כללי ביקורת בונה | המדריך

  • הוסף לסימניות
  • #41
אין מקפחים שכר יצירה מפוארת, ולכן לא אפתח פי בטרם אעלה על נס את הכשרון המבצבץ בין השורות, כל הכבוד על הכתיבה וההשקעה.

לא אוכל להתייחס לכל פרק בכתבה אשכולית זו וזאת כי עטי אינו שופע והכתיבה דורשת ממני מאמץ וזמן, לכן אקדים ואציין שאכבד את בקשתך ואתייחס אך ורק לנקודות עליהם ביקורתי פרוסה.

ברשות בעה"ב ברצוני להעלות הגיג או שניים שאכן לא קשורים ישירות לנדון, אך מאוד מהותיים ויכולים לשפוך אור ולחסוך ממני הסברים בהמשך הדברים. והרי הם לפניכם...
א. המחמאות המקצועיות למפלגה המנצחת בבחירות מופנות בדרך כלל לגורם אחד בלבד, הקופירייטר/יחצן/פרסומאי שידע לעשות את המלאכה לסחוף את דעת הקהל להצלחת המועמד.
וויכוח, פולמוס, דיון או עימות, אינם תיאור לתהליך שמלבן את האמת ועוזר בהסקת מסקנות נכונות, יותר נכון יהיה להגדירו ככלי דירוג לכישורי הריטוריקה של משתתפיו, והתנצלותי מוגשת למילונים החולקים על דברי מאז ומתמיד. לזכותם יאמר שהדיון הוא חלק הכרחי בכל תהליך לקיחת החלטות מה שעדיין לא הופך אותו לאיזמל ההחלטות.
אודה ואבוש שאני מנצל במה זו להביע זלזול באמני הכתיבה, הרטוריקה והפוליטיקה אך במקרה זה אני עושה את זה כדי להגן על מירב הגרפיקאים שכבודם בוזה ומנת משכלם הושפלו במידת מה ולכאורה בשוגג ע"י הדברים בראש האשכול. פירוט בהמשך.
ב. לצורכי הסברה אני מעלה עוד נושא והוא תופעת העסקנים המלווה את הציבור החרדי מאז ומתמיד, אנחנו חיים בעולם שבו בכל קהילה יש 'עסקן', אם נקלעת מאחורי סוגר ובריח, אם בנך חלילה נשר ומתחבר לאנשי דלא מעלי, אם צריך להשיג וויזה דחופה, אם יש תאונה, שלום בית, קבלת פנים לרבי, שתדלנות או כל מה שלא תעלו על הדעת, יש תמיד את ה'בנצי' ה'משה יענקל' או מי שלא יהיה, שידו בכל ויד כל בו, הוא הכתובת. הוא אמור להבין בהכל ולסדר את הכל.
לא משנה מאיפה זה נחת עלינו אם עוד מלפני מלחמת העולם שניה בה האמצעים ליצור קשרים, להכיר נושאים ואנשי מפתח היו מוגבלים ותמיד היה את האחד שהקדיש את חייו לפלס דרך ולהתמחות בכל מה ש'בחוץ', לא משנה בעצם מהיהסיבה, היא מציאות ואין בכוונתי לדון אם היא זו מציאות חיובית או שלילית, בינתיים נשאיר אותה כ'מציאותית'.
אופס חשבתי שסיימתי עם ההקדמות, אבל יש לי עוד משהו.
ג. בין הדברים הוזכרה העצה החשובה של להתחיל מאפס. כל הכבוד לעצה, היא נכונה מאוד, אבל לצערינו היא גם דרך מסולפת להתמודד עם חוסר יכולת לההתמודד בדרך הנכונה. תתאר לך את ילדך מגיע הביתה אחרי מבחן כושל ומגיב לגערתך בסגנון הבא: אבא, לפחות ידעתי לקרוא את השאילות אני יודע אלף בית. מרגש. לא?. או שבתור נגר תתקין רק את הצד הבשרי במטבח ותשמח בכך שהלקוח לפחות מסודר בשבתות. זה אולי יעזור לך להירדם, אבל רופא יעזור עוד יותר. מה שבטוח הוא ששניהם לא יעזרו לכסות הגרעון בבנק.

טוב אחרי הקדמה כזאת לא נשאר לי הרבה מקום, סלחו לי (או תודו לי) אם אעשה את זה קצר.
נקבע שגרפיקאי חייב להתחיל מנקודת פתיחה של כישרון מולד, או גנ'ים כפי שהוגדר. זה לא נכון, בעצם זה הרבה יותר מלא נכון, זה זורע ספקות במי שבחר במקצוע זה מסיבות אחרות. ויש רבים כאלו.
אכן אם 'אין לך את זה' אף פעם לא תגיע לפסגה ולא תהנה מפרסום שמך על גבי בלוגים ופורומים, אתה גם תצטרך ללימוד יותר מתמיד ועזרה חיצונית. אבל מכאן ועד שלילת רשיון הדרך ארוכה מאוד, היא בעצם בכלל לא קיימת.
יצא לי להיפגש עם עשרות גרפיקאים 'בחוץ' מכל העולם, וממש לא חסר גרפיקאים המפרנסים את משפחתם בכבוד בלי ש'היה להם את זה'. יש כללים אתה לומד אותם היטב, אתה מיישם אותם בצורה מושלמת ואתה מביא אוכל הביתה.
אבל מה, אם אתה רוצה להיות ה'עסקן' של הגרפיקה, להיות קופירייטר, לבנות את הגריד, לצרוב את התמונות, להחליט על קו שיווקי, וכמובן גם להתמחות בכל סוגי ההדפסות והאפשרויות... אופס איך שכחתי, לבנות מודלי תלת מימד, לערוך ווידיאו (שכחתי משהו?) אז כן, במקרה זה אתה חייב גם מולד, ואם אתה רוצה להיות מספר אחד (או 0.5) בכל תחום, אתה צריך צריך להצטייד בהרבה גנים, בעור פיל, ואולי בשיטות של התחלה מאפס.
אם לא תשים את השם שלך על העבודות שלך, רק שתדע, אני לא משלם לך. או שאתה מספק את הסחורה או שאתה הולך הביתה.
התמודדות נכונה היא כמו בכל תחום אחר בחיים, אתה שווה בדיוק מה שאתה שווה. לכל אדם הסגנון שלו, השוואות מווקסברגות לא אמורות להזיז לך. לא כי אתה לא המלך אלא כי אתה בסה"כ אתה. היה לי לקוח שנתי קבוע (הרבה כסף, כן) שהגיע אלי השנה וביקש ממני שאעצב לו בסגנון הטופ האמריקאי, תשובתי היתה פשוטה מאוד, אתה רוצה מרצדס לך למרצדס רוצה ב.מ.וו. לך אליהם, אבל אל תבוא לב.מ.וו. כדי להזמין מרצדס. איבדתי את הלקוח. אני לא מאוכזב, כי הוא הפך ללקוח אבוד ברגע שרצה משהו שאני לא מוכר.
אגב, ווקסברגר גרוע מאוד בעיצוב פרסומות, למזלו יש לו שכל לא להתעסק בזה.

לסיכום.
1. הגנים הם פלוס גדול אבל לא תנאי ללימוד המקצוע, כבכל מקצוע אומנותי אחר.
2. תגדיר לעצמך מה אתה יודע ומה אתה לא. אל תגע במה שאתה לא.
3. אל תתבייש לשים את שמך על כל עבודה, ותן ללקוח ערך מלא לכספו.
4. ביקורת בגרפיקה כבכל דבר אחר בחיים צריכה להינתן נקודתית ובצורה בונה, ולהתקבל בקור רוח, זה ביקורת על העבודה שלך לא על אישיותך. אז לא תהיה העסקן של העיירה, לא נורא.
5. לעולם אל תתן לכתבות או נאומים מוכשרים לשנות את דעתך שלך על נושא מסויים. תלמד מהם אבל אל תשכח שהכשרון הריטורי לא הופך אותם לצודקים.

כתבתי זאת עבוד מישהו שעובד אצלי, אין לו גנים אבל לא יכלתי להסתדר בלעדיו, הוא צורב תמונות במהירות ודייקנות עצומה, הוא מעצב עבודות אסתטיות ונהדרות (לא, הוא לא יוכל להתמודד על פרס אומנות או פרסום לשנה הבאה), הוא מתפרנס בכבוד.
אה כן, הוא לעולם לא יהיה עסקן.

בהצלחה לכל מי שלא מפסיק לנסות ומכיר בערכו שלו.

(אני לא מתנצל מראש, שום דבר אינו אישי:)
 
  • הוסף לסימניות
  • #42
זעליג

סוף סוף תגובה מחכימה ומעוררת מחשבה, הרבה מחשבה.

א. (מתייחס לסעיף א שבהקדמה שלך). יש הבדל בין ויכוח, פולמוס ועימות, לבין הצגת מכלול של נתונים ע"י פאנל רחב של קודקודים כאשר כל אחד ממונה על תחום שיפוט אחר. ויכוח, וביותר עימות פוליטי, הם אכן מטבעם מקום מוצהר להחצנת הרטוריקה, ופחות מועילים לשנות קיבעון מחשבתי. מאידך, ישנו פורום של הצגת נתונים ומכלול כיווני חשיבה, שאין בינו לבין פולמוס ולא כלום.

ראש ממשלה שמקבץ את זרועות הביטחון, ים יבשה ואוויר תחת מעטפת אחת, לקראת קבלת החלטות גורליות, אזי דיון כזה פורה ביותר וההיבטים הנשמעים שם מביאים בהכרח להחלטות, ושלא כדבריך, דיון כזה הוא האבא של האיזמלים וסופו חיתוך דיני נפשות בהחלטות גורליות.

מדבריך נשמע, שאתה רואה בהצגת מוצר לביקורת, כפתיחת "ויכוח סוער" או "פולמוס נצחני". אם כך הוא המבט, אכן אין בזה שום טעם, כי ויכוח בדרך כלל, בפרט ויכוח לעיני רבים, סופו כתחילתו, כל אחד משוכנע ומקובע בדעה שלו עצמו. כך הוא טבעו של ויכוח (המתובל עם התפתחותו בפלפל תאוות ניצחון). ואין להם למתנגחים אלא לשכנע את העומד מן הצד ברטוריקה משופשפת יותר.

אני רואה אחרת לגמרי את הצגת המוצר לביקורת לעין כל, לא כפולמוס נצחני ובוודאי לא כעימות, אלא הכנת כר נרחב לקליטת עוד דעות ומושכלות שחסרים אולי לבעל המוצר (וכמו הפורום הזה, כאשר יש כאן מקבץ של כשרונות במגוון של תחומים, ובעיני העלאת יצירה לביקורת באתר, דומה להפליא לישיבת צוות מגוון, ים יבשה אוויר, כאשר כל אחד מהסובבים מתמחה במרכיב אחר, וכך אני יכול להרשות לעצמי לשמוע את דעתו של צלם סטודיו מקצועי, לצד דעתו של איש פרסום וארט ותלת מימד ומעצב אתרים וכו' וכו', כישורים שבוודאי אין לי, וקשה למצוא האדם שמתמחה בהכל במאת האחוזים, וכאן אני זוכה לשמוע דעת כולם). הצגת המוצר לביקורת בעיני מהווה נכונות לשנות (לחתוך) בעקבות שמיעת מכלול הדעות, ובעיקר מכלול הטעמים. ואזי הדיון הוא איזמל מוצהר שיחתוך שינוי ממשי, (כפי שאני למשל חוויתי על בשרי כאן, ושיניתי קמפיינים באמצעם על פי הביקורות שחטפתי כאן).

ב. (מתייחס לסעיף השני שבהקדמה). לא ירדתי לסוף דעתך בסעיף הזה.

ג. (מתייחס לסעיף ג שבהקדמה). לגבי הבן שהגיע עם ציונים כושלים, זוהי דוגמא מצויינת להתמודדות עפ"י תאוריית נקודת האפס. ואקדים את הסיפא שבדבריי: הגישה שלי בחינוך הילדים (שלי) היא בדיוק אותה גישה שפרטתי בענין הביקורת. יתר על כך, אינני רואה דרך של התמודדות באופן אחר.

וארחיב קצת בענין. כאשר הילד מגיע עם ציון כושל, אזי אני קודם כל נושם עמוק, ועושה חשבון מהיר בראש, האם יש לי פתרון למצב הזה, כהצמדת מלמד פרטי וכדו', או שהכל כבר נוסה והילד עדיין לא מתקדם. האם הצריחה - ברפלקס העצבני הראשוני - ישפר את מצבו? ההיפך הוא הנכון, הצרחה רק תעבה את הבעיה ותעצים אותה.

בכל מקרה, אצטרך להלביש על עצמי את עור האביון, שנמצא במדבר שממה בלי נעלים, ומצא "נעליים מטולאים", שאז הוא לא מתחיל לחשב חשבונות, רגע, אם אשמח עם הנעליים הללו, הרי לא אגיע אף פעם לנעליים מושלמות. זה פשוט לא נכון, כרגע הגעתי מאפס לשמונה, יש לי על מה לדרוך, מצוין. השמחה במוצר הפגום אינה אמורה לחסום ממני את הרצון לחוות מתנה מושלמת יותר. כן הדבר בדיוק בילד שחזר מהחיידר עם ציון כושל, אם בשורה התחתונה, אין פתרון מעשי עכשווי שלא מוצה, אשמח במה שיש, ואנסה למצוא את הטוב שבכל זאת קיים, אם בעצם קיומו, אי בעשרים האחוזים שהוא כן קיבל.

זו הדרך הנכונה להתמודדות. גם עם בעלי חוב, וזה תשובה ישירה לדבריך בענין חשבון הבנק. לא תמיד יש פתרון ממשי לשפר את חשבון הבנק, ואם נדייק, לרוב זה לא בידינו כלל וכלל, וגם שם נעשה תמיד את החישוב הקר, עשיתי מה שיכולתי? מיציתי את ההשתדלות שלי עד תום? מכאן אשמח במעט שיש לי שם, שמחה כזו שלא אמורה לחסום ממני את הרצון לאחסן בבנק מליון שטרלינג(!).

ד. (בענין הגנים המולדים), דבריך מעוררים מחשבה, (וגם קראתי את המאמר בנידון באתר של שעיה, דעה זהה לשלך), אם כי אני נוטה להאמין שמי שנמצא בתחום, ומצליח, נמשך לכאן בעקבות נטייתו - אולי בתת-מודע - ליצירה ואומנות. כמו שאני מאמין, שבאיש שהזכרת אשר עושה עבודות גרפיות נקיות - מובנה ה'גן' האסתטי בכל תחומי חייו. ובכל זאת, אני קורב לוותר על התיאוריה שלי בנידון, רק בכדי לפתוח פתח של תקווה לאלה שבאו להתדפק על דלתות העיצוב ללא שום משיכה. אז חבר'ה, לזעליג יש הוכחות בשטח, זה יכול ללכת, יש לכם את כל הסיבות להפתיע! תשמעו אותו על אף הכישרון הרטורי שהוא מוכיח, לא תמיד כישרון רטורי מוכיח על דברים הזויים, הנה ההוכחה שזה יכול ללכת יחדיו! (אוח).

ושוב תודה על ההודעה המושקעת, אני קראתיו כמה פעמים, ואקרא שוב, יש הרבה מה ללמוד ממנה(!).







...........................
 
  • הוסף לסימניות
  • #43
נכתב ע"י מאירי5;394440:
למה מיקרו חצר חוגגת כאילו היא אימפריה אני לא יודע.
אבל כללית, אי אפשר להתכחש למוצא ולתרבות, כולל ניואנסים דקים.
אני לא חסיד, אבל אני מבין שזה נובע מהיחס שחסידות היא מלכות, ועיין בכתבי הכתרה של אדמורי"ם אודות כקש"ת בנש"ק שעלה לשבת על כסא מלכותו. וכן כל שושלת בית רוז'ין שנהגו במלכות ובהדר. תוסיף לזה את הסגנון המלכותי ששרר באירופה באותם שנים אצל האצילים והמלכים, ותקבל את הסגנון שהולך אצלם היום.
נ.ב. אין בכוונתי חלילה להטיל דופי, אלא בניתוח בלבד.

בובקעס מיט לוקשים, למיטב ידיעתי, ובטרם ההיסטוריה תשוכתב, רק בית רוזין דברו על מלכות, כל השאר בכלל לא היו בנושא, והיו עוד הרבה חצרות למכביר שהיו ממש היפוכו של דבר, ושלא לדבר על המושג שכללית כל אדמור היה ייחודי במה שפעל להשפיע, היו הרבה שדאגו לענין העושר, והיו הרבה מאוד שדחו את הנושא או אף דאגו להיפך, פשיסחא קוצק ועוד מאזור "פולין-קונגרס" עד היום תראה מגה חצרות שענין המלכות קטן מאותם מיקרו חצרות
 
  • הוסף לסימניות
  • #44
לאיש קטן

אהבתי את הרעיון נקודת האפס, אין ספק אתה כותב מעולה!

{אבל ביקורת לא תמיד הורגת---"לפתח מנגנון להאכלת הביקורת" לא חושב שהתכוונת "להאכיל"

כנראה "הכלת" במובן קבלת}
 
  • הוסף לסימניות
  • #45
פעם ראשונה שאני רואה את האשכול הזה, ומוזר.
את האשכול שבעקבותיו נפתח אשכול זה כלל לא ראיתי. גם מוזר.

איש קטן - כבר אמרתי לך לפני שנים כשהיית אצלי, וראיתי ספר שעיצבת,
שאין לך בכלל במה להתבייש מול וקסברגר, ושודאי הספר שלך לא נופל במאומה
מהיצירות שלו (פלוס כמה זוויות שגם לו אין).
ד"א הספר הזה שוכן כבוד אצלי בספריה (ליד ספריו של וקס' :)

בכל אופן, אני שמח שמצאת לך את הנישה שמעניינת אותך, שאתה מרגיש בה
הכי טוב ב"לעצב", בלי לחץ של לקוחות בסגנון של : "תעשה כמו וכמו וכמו".

גם אני במשך 6 שנים הייתי צריך לחקות סגנונות של אחרים במגזין השבועי שעיצבתי.
ב"ה שהיום אני אחריו, עושה מה שמתאים לי יותר, ושם רק עוזר כשהם נתקעים עם עמוד שניים לסגירה ביום האחרון.
 
  • הוסף לסימניות
  • #46
לענ"ד השימוש בסגנון המלכותי אצל החסידים נובע מכך שהוא עמוס בפרטים ובעצם מהווה סתימת פה לטענת כל איש פשוט "מה שניים וחצי קווים, וחצי עיגול? את זה הבן שלי בן חודש ומעלה, עם יד על דובי ויד על העכבר גם יכול לעשות!"
המראה העמוס פרטים וציקוליקוצים נותן השראה של מקצועיות יתר.
אל דאגה, זה עובר עם הגיל, וזה גם די נשחק כי כבר מתחילים לזהות את אותם אלמנטים בכל מקום, מה שקראו פעם פוטומונטז'.
 
  • הוסף לסימניות
  • #47
נכתב ע"י אברימי;397997:
לענ"ד השימוש בסגנון המלכותי אצל החסידים נובע מכך שהוא עמוס בפרטים ובעצם מהווה סתימת פה לטענת כל איש פשוט "מה שניים וחצי קווים, וחצי עיגול? את זה הבן שלי בן חודש ומעלה, עם יד על דובי ויד על העכבר גם יכול לעשות!"
המראה העמוס פרטים וציקוליקוצים נותן השראה של מקצועיות יתר.
אל דאגה, זה עובר עם הגיל, וזה גם די נשחק כי כבר מתחילים לזהות את אותם אלמנטים בכל מקום, מה שקראו פעם פוטומונטז'.

מסתבר מאוד מבחינה תאורטית הגיונית, פשוטי עם ללא השכלה ועוד, יהנו דווקא מקיטשיות ועומס מה שיש בפאר והדר, מבחינה מציאותית אתה טוען שקו מעוצב נקי לא יעבוד אצל החסידים, צריך לבדוק, מטבח למשל או רכב, מה הם אוהבים, אם יש להם באמת הבנה בעיצוב, יוצא שאין בסיס למלכות'דיג, פשוט המעצבים דוחפים להם וכדו',

נקודה נוספת, סגנון מלכותי תואם זרמים אוטוריטטיים בעלי סמכות והיררכיה חזקה, מה שמתאים לחסידות,
 
  • הוסף לסימניות
  • #48
נכתב ע"י מקארתור;398054:
נקודה נוספת, סגנון מלכותי תואם זרמים אוטוריטטיים בעלי סמכות והיררכיה חזקה, מה שמתאים לחסידות,
לא הולך שם מצ'ואיזם על כל סמליו
 
  • הוסף לסימניות
  • #49
מצ'ואיזם ממש הפוך מזה, ="אני הגבר!"
התכוונת למאו?....
 
  • הוסף לסימניות
  • #50
אוטוריטות והיררכיות חזקות טופחו בדרך כלל על ידי כוחנות יתר שלהם ושל אנשיהם, מה שגרם לתופעת המצ'ואיזם - ברצון לכבוש ולדכא.
זה לא מה שקורה בחסידויות השונות.
אני מוכן להסכים עם ההנחה שהסגנון הכביכול מלכותי מתאים לחצר חסידית בהיותו מעורר השראת מלוכה כלשהי
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה