דרוש מידע ביות מלא לעומת ביות חלקי

[ילילי]

ואם אתן חושבות שהתינוקיה זה המקום הכי בטוח- לא בטוחה...
לא שאני בדווקא בעד ביות ואפי' כן חושבת שצריך להשאיר שם, אבל גם לדעת שזה לא המקום הכי סגור...

במעייני הישועה בכל הלידות שלי היו מאוד קשוחים ולא יכלו להוציא תינוק בלי זיהוי מלא.

 

[BIZZARC- עשירה]

ולישון בלילה כשהתינוק בלי השגחה?
אני לא מסוגלת. כנראה אני היחידה.

אני הייתי בביות חלקי, אז לא ניסיתי שינה כשהתינוק איתי,
מאמינה שהייתי מוצאת פתרון בנוסף לשינתי החלשה

 

[טילון]

ולישון בלילה כשהתינוק בלי השגחה?
אני לא מסוגלת. כנראה אני היחידה.

מבינה את החשש שלך. אני בכל אופן בימים הראשונים אחרי לידה עם שינה מאד קלה, ומתעוררת מכל הסטה של הוילון. אם זה לא היה כך, יתכן שהייתי חוששת יותר.

 

[טילון]

ובקומת כניסה יולדות א' וב' הם נותנים גם בלילה להכניס את התינוק- אני עשיתי ככה... (אפי' שמבחינתם הוא כן היה אמור להיות אצלם בגלל שהיה קצת קטן..) רק הצרחות שהלכו שם מאלה שהיו אמורות להיות עם התינוקות ולא עשו זאת לא השאיר אותי רגועה שהוא היה שם, מידי פעם כשקלטו שלא החזרתי האחיות באו לקחת...

חידשת לי שמאפשרים לישון עם התינוק גם במחלקות א וב. כשהייתי מאושפזת שם- בלידות הראשונות, לא עלה בדעתי לנסות (מצד שני- אם הייתי חושבת על זה, כנראה שהייתי הולכת לביות מלא, שזה מה שעשיתי בלידות הבאות...)

 

[BIZZARC- עשירה]

נכון, יש בקומה 6 ביות מלא, ששם שמים גם נשים שממתינות לזירוז וזה די סיוט לחכות ללידה ולשמוע תינוקות צורחים- שם גם עושים הכל לבד ויש חדר מיוחד לבדיקות וכו..
ובקומת כניסה יולדות א' וב' הם נותנים גם בלילה להכניס את התינוק- אני עשיתי ככה... (אפי' שמבחינתם הוא כן היה אמור להיות אצלם בגלל שהיה קצת קטן..) רק הצרחות שהלכו שם מאלה שהיו אמורות להיות עם התינוקות ולא עשו זאת לא השאיר אותי רגועה שהוא היה שם, מידי פעם כשקלטו שלא החזרתי האחיות באו לקחת...

יולדות א' וב' זה ביות חלקי ובאמת כל עוד התינוק שקט הם נותנים להשאחר אלא אם כן באמת יש מקרה מיוחד.

 

[לילי 1]

ביות זה מתנה לאמא ולתינוק. נדירות הנשים שניסו והתחרטו, לא סתם פותחים עוד ועוד מחלקות ביות.
חוץ מזה אני רואה בזה גם חובה. אמא שמסוגלת לתפקד אחרי לידה ולא מטפלת בתינוק שלה מועלת בתפקידה בזמן מאוד קריטי, יודעת שיש מי שקשה לה לשמוע את זה אז סליחה מראש.
לא מכירה אמא שמוכנה בגיל שבוע להשאיר את התינוק אצל הרופא ולחכות בחוץ בזמן הבדיקה והטיפול. אז למה בגיל שעה או יום זה הגיוני? לא מכירה אמא שמשאירה את התינוק בן השבוע בחדר נפרד עם דלת סגורה ונותנת לו לבכות עד שבאה לבדוק אותו פעם בחצי שעה. למה תינוקיה זה הגיוני?
כשיש צורך, זה לא רק הגיוני, זו חובה. אשה חלשה או בכל מצב מיוחד חייבת לטפל בעצמה קודם. זו חובתה.

אבל להגיד אני חייבת לישון ברצף כדי להתאושש אז לא נורא אם התינוק בן השעתיים בוכה קצת באור פלורוסנטים ומקבל אוכל מרוחק ורועש? העניין הוא שמדובר באמהות שברגע שהגיעו הביתה הופכות למסורות כ"כ, מי לא דחתה במשך שעות צרכים בסיסיים שלה בגלל תינוק בוכה? מי לא נוטשת הכל כשהתינוק רעב? יש פה דיסוננס מוזר שאשמח אם יש למי מהקוראות דרך לפתור אותו.
אם ניגנתי למישהי על המצפון פה, אזקוף זאת לזכותי וברור לי גם שהיא תודה לי לאחר מעשה. שיכנעתי עשרות נשים לנסות ביות, אני ממש מסיונרית של הנושא, וכולן כולן מודות לי ללא הרף. אחרי שחווים את זה זה כ"כ ברור שזה הדבר הנכון שאין ספקות בכלל.

למען הסר ספק אשוב ואדגיש כי אשה שיש לה סיבה שבגללה לא יכולה לביית, מחובתה לטפל בעצמה ובכוונה לא כתבתי על תועלות/נזקים לתינוק כי מי שלא יכולה לביית לא צריכה להאשים את עצמה בכלום. היא עושה מה שנכון.
שאר הנשים מוזמנות להצטרף לחוויה.

 

[פ. סירקיס]

אני חושבת שהגזמתן לחלוטין!!!

אמא שמסוגלת לתפקד אחרי לידה ולא מטפלת בתינוק שלה מועלת בתפקידה בזמן מאוד קריטי, יודעת שיש מי שקשה לה לשמוע את זה אז סליחה מראש.

התפקיד היחידי שיש ליולדת זה לשקם את הגוף שלה! אין שום סיבה בעולם שבגלל הדברים הנ"ל היא לא תעשה את זה... לא סתם יש תינוקיה ולא סתם נותנים 3 ימים בבי"ח, להכל יש סיבה (גם בזמן קריטי...). לא נכון להגיד שאמא שיכולה לתפקד מועלת בתפקידה אם לא עושה ביות, כי גם יולדת שעברה את הלידה בשיא קלות- הגוף שלה מפורק... בעז"ה כל יולדת תהיה אמא של הילד עד 120 בעז"ה, לא צריך להשתגע בשביל זה ב-3 ימים הראשונים, יהיו לכם עוד מספיק שעות ביחד, את תקומי אליו עוד מאות פעמים בלילה במהלך החיים, את תטפלי בילד כל זמן שיצטרך- אז אחרי הלידה תני לגוף להתאושש!!!

 

[החכמה צודקת]

לא סתם יש תינוקיה

עם הזמן יותר ויותר מסתבר שכן סתם יש תינוקיה...

לא צריך להשתגע בשביל זה

לילי 1 כתבה בפירוש שמי שזה משגע אותה שלא תעשה.

אז אחרי הלידה תני לגוף להתאושש!!!

גוף ונפש הם שלובי זרוע מששת ימי בראשית וזה נתון שגם אם נרצה לא נוכל לשנות.
אצל הרבה אימהות הגוף לא מתאושש אם התינוק לא לידם...(כן, גם אם זה רק יומיים ראשונים)
אני מזמינה אותך לחקור את הנושא לעומק ולהגיע לבד למסקנות מדהימות, עד כמה השעות הראשוניות הן קריטיות לכל החיים.
ככל שתחזרי אחורה לדורות עברו, תגלי שתינוקיה זו המצאה שנולדה מכורח המציאות, כשכל נושא הילודה הפך למוסדי. וזה מובן ביותר, הם פשוט לא יכולים לעמוד בעומסים האלה ב"ה.(שזה באמת אחת הבעיות היום שאין מספיק עזרה לאישה היולדת העיקר לוקחים לה ת'תינוק במקום לעזור לה לטפל בו, להניק אותו, להרדים אותו, וכ'ו)

 

[פ. סירקיס]

עם הזמן יותר ויותר מסתבר שכן סתם יש תינוקיה...

לילי 1 כתבה בפירוש שמי שזה משגע אותה שלא תעשה.

גוף ונפש הם שלובי זרוע מששת ימי בראשית וזה נתון שגם אם נרצה לא נוכל לשנות.
אצל הרבה אימהות הגוף לא מתאושש אם התינוק לא לידם...(כן, גם אם זה רק יומיים ראשונים)
אני מזמינה אותך לחקור את הנושא לעומק ולהגיע לבד למסקנות מדהימות, עד כמה השעות הראשוניות הן קריטיות לכל החיים.
ככל שתחזרי אחורה לדורות עברו, תגלי שתינוקיה זו המצאה שנולדה מכורח המציאות, כשכל נושא הילודה הפך למוסדי. וזה מובן ביותר, הם פשוט לא יכולים לעמוד בעומסים האלה ב"ה.(שזה באמת אחת הבעיות היום שאין מספיק עזרה לאישה היולדת העיקר לוקחים לה ת'תינוק במקום לעזור לה לטפל בו, להניק אותו, להרדים אותו, וכ'ו)

נו, נו...
אני יודעת שבעבר היו האמהות מוסרות את התינוק לשנתיים למיינקת... ועמ"י התפתח וגדל למרות זאת...
לא אומרת שמי שלא רגועה כשהתינוק לא לידה- שתשאיר אותו בכוח בתינוקיה, ממש ממש לא!
אבל אישה סטנדרטית- שתתן לעצמה את המקום לנוח, להתענג על זה שיש מישהו שמטפל בתינוק (גם אם לא כל הזמן...)
אגב, למה נשים הולכות לבית החלמה???

 

[Ruti Kepler]

אבל אישה סטנדרטית- שתתן לעצמה את המקום לנוח, להתענג על זה שיש מישהו שמטפל בתינוק (גם אם לא כל הזמן...)

אין כל כך 'מי שמטפל בתינוק'. תינוקות בתינוקיה יכולים לבכות הרבה זמן עד שמישהו ניגש אליהם. ועד שהאחות סבטלנה קוראת לאמא... ועד שהיא מגיעה...
זה תסכול וסבל שחבל לגרום אותם לתינוק רך, ללא סיבה מהותית.
ובוודאי שלא מומלץ שתינוק יעבור בדיקות וטיפולים כואבים כשהוא לבד.
*
מה שכן, יולדות צעירות בלידה ראשונה באמת מתקשות להתמודד עם הטיפול בתינוק ועם הטיפול בעצמן ועם ההבנה הפסיכולוגית על ה'מאסר' שהן נפלו לתוכו ל-20 השנים הקרובות. לכן מובן מאוד שהן מוותרות על רעיון הביות.
ולכן גם המיסיונריות הגדולות של הביות, בד"כ לא משכנעות יולדות מבכירות לנסות אותו.

אגב, למה נשים הולכות לבית החלמה???

הרבה מבייתות משאירות את התינוק איתן גם בבית החלמה.
ובכל מקרה, התינוקיה בבית החלמה רגועה ונעימה וידידותית בלי שום השוואה לתינוקיה בבית חולים. ואין בה חיסונים ובדיקות ודקירות.

 

[קרן שמש]

אגב, למה נשים הולכות לבית החלמה???

כדי לנוח. עם התינוק, לא בלעדיו.
כמה ימים לא לעשות כביסות, ארוחות, השכבות, ולשמוע טרטורים של ילדים גדולים.
שמישהו אחר יכין את האוכל, יגיש אותו, וינקה לי את החדר.
רק להיות עם האוצר החדש ברוגע. לפני שחוזרים למרוץ החיים.

 

[תמי אחת]

ביות זה מתנה לאמא ולתינוק. נדירות הנשים שניסו והתחרטו, לא סתם פותחים עוד ועוד מחלקות ביות.
חוץ מזה אני רואה בזה גם חובה. אמא שמסוגלת לתפקד אחרי לידה ולא מטפלת בתינוק שלה מועלת בתפקידה בזמן מאוד קריטי, יודעת שיש מי שקשה לה לשמוע את זה אז סליחה מראש.
לא מכירה אמא שמוכנה בגיל שבוע להשאיר את התינוק אצל הרופא ולחכות בחוץ בזמן הבדיקה והטיפול. אז למה בגיל שעה או יום זה הגיוני? לא מכירה אמא שמשאירה את התינוק בן השבוע בחדר נפרד עם דלת סגורה ונותנת לו לבכות עד שבאה לבדוק אותו פעם בחצי שעה. למה תינוקיה זה הגיוני?
כשיש צורך, זה לא רק הגיוני, זו חובה. אשה חלשה או בכל מצב מיוחד חייבת לטפל בעצמה קודם. זו חובתה.

אבל להגיד אני חייבת לישון ברצף כדי להתאושש אז לא נורא אם התינוק בן השעתיים בוכה קצת באור פלורוסנטים ומקבל אוכל מרוחק ורועש? העניין הוא שמדובר באמהות שברגע שהגיעו הביתה הופכות למסורות כ"כ, מי לא דחתה במשך שעות צרכים בסיסיים שלה בגלל תינוק בוכה? מי לא נוטשת הכל כשהתינוק רעב? יש פה דיסוננס מוזר שאשמח אם יש למי מהקוראות דרך לפתור אותו.
אם ניגנתי למישהי על המצפון פה, אזקוף זאת לזכותי וברור לי גם שהיא תודה לי לאחר מעשה. שיכנעתי עשרות נשים לנסות ביות, אני ממש מסיונרית של הנושא, וכולן כולן מודות לי ללא הרף. אחרי שחווים את זה זה כ"כ ברור שזה הדבר הנכון שאין ספקות בכלל.

למען הסר ספק אשוב ואדגיש כי אשה שיש לה סיבה שבגללה לא יכולה לביית, מחובתה לטפל בעצמה ובכוונה לא כתבתי על תועלות/נזקים לתינוק כי מי שלא יכולה לביית לא צריכה להאשים את עצמה בכלום. היא עושה מה שנכון.
שאר הנשים מוזמנות להצטרף לחוויה.

את לא שיפוטית בכלל.

 

[לייקית]

הי, יש כאן ניקיות שהגזימו לגמרי!
אני אמא שילדה כבר בלי עין הרע כמה וכמה ילדים, ואף לידה לא היתה עם ביות.
אני לא מתחרטת בכלל! הילדים שלי כולם בריאים בנפשם, לא נרשמה לאף אחד מהם צלקת נפשית, אני נחשבת לאמא חמה ודאגנית, אפילו יותר מדי כבר, ובטוחה שעשיתי את הדבר הנכון לי ולילדי.
גם פעם הבאה אם תהיה בעז"ה, תהיה כך.
חזרתי הביתה מחויכת, עם כוחות מחודשים והרבה סבלנות ליילוד. את כולם הנקתי, ולא נרשמו לי בעיות מיוחדות, למרות שכולם קבלו בקבוק עפ"י בקשתי בלילות שבבית החולים.
וכל הניקיות הזועקות על היעדר ביות: גם אתן נולדתן כך.
יולדת יקרה, תעשי מה שטוב לך!! אל תלכי אחרי טרנדים למיניהם, תלכי אחרי הגוף שלך. אם את צריכה מנוחה בלילה או ביום, הכי מגיע לך בעולם וזה יעשה הכי טוב לתינוקך!!!
אין לי ספק שמאחורי יולדות מבייתות רבות, עומד החשש ממה יגידו עליהן.
בית החולים נועד כדי לנוח בו, ותרגישנה בנח לעשות את זה

 

[SHILATI]

נשים יקרות, להזכיר לכן שבעבר האישה הייתה שוכבת 40 יום במיטה ולא זזה??
ב"ה השתנו הדורות, נינתו לנו כוחות מופלאים אבל מכאן ועד למסע הקשקושים שהולך כאן??
מה קרה? כ"כ מהר מצליחים לעוות לכן את המחשבה? אנחנו חוזרות למשפחות מבורכות!
למה לכתוב בריש גלי בלי דעת מה כל אישה עוברת עד כמה זה לא בסדר שהיא מזניחה את התינוק שלה בתינוקיה??
יש צדדים לכאן ולכאן וכל אחת יכולה לכתוב בצורה מכבדת את דעתה אבל מכאן ועד להאשים בהזנחה, יש גבול.
ואיך אמרה לי מוכרת על המיטה מיטחברת? זה עצלנות של הנשים היום, אין להם כוח לקום מהמיטה אז נוח להם. לא אני אמרתי.
שימו קצת פרופורציות.
הייתי שמחה לקרוא על זה ולחשוב יותר לעומק אילולא כמה כאן שמחליטות לי שזה ממש פשע שאחרי לידה (!!) אם אני שמה את התינוק בתינוקייה וצוברת כוח...
תשאירו את האשכול ענייני ומכבד להבנה באמת בכדי לנסות, לא להיגרר ל:אני מעירה את המצפון....

 

[טילון]

הי, יש כאן ניקיות שהגזימו לגמרי!
אני אמא שילדה כבר בלי עין הרע כמה וכמה ילדים, ואף לידה לא היתה עם ביות.
אני לא מתחרטת בכלל! הילדים שלי כולם בריאים בנפשם, לא נרשמה לאף אחד מהם צלקת נפשית, אני נחשבת לאמא חמה ודאגנית, אפילו יותר מדי כבר, ובטוחה שעשיתי את הדבר הנכון לי ולילדי.
גם פעם הבאה אם תהיה בעז"ה, תהיה כך.
חזרתי הביתה מחויכת, עם כוחות מחודשים והרבה סבלנות ליילוד. את כולם הנקתי, ולא נרשמו לי בעיות מיוחדות, למרות שכולם קבלו בקבוק עפ"י בקשתי בלילות שבבית החולים.
וכל הניקיות הזועקות על היעדר ביות: גם אתן נולדתן כך.
יולדת יקרה, תעשי מה שטוב לך!! אל תלכי אחרי טרנדים למיניהם, תלכי אחרי הגוף שלך. אם את צריכה מנוחה בלילה או ביום, הכי מגיע לך בעולם וזה יעשה הכי טוב לתינוקך!!!
אין לי ספק שמאחורי יולדות מבייתות רבות, עומד החשש ממה יגידו עליהן.
בית החולים נועד כדי לנוח בו, ותרגישנה בנח לעשות את זה

אני לא חושבת שביות זה "טרנד". זה המצב הטבעי. ואם זה כן- זה טרנד מבורך.
אני רואה בעיקר מצב הפוך- של יולדות שהולכות באופן טבעי למחלקה עם תינוקיה, כי "ככה זה" בבית חולים, ולא באמת חושבות שיש אופציה אחרת. (זה לא שהן לא יודעות שיש, אבל "זה שייך למשוגעות האלו שלא נותנות לעצמן לנוח")
מסכימה שאם אכן קיימת תופעה של יולדות שבאמת זקוקות לתינוקיה והולכות על ביות רק בגלל "מה יגידו" זה בעייתי. אבל במחילה, זאת האחריות של היולדת להבין שאם אין לה יכולת לביות היא צריכה לוותר על זה.
במצב אידיאלי- היו מפנים כל יולדת כברירת מחדל לביות מלא, והתינוקיה היתה נשארת רק למי שבאמת זקוקה לה. ובמצב כזה גם האחיות בתינוקיה היו יכולות לתת למעט התינוקות ששם את מלוא תשומת הלב.
(וכמובן- את הטיפולים הרפואיים אין שום סיבה לעשות בנפרד מהאמא. גם אם בלילה היא מעוניינת שבתינוקיה ישמרו על התינוק קצת)
אם זה היה המצב, כנראה ששני הגדולים שלי לא היו נאלצים להפרד מאמא דקה אחרי לידה, רק בגלל שקיבלתי שכל רק בילד השלישי...
נכון, זה לא סוף העולם, ולא נראה לי שיש להם צלקות מזה, אבל אני עד היום לא שוכחת את המראה של התינוקת שלי צורחת בלי מכנסיים, כי היה לאחות בתינוקיה מקרה חירום אחר באמצע שהיא החליפה לה, ואפילו לא נתנו לי להלביש אותה עד שהאחות התפנתה לעשות לי זיהוי...

 

[תמי אחת]

אני לא חושבת שביות זה "טרנד". זה המצב הטבעי. ואם זה כן- זה טרנד מבורך.
אני רואה בעיקר מצב הפוך- של יולדות שהולכות באופן טבעי למחלקה עם תינוקיה, כי "ככה זה" בבית חולים, ולא באמת חושבות שיש אופציה אחרת. (זה לא שהן לא יודעות שיש, אבל "זה שייך למשוגעות האלו שלא נותנות לעצמן לנוח")
מסכימה שאם אכן קיימת תופעה של יולדות שבאמת זקוקות לתינוקיה והולכות על ביות רק בגלל "מה יגידו" זה בעייתי. אבל במחילה, זאת האחריות של היולדת להבין שאם אין לה יכולת לביות היא צריכה לוותר על זה.
במצב אידיאלי- היו מפנים כל יולדת כברירת מחדל לביות מלא, והתינוקיה היתה נשארת רק למי שבאמת זקוקה לה. ובמצב כזה גם האחיות בתינוקיה היו יכולות לתת למעט התינוקות ששם את מלוא תשומת הלב.
אם זה היה המצב, כנראה ששני הגדולים שלי לא היו נאלצים להפרד מאמא דקה אחרי לידה, רק בגלל שקיבלתי שכל רק בילד השלישי...
נכון, זה לא סוף העולם, ולא נראה לי שיש להם צלקות מזה, אבל אני עד היום לא שוכחת את המראה של התינוקת שלי צורחת בלי מכנסיים, כי היה לאחות בתינוקיה מקרה חירום אחר באמצע שהיא החליפה לה, ואפילו לא נתנו לי להלביש אותה עד שהאחות התפנתה לעשות לי זיהוי...

תרשי לי לתת לך תמונה הפוכה חלקית?
בלידה של הבכורה שלי לא הסכימו שהיא תהיה בתינוקיה (רק אם היא שקטה או ישנה, כלשונן. והיא לא היתה כזו. הכי לא).
רוב הזמן היא היתה איתי מבחירה אישית. אבל הגיע שלב בו הרגשתי שאני עומדת להתמוטט. אני לא מסוגלת להחזיק אותה ולהיות בטוחה שהיא לא תיפול לי מהידיים. הייתי מותשת ברמות לא רגילות, וביקשתי להכניס אותה לתינוקיה. סורבתי, כי היא בכתה. התחננתי (הייתה איתי מהבוקר עד 1 בלילה ומ-6 בבוקר. בשעה 7.30, קרועה מעייפות, 24 שעות אחרי לידה קשה, ואפילו ללכת לחדר אוכל כדי לארגן לי אוכל לא יכולתי. הרי אסור לצאת איתה מהמחלקה). נעניתי ב: את אמא שלה, לא? אז תטפלי בה.
אמרתי לאחות בתסכולי: אז תסגרו את התינוקיה....

זו כן צורה הגיונית? בשם הביות הקדוש והרצון להנחיל אותו לטובת הכלל
אז נכון שבלידה האחרונה (בי"ח אחר) לא היה נעים לשמוע את הצרחות של התינוקות, ולכן הוא היה איתי רוב היום. אבל היתה לי הפריבלגיה להכניס אותו לתינוקיה כשהרגשתי שאני מתמוטטת.

 

[טילון]

תרשי לי לתת לך תמונה הפוכה חלקית?
בלידה של הבכורה שלי לא הסכימו שהיא תהיה בתינוקיה (רק אם היא שקטה או ישנה, כלשונן. והיא לא היתה כזו. הכי לא).
רוב הזמן היא היתה איתי מבחירה אישית. אבל הגיע שלב בו הרגשתי שאני עומדת להתמוטט. אני לא מסוגלת להחזיק אותה ולהיות בטוחה שהיא לא תיפול לי מהידיים. הייתי מותשת ברמות לא רגילות, וביקשתי להכניס אותה לתינוקיה. סורבתי, כי היא בכתה. התחננתי (הייתה איתי מהבוקר עד 1 בלילה ומ-6 בבוקר. בשעה 7.30, קרועה מעייפות, 24 שעות אחרי לידה קשה, ואפילו ללכת לחדר אוכל כדי לארגן לי אוכל לא יכולתי. הרי אסור לצאת איתה מהמחלקה). נעניתי ב: את אמא שלה, לא? אז תטפלי בה.
אמרתי לאחות בתסכולי: אז תסגרו את התינוקיה....

זו כן צורה הגיונית? בשם הביות הקדוש והרצון להנחיל אותו לטובת הכלל

זה באמת לא תקין. אבל יכולה לשתף שמנסיוני, דווקא במחלקת הביות המלא כשהאחיות רואות שיש אמא שזקוקה לזה, הן שומרות לה על התינוק לשעה-שעתיים, כדי שתצליח לנוח. לפחות בעין כרם זה כך.
חלק מהיתרונות של הביות הוא שהאחיות פנויות לטפל בתינוקות שאמא שלהן באמת זקוקה לזה, ולא עמוסות בטיפול בכל התינוקות של המחלקה.

ובאיזה בית חולים חדר האוכל מחוץ למחלקה? אם זו המציאות, זה באמת הזוי שהאחיות לא מוכנות לשמור על התינוקות...

 

[תמי אחת]

זה באמת לא תקין. אבל יכולה לשתף שמנסיוני, דווקא במחלקת הביות המלא כשהאחיות רואות שיש אמא שזקוקה לזה, הן שומרות לה על התינוק לשעה-שעתיים, כדי שתצליח לנוח. לפחות בעין כרם זה כך.
חלק מהיתרונות של הביות הוא שהאחיות פנויות לטפל בתינוקות שאמא שלהן באמת זקוקה לזה, ולא עמוסות בטיפול בכל התינוקות של המחלקה.

ובאיזה בית חולים חדר האוכל מחוץ למחלקה? אם זו המציאות, זה באמת הזוי שהאחיות לא מוכנות לשמור על התינוקות...

תלוי איפה, באמת.
בסורוקה שמעתי מחברה שזה ממש לא ככה (ואין אופציה אחרת, מלבד ביות). אפילו להכנס להתקלח את לא יכולה בלי רוטציה עם השכנה לחדר

 

[החכמה צודקת]

תרשי לי לתת לך תמונה הפוכה חלקית?
בלידה של הבכורה שלי לא הסכימו שהיא תהיה בתינוקיה (רק אם היא שקטה או ישנה, כלשונן. והיא לא היתה כזו. הכי לא).
רוב הזמן היא היתה איתי מבחירה אישית. אבל הגיע שלב בו הרגשתי שאני עומדת להתמוטט. אני לא מסוגלת להחזיק אותה ולהיות בטוחה שהיא לא תיפול לי מהידיים. הייתי מותשת ברמות לא רגילות, וביקשתי להכניס אותה לתינוקיה. סורבתי, כי היא בכתה. התחננתי (הייתה איתי מהבוקר עד 1 בלילה ומ-6 בבוקר. בשעה 7.30, קרועה מעייפות, 24 שעות אחרי לידה קשה, ואפילו ללכת לחדר אוכל כדי לארגן לי אוכל לא יכולתי. הרי אסור לצאת איתה מהמחלקה). נעניתי ב: את אמא שלה, לא? אז תטפלי בה.
אמרתי לאחות בתסכולי: אז תסגרו את התינוקיה....

זו כן צורה הגיונית? בשם הביות הקדוש והרצון להנחיל אותו לטובת הכלל
אז נכון שבלידה האחרונה (בי"ח אחר) לא היה נעים לשמוע את הצרחות של התינוקות, ולכן הוא היה איתי רוב היום. אבל היתה לי הפריבלגיה להכניס אותו לתינוקיה כשהרגשתי שאני מתמוטטת.

בלידות ראשונות זה פשוט קריטי שמישהו יהיה לידך בשעות האלו.
ואם אין אפשרות, בלידה ראשונה בהחלט אמורים ללכת לביה"ח שמאפשר תינוקיה וככה לא לחוות חוויה שלילית על ביות.
אני יכולה רק להגיד שיותר אחוזים של אימהות חוו חוויות שליליות מתינוקיה (עד שהתפכחו לאפשר ביות) מאשר מביות....

 

[תמי אחת]

בלידות ראשונות זה פשוט קריטי שמישהו יהיה לידך בשעות האלו.
ואם אין אפשרות, בלידה ראשונה בהחלט אמורים ללכת לביה"ח שמאפשר תינוקיה וככה לא לחוות חוויה שלילית על ביות.
אני יכולה רק להגיד שיותר אחוזים של אימהות חוו חוויות שליליות מתינוקיה (עד שהתפכחו לאפשר ביות) מאשר מביות....

הייתי בבי"ח שלכאורה אין בו בכלל ביות...
ומלכתחילה לא חלמתי על ביות, אחרי הלידה שעברתי.
שיהיה ברור, אני חיתלתי אותה בתינוקיה והחלפתי לה בגדים. זה לא הנושא
וסתם אגב, בחיים לא השארת את התינוק שלך עם שמרטפית? אם היתה לך חתונה של אחות חודשיים אחרי הלידה - מה עשית? ואם זה שמעל התינוק רק בן שנה - איך השארת אותו לבד והלכת ללדת?
ולכל אלו שמצדדות בחזרה לטבע - נזכיר שכל המעטפת המשפחתית לא כמו שהיתה בעבר. אם אשה אחרי לידה חמישית/ שביעית חוזרת הביתה לבית מלא בלי טיפת עזרה (לא דרמה. רק הגדולה בת 10, והיא גרה בפריפריה מרוחקת, וההורים מבוגרים מכדי לסייע) - זה ממש דמגוגי לדבר על חזרה לטבע. בעבר כולם גרו קרוב, והיתה משפחה שתסייע בכל השאר (גם ברמה של להביא את הילוד למיטת האם מבלי שתטרח לקום)
שוב, אני ממש לא נגד ביות, ואם זה אפשרי - אין טוב מזה. אבל חשוב לאזן כאן כמה דיבורים