בזכות הקורונה קיבלנו קצת הגיון - חתונות נורמאליות, עדותו של בעל גמ"ח

מבינה אותך, מאמינה שהיתה לך חתונה מרוממת.
ועדין, במבט לעבר הרחוק והקרוב, המצוה טאנץ הוא החלק החשוב בעיני.
בשונה מהחופה, את יותר נינוחה, פחות נדרשת לתפקיד ופנויה יותר להכיל את גודל המעמד.
ועדין - זכותך לחשוב אחרת.
לגמרי!
 
הבדל גדול בין שינוי נורמה ל'תקנות'.
אי אפשר להשאיל את המושג הזה כדי לתאר שינוי נורמה, כי הייתי אומרת שהם שני מושגים הפוכים.
לשנות נורמה זה להגיע ממקום יוצא דופן ולהחליט שאני נותן לבת שלי 150-200 אלף כשכולם נותנים לא פחות מארבע מאות.
וזה לא משנה מה יגידו השדכנים וכל הנשמות הטובות, כי זה מה שהחלטתי ואני לא מסוגל לעמוד במעבר לזה.
'תקנות' זה כשמישהו בא ואומר לך שאינך רשאי לתת לבתך מעבר ל150 אלף ש"ח.
לא שינית שום נורמה, אתה בסך הכל משתייך לקהילה.
התוצאה היא אולי שווה, אבל המושגים שונים בתכלית.
ולכל מגזר על המאפיינים שלו, מתאימים המושגים שלו.
ואבקש לא להיתפס לדוגמה שנתתי כאן לשם הסבר הרעיון.
לא.
שינוי נורמה איננה עוסקת במעשי היחיד. יחיד שמשנה שובר מוסכמה. לא משנה נורמה.
שינוי נורמה עוסקת בהנחלת תוכנית מסויימת שרוב הציבור יקבל את זה.
לא בכפייה, אלא מרצון.
שינוי נורמה יגרום בדיוק לכך שהשדכנים לא יצקצקו. מכיון שזה הנורמה.

יש תוכנית מאתגרת לבצע את זה.
מתחילים מהחסידויות שיכולות להכניס את זה ל'תקנות', ולאט לאט להרחיב את זה לקהלים נוספים.
 
נערך לאחרונה ב:
הוכחה לשינוי שהגיע לא מתוך תקנות שנכפו על ציבור, אלא נורמות ומוסכמויות שהשתנו אט אט.
וזה מה שאני מקווה שיקרה כאן, שהציבור שלנו יבין שאפשר לערוך חתונות גם במתכונת אחרת, למי שמעוניין בכך. שחתונה מצומצמת לא תהיה חריגה אלא עוד אופציה נורמלית ומקובלת.
טיפה יותר מזה.
לשנות מגמה. אחרת הציבור לא יבין.

יש בעיה בכל התוכנית: והיא - הבחורים והבחורות. למה שהם יסכימו להיות שונים מאחיהם ואחיותיהם?
ללא התערבות חיצונית - הם יהוו את המכשול המרכזי. בדירה למשל לא שואלים אותם בכלל.

החלק המרכזי בתוכנית כוללת הסברה מקיפה מאוד בישיבות ובסמינרים,
בהנחה שאחוז מסויים מהבחורים-בחורות ידרשו את השינוי מהוריהם, והם יהיו הנחשונים.

כמובן - גם הטבות נכללות בתוכנית.
 
טיפה יותר מזה.
לשנות מגמה. אחרת הציבור לא יבין.

יש בעיה בכל התוכנית: והיא - הבחורים והבחורות. למה שהם יסכימו להיות שונים מאחיהם ואחיותיהם?
ללא התערבות חיצונית - הם יהוו את המכשול המרכזי. בדירה למשל לא שואלים אותם בכלל.

החלק המרכזי בתוכנית כוללת הסברה מקיפה מאוד בישיבות ובסמינרים,
בהנחה שאחוז מסויים מהבחורים-בחורות ידרשו את השינוי מהוריהם, והם יהיו הנחשונים.

כמובן - גם הטבות נכללות בתוכנית.

מעניין.
לדעתי יש מספיק בחורות שתהיינה מעוניינות בחתונה כזו (אולי גם בחורים, לא מכירה...). כנראה עדיין מיעוט יחסי.
אולי אצל הצעירים אפשר באמת לעבוד דרך ישיבות וסמינרים.

הלואי שזה ילך.
 
שינוי נורמה איננה עוסקת במעשי היחיד. יחיד שמשנה שובר מוסכמה. לא משנה נורמה.
שינוי נורמה עוסקת בהנחלת תוכנית מסויימת שרוב הציבור יקבל את זה.
לא בכפייה, אלא מרצון.
שינוי נורמה יגרום בדיוק לכך שהשדכנים לא יצקצקו. מכיון שזה הנורמה.
נשמע שאנו חיים בשתי פלנטות.
ואם החלטתי לתת סכום נמוך משמעותית לילדיי ממה שנהוג בציבור, מה בוער לי לשנות את כולם יחד איתי?
אני חושבת שלכל אחד יש משמעות אחרת לנורמה הציבורית וממילא לצקצוק השדכנים ושאר האנשים.
מבחינה מגזרית, חושבתני שבמגזר הליטאי יש הרבה פחות השפעה ומשמעות לכח הכלל.
 
נשמע שאנו חיים בשתי פלנטות.
ואם החלטתי לתת סכום נמוך משמעותית לילדיי ממה שנהוג בציבור, מה בוער לי לשנות את כולם יחד איתי?
אני חושבת שלכל אחד יש משמעות אחרת לנורמה הציבורית וממילא לצקצוק השדכנים ושאר האנשים.
מבחינה מגזרית, חושבתני שבמגזר הליטאי יש הרבה פחות השפעה ומשמעות לכח הכלל.
כי אם אף אחד לא ישתנה איתי לא יהיה לי עם מי להשתדך
 
לא.
כמעט ואינני מכירה משפחות ליטאיות שנותנות מעבר לשליש דירה.
צריך להבין, במגזר הליטאי יש יותר נוהג של 'כל אחד לגורלו', לטוב ולמוטב.
המוסכמות הן יותר פנים משפחתיות, ופחות מחייבות את המגזר כולו.
נדמה לי שהנך מנסה לשכנע שייתכן מצב שתתקבלנה תקנות במגזר הליטאי, אבל מה שאני מנסה להגיד שהן פשוט לא נחוצות ולא רצויות.
אכן.
לעניות דעתי, בכל הנוגע להוצאות החתונות כשלעצמן, אין מאיפה להוריד בציבור הליטאי האברכי.
אברכים מחתנים כדבר שבשגרה בתמיר העגול, או בוולף, שמדובר באותם מחירים בערך, ויש שמחתנים בקרית ספר אפילו ב'נאות השמחה', שמשמש בשעות היום כאולם הכנסים של הסמינר, וגם נראה בהתאם. מי שיש לו יותר, מחתן ביותר, ואברך סטנדרטי שיעשה חתונה ב'כתר הרימון', יגרום לפתיחת עיניים תמהות.
ולא, לא נותנים מגילת אסתר ולא חנוכייה מפוארת ולא שאר הוצאות ראוותניות, בסך הכל ש"ס חתנים ושעון זהב או טור, וכשמגיעים לבית הכלה, נותנים לאחיה מתנות מ'הכל בשקל', או קצת יותר.
הקריסה של האברכים היא לא מהוצאות החתונה, אלא מהוצאות הדירה, שבשביל לשנות את זה, צריך לשנות את כל אורח החיים הליטאי שעקרונית מתבסס על לימוד שנים ארוכות ב'כולל', עם הצמצום הנלווה לכך.
 
בהמון תעמולה. המון המון המון המון.
מרן הגראי"ל זצ"ל דיבר על כך ללא הרף.
ההצלחה היא עדיין חלקית.
השינוי היחיד הוא השינוי במציאות, בקפיצה המטורפת של מחירי הדיור. אם פעם דירה במודיעין עילית עלתה חצי מליון שקל, היום בסכום כזה, בקושי ניתן למצוא דירה הגונה בפריפריה.
 
נשמע שאנו חיים בשתי פלנטות.
ואם החלטתי לתת סכום נמוך משמעותית לילדיי ממה שנהוג בציבור, מה בוער לי לשנות את כולם יחד איתי?
אני חושבת שלכל אחד יש משמעות אחרת לנורמה הציבורית וממילא לצקצוק השדכנים ושאר האנשים.
מבחינה מגזרית, חושבתני שבמגזר הליטאי יש הרבה פחות השפעה ומשמעות לכח הכלל.
אם לא היה משמעות לכח הכלל בציבור הליטאי - כבר היינו רואים חתונות מצומצמות.
העובדה שזה עדיין לא בנמצא - מוכיחה על כך שאנשים לא חורגים מהנורמה.
אכן.
לעניות דעתי, בכל הנוגע להוצאות החתונות כשלעצמן, אין מאיפה להוריד בציבור הליטאי האברכי.
אברכים מחתנים כדבר שבשגרה בתמיר העגול, או בוולף, שמדובר באותם מחירים בערך, ויש שמחתנים בקרית ספר אפילו ב'נאות השמחה', שמשמש בשעות היום כאולם הכנסים של הסמינר, וגם נראה בהתאם. מי שיש לו יותר, מחתן ביותר, ואברך סטנדרטי שיעשה חתונה ב'כתר הרימון', יגרום לפתיחת עיניים תמהות.
כשהחסידים יתחילו להצטמצם, גם האברכים יקלטו שאין סיבה למה לא לקחת חלק במהפכה ולחסוך.
אל דאגה, יגיעו גם אליהם.
 
השינוי היחיד הוא השינוי במציאות, בקפיצה המטורפת של מחירי הדיור. אם פעם דירה במודיעין עילית עלתה חצי מליון שקל, היום בסכום כזה, בקושי ניתן למצוא דירה הגונה בפריפריה.
תכלס', מה זה עושה?
האם הזוג מקבל דירה בפריפריה, או שהוא מקבל 400-500 אל"ש, והשאר במשכנתא יקרה?
אם הוא אמור לשאת בעלויות המשכנתא - איך זה ישפיע על שנות הלימוד בכולל?

בכל אופן רואים התעשתות מסויימת והורים רבים נותנים גג 200 אל"ש.
 
על סמך מה הקביעה שזה אינו בנמצא?
תחדשו לי.
אשמח לשמוע. נוכל להציג לציבור דוגמאות מחתונות שהתקיימו כבר.

אם אתם מכירים חתונות רגילות שהתקיימו באופן מצומצם מהנוהג הקיים, הודיעו לי באישי. אעביר לגורמים הרלוונטיים.
 
תחדשו לי.
אשמח לשמוע. נוכל להציג לציבור דוגמאות מחתונות שהתקיימו כבר.

אם אתם מכירים חתונות רגילות שהתקיימו באופן מצומצם מהנוהג הקיים, הודיעו לי באישי. אעביר לגורמים הרלוונטיים.
רק תגדיר לי בבקשה מהו אותו נוהג קיים כדי שאדע אילו חתונות חרגו ממנו.
חתונה ללא מסריט, מסיבות כלכליות ולא עקרוניות?
חתונה בה האחיות לבשו בגדי שבת רגילים?
חתונה שההזמנות מבוצעות טלפונית?
כל אחד מוצא לעצמו את נקודות החיסכון, בהתאם לצורך ולנקודות הפחות חשובות מבחינת הזוג והמשפחה.
בדגש על בהתאם לצורך.
אין לי שום דחף לרוץ להחיל על כולם את הרעיונות הפרטיים שלי לחיסכון.
 
קראתי את כל האשכול (טוב תראו מה השעה)
2 הערות יש לי על המצב:
1. אין השוואה בין חתונות קורונה לחתונות שאח"כ כיוון שכעת זה שעת משבר ואנשים נתקעו.
לכן אנשים יוצאים מגידרם, תורמים בחינם דירות ווילות, עיצובים איפור ותסרוקוץ
אבל ביום שאחרי אין שום סיבה שההתנדבות תמשיך וחתונה בוילה תעלה ג"כ לא מעט.
2. היה פעם מיזם לערוך חתונות ביום שישי ולקבל את עלות החתונה (סוג של ניסיון לשנות נורמה)
ולמרות שאני מכירה אישית 2 שהתחתנו כך - המיזם לא צלח.
למה?
 
רק תגדיר לי בבקשה מהו אותו נוהג קיים כדי שאדע אילו חתונות חרגו ממנו.
חתונה ללא מסריט, מסיבות כלכליות ולא עקרוניות?
חתונה בה האחיות לבשו בגדי שבת רגילים?
חתונה שההזמנות מבוצעות טלפונית?
כל אחד מוצא לעצמו את נקודות החיסכון, בהתאם לצורך ולנקודות הפחות חשובות מבחינת הזוג והמשפחה.
בדגש על בהתאם לצורך.
אין לי שום דחף לרוץ להחיל על כולם את הרעיונות הפרטיים שלי לחיסכון.
כל אלו הם נקודות חיסכון חשובות מאוד. שאכן כל בר דעת יקצץ בהם לפני דברים אחרים.
אלא שדברים אלו הם כלל לא תלויי נורמה. אולי הבגדים כן, אך כבר ראינו דברים כאלו.

אני מדבר כעת על חתונה באולם של עד 200 מקומות ישיבה, וצמצום משמעותי במספר המנות בסעודה, דבר שיגרור פחות משתתפים פאסיביים, שיגרור פחות מנות בר.

אחד היתרונות, שמכיון שמדובר בתוכנית ממוסדת, ולא בשינוי תעמולתי בלבד, העסקונה מתכוונת לגייס חברות בעלי אינטרסים, שהם יורידו בהמשך את מחירי כל הענף.
בתזמורת, בהגברה, כסא כלה, פרחים מלאכותיים, ועוד המון נותני שירות.
 
1. אין השוואה בין חתונות קורונה לחתונות שאח"כ כיוון שכעת זה שעת משבר ואנשים נתקעו.
לכן אנשים יוצאים מגידרם, תורמים בחינם דירות ווילות, עיצובים איפור ותסרוקוץ
אבל ביום שאחרי אין שום סיבה שההתנדבות תמשיך וחתונה בוילה תעלה ג"כ לא מעט.
אף אחד לא מתכוון להשוות, הקורונה תפסה את הוגי התוכנית בימים קריטיים.
התוכנית נהגתה כבר לפני זמן רב, בכוונה לצאת עימה אחרי פסח. הקורונה שיבשה את העניינים.
כרגע המצב רוח הלאומי לא בשל לחשוב על דברים כאלו.

המאמר של ראקוב בא לרכוב בכל זאת על גל הקורונה כשעוד היה ניתן לעשות חתונות בבתים, ולנסות לתפוס על זה טרמפ.
לא מאוד מוצלח.

הנייר עמדה שהופץ בין הרבה גבאי צדקה ועסקני קהילות - הינו יסודי מאוד, ועדיין לא סגור.
הכוונה היא לגייס כמה אלפי משפחות שיחתנו בצורה הזו, כשהקהילות מתחייבות לספק מעטפת מסויימת לשמחות.
 
הכוונה היא לגייס כמה אלפי משפחות שיחתנו בצורה הזו, כשהקהילות מתחייבות לספק מעטפת מסויימת לשמחות.
נו זה היה הרעיון בזמנו עם החתונות ביום שישי.
והוא לא צלח.
למה?
(שואלת כדי שיוכלו לתקן בהצעה עכשיו את מה שלא צלח אז.)
 
לעניות דעתי השינוי לא יקרה בשום צורה, אלא אם כן יתחולל קודם שינוי בתרבות.
התרבות החרדית העכשיות משתקף הלכה למעשה בעולם החתונות.
וחתונה היא תמונת מראה לכל תת מגזר, וכך למעשה מהתבוננות בחתונה ניתן ללמוד על סולם הערכים של המגזר המסויים שמקיים אותה.
כצלם חתונות השתתפתי בחתונות של רוב תתי המגזרים בציבור החרדי, ואני יכול למנות כמה תחומים שבהם נבדלות קהילות אלה מאלה, ויש מכנים משותפים רבים, שמאפיינים את רוב הקהילות, ובלי שישנו אותם, אין סיכוי לשינוי טכני בחתונות.
לדוגמה בצילומים שלפני החתונה.
באופן טבעי ובכלל מבחינה מקצועית, צלם אירועים הוא צלם שאמור לצלם את האירוע.
נקודה.
יש חשיבות לתיעוד של המשפחה הקרובה של החתן והכלה, ואולי אורחים מסויימים שרוצים לראות אותם ולזכור שהם הגיעו.
יש חשיבות לתמונות חתונה יפות מלפני החתונה, רואים את הכלה עם השמלה, בנוף יפה, או על רקע בתאורה מהממת.
זה יפה, זה שווה, זה מחבר בין בני הזוג, וזה ממש מעולה.
יש חשיבות גדולה לתמונות הזוגיות של הזוג עצמו, ולמעשה בשביל זה שווה להביא צלם לאירוע.
צלם אירועים צריך לתעד את הכתובה, החופה, את החברים ששרים לחתן, את החברות שרוקדות לכלה, ולתפוס קטעים מרגשים וסמליים במהלך האירוע.
אבל יש נושא אחד חשוב יותר, ועליו שמים את הדגש העיקרי - צילומי המשפחות.
אם אין תמונה מסודרת וסימטרית של כל המשפחה, גברים בשחור בצד אחד - חתן וכלה והורים באמצע, ונשים בסגול חציל בצד שמאל, ועל הרצפה שורה ארוכה של אחייניות עם חצאית פורחת, יושבות בשיכול רגליים, הצלם יכול ללכת הביתה בלי כסף.
זה הנושא הכי חשוב והכי בולט, והכי גורם להוצאות.
זה לתפור שמלות מיוחדות ואחידות לכל אירוע, זה לשלם שעות נוספות לצלם, כי לוקח הרבה זמן לצלם כל כך הרבה אנשים בנפרד וביחד, זה להישאר באולם עד שעה מאוחרת ולשלם אלפי שקלים על מוניות לכולם.
זה לעשות מצווה טאנץ ארוך עד 5 בבוקר, כי צריך להזמין כל דוד בנפרד לרקוד.
העוד 200 מנות זה הכסף הקטן, הכסף הגדול זה ההופעה המושלמת, השואו הגדול, האביזרים, השיר באולפן, הצילומים הארוכים והמתישים, ועצם המריחה של האירוע.
הייתי באירועים רבים, שהיה ניתן לקצר אותם בחצי, אבל העדיפו בכוח למשוך, באופן מלאכותי למדי, למרות שמבחינה טכנית היו צריכים לקפל ציוד וללכת הביתה, אבל היוקרה לא איפשרה להגיע למצב נורמלי שבו עוצרים את החוויה כשהיא בשיאה, כדי להשאיר טעם של עוד.
תכלס זה סוד די גלוי שצלמים עושים את הכסף שלהם מהשעות הנוספות, ולכן יש לי את כל האינטרס שהמצב הזה יימשך לנצח.
אבל אני באמת בא ברחמים - תרפו, שחררו מה"אירוע המושלם", תשקיעו בחוויה, אבל באופן הגיוני ולא מסורבל, תזמינו גראמן שיודע לעבוד גם מהר, גם מרגש וגם מצחיק, אין חובה להעיר את הישנים בסוף הטקס, זאת לא מצווה.
זה לא האירוע שגורם להוצאות, אל הנורמות שבאים מכורח התרבות שדורשת את זה מחד, ומאפשרת את זה מאידך.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

סיפורו המדהים של הרב משה חיים גרינוולד מניו יורק



אבי מורי הרה"ג ר' אברהם צבי גרינוולד זצ"ל נולד בלודז' אשר בפולין ובגיל שמונה התייתם מאביו. אמו שנשארה מטופלת בשבעה יתומים קטנים ודאגה מאד לחינוכו של בנה הבכור, שלחה אותו לבן דודה, הלוא הוא הגאון המפורסם רבי מנחם זמבה הי"ד, אשר גידל את אבי במסירות רבה וכמובן דאג ללימודו ואף היה לומד עמו בעצמו.

אבי היה כמעט בגיל שבע עשרה, כאשר התקיימה בוורשה החתונה הגדולה חתונת בתו של כ"ק הריי"ץ מליובאוויטש זצוק"ל עם כ"ק הרבי מליובאוויטש ותמיד היה אבי מורי זצ"ל מספר בתור חוויה רוחנית גדולה על החתונה ההיא, הן על עצם החתונה שבה השתתפו כל שמנה וסלתה של גדולי יהדות פולניה החסידית, והן על שאז זכה לראשונה להיות פנים אל פנים עם החתן הצעיר הלוא הוא הרבי, ולפגישה הזאת, כך הסתבר לו מאוחר יותר, היתה משמעות גדולה בעתיד.

כיצד זכה אבי להיפגש עם החתן – הרבי – פנים אל פנים?

ובכן, כאמור, הוא היה בחור צעיר אז, כמעט בן שבע עשרה, והוא הגיע לחתונה יחד עם קרובו ומחנכו הגאון ר' מנחם זמבה הי"ד. למחרת החתונה אמר לו ר' מנחם זמבה שהוא הולך לבקר את החתן במלון שבו הוא מתאכסן, ואם הוא רוצה הוא יכול להתלוות אליו, כמובן שאבי הסכים וכך הלך לפגישה של ר' מנחם זמבה עם החתן.

אבי לא יכל לזכור ולחזור על מה דיברו השניים אבל הוא זכר היטב כי בסוף השיחה, לפני שנפרדו שני האישים, פנה אליו החתן – הרבי – ואמר לו "הרי עוד כמה ימים חנוכה – האם ידוע לך למה בנר חמישי של חנוכה עושים יומא דפגרא בכל ה'שטיבלאך'?"

אבי לא ידע מה לענות, והוא זכר שגם ר' מנחם הי"ד לא ענה ורק הסתכל בחתן כממתין לתשובה, ואז החתן – הרבי – פנה לאבי ואמר לו: "נר חמישי דחנוכה מסמל את החושך הכי גדול, כי היום הזה לא יכול אף פעם לחול בשבת קודש, ועל ידי נר חנוכה מאירים גם את החושך הכי גדול בעולם, ומשום כך החידוש והכח של חנוכה בא לידי ביטוי דווקא בנר החמישי שהוא הסמל של החושך וזו התפקיד של כל יהודי, בכל מקום שבו הוא נמצא, בוורשא או בלונדון, להאיר גם את המקום החשוך ביותר".

כאמור, אבי לא זכר את מה ששוחחו ביניהם שעה ארוכה החתן ור' מנחם הי"ד, אבל הוא אמר שלעולם לא שכח את העובדה ש"כל מסכתות הש"ס עפו שם בחדר", כשיצאו מהמלון – כך סיפר אבי – היה הגאון ר' מנחם זמבה בהתפעלות כה עצומה מהחתן של הרבי מליובאוויטש ובמשך ימים רבים לא הפסיק לדבר על כך גם בבית וגם עם כל מי ששוחח באותם ימים.



*



מאז עברו קרוב לעשרים שנה. אבי עבר את כל מוראות השואה, בתחילה בגטו ואח"כ במחנות ההשמדה. אשתו הראשונה וחמשת ילדיו הקטנים נטבחו מול עיניו, וכשנסתיימה המלחמה ובחסדי השי"ת נשאר בחיים, אוד מוצל מאש, היה שבור ורצוץ בגופו ובנפשו.

במשך שנתיים ימים התגלגל במחנות ההצלה ממחנה לשני, הוא ניסה ונדד בהרבה מקומות לברר אם יש ניצולים ממשפחתו הקרובה והרחוקה, ולדאבון הלב התחוור לו כי כל אחיו ואחיותיו עד אחד ניספו על ידי הצורר ימ"ש.

בשנת תש"ח נסע לארה"ב, לפילדלפיה, שם חי אחי אביו, ר' משה חיים גרינוולד, מחסידי אמשינוב אותו הוא לא הכיר פנים אל פנים כי הדוד נסע לאמריקה עוד בטרם נולד – אבל הוא ארגן את נסיעתו וקיבלו באהבה רבה כאשר הוא עושה הכל כדי להקל עליו ולנסות לשקם אותו לאחר מנת הייסורים הנוראה שעברה על אבי זצ"ל באירופה הדוויה.

בלחץ הדוד ובהתערבות האדמו"ר מאמשינוב זצ"ל החליט אבי לשקם את חייו שנהרסו כליל ונשא לאשה בזיווג שני את אמי ע"ה, אף היא ניצולת שואה. אמי ע"ה ילידת קרקוב בתו של הר"ר זושא סינקביץ הי"ד, מחשובי חסידי אלכסנדר, ניצלה יחד עם אחותה והצליחו להינצל מיד בתחילת המלחמה כשהוברחו ממדינה עד שהפליגו לקנדה, שם גדלה בבית דוד אמם, הנגיד החסיד ר' קאפל שוורץ מחשובי יהודי טורונטו.



*​



לפני הנישואין של אבי עם אמי לקח ר' קאפל שוורץ את אבי לניו יורק ליחידות לכ"ק הריי"ץ מליובאוויוטש זצוק"ל כדי שיברכו. אבי מורי זצ"ל סיפר לי שממש נחרד ונדהם לראות את השינוי והזקנה הגדולה שקפצה על הרבי הריי"ץ מאז שראהו בחתונה בוורשא והיה קשה מאד להבין את דיבורו של הריי"ץ, ואחד מזקני החסידים שהיה בחדר הסביר ומסר את דברי הרבי.

ר' קאפל אמר לריי"ץ זיע"א שאבי הוא "אוד מוצל" שאיבד בשואה את משפחתו, ואז מעיניו הק' של הריי"ץ החלו לזלוג נהר של דמעות טהורות. הריי"ץ בירך את אבי לבנין עדי עד ואיחל לו אריכות ימים ושנים טובות. לפני שיצא אמר אבי לריי"ץ כי הוא זכה להיות בחתונה הגדולה בוורשא ואז – סיפר אבי – אורו עיניו של כ"ק הריי"ץ זיע"א והוא אמר לו כי כיוון שחתנו נמצא כאן עכשיו, וכיוון שאבי היה בחתונה – על כן כדאי שיכנס אליו לומר לו שלום.

ר' קאפל ואבי ירדו למטה ואחר שהראו להם איפה נמצא חדרו של ה'רמ"ש' כפי שנקרא אז – דפקו ונכנסו ואמרו שבאו על פי הוראת הרבי...

אבי היה בהתפעלות עצומה מכך שהרמ"ש הכירו מיד והשאלה הראשונה שלו היתה שיתאר לו את ימיו האחרונים של ר' מנחם זמבה הי"ד כי שמע שנהרג בגטו ורשה אך לא ידע את הפרטים. לאחר שאבי סיפר לו מה שידע אמר הרמ"ש לאבי "כיון שהרבי אמר לכם להכנס אלי – אם כן אני מחויב לומר לכם דבר תורה וכיון שאנו בחודש כסלו בסמיכות לחנוכה, הרי ידוע המנהג אצל רוב החסידים ממשיכי דרך הבעש"ט הק' לעשות "יומא דפגרא" בנר החמישי. ומהי הסיבה? מכיון שנר החמישי אף פעם לא יכול לחול בשבת אם כן זה ענין של חושך הכי חזק, וזה הכח והחידוש של נר חנוכה להאיר גם את החושך הכי חזק וגם התפקיד של יהודי בכל מקום בו הוא נמצא, בניו יורק או בלונדון, עליו להאיר גם את המקום החשוך ביותר".

אין צורך לומר שאבי היה נדהם ונרעש, כאשר הוא עצמו הספיק כמעט לשכוח במהלך השנים את אותה אימרה בדיוק שה"רמ"ש" אמר לו כעשרים שנה קודם לכן, והנה עכשיו, פרץ הזכרון בבת אחת, וממש חזר כמעט מלה במלה על מה שאמר לו אז במלון, בוורשא, לפני עשרים שנה והלוא דבר הוא.



*

לאחר חתונתו שימש אבי מורי זצ"ל כרב ומלמד בקהילת "עדת ישראל" ב"וושינגטון הייטס", שם נולדנו גם אני ואחותי, אבי התגורר שם כחמש שנים ואח"כ בהשתדלות ר' קאפל שוורץ עבר להתגורר לידו בטורונטו ושימש גם שם כרב ומלמד בקהילת החרדים שם.

במשך השנים, בטורונטו, התקרב אבי מאד לחסידות סאטמאר שהיו בעיר, כיון שעבודתו ברבנות ובהוראה היתה אצל חסידי סאטמר, אף שלא שלח אותנו להתחנך בסאטמר, שלח אותנו למוסדות הקרובים לרוחה, אותי ואת אחי שלח לישיבת "נייטרא" המפורסמת.

למרות שבהשקפותיו היה אבי קרוב לשיטת סאטמר מעולם לא דיבר חלילה נגד הרבי מליובאוויטש, ואדרבה, תמיד היה מדבר עליו בהערצה וחרדת כבוד מיוחדת וזה החדיר גם בנו, הבנים והבנות.

בחורף של שנת תשכ"ט התחתנתי אני, אבי אמר לי כי למרות שאיננו חסיד ליובאוויטש – הרי מכיון שלפני החתונה שלו זכה לקבל את ברכתו של הרבי, על כן ליבו אומר לו והוא מרגיש צורך ורצון להכנס עמי לרבי מליובאוויטש לקבל ברכתו לפני החתונה, למרות שמאז, למעלה מעשרים שנה, לא התראה עמו.

אני הסכמתי בלב שלם אבל אז התברר שזה לא כ"כ פשוט להיכנס לרבי, רק לאחר דו"ד עם המזכיר של הרבי – וכך לאחר שאבי הסביר לו שלא יכול לחכות כמה חדשים להזמין תור ל"יחידות" כי ברצונו לקבל ברכה לפני החתונה – הסכימו לתת לנו תור להכנס ובלבד שנבטיח שזה יהיה "רק לבקש ברכה" ולא נעכב את הרבי, אבי הבטיח ונסענו במיוחד מטורונטו ביום שנקבע לנו.



*



אינני זוכר את השעה המדוייקת שנכנסנו לרבי, אבל זה היה קרוב לבוקר מאשר ללילה, אי שם באשמורת הבוקר, אני ראיתי פעם ראשונה פנים אל פנים את פניו של הרבי, ובפרט עיניו הק' עשו עלי רושם גדול, אבי נתן לרבי את ה"פתקה" כנהוג ושם השמות שלי ושל הכלה שלי ובקשת הברכה של אבי שנזכה לבנין עדי עד וכו'.

כשלקח הרבי הפיתקה מיד אבי, עוד בטרם פתח אותה, הביט באבי בחיוך רחב ואמר לו: "נאך העכער צוואנציק יאר שוין טאקע געקומען די צייט, בפרט אז דער שווער האט דאך אייך געשיקט צו מיר" [-אחרי יותר מעשרים שנה באמת הגיע כבר הזמן, בפרט שחותני הרי שלח אתכם אלי...].

אבי נותר על עומדו נדהם ונפחד ונרעש ולא מצא כח לפתוח את פיו, בינתיים הגבאי הדופק בחוזק בדלת אך הרבי עשה תנועת ביטול בידו כמי שאומר אל תשימו לב, תוך כדי כך הרבי פתח את הפתקא הביט בה כהרף עין ותיכף התחיל לתת לנו את ברכותיו הקדושות שיהיה בנין עדי עד וכו' וגם בירך את אבי באריכות ימים ושנים טובות וכו' ואמר לו בערך בזה הלשון: אזוי ווי איר האט משמח גיווען ביי מיר אויף דער חתונה, וועט אייך דער אייבערשטער געבן כוחות און נחת משמח זיין אויכעט ביי דער חתונה פין אייער אייניקל " (כמו ששמחת בחתונה שלי ה' יתברך יתן לך נחת וכח לשמוח בחתונת הנכד שלכם).

מעיניו של אבי זלגו דמעות של התרגשות וגם אני מאד התרגשתי, ביודעי עד כמה אבי שבור ורצוץ בגופו מכל מה שעבר עליו במחנות וכו' ועד כמה יקרה לו ברכה כזו של הרבי.

לפני שיצאנו הרהיב אבי עוז ושאל את הרבי: היות והבטיח למזכיר שאנחנו נכנסים רק לבקש ברכה, בכל זאת כיון שיש שאלה שמאז מציקה לו האם הרבי מרשה לו לשאול.

הרבי חייך מאד ואמר לו (בערך(: "אזוי ווי דער רבי דער שווער האט אייך גישיקט צו מיר – מוז איך אייך ענטפערן אלע קשיות". (כיון שכבוד קדושת מו"ח אדמו"ר שלח אתכם אלי – אני מוכרח לענות לכם על כל הקושיות). וכששוב נשמעו דפיקות חזקות בדלת שוב עשה הרבי בידו סימן שלא נשים לב.

אבי פנה אל הרבי ואמר: מסיבות שונות יצא לי במשך כל השנים להיות בקרב חסידי סאטמר והחוגים שלהם ושם אני שומע כל הזמן טענות ומענות על שיטת ליובאוויטש, ואף שחלילה איני מקבל כל הלשון הרע שאני שומע וכו' אבל בכל זאת הצליחו גם אצלי לעורר קושיה גדולה על השיטה של ליובאוויטש בכל הקשור להתחברות לרשעים וכו', והרי ידועים הפסוקים כמו "משנאיך ה' אשנא" וכו' ואיך זה שליובאוויטש מתחברת במאור פנים עם רשעים הלוחמים נגד השי"ת ותורתו וכו'.

אבי אמר לרבי שהוא מבקש סליחה על עצם השאלה ולא התכוון חלילה לקנטר אלא אדרבה רוצה להבין שיטתו של הרבי כדי שיוכל לענות גם לעצמו וגם לאחרים וכו'.

הרבי פנה אל אבי בשאלה: מה היה עושה אותו קנאי מהשכנים שלך, אם חלילה הבת שלו היתה יוצאת לתרבות רעה? האם היה מנסה להחזירה לדרך התורה והמצוות או שהיה אומר "משנאיך ה' אשנא" ו"אסור להתחבר לרשעים" ולכן יתרחק ממנה ולא ירצה לקרב אותה?

הרבי לא המתין לתשובה, ומיד המשיך: אותו קנאי, היה עונה בודאי שכשמדובר בבת שלו זה שונה, כי על זה נאמר: "ומבשרך אל תתעלם" וכאן הרצינו פניו הק' של הרבי והוא עצם את עיניו הק', דפק על השולחן ואמר "ביי דער אויבערשטן איז יעדער איד טייער ווי א בן יחיד ביי דעם רבי'ן דער שווער איז יעדער איד ומבשרך אל תתעלם!" [ - אצל הקב"ה כל יהודי יקר כמו בן יחיד אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר כל יהודי הוא 'מבשרך אל תתעלם'].

לאחר מכן הביט הרבי בי ובאבי במבט חודר ואמר: "ומסיימין בברכה כידוע נהגו אצל כל החסידים לחגוג את נר חמישי דחנוכה מה הטעם? כיון שנר חמישי של חנוכה לעולם לא יכול לחול בשבת ולכן זה מסמל את שיא החושך ובכח של נר חנוכה אפשר להאיר גם את העניין הכי חשוך, זה תפקידו של כל יהודי להאיר גם את המקומות הכי חשוכים, ולא משנה אם הוא נמצא בטורונטו או בלונדון, כל יהודי הוא חלק אלוקה ממעל ממש, בנו יחידו של הקב"ה וכשמדליקים את הנשמה שלו בנר של קדושה – מתעורר גם היהודי הרחוק ביותר במקום החשוך ביותר".

אבי שהיה נדהם ונרעש באופן הכי מבהיל, לא שמע גם את מלות הברכה האחרונות של הרבי והוא אפילו לא זכר איך הוצאתי אותו מהחדר של הרבי.

כל הדרך חזרה לטורונטו הוא לחש רק שתי מלים, פלאי פלאים, פלאי פלאים.



*



מאז עברו בערך כעשר שנים. בשנת תשל"ט התחתן אחי הצעיר בעיר לונדון, וכל המשפחה, אבי ואמי, אחותי וגיסי ואני נסענו לחתונה. במטוס בדרך ללונדון ראיתי שאבי מוטרד ומשהו מעיק לו, שאלתי במה הענין, ובתחילה לא רצה לספר, רק אחרי כמה פעמים ששאלתי סיפר לי:

כמה דקות לפני שעזב את הבית בטורונטו, נכנס אליו השכן, מהמכובדים ביותר בקהילה, ובכה לפניו בדמעות שליש, ואמר לו שמה שהוא מספר לו עתה זה סוד כמוס ושלא יספר לאיש רק בלית ברירה הוא מספר לו אולי יוכל לעזור.

ובכן מסתבר שהבת של אותו שכן הידרדרה מאד ביהדותה, בתחילה ההורים לא כל כך ידעו מכך כי הסתירה לגמרי מפניהם, אבל לפני שבועיים התברר להם למרבה האסון והבושה שהיא ברחה עם איזה גוי ללונדון ומאז אצלם בבית בכי ומספד ותשעה באב כל הנסיונות שלו על ידי קרוב משפחה בלונדון לאתר אותה עלו בתוהו ולכן הוא מבקש מאבי, בהיות שהוא נוסע ללונדון, שיראה לטכס עצה ולהתעניין אולי יחוס אולי ירחם ה', אולי יוכל לעזור למצוא את הבת ולמנוע ממנה מרדת שחת.

אבי שהיה בידידות קרובה מאד עם השכן, היה נרעש מהסיפור, וגם אני מאד לקחתי ללבי וחשבתי איך ומה נוכל לעשות בענין זה בלונדון.

החתונה היתה בשעטומ"צ, ובלילה הראשון של השבע ברכות פנה אבי למחותן, סיפר לו את המעשה עם בת השכן, ושאל אותו אולי יכול לייעץ לו איך ואיפה – אם בכלל שייך – להתעניין ולעשות משהו בנידון.

המחותן מיד כששמע הסיפור, אמר לאבי מורי שאם כי הוא אין לו שום מושג בזה, הרי יש לו ידיד חסיד חב"ד, שהרבי מליובאוויטש מטיל עליו תמיד כל מיני שליחויות ושמו הוא הר"ר אברהם יצחק גליק, ואם יש מישהו שיוכל לעזור בזה הרי הוא האיש, כי כבר איתמחי גברא להציל ברחבי אירופה הרבה נשמות יהודיות מהתבוללות.

עוד באותו לילה צלצל המחותן לרב גליק, סיפר לו את כל סיפור המעשה ועד כמה הענין דחוף, והרב גליק ביקש הטלפון של הורי הנערה מטורונטו אולי יודעים אי אלו פרטים וכתובות שיתנו לו קצה חוט איפה להתחיל בחיפושים. הרב גליק בצידו הבטיח לעשות את כל המאמצים וההשתדלות.



*



אינני יודע איפה חיפש הרב גליק, לאן הלך, אצל מי בירר, אבל באחת הלילות כעבור כעשרה ימים – אבי ואמי נשארו בלונדון עד אחרי חנוכה – צלצל הרב גליק למחותן ואמר שיבוא אליו בדחיפות "יש לי הפתעה מאד טובה".

המחותן ואבי מיהרו לבית הרב גליק, כשנכנסו לביתו ראו בסלון ביתו יושבת בחורה וממררת בבכי. בפתח הסלון דלקה החנוכיה.

לפתע, תוך כדי שאבי מסתכל על החנוכיה ורואה את חמשת הנרות הדולקים – אבי כמעט נפל מתעלף ארצה. הוא נזכר במשפט המוזר שהרבי הקדוש אמר לו לפני חמישים שנה, לפני שלושים שנה, ולפני עשר שנים.

"נר חמישי של חנוכה מסמל את הכח של החנוכיה והתפקיד של יהודי להאיר גם את המקום החשוך ביותר, בוורשא או בלונדון, בניו יורק או בלונדון, בטורונטו או בלונדון"...

"מה יעשה אותו קנאי", אם הבת שלו תדרדר... אצל הקב"ה כל יהודי הוא בן יחיד... אצל כ"ק מו"ר אדמו"ר כל יהודי הוא "מבשרך אל תתעלם"...

אין צורך לומר שהבחורה חזרה בתשובה שלמה, ואין גם צורך לומר שמאותו יום לא פתח יותר אותו "קנאי" את פיו נגד ליובאוויטש...



*

כשחזר אבי לקנדה עשה כל המאמצים להיכנס לרבי מליובאוויטש, הוא הרגיש צורך וחובה נפשית לאחר מה שקרה להיכנס לקודש פנימה אבל באותן שנים כבר היה קשה מאד להיכנס לרבי ל"יחידות".

רק בתשרי הבא, שנת תש"מ, לאחר מאמצים מרובים הצליח אבי להיכנס ל"יחידות" באותו לילה שנכנסו קבוצת האורחים שהגיעו לרבי לחגים.

אבי סיפר לי שמרוב התרגשות לא יכל להוציא הגה מהפה, וכשהתחיל לדבר ולספר את הסיפור פרץ בבכי. הרבי שמע ממנו רק כמה משפטים, ואז פנה לאבי ואמר לו: "דער שווער האט דאך געהאט א ווייטן קוק"... [לחותני הרי היה מבט רחוק]...

וכל פעם שסיפר אבי מורי זצ"ל את הסיפור היה אומר שהרבה יותר מהמופת הפלאי של הרבי מליובאוויטש, שכבר לפני חמישים שנה בהיותו חתן, ראה כל כך למרחוק... הרבה יותר מהמופת הזה הוא התפעל בכל ליבו על גודל הענווה השמיימית של הרבי שאמר לו בפשטות הכי גדולה וברצינות הכי גדולה "דער שווער האט דאך געאט א וויטען קוק"...

ושרשרת המופתים הפלאיים לא פסקה: בי"ד כסלו תשמ"ט, בדיוק שנגמר השבע ברכות מחתונת בתי הבכורה (כפי שהרבי בירך אותו שישמח בחתונה של הנכד) ובדיוק ביום שבו מלאו ששים שנה מהחתונה הגדולה בוורשא של הרבי – באותו ערב שבק חיים לכל חי והשיב נשמתו למרומים.



זכותו תגן עלינו

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה