שיתוף - לביקורת בין החלטה לבחירה

[מתן מאור]

חוסר היכולת להחליט הוא הדבר האיום ביותר, אין הכוונה לחסרי עמוד שדרה, זה לא אלו שלא יודעים לקבל החלטות קשות, לחתוך בבשר החי אם צריך. אבל איך אפשר לבחור בין רע לרע? אם ההבדל בין החלטה להגרלה הוא, שבהגרלה אני מסיר מעצמי את האחריות לתוצאה ובהחלטה אני מקבל על עצמי את האחריות, איך אני יכול לקבל אחריות על משהו שאני לא רוצה בו על פני משהו אחר שאני לא רוצה בו?

טרגדיה במיטבה. אולי על ספק שכזה נאמר "אין שמחה כהתרת הספיקות" ואין הכוונה שייטלו ממני את הבחירה או שאבחר מכורך המציאות ברע אחד על פני האחר, כי אין זה התרה של הספק, הספק קיים ובועט, מכאיב עם כל נשימה ומייסר את המצפון – אולי בחרתי ברע הלא נכון.

ניתן לטעון שאין באמת שוויון מוחלט בין שני דברים רעים או טובים, אחד מהם מוכרח להיות טוב יותר או רע פחות. אך באותה מידה ניתן לומר שהמושג החלטה לא באמת קיים, כי אם אין שוויון מוחלט לטוב ולרע בין שני דברים, אין כאן מקום להחלטה כי אין ספק. יש כאן רק בחירה. והבחירה שונה מהחלטה כי בבחירה יש הבדל בין טוב ורע, הטוב גלוי והרע ברור עכשיו נותר רק לבחור בין השניים.

ובחרת בחיים, זאת בתנאי שיש דרך חיים ודרך מוות – לך בשביל הנכון. ישנם שני שבילים אל המוות, שניהם רעים באותה מידה תוצאת שניהם גרועה באותה מידה רק ה"חוויה" שונה, לא ניתן לבחור אחד מהם.

החלטה שגוייה היא דבר מייסר, אך בה בעת פרדוקס. כי אם יש שגוי ויש נכון אין כאן מקום להחלטה. ואם היה מקום להחלטה לא הייתה אפשרות שנכון יותר היה לבחור בו.

בחכמה שבדיעבד, שהיא החכמה הכי קטנה ביקום, כמעט כל החלטה יצאה זה מכבר ממרחב ההחלטה ועברה למרחב הבחירה. ההיסטוריה מספרת לנו מה עלה בגורל של כמעט כל החלטה ועל כן אנו מוצאים לנכון לבקר את תומכי הקונספציה, לגחך על אנשים שעמדו במקום הספק והחליטו, "הבחירה שהוקשה שגוייה" אבל היא לא הייתה כזאת כשהקישו אותה, היא לא הייתה שגויה, היא לא הייתה בחירה.

כיף לנו לחשוב שהעולם הוא דטרמיניסטי, לו רק היה לנו מספיק מידע, אם האלגוריתם היה יותר חכם היינו מצליחים להסיק מן העבר על העתיד. אנחנו שונאים החלטות, להחליט משמע לקבל אחריות על משהו שאני לא רוצה בו. אנחנו שונאים החלטות זה מוריד מעוצמת הביקורת אני יכול לרשוף אש על מי שבחר ברע, אני לא יכול לתעב את מי שהחליט והעדיף את הרע על פי הרע האחר. לכן אנחנו מוציאים את ההחלטות ממרחב הספק ומעבירים אותם אל מחלקת הבחירה.

אז אל מי התלונה? בעיקר אל עצמי. על נמהרות של רגע לשפוט את ההיסטוריה הקרובה והרחוקה, על נקיפות מצפון ששוללות ההחלטות שקיבלתי בחיי. על חוסר הכרה בקושי של הספק, על אי היכולת להבין מהות של החלטה אחרי שהיא הפכה לבחירה. על כך שאני שוכח לפעמים שאם בני אדם היו צריכים רק לבחור האלגוריתמים היו מחליפים אותנו מזמן...