דיון בין אותנטיות להשבחה - על שכתוב טקסטים לאחר כתיבתם הראשונית

[מנוחה כהן]

הסופר ר' דוד זריצקי ז"ל

יכול להיות שזה כך כי פעם כמות הכותבים הטובים היתה מועטת מאד, וכשמישהו כתב טוב אז קראו אותו בלי להתלונן.
היום, כשב''ה יש הרבה כותבים, אנשים בודקים ומשווים את צורת הכתיבה, התוכן, ההגשה, וכו' וכו', מה שמצריך לדעתי קצת יותר השקעה מכתיבה ישירה, כי אנשים קוראים את מה שהם מתחברים אליו.
(זה כמו שבתקופת הצנע היו מכינים קציצות מחוביזה ואף אחד לא התלונן, כי זה מה שהיה, וזהו. היום אם אין את בדיוק את הקציצות שאנחנו אוהבים אז..)

 

[shevi123]

יכול להיות שזה כך כי פעם כמות הכותבים הטובים היתה מועטת מאד, וכשמישהו כתב טוב אז קראו אותו בלי להתלונן.
היום, כשב''ה יש הרבה כותבים, אנשים בודקים ומשווים את צורת הכתיבה, התוכן, ההגשה, וכו' וכו', מה שמצריך לדעתי קצת יותר השקעה מכתיבה ישירה, כי אנשים קוראים את מה שהם מתחברים אליו.
(זה כמו שבתקופת הצנע היו מכינים קציצות מחוביזה ואף אחד לא התלונן, כי זה מה שהיה, וזהו. היום אם אין את בדיוק את הקציצות שאנחנו אוהבים אז..)

את כותבת את זה מהיכרות עם הכתיבה שלו?

 

[מנוחה כהן]

ממש לא.
לא זוכרת שקראתי אי פעם ספר שלו, אולי קטע אחד או שניים בשיעור ספרות (שלא הקשבתי )
מכירה את השם מהפורום.
כל הנ''ל

יכול להיות שזה כך כי פעם כמות הכותבים הטובים היתה מועטת מאד, וכשמישהו כתב טוב אז קראו אותו בלי להתלונן.
היום, כשב''ה יש הרבה כותבים, אנשים בודקים ומשווים את צורת הכתיבה, התוכן, ההגשה, וכו' וכו', מה שמצריך לדעתי קצת יותר השקעה מכתיבה ישירה, כי אנשים קוראים את מה שהם מתחברים אליו.
(זה כמו שבתקופת הצנע היו מכינים קציצות מחוביזה ואף אחד לא התלונן, כי זה מה שהיה, וזהו. היום אם אין את בדיוק את הקציצות שאנחנו אוהבים אז..)

זו רק דעתי. לגמרי.

 

[shevi123]

ממש לא.
לא זוכרת שקראתי אי פעם ספר שלו, אולי קטע אחד או שניים בשיעור ספרות (שלא הקשבתי )
מכירה את השם מהפורום.
כל הנ''ל

זו רק דעתי. לגמרי.

הכל בסדר
מכבדת את דעתך
פשוט עניין אותי אם את כותבת עליו ספיציפית מהכרות עם תכניו.
כי יצא לי לקרוא כמה מספריו. והסגנון יחודי מאד.
ייתכן ולא כולם מתחברים, כמו כל סופר אחר.
ונכון שגם לא היו הרבה סופרים בדור ההוא, אך אני קראתי בדור של היום ומאד אהבתי. ייתכן וזה דווקא בגלל האוטנטיות...

 

[מנוחה כהן]

פשוט עניין אותי אם את כותבת עליו ספיציפית מהכרות עם תכניו.

אז לא
התיחסתי באופן כולל למדי לפעם..

 

[Angular]

יכול להיות שזה כך כי פעם כמות הכותבים הטובים היתה מועטת מאד, וכשמישהו כתב טוב אז קראו אותו בלי להתלונן.

דוד זריצקי כתב ברמה שלא רואים בכל דור.
וגם בהנחה שהכתבה המצוטטת, לגבי העובדה שכתב מאמר ללא טיוטה, נכונה (ולא מוגזמת כנהוג), עדיין לא רואה קשר לכתיבת סיפורת או שירה.

 

[+shira]

אבל מה לעשות שכמעט תמיד יש מה לשכתב אח"כ. אם זה מבחינה דקדוקית, מבחינה ספרותית, או סתם כי לא בהכרח אחרים יבינו את המסר שניסיתי להעביר.
הרעיון בשכתוב אינו שינוי של המסר או מיתון עוצמתו (למרות שגם זה דבר שלפעמים צריך לעשות), אלא סיוע לו - הגשתו בצורה הכי טובה וברורה שדווקא תסייע למסר לעבור כמו שצריך.
ולכן אני חושב שיש לזה מקום גם בשירים, אף שעיקר מקומו הוא דווקא בסיפורת וכדו'.

נכון, ואפילו מאוד - בכל מה שנוגע למסר.
אבל עם זה

בדר"כ הרעיון בכתיבה הוא להעביר מסר,

אני פחות מזדהה...
אני לא כותבת כדי להעביר מסר, או כדי שיבינו אותי. אני כותבת כי אני כותבת.
אני גם לא קוראת כדי לקבל מסר מדויק. אני קוראת כדי להנות מאמנות. כמו גלידה. (שצריך ללקק מהר וכו')
האם מסר טוב יכול להעצים את חווית הקריאה? ברור.
אבל כנות, אותנטיות וחשיפה של רגש אמיתי ולא מעובד - יעשו לי את זה הרבה יותר.
על טעם וריח וגו'...

 

[stars]

אני לא כותבת כדי להעביר מסר, או כדי שיבינו אותי. אני כותבת כי אני כותבת.
אני גם לא קוראת כדי לקבל מסר מדויק. אני קוראת כדי להנות מאמנות. כמו גלידה. (שצריך ללקק מהר וכו')
האם מסר טוב יכול להעצים את חווית הקריאה? ברור.
אבל כנות, אותנטיות וחשיפה של רגש אמיתי ולא מעובד - יעשו לי את זה הרבה יותר.
על טעם וריח וגו'...

כבר דנו פה רבות בפורום האם יש ענין בכתיבה הטומנת מסר בחובה, או לא. ככל הזכור לי הדעות החלוקות היו די חדות, כל אחד ודעתו הוא.
כפי שניתן לשער ע"פ תגובתי, דעתי היא שהכתיבה אמורה להיות בעלת מסר (ולדעתי היא גם מעצימה את האמנות ואת הענין של הקורא בסיפור). אמנם איני שולל כתיבה בלי מסר, אבל לדעתי במקרה כזה העיקר חסר מן הספר, על אף שגם אז אני יכול ללקק את אצבעותיי מעונג האמנות.
אבל כפי שכתבת, על טעם וריח וכו', וכמו שאחד שלא אוהב ספר מתח למשל - לא יקרא אותו, כך גם מי שלא אוהב ספר בלי מסר - לא יקרא אותו. הדבר נתון לבחירתו.

בנוגע להבנת הנכתב, אני לא רואה היגיון לפרסם מאמר או סיפור אם אחרים לא מבינים את הנכתב. אם הם לא מבינים, לשם מה הוא פורסם? (ובזאת אני מתייחס גם לכתיבה שאינה בעלת מסר).

ולא, אין כוונתי לרגש מעובד. כוונתי היא לסייע להעצמת הרגש האמיתי ולהעברתו כפי שצריך.

 

[כנפיים]

לטעמי זה לגמרי תלוי. בדרך כלל השכתוב או לפחות התיקונים הקטנים הם מחוייבי המציאות, אבל לעיתים, יש קטעים או שירים, שכל נגיעה בהם תיקח מהם את הקסם. כמו תינוקת בת יום שיעשו לה עגילים. למה לגעת? מצד שני, כלכך הרבה אנשים עושים את זה, שכנראה זה עניין של טעם.

באופן אישי, כבר היו לי שירים שכתבתי ואחרי שתיקנתי ושכתבתי ופרסמתי ופודבקתי, לא מצאתי את המקור, והתאבלתי. כי אחרי כל הטיפולים, משהו אבד מהם לעולם.

 

[stars]

שכל נגיעה בהם תיקח מהם את הקסם

עד כדי כך?
אם משכתבים עם יד על הדופק, לא חושב שזה אמור לקרות.

 

[+shira]

כבר דנו פה רבות בפורום האם יש ענין בכתיבה הטומנת מסר בחובה, או לא. ככל הזכור לי הדעות החלוקות היו די חדות, כל אחד ודעתו הוא.
כפי שניתן לשער ע"פ תגובתי, דעתי היא שהכתיבה אמורה להיות בעלת מסר (ולדעתי היא גם מעצימה את האמנות ואת הענין של הקורא בסיפור). אמנם איני שולל כתיבה בלי מסר, אבל לדעתי במקרה כזה העיקר חסר מן הספר, על אף שגם אז אני יכול ללקק את אצבעותיי מעונג האמנות.
אבל כפי שכתבת, על טעם וריח וכו', וכמו שאחד שלא אוהב ספר מתח למשל - לא יקרא אותו, כך גם מי שלא אוהב ספר בלי מסר - לא יקרא אותו. הדבר נתון לבחירתו.

בנוגע להבנת הנכתב, אני לא רואה היגיון לפרסם מאמר או סיפור אם אחרים לא מבינים את הנכתב. אם הם לא מבינים, לשם מה הוא פורסם? (ובזאת אני מתייחס גם לכתיבה שאינה בעלת מסר).

ולא, אין כוונתי לרגש מעובד. כוונתי היא לסייע להעצמת הרגש האמיתי ולהעברתו כפי שצריך.

קחו לדוגמא את חני ווינרוט.
אני מוכנה להתערב שאין כמעט טקסט אחד שלה שעבר שכתוב. אין ספק שאפשר למצוא בכתיבה שלה המון מסר, אבל האם זו הייתה המטרה?
או שהיא פשוט ישבה מול המחשב ב4:37 לפנות בוקר (השעות מופיעות בספר..) ושפכה את הקרביים?
התוצאה היא בלגן יפהפה שלא עומד בשום כלל ספרותי, ולא בהכרח מובן עד הסוף.
אבל הוא אמיתי. ומטלטל. ומרגישים אותו עמוק בבטן.
זו אמנות, בעיניי.

 

[stars]

קחו לדוגמא את חני ווינרוט.
אני מוכנה להתערב שאין כמעט טקסט אחד שלה שעבר שכתוב. אין ספק שאפשר למצוא בכתיבה שלה המון מסר, אבל האם זו הייתה המטרה?
או שהיא פשוט ישבה מול המחשב ב4:37 לפנות בוקר (השעות מופיעות בספר..) ושפכה את הקרביים?
התוצאה היא בלגן יפהפה שלא עומד בשום כלל ספרותי, ולא בהכרח מובן עד הסוף.
אבל הוא אמיתי. ומטלטל. ומרגישים אותו עמוק בבטן.
זו אמנות, בעיניי.

סופר רגיל שיכתוב כמו חני וינרוט ע"ה ימצא את עצמו פושט רגל ואז יד. (מי שמתפרנס מהכתיבה...).
הקסם אצל חני וינרוט הוא שהיא כתבה הכל מתוך מצב קשה שמדבר לקוראים.
הקוראים מעוניינים לקבל קצת מושג על מה שעובר על אדם אדם במצב כזה, וזה מה שכ"כ מיוחד בכתיבה שלה.
את שאר הספרים שלה היא גם כתבה בסגנון הזה?

 

[כנפיים]

עד כדי כך?

אהה
יש דברים שנכתבים בשעה של סערת רגשות או חוויה עמוקה, שלעולם לא תוכל לשחזר.

 

[מוישה]

קחו לדוגמא את חני ווינרוט.
אני מוכנה להתערב שאין כמעט טקסט אחד שלה שעבר שכתוב. אין ספק שאפשר למצוא בכתיבה שלה המון מסר, אבל האם זו הייתה המטרה?
או שהיא פשוט ישבה מול המחשב ב4:37 לפנות בוקר (השעות מופיעות בספר..) ושפכה את הקרביים?
התוצאה היא בלגן יפהפה שלא עומד בשום כלל ספרותי, ולא בהכרח מובן עד הסוף.
אבל הוא אמיתי. ומטלטל. ומרגישים אותו עמוק בבטן.
זו אמנות, בעיניי.

חני ע"ה כתבה פוסטים בפייסבוק. פנו אליה מעיתון מסוים וביקשו לפרסם את הפוסטים שלה כטורים בעיתון. לא הייתי רוצה שנלמד מאותו עיתון מהי רמה ראויה של טקסט. בכל אופן הספר עצמו כשיצא אין לי ספק שעבר עריכה והגהה רצינית.

 

[+shira]

חני ע"ה כתבה פוסטים בפייסבוק. פנו אליה מעיתון מסוים וביקשו לפרסם את הפוסטים שלה כטורים בעיתון. לא הייתי רוצה שנלמד מאותו עיתון מהי רמה ראויה של טקסט. בכל אופן הספר עצמו כשיצא אין לי ספק שעבר עריכה והגהה רצינית.

פחות רלוונטי בעיניי על איזו במה התפרסם הטקסט. מה שנכתב שם - טוב.
שהספר עבר עריכה - אין ספק. שהחומרים עצמם שוכתבו - קשה לי להאמין. ולו בגלל שאם זה השכתוב... מה בדיוק היה שם קודם?

 

[מכונתכתיבה]

דוד זריצקי כתב ברמה שלא רואים בכל דור.

לגמרי.
אם נהיה דוד זריקי אולי נוכל לעצמנו לכתוב בלי לשכתב
אמנות במיטבה.
אם היו שואלים אותי אז הוא הכניס בי השראה לתחום.

בכל מקרה, כפי שכבר אמרו לפני @כנפיים ועוד
זה מאד משתנה אני בד"כ שופכת בלי לעצור ואח"כ עוברת בקטנה ומשייפת
(לפעמים באמת שמתי לב שהשיוף קלקל, אבל בסיפור זו חובה מבחינתי
בשירה למשל לא, יש שירים שנשלפים והם בד"כ הכי טובים)