דיון בין אותנטיות להשבחה - על שכתוב טקסטים לאחר כתיבתם הראשונית

[7שבע7]

מישהי שלחה לי שיר שכתבה לביקורת. השיר היה יפה, ובכל-זאת הייתה לי הערה אחת לשינוי.
היא קיבלה את ההערה, אבל אמרה: "האם לא עדיף להשאיר את השיר כך, בדיוק כמו שכתבתי אותו ברגע הראשון, כי כך זה הכי נקי?"

וכאן אני מכניסה אתכם לדיון.
אז מה דעתכם? למה יש יותר מעלה - לשיר (או לכל קטע שהוא) שנכתב במכה אחת, בלי היסוסים ובלי שינויים, מתוך הרגשה החד-פעמית שלא שבה אחר-כך, או שמא דווקא השיר שנח לעצמו כמה זמן - ואז חוזר לשולחנו של הכותב לצורך שכתוב והשבחה של החומר הגולמי שנכתב באותה סערת רגשות?
האם יש לכם דוגמאות לשירים של משוררים מפורסמים, שצורתם הסופית אינה זהה לצורת כתיבתם הראשונית? אשמח לראות, אם כן. יעזור לי בדיון ובתרגול בנושא הזה עם נשים אחרות...

 

[ביזנסטורי - אילה]

מבחינת אמנות (יצירה לשם יצירה),
המקורי תמיד יהיה הכי אמיתי.
מבחינת אומנות (יצירה שבאה לשימוש),
צריך ללטש וללטש.

 

[קופירייטה]

a

דוגמאות לשירים של משוררים מפורסמים, שצורתם הסופית אינה זהה לצורת כתיבתם הראשונית?

ישר עלה לי שקעה חמה...
הנוסח הראשוני הכי יפה בעיניי.
אבל לא בכל השירים זה עובד ככה.

שלושת הגרסאות המופיעות בויקיפדיה (יש עוד כמה...)

הנוסח המקורי[1]	נוסח 2	נוסח 3
"שָׁקְעָה חַמָּה שָׁקְעָה נַפְשִׁי בִּתְהוֹם יְגוֹנָהּ הָרַב כַּיָּם כִּי עוֹמְדָה לִפֹּל הִיא בְּמִלְחַמְתָּהּ אֶת הַבָּשָׂר וְאֶת הַדָּם"	"שָׁקְעָה חַמָּה שָׁקְעָה נַפְשִׁי בִּתְהוֹם רַעְיוֹנוֹת רַב כַּיָּם כִּי נִלְאֵתִי מִלְּחֹם אֶת מִלְחַמְתִּי עִם הַבָּשָׂר וְהַדָּם."	"שָׁקְעָה חַמָּה שָׁקְעָה נַפְשִׁי בִּתְהוֹם רַעְיוֹנַי רַב כַּיָּם כִּי נִלְאֵת הִיא בְּמִלְחַמְתָּהּ עִם הַבָּשָׂר וְהַדָּם."
"יָמַי עוֹבְרִים יָמַי כָּלִים מִבְּלִי קַחַת מִבְּלִי תֵּת אִם לָזֹאת קָרָאתָ חַיִּים אֱמֹר נָא אֵלִי מַה זֶּה מֵת"	"יָמִים בָּאִים יָמִים חוֹלְפִים[2] מִבְּלִי קַחַת מִבְּלִי תֵּת אִם לָזֹאת קָרָאתָ חַיִּים אֱמֹר לִי אֵלִי מַה זֶּה מֵת."	"יָמִים בָּאִים יָמִים הוֹלְכִים מִבְּלִי קַחַת מִבְּלִי תֵּת הַאִם לָזֹאת קָרָאתָ חַיִּים אֱמֹר נָא אֵלִי מַה זֶּה מֵת."
"חוּסָה אֵלִי כִּי לֹא אֵדַע אֵיכָה אוּכַל כֹּה לִחְיוֹת הַאִם לִשְׁכֹּחַ כֹּל וּשְׂמֹחַ אוֹ לִזְכֹּר הַכֹּל וּבְכוֹת"	"מִי יוּכַל לִחְיוֹת כָּכָה מִבְּלִי מֵשִׂים אֶת כָּל זֹאת הַאִם לִשְׁכֹּחַ וְלִשְׂמֹחַ אוֹ לִזְכֹּר וְלִבְכּוֹת."	"וּמִי יוּכַל לִחְיוֹת כָּכָה מִבְּלִי הָבִין אֶת הַכֹּל אוֹ לִשְׁכֹּחַ וְלִשְׂמֹחַ אוֹ לִזְכֹּר הַכֹּל וְלִבְכּוֹת."
"הַחֲיֵינִי אֵלִי נָא לְמָחָר אוּלַי אֶפְתֹּר אֶת הַחֲלוֹם שָׁקְעָה חַמָּה עָבִים בָּאִים לַיְלָה עוֹלֶה מִן הַתְּהוֹם"	"הַחֲיֵינִי אֵלִי עַד לְמָחָר אוּלַי אֶפְתֹּר אֶת הַחֲלוֹם שָׁקְעָה חַמָּה שָׁקְעָה נַפְשִׁי עָבִים בָּאִים פָּנָה הַיּוֹם."	"הַחֲיֵינִי אֵלִי עַד לְמָחָר אוּלַי אֶפְתֹּר אֶת הַחֲלוֹם שָׁקְעָה חַמָּה שָׁקְעָה נַפְשִׁי עָבִים בָּאִים פָּנָה יוֹם."

 

[7שבע7]

a

ישר עלה לי שקעה חמה...
הנוסח הראשוני הכי יפה בעיניי.
אבל לא בכל השירים זה עובד ככה.

שלושת הגרסאות המופיעות בויקיפדיה (יש עוד כמה...)

הנוסח המקורי[1]	נוסח 2	נוסח 3
"שָׁקְעָה חַמָּה שָׁקְעָה נַפְשִׁי בִּתְהוֹם יְגוֹנָהּ הָרַב כַּיָּם כִּי עוֹמְדָה לִפֹּל הִיא בְּמִלְחַמְתָּהּ אֶת הַבָּשָׂר וְאֶת הַדָּם"	"שָׁקְעָה חַמָּה שָׁקְעָה נַפְשִׁי בִּתְהוֹם רַעְיוֹנוֹת רַב כַּיָּם כִּי נִלְאֵתִי מִלְּחֹם אֶת מִלְחַמְתִּי עִם הַבָּשָׂר וְהַדָּם."	"שָׁקְעָה חַמָּה שָׁקְעָה נַפְשִׁי בִּתְהוֹם רַעְיוֹנַי רַב כַּיָּם כִּי נִלְאֵת הִיא בְּמִלְחַמְתָּהּ עִם הַבָּשָׂר וְהַדָּם."
"יָמַי עוֹבְרִים יָמַי כָּלִים מִבְּלִי קַחַת מִבְּלִי תֵּת אִם לָזֹאת קָרָאתָ חַיִּים אֱמֹר נָא אֵלִי מַה זֶּה מֵת"	"יָמִים בָּאִים יָמִים חוֹלְפִים[2] מִבְּלִי קַחַת מִבְּלִי תֵּת אִם לָזֹאת קָרָאתָ חַיִּים אֱמֹר לִי אֵלִי מַה זֶּה מֵת."	"יָמִים בָּאִים יָמִים הוֹלְכִים מִבְּלִי קַחַת מִבְּלִי תֵּת הַאִם לָזֹאת קָרָאתָ חַיִּים אֱמֹר נָא אֵלִי מַה זֶּה מֵת."
"חוּסָה אֵלִי כִּי לֹא אֵדַע אֵיכָה אוּכַל כֹּה לִחְיוֹת הַאִם לִשְׁכֹּחַ כֹּל וּשְׂמֹחַ אוֹ לִזְכֹּר הַכֹּל וּבְכוֹת"	"מִי יוּכַל לִחְיוֹת כָּכָה מִבְּלִי מֵשִׂים אֶת כָּל זֹאת הַאִם לִשְׁכֹּחַ וְלִשְׂמֹחַ אוֹ לִזְכֹּר וְלִבְכּוֹת."	"וּמִי יוּכַל לִחְיוֹת כָּכָה מִבְּלִי הָבִין אֶת הַכֹּל אוֹ לִשְׁכֹּחַ וְלִשְׂמֹחַ אוֹ לִזְכֹּר הַכֹּל וְלִבְכּוֹת."
"הַחֲיֵינִי אֵלִי נָא לְמָחָר אוּלַי אֶפְתֹּר אֶת הַחֲלוֹם שָׁקְעָה חַמָּה עָבִים בָּאִים לַיְלָה עוֹלֶה מִן הַתְּהוֹם"	"הַחֲיֵינִי אֵלִי עַד לְמָחָר אוּלַי אֶפְתֹּר אֶת הַחֲלוֹם שָׁקְעָה חַמָּה שָׁקְעָה נַפְשִׁי עָבִים בָּאִים פָּנָה הַיּוֹם."	"הַחֲיֵינִי אֵלִי עַד לְמָחָר אוּלַי אֶפְתֹּר אֶת הַחֲלוֹם שָׁקְעָה חַמָּה שָׁקְעָה נַפְשִׁי עָבִים בָּאִים פָּנָה יוֹם."

יפה!
לבושתי לא הכרתי את השיר ואת המשורר...
הולכת להעמיק בו...

 

[אשר שרבר]

יכול להיות שזה תלוי בעיני מי.
המשורר או הקורא.
בעוד המשורר מרגיש כל הטיה והגיה כאילו חוצבה ממקור נשמתו. הקורא מחפש אותה מזוככת, נוגעת בנשמתו. לפעמים באמת התיקון יהרוס גם את הנגיעה. אבל טענת המשורר לא מוכרחת לקורא.

 

[@Simcha]

אז מה דעתכם?

יש מקום להבדיל בין עריכת תוכן לעריכת ניסוח.

עבור עריכת התוכן, שינוי דגשים וכדומה יש מקום לאותנטיות הראשונית, כמובן במידה והם נכתבו מתוך סערת רגשות או התרוממות הדעת ולא סתם נכתבו כחלק מתהליך של חשיבה ממושכת ועבודה קבועה.

עבור עריכת ניסוח, חושבני שאין מקום להיצמדות לניסוח הראשוני כפי שנשפך מן העט אל הדף. אין בו קדושה מהוללת ויעידו על כך אינספור הטעויות שסופרים מגלים בכתביהם בקריאה שניה, שלישית ואף הרבה מעבר לכך. לא תמיד האדם מוצא את המילות הנכונות בהן הוא מעוניין להעביר את החוויה שלו, יכול למצוא עצמו נדחק בשביל חרוז, דל בגין הרגשות המסמאים או סתם מחליף בין זכר לנקבה וחוזר חלילה.

 

[דיונון]

כחלק מהעריכה, לשים לב לא לפגוע בעצמת הדברים, ואז ברור שעדיף מתוקן.

 

[מוישה]

זה נשמע מאוד מרגש - יצירה שפורצת מהלב כמפי הגבורה, נקייה וטהורה. אבל יש בדבר נאיביות מסוימת. אין משורר/ת שלא עמלו על השירה, שיפצו ותיקנו, התחרטו וחזרו ושינו עד שיצא תוצר מוגמר. לא חושב שצריך להרחיב למה זה חשוב.

מצ"ב דף טיוטה של זלדה ע"ה.

 

[yonatanr]

רק הקב"ה עושה דבר נקי ומושלם, בלי טיוטות.
בן אדם עושה דברים פגומים וחסרים, וכל שכתוב מבוקר יכול רק להועיל.

 

[anotherית]

רק הקב"ה עושה דבר נקי ומושלם, בלי טיוטות.
בן אדם עושה דברים פגומים וחסרים, וכל שכתוב מבוקר יכול רק להועיל.

משפט לנעיצה.

בלי קשר לנושא, כי דווקא אני לא אוהבת שכתובים.

 

[יצחק ג.]

מצ"ב דף טיוטה של זלדה ע"ה.

פמוטות הכסף של זלדה

בע"ה פמוטות הכסף של זלדה חנוך גוטליב "וביום השבת" – רשימה אורחת לפרשת פינחס – באהבתי את שירת זלדה, בחפשי אחר יצירתה הנוגעת בנפש הדלקת הנר ערב שבת, …

amhasefer.wordpress.com

שווה קריאה!

 

[יעקב1245]

רק הקב"ה עושה דבר נקי ומושלם, בלי טיוטות.
בן אדם עושה דברים פגומים וחסרים, וכל שכתוב מבוקר יכול רק להועיל.

ואפילו זה לא מדוייק
עיין ערך רבי עקיבא וטורנוסרופוס.

 

[Natan Galant]

אבל באמת, אין טוב ובריא יותר לטקסט מאשר עריכה ושכתוב. כמובן עם מטרה וחזון ברורים ולא סתם לפי ביקורת של מכר מזדמן. וכמאמר מי שאמר: "אין ספר טוב, יש שכתוב טוב"

 

[רותי רפפורט]

הייתי חושבת שמדובר בשיר בלבד, כי אם לא, אני ממש מתפלאת על השאלה.
לדבר כזה:

שנכתב במכה אחת, בלי היסוסים ובלי שינויים

קוראים במילה אחת: טיוטה.
או שפשוט לא הבנתי את השאלה, ואז מחילה מראש.
לספר טוב יש 4 טיוטות לפחות.
לספר מעולה יש 10 ואפילו יותר.
אין שום דבר קדוש בכתיבה הראשונית.

 

[7שבע7]

הייתי חושבת שמדובר בשיר בלבד, כי אם לא, אני ממש מתפלאת על השאלה.
לדבר כזה:

קוראים במילה אחת: טיוטה.
או שפשוט לא הבנתי את השאלה, ואז מחילה מראש.
לספר טוב יש 4 טיוטות לפחות.
לספר מעולה יש 10 ואפילו יותר.
אין שום דבר קדוש בכתיבה הראשונית.

אכן, מדובר יותר בשירים.

אם לא היה מובן - אני סוברת שאפילו בשירים יש מקום לשכתב, ולאו דווקא לשמור על "קדושת" הכתיבה הראשונית.
בסיפורים ובספרים ודאי יש מקום לשכתב ולשפצר ולדייק ולשנות אפילו במקרה הצורך - כמה שזה קשה...

 

[+shira]

מצ"ב דף טיוטה של זלדה ע"ה.

צפה בקובץ המצורף 682971

מדהים. אבל לטעמי - לא מספק תשובה.
מובן שאין יוצר שלא משכתב. השאלה היא: אם אין יצירה שכדאי לא לשכתב?
אני אישית יכולה לבזבז 10 דקות רק על להוסיף ו או למחוק פסיק, להוסיף, ושוב למחוק.
אבל יש קטעים, חלקם כאלה שפירסמתי, שנכתבים במכה אחת ואני אפילו לא קוראת אותם שוב לפני שליחה.
ואותם אני הכי אוהבת.

 

[stars]

אבל יש קטעים, חלקם כאלה שפירסמתי, שנכתבים במכה אחת ואני אפילו לא קוראת אותם שוב לפני שליחה.
ואותם אני הכי אוהבת.

השאלה היא אם לא מתחרטים על כך קצת לאחר מעשה.
בדר"כ הרעיון בכתיבה הוא להעביר מסר, ובאמת המסר עובר בצורה הכי עוצמתית, כשהוא יוצא בצורה הכי עוצמתית. מה שיוצא מן הלב נכנס אל הלב.
אבל מה לעשות שכמעט תמיד יש מה לשכתב אח"כ. אם זה מבחינה דקדוקית, מבחינה ספרותית, או סתם כי לא בהכרח אחרים יבינו את המסר שניסיתי להעביר.
הרעיון בשכתוב אינו שינוי של המסר או מיתון עוצמתו (למרות שגם זה דבר שלפעמים צריך לעשות), אלא סיוע לו - הגשתו בצורה הכי טובה וברורה שדווקא תסייע למסר לעבור כמו שצריך.
ולכן אני חושב שיש לזה מקום גם בשירים, אף שעיקר מקומו הוא דווקא בסיפורת וכדו'.

 

[shevi123]

הרעיון בשכתוב אינו שינוי של המסר או מיתון עוצמתו (למרות שגם זה דבר שלפעמים צריך לעשות), אלא סיוע לו - הגשתו בצורה הכי טובה וברורה שדווקא תסייע למסר לעבור כמו שצריך.

אני גם בעד האוטנטיות,
ועדיין התלבטות קבועה בין שימור האוטנטיות לשיפור והשתבחות הכרחיים
ההסבר שלך עזר לי להבין ולהתחבר לרעיון השכתוב,
ונותן לי כלים לטפל בהתנגדות הפנימית לכך... כמובן, כשצריך...

תודה

 

[קופירייטה]

רק מניחה, ציטוט מאשכול ישן:

קראתי פעם כתבה על הסופר ר' דוד זריצקי ז"ל, במלאת כך וכך שנים לפטירתו.
בכתבה צוטט אחד מעורכי המודיע בימים ההם, והוא סיפר כי כאשר זריצקי נדרש לכתוב מאמר עבור העיתון, הוא היה מתיישב ליד מכונת הכתיבה וכותב ללא כל טיוטה את המאמר המוגמר.

 

[shevi123]

רק מניחה, ציטוט מאשכול ישן:

הסופר ר' דוד זריצקי ז"ל
כנראה שזו התשובה, כמו בהרבה דברים א"א להשוות ולהשתוות לדור ההוא...