ביקורת בונה ושאלה...

  • הוסף לסימניות
  • #1
אשמח לביקורת ודעה כללית על הנגינה שלי,
ושאלה למי שמבין בקורג: למה כשאני עובר צליל והקליד עדיין לחוץ האורגן משמיע מין קול מוזר, (דקה - 1.18)
 

קבצים מצורפים

  • Nafshi YAH.MP3
    8 MB · צפיות: 111
  • הוסף לסימניות
  • #2
ממש נעים לאוזן ומקצועי.
המקצב ממש מגניב..


אגב הקשבתי לפתיחה המקורית והאקורדים שהוא עושה שם זה פשוט ירידה לפי הסדר של האקורדים, זה ממש יפה כדאי להקשיב. Am ואז G ואז F ו Em ו Dm ו C (סוג של...) ו B ובסוף E שאתה משחק בו עם ה לה והלה-במול

לגבי הרעש זה קטע של קורג שהוא לא מספיק ברור, לדעתי בגלל שאתה עובר לפעמים מצליל לצליל וכל אחד בנוי מ2 או שלושה צלילים וזה עובר דרך האפקטים ופילטרים ובכל צליל זה שמור אחרת אז אולי כל עוד לא לחצת פעם נוספת על הקליד אחרי שעברת לצליל אלא נשארת לחוץ מהצליל הקודם זה נשאר עם האפקטים והפילטרים של הצליל הקודם..
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
ממש יפה
לא מעמיס ולא מחסיר
רק במעבר בין השלש רבעים לארבע (במקצב)
אין אחידות (אולי אין לזה פתרון באורגן)
שומעים שזה עובר מקצב (ולא אותו דבר רק בארבע רבעים)
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
ממש יפה
לא מעמיס ולא מחסיר
רק במעבר בין השלש רבעים לארבע (במקצב)
אין אחידות (אולי אין לזה פתרון באורגן)
שומעים שזה עובר מקצב (ולא אותו דבר רק בארבע רבעים)
תודה.
ניסיתי לשנות הרבה דברים במקצב כדי שזה יעבור חלק אבל עדיין לא הצלחתי,
אם למישהו יש פיתרון לזה אשמח גם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
לענ"ד, במקצב הראשון יש צליל אלקטרוני גבוה ומצילות (רייד) ובקצב של ה3/4 הם יורדים, ממילא זה יכול ליצור טיפה חור בחלל שהם מילאו.
חוץ מזה אולי צריך גם להוריד עוד קצת את הטמפו של ה3/4
ניסיתי עכשיו את הבית הראשון בטמפו 67 והבית השני 72 והיה נשמע בסדר..
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
ממש נעים לאוזן ומקצועי.
המקצב ממש מגניב..


אגב הקשבתי לפתיחה המקורית והאקורדים שהוא עושה שם זה פשוט ירידה לפי הסדר של האקורדים, זה ממש יפה כדאי להקשיב. Am ואז G ואז F ו Em ו Dm ו C (סוג של...) ו B ובסוף E שאתה משחק בו עם ה לה והלה-במול
.
אני חשבתי דווקא על 'עליה' לפי האיצבוע (1.3.5)של-
Am,B dim,C,DM.ואז לסיים עם ה Am,E.
איך זה נשמע??
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
לענ"ד, במקצב הראשון יש צליל אלקטרוני גבוה ומצילות (רייד) ובקצב של ה3/4 הם יורדים, ממילא זה יכול ליצור טיפה חור בחלל שהם מילאו.
חוץ מזה אולי צריך גם להוריד עוד קצת את הטמפו של ה3/4
ניסיתי עכשיו את הבית הראשון בטמפו 67 והבית השני 72 והיה נשמע בסדר..
הראשון אצלי הוא 66 והשני הוא 77...
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
ממש נעים לאוזן ומקצועי.
המקצב ממש מגניב..


אגב הקשבתי לפתיחה המקורית והאקורדים שהוא עושה שם זה פשוט ירידה לפי הסדר של האקורדים, זה ממש יפה כדאי להקשיב. Am ואז G ואז F ו Em ו Dm ו C (סוג של...) ו B ובסוף E שאתה משחק בו עם ה לה והלה-במול

לגבי הרעש זה קטע של קורג שהוא לא מספיק ברור, לדעתי בגלל שאתה עובר לפעמים מצליל לצליל וכל אחד בנוי מ2 או שלושה צלילים וזה עובר דרך האפקטים ופילטרים ובכל צליל זה שמור אחרת אז אולי כל עוד לא לחצת פעם נוספת על הקליד אחרי שעברת לצליל אלא נשארת לחוץ מהצליל הקודם זה נשאר עם האפקטים והפילטרים של הצליל הקודם..
שמעתי את זה, אין לי תוכנה לזיהוי אקורדים בראש אבל זה נשמע לי ככה,-
Am - G - F - E - Dm - Am - B - E - Am (משמאל לימין)
תקן אותי אם אני טועה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
האקורדים במקור הם כך, (בסולם פה מינור)
Fm - E - D7 - A2 - Cm - Fm - G7 - Cs4 - C7 - Fm
ב Fm השני הבס הוא לה במול.
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
האקורדים במקור הם כך, (בסולם פה מינור)
Fm - E - D7 - A2 - Cm - Fm - G7 - Cs4 - C7 - Fm
ב Fm השני הבס הוא לה במול.
וואוו אתה אלוף! צודק ב100%

לפשוט עם כמוני יתאים אולי המהלך הפשוט של ירידה עם הבאסים למטה....
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
שמעתי את זה, אין לי תוכנה לזיהוי אקורדים בראש אבל זה נשמע לי ככה,-
Am - G - F - E - Dm - Am - B - E - Am (משמאל לימין)
תקן אותי אם אני טועה.
אני לא מבין לגמרי בדברים האלה אבל אם הבנתי נכון, זה פשוט לעשות את האקורדים האלה שקורג כתב אבל עם הבאסים שאתה כתבת, זה נפק"מ לפסנתר ששם אתה עושה בשתי ידים, או לפסנתרני רציניים שמפרקים ביד שמאל את כל המהלך הזה וביד ימין עושים רק סולו, מסתמא ככה זה בשיר המקורי..
לגבי איך לתרגם את זה לאורגן שאתה ביד שמאל בסה"כ מגדיר לאורגן את האקורדים, לענ"ד מישהו שמבין צריך לקרוא לאקורדים בשמותם המלאים ואח"כ לנסות באורגן ולראות מה יעזור ללחוץ כדי שהאורגן יבין שזה האקורד שהתכוונת אליו..
יכול להיות שאני סתם מבלבל.. ברור שאין פה מחלוקת על האקורדים שאדון קורג כתב, אם זה לא נכון אז אני מושך את דבריי
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
אני לא מבין לגמרי בדברים האלה אבל אם הבנתי נכון, זה פשוט לעשות את האקורדים האלה שקורג כתב אבל עם הבאסים שאתה כתבת, זה נפק"מ לפסנתר ששם אתה עושה בשתי ידים, או לפסנתרני רציניים שמפרקים ביד שמאל את כל המהלך הזה וביד ימין עושים רק סולו, מסתמא ככה זה בשיר המקורי..
לגבי איך לתרגם את זה לאורגן שאתה ביד שמאל בסה"כ מגדיר לאורגן את האקורדים, לענ"ד מישהו שמבין צריך לקרוא לאקורדים בשמותם המלאים ואח"כ לנסות באורגן ולראות מה יעזור ללחוץ כדי שהאורגן יבין שזה האקורד שהתכוונת אליו..
יכול להיות שאני סתם מבלבל.. ברור שאין פה מחלוקת על האקורדים שאדון קורג כתב, אם זה לא נכון אז אני מושך את דבריי
יש אפשרות לעשות באורגן אקורד עם בס הפוך באחת האופציות,
לנגן את האקורד Fm בהיפוך ראשון.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים


פעם ראשונה שלי בכתיבת ביקורת ספרות, אשמח לביקורת על הביקורת.

כריכה נוגה ומסתורית משהו, של עדר כבשים במנהרת יער עמוקה-עמוקה, מחפה על דפי ספר מטלטל.
כן, אני יודעת שצמד המילים האלו זוכה בלי מאמץ בתחרות הקלישאות הבינלאומית. אף על פי כן, אינני נמנעת מן השימוש בו, כיוון שהוא מיטיב לתאר את החוויה האישית שהספר הזה העניק לי.

הווה
בתחילת הספר מופיעה שרי, אישה צעירה ואם לקטנטנים, שבאופן מפתיע חלקית מקבלת מכתב פיטורין. הוא, מלבד הטלטלה ה'רגילה' שהוא ממיט על ראשו של כל מי שאוחז בו, מעיר בליבה שדים שהיו מורדמים היטב במהלך השנים האחרונות.
צבי, בעלה, הינו אדם בעל ראייה רחבה וכושר ניתוח מעולה. הוא שונא את עובדת היותו פריט בעדר המגזרי, ומשתמש בתכונותיו השכליות כדי לבחון מחדש דברים שבסביבת גידולו אסור לפתוח. הוא מיישם את מסקנותיו: מוסיף מנהג לא מקובל, משמיט אחר, כיוון שלא מצא לו מקור מספק. מתיר לעצמו להימצא במקומות בו אדם בעל חזות כשלו אינו מחזה נפוץ, כיוון שבבדיקתו לא מצא בהם פסול. ובאופן כללי משיל מעצמו את תלבושת הצמר העדרית החונקת.
שרי רואה מהצד, תוהה, נבוכה. צבי שולף נימוקים ערוכים היטב על כל אחד מהשינויים שהוא מוציא לפועל. הוא בסך הכול ירא שמיים וגם למדן, איש טוב ובעל מתחשב וגם קשוב לדעתה. אין לה מה לבוא אליו בטענות, גם אין לה סיבה ממשית לדאוג. אך דאגות אינן זקוקות לסיבות. שרי רואה ושותקת, שומעת ובולעת, עדה לתהליך שבעלה עובר ונושכת שפתיים, מחניקה סוד.
צבי מתאמץ כל כך לרצות את שרי. שרי מנסה כל כך להכיל את דרכו הייחודית של בעלה. שרי לא אומרת מילה. צבי שומע גם מילים שלא נאמרות. פני הבית שלהם רגועים ושלווים, אבל סערות גועשות תחתם.
רות, החברה ששרי הכירה בליל דמעות אחד, מייצגת את מי שאינו מחויב לתלבושת המגזרית. היא משקפת, בדרכה הישרה והמבקשת, את האמת שקיימת, אולי, בהשלכת המוסכמות הציבוריות.

עבר
במקביל, מופיעים בספר מנחם ורחלה, זוג שהקדים, כל אחד בנפרד, לעלות מאירופה לארץ ישראל, ובכך נפשם הייתה להם לשלל. השמועות הקשות מאירופה מבהירות להם שהם נותרו יחידים ממשפחתם.
הם מקימים את ביתם זמן קצר לפני קום המדינה. דרכם, מתחילתה, רצופה תהיות ושאלות. פעילות המחתרת, החברים שמאמצים מנהגים שונים ממה שהכירו באירופה, רוח ציונית ומסורת שמרנית. מותר ואסור מתערבבים עם רצוי ופחות. שחור לבן והרבה-הרבה אפור.
מילותיו של אבא של מנחם, הופכות לצוואה: עשה לך רב. זה לא קל, זה דורש מחיר יקר, אבל הם לא בוחרים בדרך הקלה דווקא. הם מקריבים את הקשרים הקרובים ביותר, בציוויו של הרב. במהלך שנים ארוכות של נתק, הידיעה שדעת תורה היא זו שהנחתה את דרכם, היא המרגוע היחיד שהם מצליחים להביא לליבם המדמם עדיין.

מתחבר
הקשר הדי-צפוי בין מנחם ורחלה לצבי ושרי, מתגלה בערך באמצע הספר בדמות קשר של סבא-סבתא ונכדים. הביקורים של צבי ושרי בבית האבות מחברים את שתי זירות הסיפור בקשר שמחד- מאחד את הדמויות, ומאידך- מדגיש את הקוטביות בין התמסרותם של מנחם ורחלה לדעת תורה, לבין צבי שאינו חושש לבחון בעצמו ולהסיק מסקנות.
מתישהו, אחרי הרבה כאבים ושתיקות, שבע נפילות וקימות, צבי ושרי מוצאים את הדרך. הבית שלהם הופך לרגוע ושליו באמת, לא רק נראה כזה.
בשלב זה גם מתחילים להתרחש, באופן יזום ושאינו, התפתחויות שמבקשות לאחות קרעים בני שישים שנה.
ובסוף, כמו שאומרים כולם, שישה עשורים אינם נמחקים בכמה מילים, אבל צעד אחד בדרך חזרה, נעשה. וזה הרבה כל כך.

אנשים
מי שטעם, כבר יודע, הסופרת אינה נוהגת לכתוב על מלאכים. היא גם אינה נוהגת לכתוב על רשעי עולם. היא כותבת פשוט על אנשים. אנשים שבדרכם האנושית נופלים וקמים, מנסים שוב ומצליחים או שלא, ואז קמים שוב ומנסים דרך שלישית שעובדת או שגם לא. תמיד, בסוף, הם תופסים את הכיוון הנכון.

פלוס
מסקנה. היא חדה. התהליך העמוק שעוברת כל אחת מדמויות הסיפור מאפשרת לקורא להכיר את הנושא על כל שלביו, לפגוש את כל הטיעונים לכל אחד מהצדדים, 'לצלול לחומר' ולהגיע למסקנה הבלתי נמנעת.
בדרכה המשובחת מגישה הסופרת סיפור בנוי היטב. ניכר שכל חומר שהוזכר בספר, הוצג לאחר עבודת שטח יסודית. אין בו אזכורים מעורפלים של נושאים בלתי מובנים, עם כמה מילים שנועדו ליצור רושם, ואת השאר תשלימו בעצמכם.
הרקע לזירה של מנחם ורחלה מוציא את החומר משיעור היסטוריה על תקופת קום המדינה להופעה חיה שבריטים ואצ"ל ובלפור ומלחמת תש"ח הם התפאורה שלה. חוויה מענגת למי שאינו מחבב נתונים היסטוריים יבשים, אך את הפן האנושי של ההיסטוריה, המונגש הרבה פחות, לוגם בשקיקה.

מינוס
כיוון שהספר נועד בעקיפין ללבן סוגיה מורכבת, הוא משתמש הרבה בסיפורים, רעיונות או ציטוטים ממקורות תורניים. אלו בוודאי מוסיפים נופך ועומק, אך לעיתים פוגמים ברצף העלילה.
כך, למשל, קיימות בספר סצנות שהוכנסו, לדעתי, רק כדי ליצור מצע מתאים לשתילת הסיפור. או פרק שלם שרובו מציג דיון-ויכוח של דמויות, תוך התייחסות מינימלית לעלילה אקטיבית. ובאופן כללי, כאשר דמות מסיפור מתחילה בעצמה לספר סיפור, הקורא עלול קצת לשכוח איפה הוא.
אך גם המינוס הזה הוא רק ביחס לספריה האחרים של הסופרת. מצד עצמו הספר הזה ראוי לדעתי לתואר 'יצירת מופת'.

ובסוף
איני משחררת לחלל העולם המלצה קולקטיבית לרוץ לקרוא את הספר. אינני מתערבת לקוראים בטעמם הספרותי.
רק זאת אומר, אם קראתם עד פה,
ראשית- תודה לכם, זה היה ארוך, אני יודעת.
שנית- כנראה שהדמויות דיברו אליכם, או רק נגעו בלב שלכם, מבלי לומר מילה. לכם אני מציעה להשיג את הספר ולפנות לו זמן.
ואם תעשו כן- אשמח לשמוע על החוויה שהוא העניק לכם.​

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה