הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #41
אין מקפחים שכר יצירה מפוארת, ולכן לא אפתח פי בטרם אעלה על נס את הכשרון המבצבץ בין השורות, כל הכבוד על הכתיבה וההשקעה.
לא אוכל להתייחס לכל פרק בכתבה אשכולית זו וזאת כי עטי אינו שופע והכתיבה דורשת ממני מאמץ וזמן, לכן אקדים ואציין שאכבד את בקשתך ואתייחס אך ורק לנקודות עליהם ביקורתי פרוסה.
ברשות בעה"ב ברצוני להעלות הגיג או שניים שאכן לא קשורים ישירות לנדון, אך מאוד מהותיים ויכולים לשפוך אור ולחסוך ממני הסברים בהמשך הדברים. והרי הם לפניכם...
א. המחמאות המקצועיות למפלגה המנצחת בבחירות מופנות בדרך כלל לגורם אחד בלבד, הקופירייטר/יחצן/פרסומאי שידע לעשות את המלאכה לסחוף את דעת הקהל להצלחת המועמד.
וויכוח, פולמוס, דיון או עימות, אינם תיאור לתהליך שמלבן את האמת ועוזר בהסקת מסקנות נכונות, יותר נכון יהיה להגדירו ככלי דירוג לכישורי הריטוריקה של משתתפיו, והתנצלותי מוגשת למילונים החולקים על דברי מאז ומתמיד. לזכותם יאמר שהדיון הוא חלק הכרחי בכל תהליך לקיחת החלטות מה שעדיין לא הופך אותו לאיזמל ההחלטות.
אודה ואבוש שאני מנצל במה זו להביע זלזול באמני הכתיבה, הרטוריקה והפוליטיקה אך במקרה זה אני עושה את זה כדי להגן על מירב הגרפיקאים שכבודם בוזה ומנת משכלם הושפלו במידת מה ולכאורה בשוגג ע"י הדברים בראש האשכול. פירוט בהמשך.
ב. לצורכי הסברה אני מעלה עוד נושא והוא תופעת העסקנים המלווה את הציבור החרדי מאז ומתמיד, אנחנו חיים בעולם שבו בכל קהילה יש 'עסקן', אם נקלעת מאחורי סוגר ובריח, אם בנך חלילה נשר ומתחבר לאנשי דלא מעלי, אם צריך להשיג וויזה דחופה, אם יש תאונה, שלום בית, קבלת פנים לרבי, שתדלנות או כל מה שלא תעלו על הדעת, יש תמיד את ה'בנצי' ה'משה יענקל' או מי שלא יהיה, שידו בכל ויד כל בו, הוא הכתובת. הוא אמור להבין בהכל ולסדר את הכל.
לא משנה מאיפה זה נחת עלינו אם עוד מלפני מלחמת העולם שניה בה האמצעים ליצור קשרים, להכיר נושאים ואנשי מפתח היו מוגבלים ותמיד היה את האחד שהקדיש את חייו לפלס דרך ולהתמחות בכל מה ש'בחוץ', לא משנה בעצם מהיהסיבה, היא מציאות ואין בכוונתי לדון אם היא זו מציאות חיובית או שלילית, בינתיים נשאיר אותה כ'מציאותית'.
אופס חשבתי שסיימתי עם ההקדמות, אבל יש לי עוד משהו.
ג. בין הדברים הוזכרה העצה החשובה של להתחיל מאפס. כל הכבוד לעצה, היא נכונה מאוד, אבל לצערינו היא גם דרך מסולפת להתמודד עם חוסר יכולת לההתמודד בדרך הנכונה. תתאר לך את ילדך מגיע הביתה אחרי מבחן כושל ומגיב לגערתך בסגנון הבא: אבא, לפחות ידעתי לקרוא את השאילות אני יודע אלף בית. מרגש. לא?. או שבתור נגר תתקין רק את הצד הבשרי במטבח ותשמח בכך שהלקוח לפחות מסודר בשבתות. זה אולי יעזור לך להירדם, אבל רופא יעזור עוד יותר. מה שבטוח הוא ששניהם לא יעזרו לכסות הגרעון בבנק.
טוב אחרי הקדמה כזאת לא נשאר לי הרבה מקום, סלחו לי (או תודו לי) אם אעשה את זה קצר.
נקבע שגרפיקאי חייב להתחיל מנקודת פתיחה של כישרון מולד, או גנ'ים כפי שהוגדר. זה לא נכון, בעצם זה הרבה יותר מלא נכון, זה זורע ספקות במי שבחר במקצוע זה מסיבות אחרות. ויש רבים כאלו.
אכן אם 'אין לך את זה' אף פעם לא תגיע לפסגה ולא תהנה מפרסום שמך על גבי בלוגים ופורומים, אתה גם תצטרך ללימוד יותר מתמיד ועזרה חיצונית. אבל מכאן ועד שלילת רשיון הדרך ארוכה מאוד, היא בעצם בכלל לא קיימת.
יצא לי להיפגש עם עשרות גרפיקאים 'בחוץ' מכל העולם, וממש לא חסר גרפיקאים המפרנסים את משפחתם בכבוד בלי ש'היה להם את זה'. יש כללים אתה לומד אותם היטב, אתה מיישם אותם בצורה מושלמת ואתה מביא אוכל הביתה.
אבל מה, אם אתה רוצה להיות ה'עסקן' של הגרפיקה, להיות קופירייטר, לבנות את הגריד, לצרוב את התמונות, להחליט על קו שיווקי, וכמובן גם להתמחות בכל סוגי ההדפסות והאפשרויות... אופס איך שכחתי, לבנות מודלי תלת מימד, לערוך ווידיאו (שכחתי משהו?) אז כן, במקרה זה אתה חייב גם מולד, ואם אתה רוצה להיות מספר אחד (או 0.5) בכל תחום, אתה צריך צריך להצטייד בהרבה גנים, בעור פיל, ואולי בשיטות של התחלה מאפס.
אם לא תשים את השם שלך על העבודות שלך, רק שתדע, אני לא משלם לך. או שאתה מספק את הסחורה או שאתה הולך הביתה.
התמודדות נכונה היא כמו בכל תחום אחר בחיים, אתה שווה בדיוק מה שאתה שווה. לכל אדם הסגנון שלו, השוואות מווקסברגות לא אמורות להזיז לך. לא כי אתה לא המלך אלא כי אתה בסה"כ אתה. היה לי לקוח שנתי קבוע (הרבה כסף, כן) שהגיע אלי השנה וביקש ממני שאעצב לו בסגנון הטופ האמריקאי, תשובתי היתה פשוטה מאוד, אתה רוצה מרצדס לך למרצדס רוצה ב.מ.וו. לך אליהם, אבל אל תבוא לב.מ.וו. כדי להזמין מרצדס. איבדתי את הלקוח. אני לא מאוכזב, כי הוא הפך ללקוח אבוד ברגע שרצה משהו שאני לא מוכר.
אגב, ווקסברגר גרוע מאוד בעיצוב פרסומות, למזלו יש לו שכל לא להתעסק בזה.
לסיכום.
1. הגנים הם פלוס גדול אבל לא תנאי ללימוד המקצוע, כבכל מקצוע אומנותי אחר.
2. תגדיר לעצמך מה אתה יודע ומה אתה לא. אל תגע במה שאתה לא.
3. אל תתבייש לשים את שמך על כל עבודה, ותן ללקוח ערך מלא לכספו.
4. ביקורת בגרפיקה כבכל דבר אחר בחיים צריכה להינתן נקודתית ובצורה בונה, ולהתקבל בקור רוח, זה ביקורת על העבודה שלך לא על אישיותך. אז לא תהיה העסקן של העיירה, לא נורא.
5. לעולם אל תתן לכתבות או נאומים מוכשרים לשנות את דעתך שלך על נושא מסויים. תלמד מהם אבל אל תשכח שהכשרון הריטורי לא הופך אותם לצודקים.
כתבתי זאת עבוד מישהו שעובד אצלי, אין לו גנים אבל לא יכלתי להסתדר בלעדיו, הוא צורב תמונות במהירות ודייקנות עצומה, הוא מעצב עבודות אסתטיות ונהדרות (לא, הוא לא יוכל להתמודד על פרס אומנות או פרסום לשנה הבאה), הוא מתפרנס בכבוד.
אה כן, הוא לעולם לא יהיה עסקן.
בהצלחה לכל מי שלא מפסיק לנסות ומכיר בערכו שלו.
(אני לא מתנצל מראש, שום דבר אינו אישי
לא אוכל להתייחס לכל פרק בכתבה אשכולית זו וזאת כי עטי אינו שופע והכתיבה דורשת ממני מאמץ וזמן, לכן אקדים ואציין שאכבד את בקשתך ואתייחס אך ורק לנקודות עליהם ביקורתי פרוסה.
ברשות בעה"ב ברצוני להעלות הגיג או שניים שאכן לא קשורים ישירות לנדון, אך מאוד מהותיים ויכולים לשפוך אור ולחסוך ממני הסברים בהמשך הדברים. והרי הם לפניכם...
א. המחמאות המקצועיות למפלגה המנצחת בבחירות מופנות בדרך כלל לגורם אחד בלבד, הקופירייטר/יחצן/פרסומאי שידע לעשות את המלאכה לסחוף את דעת הקהל להצלחת המועמד.
וויכוח, פולמוס, דיון או עימות, אינם תיאור לתהליך שמלבן את האמת ועוזר בהסקת מסקנות נכונות, יותר נכון יהיה להגדירו ככלי דירוג לכישורי הריטוריקה של משתתפיו, והתנצלותי מוגשת למילונים החולקים על דברי מאז ומתמיד. לזכותם יאמר שהדיון הוא חלק הכרחי בכל תהליך לקיחת החלטות מה שעדיין לא הופך אותו לאיזמל ההחלטות.
אודה ואבוש שאני מנצל במה זו להביע זלזול באמני הכתיבה, הרטוריקה והפוליטיקה אך במקרה זה אני עושה את זה כדי להגן על מירב הגרפיקאים שכבודם בוזה ומנת משכלם הושפלו במידת מה ולכאורה בשוגג ע"י הדברים בראש האשכול. פירוט בהמשך.
ב. לצורכי הסברה אני מעלה עוד נושא והוא תופעת העסקנים המלווה את הציבור החרדי מאז ומתמיד, אנחנו חיים בעולם שבו בכל קהילה יש 'עסקן', אם נקלעת מאחורי סוגר ובריח, אם בנך חלילה נשר ומתחבר לאנשי דלא מעלי, אם צריך להשיג וויזה דחופה, אם יש תאונה, שלום בית, קבלת פנים לרבי, שתדלנות או כל מה שלא תעלו על הדעת, יש תמיד את ה'בנצי' ה'משה יענקל' או מי שלא יהיה, שידו בכל ויד כל בו, הוא הכתובת. הוא אמור להבין בהכל ולסדר את הכל.
לא משנה מאיפה זה נחת עלינו אם עוד מלפני מלחמת העולם שניה בה האמצעים ליצור קשרים, להכיר נושאים ואנשי מפתח היו מוגבלים ותמיד היה את האחד שהקדיש את חייו לפלס דרך ולהתמחות בכל מה ש'בחוץ', לא משנה בעצם מהיהסיבה, היא מציאות ואין בכוונתי לדון אם היא זו מציאות חיובית או שלילית, בינתיים נשאיר אותה כ'מציאותית'.
אופס חשבתי שסיימתי עם ההקדמות, אבל יש לי עוד משהו.
ג. בין הדברים הוזכרה העצה החשובה של להתחיל מאפס. כל הכבוד לעצה, היא נכונה מאוד, אבל לצערינו היא גם דרך מסולפת להתמודד עם חוסר יכולת לההתמודד בדרך הנכונה. תתאר לך את ילדך מגיע הביתה אחרי מבחן כושל ומגיב לגערתך בסגנון הבא: אבא, לפחות ידעתי לקרוא את השאילות אני יודע אלף בית. מרגש. לא?. או שבתור נגר תתקין רק את הצד הבשרי במטבח ותשמח בכך שהלקוח לפחות מסודר בשבתות. זה אולי יעזור לך להירדם, אבל רופא יעזור עוד יותר. מה שבטוח הוא ששניהם לא יעזרו לכסות הגרעון בבנק.
טוב אחרי הקדמה כזאת לא נשאר לי הרבה מקום, סלחו לי (או תודו לי) אם אעשה את זה קצר.
נקבע שגרפיקאי חייב להתחיל מנקודת פתיחה של כישרון מולד, או גנ'ים כפי שהוגדר. זה לא נכון, בעצם זה הרבה יותר מלא נכון, זה זורע ספקות במי שבחר במקצוע זה מסיבות אחרות. ויש רבים כאלו.
אכן אם 'אין לך את זה' אף פעם לא תגיע לפסגה ולא תהנה מפרסום שמך על גבי בלוגים ופורומים, אתה גם תצטרך ללימוד יותר מתמיד ועזרה חיצונית. אבל מכאן ועד שלילת רשיון הדרך ארוכה מאוד, היא בעצם בכלל לא קיימת.
יצא לי להיפגש עם עשרות גרפיקאים 'בחוץ' מכל העולם, וממש לא חסר גרפיקאים המפרנסים את משפחתם בכבוד בלי ש'היה להם את זה'. יש כללים אתה לומד אותם היטב, אתה מיישם אותם בצורה מושלמת ואתה מביא אוכל הביתה.
אבל מה, אם אתה רוצה להיות ה'עסקן' של הגרפיקה, להיות קופירייטר, לבנות את הגריד, לצרוב את התמונות, להחליט על קו שיווקי, וכמובן גם להתמחות בכל סוגי ההדפסות והאפשרויות... אופס איך שכחתי, לבנות מודלי תלת מימד, לערוך ווידיאו (שכחתי משהו?) אז כן, במקרה זה אתה חייב גם מולד, ואם אתה רוצה להיות מספר אחד (או 0.5) בכל תחום, אתה צריך צריך להצטייד בהרבה גנים, בעור פיל, ואולי בשיטות של התחלה מאפס.
אם לא תשים את השם שלך על העבודות שלך, רק שתדע, אני לא משלם לך. או שאתה מספק את הסחורה או שאתה הולך הביתה.
התמודדות נכונה היא כמו בכל תחום אחר בחיים, אתה שווה בדיוק מה שאתה שווה. לכל אדם הסגנון שלו, השוואות מווקסברגות לא אמורות להזיז לך. לא כי אתה לא המלך אלא כי אתה בסה"כ אתה. היה לי לקוח שנתי קבוע (הרבה כסף, כן) שהגיע אלי השנה וביקש ממני שאעצב לו בסגנון הטופ האמריקאי, תשובתי היתה פשוטה מאוד, אתה רוצה מרצדס לך למרצדס רוצה ב.מ.וו. לך אליהם, אבל אל תבוא לב.מ.וו. כדי להזמין מרצדס. איבדתי את הלקוח. אני לא מאוכזב, כי הוא הפך ללקוח אבוד ברגע שרצה משהו שאני לא מוכר.
אגב, ווקסברגר גרוע מאוד בעיצוב פרסומות, למזלו יש לו שכל לא להתעסק בזה.
לסיכום.
1. הגנים הם פלוס גדול אבל לא תנאי ללימוד המקצוע, כבכל מקצוע אומנותי אחר.
2. תגדיר לעצמך מה אתה יודע ומה אתה לא. אל תגע במה שאתה לא.
3. אל תתבייש לשים את שמך על כל עבודה, ותן ללקוח ערך מלא לכספו.
4. ביקורת בגרפיקה כבכל דבר אחר בחיים צריכה להינתן נקודתית ובצורה בונה, ולהתקבל בקור רוח, זה ביקורת על העבודה שלך לא על אישיותך. אז לא תהיה העסקן של העיירה, לא נורא.
5. לעולם אל תתן לכתבות או נאומים מוכשרים לשנות את דעתך שלך על נושא מסויים. תלמד מהם אבל אל תשכח שהכשרון הריטורי לא הופך אותם לצודקים.
כתבתי זאת עבוד מישהו שעובד אצלי, אין לו גנים אבל לא יכלתי להסתדר בלעדיו, הוא צורב תמונות במהירות ודייקנות עצומה, הוא מעצב עבודות אסתטיות ונהדרות (לא, הוא לא יוכל להתמודד על פרס אומנות או פרסום לשנה הבאה), הוא מתפרנס בכבוד.
אה כן, הוא לעולם לא יהיה עסקן.
בהצלחה לכל מי שלא מפסיק לנסות ומכיר בערכו שלו.
(אני לא מתנצל מראש, שום דבר אינו אישי
