שיר בושה תכסה את פנינו...

[שיילה]

זכרנו את חורבן הבית,

בצימר מפנק.

שקענו בהבלי הקיט,

במקום להתאבל, להאנק.

מה נענה כשישאלונו,

בבוא יום דין.

עת יבהילונו

בסדין.

ציפית לישועה?

 

[מ"ם]

חד.

 

[אפקטכתיב]

חד.

וחלק!
ומבהיל מאד.

 

[רחל סרולוביץ]

זכרנו את חורבן הבית,

בצימר מפנק.

שקענו בהבלי הקיט,

במקום להתאבל, להאנק.

מה נענה כשישאלונו,

בבוא יום דין.

עת יבהילונו

בסדין.

ציפית לישועה?

אין מילה מיותרת.
קודם מבהילים בסדין ורק אחר כך בא הדין, לא?

 

[גוגלית]

יפה מאד!

העיקר שאנחנו לא שוכחים להקניט את אחינו החילוניים,
על המעבר החד בין יום הזיכרון ליום העצמאות.
(לא מקטרגת, סתם חושבת בקול)

 

[ביזנסטורי - אילה]

ר' לוי יצחק היה אומר
שאף על פי ששהו במקומות נופש והפוגה,
לא שכחו מהחורבן אף לא לרגע.
וכך אענה אף אני.

 

[מרים ליף]

ובמקום קריעת אבל
נחפזנו לעוד "סייל"
אמנם אסור,
אך יש היתר 1+1
פרסומת תשאג,
מי יוותר?

 

[RACHELIZ]

אין מילה מיותרת.
קודם מבהילים בסדין ורק אחר כך בא הדין, לא?

יום הדין, טרם הדין..

 

[ישיר]

יפה מאד!

העיקר שאנחנו לא שוכחים להקניט את אחינו החילוניים,
על המעבר החד בין יום הזיכרון ליום העצמאות.
(לא מקטרגת, סתם חושבת בקול)

בהקשר הזה בכלל לא מובן, אנחנו מלאים במעברים מימי חשבון נפש/תענית לימי שמחה: מתענית אסתר לפורים, מיום הכיפורים לסוכות. ואפילו מתענית בכורות לפסח. בכולם יש מן הטעם הזה. וגם שבירת כוס בחופה יש בה חיבור בו ברגע. ואין מה להתפלפל כאן שתענית אסתר היא לא אֵבֶל וכו' זה לא כ"כ קשור, כי בכל זאת אלו ימי תפילה, צעקה וחשבון נפש שבמהותם הפוכים מימי שמחה.
ובל נשכח שפחות משבוע אחרי ט"ב חל ט"ו באב "שלא היו ימים טובים לישראל" כמותו, ולא לחינם זוהי "עונת החתונות"...
ואולי בגלל זה לא לגמרי התחברתי לעניין השיר, אף שהערתו בהחלט נכונה בגדול. כי בוודאי ראוי לדחות את הצימרים לאחרי בין המצרים, ואז זוהי תקופת החופש והמנוחה מאז מעולם, יעויין בעניין בין הזמנים שמוכיח זאת יותר מכל, בדעתם של רבים מגדולי ישראל. וכאמור ט"ו באב חל סמוך ונראה לתשעה באב.
כמובן אין בכל הנ"ל אפילו קורטוב של מיעוט בכבוד מקדשנו ובית תפארתנו והצער על גלות השכינה.

 

[מ"ם]

האמת שיש לי איזה שיר-קונטרה לשיר הזה,
שמציג את הצד השני, תשובת המשקל.

אבל אני שומר אותו לפרשת ואתחנן.
ביי.

 

[שיילה]

יעויין בעניין בין הזמנים שמוכיח זאת יותר מכל, בדעתם של רבים מגדולי ישראל.

אין חולק שבג' השבועות פחות נופשים אך עם זאת ההתארגנות עצמה וההתעסקות ב'אחרי ט' באב' קצת מעורר תהייה.
ובעניין בין הזמנים:
של"ה מסכת שבועות פרק נר מצוה -
ועיקר הכולל הכל, יהיה נעקר ונשרש מן העולם השם של 'בין הזמנים', לא יזכר ולא יפקד, רק כל העתים שוים לטובה, יתנהגו במנהג אחד לתורה, כמו שכתוב (יהושע א, ח) 'והגית בו יומם ולילה'.
מהרש"א חידושי אגדות מסכת שבת דף קיט עמוד ב-
ביטול תינוקות של בית רבן הוא מצוי בכל קהלה גם הבחורים מבטלין רוב הימים בבין הזמנים והולכים ברחובות בביטולים וטיולים.

 

[אריאל 1]

סיפר לי חבר שהתארח אצל גביר באחד המלונות בירושלים לפני כמה שנים בערב תשעה באב.
בשלב מסוים העשיר ננער ואמר לו, היי צריך לאכול סעודה מפסקת.
הם יצאו לשפת הבריכה, ישבו על כיסא נוח פחות מהשיעור האסור, ואכלו ביצה מהבופה, עם אפר סיגריות.
אם זה לא זכר לחורבן, אז מה כן?

 

[מוישה]

 

[ישיר]

אין חולק שבג' השבועות פחות נופשים אך עם זאת ההתארגנות עצמה וההתעסקות ב'אחרי ט' באב' קצת מעורר תהייה.
ובעניין בין הזמנים:
של"ה מסכת שבועות פרק נר מצוה -
ועיקר הכולל הכל, יהיה נעקר ונשרש מן העולם השם של 'בין הזמנים', לא יזכר ולא יפקד, רק כל העתים שוים לטובה, יתנהגו במנהג אחד לתורה, כמו שכתוב (יהושע א, ח) 'והגית בו יומם ולילה'.
מהרש"א חידושי אגדות מסכת שבת דף קיט עמוד ב-
ביטול תינוקות של בית רבן הוא מצוי בכל קהלה גם הבחורים מבטלין רוב הימים בבין הזמנים והולכים ברחובות בביטולים וטיולים.

ומאידך ידוע שנעשה בעבר 'גורל הגר"א' בנושא ביטול בין הזמנים, ועלה בגורל "השמר לך עלות בהר ונגוע בקצהו", והשאירוהו על כנו. (ומי שיודע מוזמן לכתוב כאן מה המקור לסיפור)