה בזמן שלינאר כבר קיבלה את הכח הוא לפתע מופיע אצל המשרתת ההיא? ובנוסף, איפה הוא היה קודם, למה היא לא ראתה צללים לפני שהיא חלתה באנטהילוקיוס?

מרגישה קטנונית לכתוב את זה, ולכן זה רק בסוף בסוף – היו כמה סצנות ואלמנטים שהזכירו לי ספרים אחרים, יתכן שזה נטו הרגשה שלי, אבל בכל אופן מניחה את זה. מעבר הכור – שרשרת שמסובבים בה משהו ואז עוברים... קשה לי להאמין שזה לא קשור למחולל זמן. כנ"ל המושג טוהר הדם שאין לי מושג למה הוא נכנס בכלל לספר, היה אפשר להתגזען וללמוד סולם דרגות גם בלי המילים האלו שאין להם באמת אחיזה במציאות, הרי אין שם מדרג של חצויי דם או מעמדות ביניים כתוצאה מנישואים בין אנשים ממעמד שונה. הייתי משנה את שלט הכניסה לראשל למשהו אחר, ובטח לא פעמיים טוהר. שינויי צורה, הפריאטור שהופך ליונה... חבל, היה אפשר בקלות לשנות אותם למשהו שלא מזכיר שום ספר.
בשלב מסוים בספר, עלה מול עיני חלום של מלך, על ציפור שחורה וציפור לבנה, וטיפת דם שנופלת על כוזר, וגם הסצנה של ההעלאה על המוקד הזכירה לי קטע שבו נער אחד אמור להתלות על העמוד הירוק במרכז אתיל, ולבסוף מגלה את אביו, ודיקלואר הוא הקבלה אמיתית לשאול - כמובן שכל אלו הן אסטואציות בלבד.
(ורק בסוגריים: החורף של שירי | החורף של דיתה😉)

כיף שקראתם עד פה,
ותודה לאביגיל גדולד על יצירת האומנות הזו.
מומלץ בחום!

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה