כללי בוא נראה מי מבריק! - רעיונות לתעודה

  • הוסף לסימניות
  • #1
אני צריך לעצב כמה תעודות הוקרה על הצטיינות בלימוד [תורה]
איזה רעיונות יש חוץ מעמוד, אגרת וכתרי תורה?
אני לא רוצה להעתיק תעודות, אלא רק לקבל רעיונות ולצאת מהמְקוּבָּעוּת
תודה מראש :rolleyes:
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
אולי לפשט את הרעיון של "טוב לי..." או "טובה תורה מכל..."
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
אולי אותיות עם דבש, אולי משהו הקשור למים, מעין
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
תעודה.

מצ"ב תעודה שעשיתי כן בסגנון עמוד וכתר, מה אתם אומרים ע"ז? ומה עם עוד רעיונות...?
נכון שלא 'וקסברגר':(, אבל...:)
 

קבצים מצורפים

  • 83769.jpg
    KB 123.5 · צפיות: 36
  • הוסף לסימניות
  • #6
כמה רעיונות:
* פרוכת שהכיתוב 'רקום' עליה.
* 'טס' כסף של ס"ת שהכיתוב 'חרוט' (השם של התלמיד ב'חלון' בו מחליפים את פרשת השבוע/ר"ח/ יו"ט וכו')
* 'אבנים שחקו מים' + תמונה מתאימה
* 'כפטיש יפוצץ סלע' + תמונה
* סטנדר עם גמרא פתוחה, מצולם מזווית נמוכה, והכיתוב בין 'רגלי' הסטנדר
* 'עץ חיים היא' + תמונה
* ארגז עם יהלומים, פנינים ותכשיטי זהב: 'הנחמדים מזהב וכו'' או 'טוב לי וכו''
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
איזה יופי

מי אנחנו שבכלל נוסיף לך.:)
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
רק אחד סלוגן יפה...

אביגדור מה אתה מחפש?מה שעשית זה בדיוק כמו הרגילים :)
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
נכתב ע"י מעיינות21;41999:
אביגדור מה אתה מחפש?מה שעשית זה בדיוק כמו הרגילים :)

מה שעשיתי זה היה לפני שהיה לי אתכם, העלתי סתם בשביל לשמוע חוו"ד.

כעת אני מחפש רעיונות חדשים, כבר נמאס מהעמודים, כתרים, מגילות, ושוב; עמוד....

תודה לכולכם על הרעיונות בנתיים, אני צריך עוד רעיונות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
חבר'ה

מה אתכם?:confused:
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
לאיזה גיל ומעמד מיועדת התעודה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
תודה רבה

לבחורי ישיבות בכל הגילאים, סגנון וקס' אך בלי המקובעות שלו כבר כמעט עשור.

צרפתי פה את הדוגמאות שקיבלתי ע"מ שאדע מה לא לעשות, על אף שהם מאוד יפים, אך נדושים מדי, (לא צריך לומר מי עשה אותם...).

תודה רבה.
 

קבצים מצורפים

  • 83769.jpg
    KB 50.9 · צפיות: 0
  • 83769.jpg
    KB 50.4 · צפיות: 27
  • הוסף לסימניות
  • #13
דווקא אלי נתן לך רעיונות יפים
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
רעיונות מאוד טובים ויפים.

נכתב ע"י ariels;42130:
דווקא אלי נתן לך רעיונות יפים

אך רובם 'קל להגיד וקשה לבצע':(

* סטנדר עם גמרא פתוחה, מצולם מזווית נמוכה, והכיתוב בין 'רגלי' הסטנדר, לא 'כל כך' נוהגים אצלינו ללמוד בסטנדר, ככה שלא מתאים, הרעיון אגב גאון.

* 'עץ חיים היא' + תמונה, מאתמול אני מחפש ס"ת אשכנזי סגור ולא מוצא, אולי מישהו ירתם לעזרה?

* ארגז עם יהלומים, פנינים ותכשיטי זהב: 'הנחמדים מזהב וכו'' או 'טוב לי וכו'' התלהבתי:) אני באמצע על זה עכשיו, בעז"ה יהיו דוגמאות:)

אלי אתה ענק! למה אתה לא פותח משרד קופרייטינג, או שאולי...:)
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
"עץ חיים" נתן לי רעיון - משהו עם עץ מלבלב עם פירות. אולי גם מים זורמים.

"דבש וחלב" אבל זה מופשט מדי
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
חבר'ה איך זה בנתיים?

חוץ מהספרים שלא עומדים טוב בתוך התיבה, כי אמור להיות שם תמונה אחרת אז לא השקעתי.

מצפה לתגובתיכם:)
 

קבצים מצורפים

  • 83769.jpg
    KB 141.9 · צפיות: 32
  • 83769.jpg
    KB 146.7 · צפיות: 31
  • הוסף לסימניות
  • #18
יפה, יפה!
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים





אומרים שאני חברה'מן.

לא ברור לי אם זהו שבח או גנאי, או סתם ציון עובדה.

מבחינתי כל דבר שמייחד אותי על פני השאר, מתקבל בברכה.

כמות הצומי בעולם הזה מוגבלת, ואנשים נלחמים לקבל פרוסה ממנה. ומאז שנפתחו שערי המדיה השונים להציג בפנינו חלקים גדולים יותר ויותר של העולמות הקרובים והרחוקים, ההמונים נעשים יותר ויותר אפרפרים בעינינו. וקרב הישרדות ניטש על כל קמצוץ ייחודיות אפשרי. הקרב הוא קשה ואכזרי, גם אם הוא מתנהל ברובו מתחת לסף התודעה.

לכן אני שמח על כל מאפיין שיכול להרים את ראשי מעל הזרם האפור, ולמשוך אלי תשומת לב. בין אם זה טוב או רע, אולי זה שאני גבוה, שיש לי נמשים, או שאני חברה'מן.

הצורה הכי מקובלת להתבלט במגזר שלנו, היא כמובן, בלימוד. אבל עבורי זה מחוץ לתחום. זהו שטח שבו אינני מסוגל להגיע לאיזשהו מעמד.

כי בלימוד התורה אפשר להצטיין או בבקיאות או בלמדנות. בשביל בקיאות צריך זיכרון טוב או כושר התמדה ועדיף גם וגם. לי את שניהם אין.

וכדי להיות למדן צריך להיות מאלה שמתעמקים ומתווכחים וכותבים ומחדשים. ואילו אני, יושב ליד גמרא, קורא קטע. אם מובן - טוב. אם לא - מסתכל קצת במפרשים וברגע שמוצא פשט, ממשיך הלאה. אין לי סבלנות לגישה של "בוא נראה מה אפשר לעשות כאן עוד", שונא לחפור מתחת לדברים הפשוטים ולנסות לזעזע אותם, לשם מה זה טוב בכלל.

אז את המרץ והתושייה שלי אני מפנה לכיוונים טכניים יותר, לארגן לסדר להכין לבצע. בקיצור הטייטל שלי הוא, חברה'מן.

מי שמשתמש היום במילה "חברה'מן" זה אומר משהו על הגיל שלו.

החברים שלי בכולל משתמשים במונחים מודרניים יותר כדי לתאר אותי. חברה'מן, קורא לי רק הראש כולל.
כמו שהוא עשה אתמול אחר הצהרים, כשהבאתי לו את חשבונית הניקוי-יבש של המגבות.

"שב רגע, ר' דב", הוא הצביע על הכסא שמולו, "אתה הרי חברה'מן. אולי יש לך רעיון איך אפשר לעשות שהכולל יהיה, איך לומר..." ידיו נעו במעגלים בניסיון להביע משהו שלא הצלחתי להבין. האברכים באים והולכים, ואין שום..." אצבעותיו כמו לשו בצק דמיוני, בכוח רב.

גיבוש, חשבתי. זו המילה שהוא מחפש. אלא שמן הסתם אינו מכיר אותה.

"דיבוק חברים", אמרתי.

כף ידו חבטה על השולחן, "בדיוק!" קרא בקול.

"דיבוק חברים" חזר ואמר לעצמו, מלא סיפוק על התגשמות המושג המעורפל שהציק לו, לתוך שתי מילים מדויקות וממצות.

הווילון שמאחורי ראש הכולל, פירפר גלים גלים. כי מאוורר הרגל שנע בקשת איטית, הפנה אליו כעת את פניו.
אחר כך עבר המאוורר לשחק בזקנו של ראש הכולל. והווילון חזר להתיישר, עדיין רועד קלות, כמו אוגר כוחות לקראת הסיבוב הבא.

ואז בא תורה של הגמרא הגדולה הפתוחה על השולחן, דף אחד התרומם, ביצע ריקוד קטן ומפותל באוויר, ואז התהפך באוושה לצד השני, כשדף נוסף שמתרומם מיד בעקבותיו, נעצר באצבע ראש הכולל שנחתה עליו וממשיך לזמזם ולרטוט במרדנות.

"אפשר לארגן שיגידו חבורע'ס", שלפתי קלף ידוע.

"בתוספת מלגה? אני לא בטוח שאצליח להשיג תקציב ל..."

"בלי שום מלגה".

"נראה לך שהאברכים ירצו?" שאל ראש הכולל, מתבונן במאוורר הבודק את עמידות צווארוני חולצתי.

"בוודאי שירצו, מי לא אוהב להשמיע את עצמו. להציג לאחרים דבר שהוא יצר. מימוש עצמי".

"מישמוש מה?" הפנה אלי ראש הכולל את אזנו, מניח יד מאחוריה.

"הוצאה מהכוח אל הפועל", הסברתי, "זה משהו שאנשים משתוקקים לו".

המאוורר התייאש מהצווארון שלי וחזר לרשרש את המסמכים שעל השולחן בזה אחר זה, הפך עוד דף בגמרא הגדולה, השתעשע מעט בזקן הלבן ולבסוף הגיע שוב אל מה שנראה כי הסב לו את העונג הרב ביותר - הטרדת הווילון.

"אנשים משתוקקים להגיד, זה נכון, השאלה הקשה היא, אם יש כאלה שמסוגלים להקשיב". אמר ראש הכולל, שידע דבר או שנים על טיבם של אברכים.

"אני אארגן קבוצה של, נניח, חמישה אברכים, בשביל התחלה. שכל שבוע אחד אחר מוסר חבורה לפי תור.
אמת שלאף אחד אין סבלנות להקשיב. אבל אדם אומר, אני מוכן להקריב ארבע הקשבות תמורת אמירה אחת".

"תמורת אמירה אחת, שאני יודע שאף אחד לא מקשיב אליה?!" פקפק ראש הכולל.

"לי כן יקשיבו! כך חושב כל אחד". אמרתי בחיוך.

הראש כולל הצטרף לחיוך. "נו ר' דב, רעיון טוב הצעת. אני באמת חושב שזה יפתח בין האברכים...אה..." הוא שילב את אצבעותיו שוב ושוב.

אינטרקציה, זו המילה שהוא היה זקוק לה, אך מכיוון שלא מצאתי לה תחליף, אמרתי בפשטות, "אני אארגן את זה בעזרת השם" וקמתי ממקומי רגע לפני שהמאוורר חזר אל טווח צווארוני.

המשך יבוא בעז"ה
מאמר מהרב גלינסקי לתשעה באב:

לפני שנה,

בערב תשעה באב אחר הצהריים -

כתבתי את רחשי לבי.



כשסיימתי לכתוב -

החלטתי לשתף את הדברים גם אתכם,

וקיבלתי תגובות מאד מרגשות.

אלא ש... זה היה קצת מאוחר,

ורוב החברים קראו את זה רק 'לאחר' תשעה באב.



ולכן, אני שולח שוב את אותם הדברים

(עם טיפונת שיפוץ והתאמה)

והפעם, קצת מוקדם יותר,

בתקווה שתספיקו לקרוא את זה לפני תשעה באב.

ובתקווה גדולה עוד יותר -

שעד תשעה באב זה לא יהיה רלוונטי.



המלצה אישית:

תדפיסו את הדברים,

שיהיה לכם לתשעה באב.

ואם אפשר, תדפיסו שני עותקים

ותנו גם לאחרים.



בבקשה:



---

את השורות הבאות -

לא תמיד אפשר לכתוב...

ולכן הן נכתבות כעת,

כמה שעות לפני תשעה באב!



[אינני יודע מתי תקרא את זה

לפני תשעה באב, במהלכו, או לאחריו

בכל מקרה ומתי שזה יהיה –

זה לגמרי רלוונטי]



אנחנו חיים בדור –

שבו לכל בעיה יש פתרון!

ואם אין פתרון – כנראה שזו לא בעיה...



- סובל/ת מכאב ראש או גב? יש פתרון!

- הילד נמוך מדי? יש פתרון!

- מרגיש שאינך ממצה את עצמך? יש פתרון!

- קשה לך עם המינוס/המשכנתא? יש פתרון!

- לא מרגיש טעם בלימוד? יש פתרון!



רוצים להתחתן ולא מצליחים? נעזור לכם!

התחתנתם ולא מסתדרים? נעזור לכם!

רוצים להתגרש? נעזור לכם!

רוצים ילדים? נעזור לכם!

רוצה הפסקה? נעזור לכם!



- יש בעיה שלא מצאת לה פתרון?

גם לזה יש פתרון!

- כל הפתרונות לא עזרו לך?

ובכן, גם לזה יש פתרון!...



ואם עדיין היו דברים,

שלא נמצאו להם פתרונות -

כעת ה-AI בטח כבר ימצא את הפתרון המבוקש.



---

כן!

גם המכון הזה,

שממנו נשלח המסר הנוכחי –

נוסד ונועד בכדי להמציא פתרונות לבעיות.



ולא, אין כל תלונה חלילה.

אדרבה, תודה לה'!

שיש כל כך הרבה פתרונות, ובהישג יד.



אבל יש רגעים, נדירים אמנם -

שבהם צריך לומר את האמת!!

ותשעה באב, הוא אחד הרגעים הנדירים הללו.



ומה האמת? –

שכל הפתרונות הללו

אינם אלא פתרון מלאכותי

לכאב מאד מאד עמוק, שאין לו פתרון!



והכאב הוא –

שאין לנו בית!!

יש לנו הכל – אבל אין לנו מקום בעולם!

ואם כך, כל מה שיש לא באמת עוזר...



יהודי,

- לא משנה מה יש לו וכמה,

- לא משנה כמה הוא מצליח,

- לא משנה כמה הוא מתקדם ומשיג,

הוא תמיד ירגיש בודד!



כי לפני אלפיים שנה,

הבית שלנו נהרס,

ומאז אין לנו מקום שהוא שלנו.

פשוט אין.



זה לא באמת משנה -

אם זה יהודי בדור האינקוויזיציה,

או בדור ה-2025 פלוס!...

זה אולי משנה איך אנחנו נראים מבחוץ

אבל לגמרי לא משפיע על איך אנחנו מרגישים מבפנים!



בפנים – זה אותו יהודי בודד!

מסכן, הומלס, חסר בית, מרוחק ומנודה.

והבדידות הזאת –

כואבת, חונקת, מעיקה ומציקה

כל יום, כל היום, בכל מקום ובכל מצב!



אז נכון –

יש לנו המון גלידות וארטיקים,

אטרקציות מכל הסוגים,

ולהבדיל, גם המון תורה ומצוות ורוחניות

אז מה?!

אבל אין לנו בית!



יש היום ב"ה ארגונים נפלאים -

שמסייעים ליתומים ואלמנות,

ולהבדיל, לחולים סופניים.



הם משתדלים להנעים להם ככל האפשר -

עם אטרקציות, ומתנות, והפתעות וממתקים!

וזה באמת מרגש, ונותן קצת אוויר.

אבל בסוף... אחרי כל החוויות הנהדרות –

הם חוזרים הביתה, לחיים הרגילים

ושם – הם נשארו יתומים / אלמנות / חולים רח"ל

ואת הכאב הזה, אף אחד לא יכול לקחת!



גם את הכאב שלנו –

אף אחד לא יכול לקחת!

זה נהדר, שיש הרבה חוויות

זה נפלא, שיש הרבה פתרונות

זה מרגש, שיש הרבה שפע

אבל - זה לא פותר את הכאב!!!



---

אז יש פעם אחת בשנה –

שבה אנחנו מקבלים רשות,

להניח את הכאב הזה על השולחן

ולתת לו להיות. טבעי, חשוף, כואב ומריר –

כפי שהוא באמת!!



הזמן הזה, הוא תשעה באב.



כבר כמה שבועות, שאומרים לנו –

אל תאכל ארטיק!

אל תלך לים!

אל תשמע מוזיקה!

למה? כדי להתעלל בנו?!

חלילה.



משום שכואב לך!!!

אז אל תסתום את הכאב הזה עם ארטיק!

אל תפצה את עצמך עם מוזיקה!

ואל תברח מעצמך אל הים!

אלא – תראה אותו, את הכאב. תניח לו להיות.



וכשמגיע תשעה באב –

אנחנו עושים עוד צעד קדימה,

ומוותרים גם על הרוחניות!!

אל תרגיע את עצמך בלימוד תורה,

אל תחנוק את הכאב עם הנחת תפילין,

ואל תדחיק את הבדידות עם חברים.

לא!



תסתכל לעצמך בעיניים

ותאמר את האמת:

אני בודד! אני יתום! אני מסכן!

אין לי בית! אין לי אבא! אין לי אמא!

אין לי טעם אמתי בחיים!

הכל רק ב'כאילו', ומלאכותי, והצגה

בפנים בפנים – פשוט מר לי!



זאת האמת!

לא תמיד נעים לראות אותה,

ולא תמיד אפילו 'מותר' לדבר עליה.

כי זה כואב מדי, ועלול לפרק אותנו.

אנחנו מצווים לתפקד, להתקדם, לפעול, ולחיות.

אבל, פעם אחת בשנה –

מותר לנו!

מותר לנו לבכות! מותר!!



---

אז אם תשעה באב,

היה נראה לנו כמו משהו שלא שייך לנו,

אולי אפילו כמו מטרד שאנו מצפים להיות אחריו...

כאילו דורשים מאתנו להמציא איזה כאב,

ולבכות על משהו שמעולם לא הכרנו –

זהו שלא!



לא צריך להמציא שום כאב -

ולא לבכות על משהו שאיננו מכירים.

הכאב קיים, ובענק.

ואנו מקבלים רשות, להציף אותו,

כפי שהוא, בגודל טבעי!

ולתת לו לבכות את עצמו, בלי לחנוק ובלי לעצב!



וזו המתנה הכי גדולה

שאנחנו יכולים לקבל – כל עוד אנחנו בגלות!

האפשרות לבכות את הבדידות, את העגמת נפש, את הצער

שמלווה אותנו כל יום וכל היום.

להתנקות ממנו, להשתחרר, להתקלף –

ולהגיע לרגע אמתי של נחמה!



כן.

כי כאשר יהודי בוכה את כאב הבדידות,

הוא מגלה פתאום לידו,

עוד מישהו שבוכה את אותו כאב!...

זה אבא שלנו, והוא לא הלך לשום מקום.

הוא אתנו יד ביד באותו כאב.

ואם כך, מהרגע שגילינו את זה –

אנחנו כבר לא לבד!



אה, לא לבד?!

זה כבר סיפור אחר!!

מהרגע הזה, יש לי כח לעבור הכל.

כי לבד – אי אפשר לעבור כלום

אבל ביחד – אפשר לעבור הכל.



כל המתאבל על ירושלים

זוכה ורואה בשמחתה!
  • תודה
Reactions: lh ו-CHAYA S2 //
1 תגובות
לא בשׁמיים היא?

עם שוך השמחות (עליהם נכתב
כאן), עויזר התעורר בוקר אחד עם הרגשה חזקה של מתיקות ועריבות התורה מפעמת בו. ככל שחלפו הדקות, ההרגשה הלכה והתעצמה, עד שעויזר המבולבל מצא את עצמו משתגע ומתלהט אחריה במרחב הסלון.

שושי שנבהלה לראות את בעלה המפוג'ם מתנדנד בעוצמה בעיניים עצומות, הציעה להכין ארוחת בוקר טובה כי 'נראה לה שמישהו פה רעב'. אבל עויזר החליט שלא בא לו. ובאופן כללי אפשר לוותר על ארוחות בוקר אם לא על ארוחות בכלל. "התורה כוללת כל הטובות שבעולם" הוא הסביר.

שושי אמרה שהיא מתפעלת מתשוקתו היוקדת, אם כי היא עדיין סקפטית בקטע של האוכל, ובכל מקרה כדאי שימצא מסגרת מסודרת לבטא את דחפיו הרוחניים, כי מהספה בבית אף פעם לא יוצא דברים טובים.

"כוילל!" הכריז עויזר "אני מוכרח כוילל".

כשהדיבוק חזר מהתפילה כבר היו בידיו רשימת כויללים פוטנציאליים, ולאחר שסעד את ליבו שבאופן מאד מפתיע נעשה רעב, פנה לארון הספרים. כי מה לעשות - בשביל להתקבל לכוילל איכותי צריך לבוא מוכן.

שושי הטובה עשתה הכול בשביל לאפשר לבעלה הצדיק ריכוז מוחלט (היא החביאה את הספינר). ובאמת כבר בסוף היום חבקו השניים יצירה תורנית מרשימה, ששילבה החל מתשובה עמוקה בהיתר עגונות ועד לווארטים מרעננים על פרשת השבוע. (כשבמהלך הדברים נשזרו לא מעט רמזים על דעתו הפוליטית של האמן...)

"אין ספק שזה יתפוס" חיכך עויזר את ידיו בסיפוק.

"אין ספק" פסקה שושי וניגשה לפנות את השולחן.

מי שלא בהכרח חשב כך היה הרב גודמן מ"בית אברהם", שעם סיום הופעתו של עויזר לא ידע אם לבכות או לבכות. הוא כבר ראה כמה אנשים וגם שמע כמה סברות בימי חייו, אבל מה שזה לא היה עכשיו, הצליח להפתיע גם אותו.

"תמיד ידעתי על 70 פנים לתורה", הוא אמר, "אף פעם לא הכרתי את החַבּוּרֶה הזאת."

"אז התקבלתי?" התרגש עויזר שהרגע רב בישראל הכיר בכוחו לחדש חידושים 'שלא נשמעו ממעמד הר סיני'. כלשון הרב עצמו.

"לא!" ענה ראש הכוילל וחתך ללימודו.

עויזר הנבוך חשב להפעיל פרוטקציות, אבל אז גילה שאין לו כאלה. מצד שני, שושי לא נשברה מהסיפור, היא אמרה שגם את תורת היחסות לא כולם מצליחים להבין וזה לא הופך את איינשטיין לפחות טוב, ובקיצור, כדאי לנסות כוילל נוסף. (לא שח"ו היא ידעה מה זה תורת היחסות, אבל גם את החַבּוּרֶה לא יכלה להסביר, כך שזה יצא טוב.)

בבוקר המחרת עויזר הופיע בשערי "היכל שלמה זלמן", ובלי להסס ניגש ישירות למי שזיהה כהראש כוילל.

"חשקה נפשי בלימוד התורה!" פתח ללא גינונים.

"ואיך זה קשור אליי??" הרחיק אותו האברך המסכן שלא התמודד עם פרץ הרגשות של ההלך.

כשהעניין הוברר, האברך הצביע על האיש המבוקש והמליץ לעויזר לפנות אליו.

דא עקא שהאחרון היה בדיוק באמצע ללון בעומקה של הלכה. מה שנקרא בז'רגון הפחות חזל"י – לתפור שינה על השולחן. וכידוע, ראשי כויללים לא אוהבים שמעירים אותם סתם כך ממצב זה.

ובכן, שניות ספורות לקח לעויזר להבריק את הרעיון, ותיכף התיישב בקצה השני של הספסל, כשבאמתחתו ביטחון עצמי מופרז וערימת ספרים משמעותית.

ובכן רבויסיי, אור התורה שבקע שם רגע אחרי זה... אחח. גם זקני צפת היו מסתנוורים.

עויזר החל ללמוד בחשק עז ובהתנדנדות קיצונית וקול תורתו הלך וחזק מאד. מאד.

אלא שהברקים שנשמעו מסוף המדרש ועד סופו הפריעו מן הסתם לאי אלו מקומיים, ותוך כדי שהעילוי עוקר הרים וטוחנם זה בזה במרץ, הסתובב לעברו יהודי מהספסל שלפני, וביקש אם אפשר להנמיך לטובת אלו שעדיין שומעים. אך עויזר שעתידו הרוחני עדיין נמנם על השולחן, סירב במרץ, "תורה היא וללמוד אני צריך" הוא צעק. וקיווה מאד שהרב שלשמאלו עֵד לאהבת ה' שמפעמת בקרבו (אם כי מתוך שינה).

בהמשך עויזר החל לשלב ניגונים, מה שגרם ליהודי להסתובב שוב והפעם לדרוש בתוקף 'שקט מוחלט'! עויזר לא התבלבל "זה לא הבית מדרש שלך. ואם יורשה לי, גם לא של אבא שלך" אמר וחזר לתלמודו.

כשמכונת התנ"ך החלה לשלב דפיקות אדירות בסיום כל משפט, שנתו של ראש הכוילל סוף סוף נגדעה. (יש לציין שהיא הייתה חזקה מאד.)

"אני רוצה ללמוד בכוילל שלך!" הכריז עויזר והרים את כיפתו של הרב למקומה על ראשו.

"מה יש לך אתה??" רטן הלה שהתברר כאיש פשוט ועייף. "תפנה לרב", אמר והצביע על לא פחות ממי שבית המדרש לא שייך לאביו. אופס.

בהמלצת שושי עויזר פירסס מיד.

הניסיון השלישי גם לא הביא בכנפיו בשורה גדולה, וכשעויזר סיים לפרט את הישיבות בהם למד ע"פ סדר הא-ב, הרב אמר ש'הוא היה שמח לקבל אותו אבל הוא פשוט לא רוצה'.

"את שומעת" פנה עויזר לשושי כשהבין שהעסק לא כזה פשוט "יכול להיות שהעניין עם הכוילל ייקח קצת זמן"

"לא נורא" אמרה שושי באמפתיה, "גם רבי עקיבא התחיל ללמוד בגיל 40."

עוזר אמר שנכון, אבל הוא מעדיף שזה יקרה קודם אם אפשר..."

ואכן הסוף הטוב הגיע מוקדם מהתחזית, הרב הנוכחי שהיה חמים במיוחד, לא בחן אותו ולא שאל יותר מדי שאלות, הוא רק לחץ את ידו בחום ואיחל 'בהצלחה מחר'.

עויזר הרגיש מיד שמצא את שחשקה נפשו, ומצדו גם לא התעניין יותר מדי. ואולי לכן נבהל לגלות את עצמו למחרת לומד זוהר בחברת מניין מקובלים. אבל למי אכפת, תורה היא וללמוד הוא צריך.



נ.ב. חבריי המלומדים.
אני מתלבט אם להמשיך בסדרה או שיש טעם לפגם בעונות שניות.
דעתכם חשובה לי אשמח לשמוע אותה.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה