ביקורת שמנונית

[חותם1]

כתוב שם: גם שני אחיו, אמו והמשרת הקטן וכו׳,
וכמה שורות אח״כ, שיקוואל התקשה לעכל שאשר נרצח.
אם לא היה רואה את גופתו, אני מאמינה שהוא היה חושב שאשר היה בין הנמלטים..

זה הסגנון של מיה, לא לכתוב את העובדות במפורש, אלא לתת לקורא להסיק את המסקנה.

 

[בת ציון]

שולמית1 צודקת, בשומקום לא כתוב בפירוש שהוא ראה ממש את אשר מת. הוא ראה את העגלה הפוכה, מלא גופות (מיה הגזימה לגמרי הפעם), את הסוסים שנעלמו, והסיק את המסקנה ההגיונית שאשר נהרג.
די ברור שהיא הבריחה אותו משם עם הסוסים האבודים.

טוב, הלכתי לבדוק. ציטוט:
'...כמה מאמצים נדרשו מן הסתם לבני משפחת קפחבר למלט את בנם מן הכלא, ועכשיו הם מתים כולם. גם שני אחיו הגדולים של אשר וגם אמו. ועמם המשרת...
העגלון איננו...
...מנסה לעכל את העובדה שאשר מת, נרצח.
...'

 

[אגודה אחת]

טוב, הלכתי לבדוק. ציטוט:
'...כמה מאמצים נדרשו מן הסתם לבני משפחת קפחבר למלט את בנם מן הכלא, ועכשיו הם מתים כולם. גם שני אחיו הגדולים של אשר וגם אמו. ועמם המשרת...
העגלון איננו...
...מנסה לעכל את העובדה שאשר מת, נרצח.
...'

אם זכרוני אינו מטעה אותי במהלך הספר היה כתוב בבירור שיוסף מתלבט מה לעשות אם אשר שדורש הרבה, ואחד ממסקנותיו הוא לדאוג לו שיעבור לעולם שכולו טוב...

בתכלס לא כ"כ מבין את אשר הוא נראה לי טפש גמור וכל כלב בא יומו! מה נבהלתם שהוא מת! כן, מת!!!
רק העגלון ניצל...

 

[בת ציון]

אם זכרוני אינו מטעה אותי במהלך הספר היה כתוב בבירור שיוסף מתלבט מה לעשות אם אשר שדורש הרבה, ואחד ממסקנותיו הוא לדאוג לו שיעבור לעולם שכולו טוב...

בתכלס לא כ"כ מבין את אשר הוא נראה לי טפש גמור וכל כלב בא יומו! מה נבהלתם שהוא מת! כן, מת!!!
רק העגלון ניצל...

העגלון מן הסתם היה המשת"פ שרצח את כולם..

 

[Ushaya]

העגלון מן הסתם היה המשת"פ שרצח את כולם..

העגלון היה המשת"פ שהוביל אותם למלכודת.

ציטוט: "הם באמת שכבו שם, מתים כולם. נראה שלאסוננו הכנופיה של האביר גאלן שלאטל שוב חזרה לסביבה"

 

[GRN]

אנחנו לא דנים כרגע על המפתח לחיים מאושרים וזוגיות נהדרת.
אנחנו דנים על היחס הנכון שראוי שיהיה כלפי בני נוער על מנת לחנך אותם לחיים של עבודת ה', תורה ויר"ש.

הדיון נוצר בעקבות גיבור הספר יוזבד: יקוואל.
המייצג בעיני רבים נוער בן זמנינו, ואת היחס כלפי מי שלא צועד מבחינות מסוימות בתלם.

ברור שאדם בוגר אחראי לבחירותיו ולאושרו, ושהאושר לרוב הינו פרי סיפוק ועבודת חיים.
השאלה כאן היא מה מביא את האדם לפתח יכולת ומסוגלות לבחור נכון (שכאמור הבחירות של יקוואל היו הרסניות) האם חיים של הצמדה חזקה ונוקשה למסגרת בתקווה שגם כי יזקין לא יסור ממנה. או שלעיתים טוב יותר לשחרר, לקבל, לאהוב ולהכיל למרות עסקת החבילה הכללית שהנער סוחב עימו.

כל השאר זה כבר יציאה מההקשר הדיון לחלוטין.

בסה"כ אני מסכימה מאוד עם התגובות שלך, אבל אני לא בטוחה שההפך ל"הצמדה חזקה ונוקשה למסגרת" זה "לשחרר, לקבל, לאהוב", אלא פשוט לתת לנער או לנערה מרחב מחיה.

כלומר, כמו שהצמדה למסגרת לא קשורה לחוויה רגשית בין ההורה לבנו, אלא להתוויה כללית ולתפיסת עולם שרואה את הבן כישות המופעלת על ידי ההורה.

כך הגישה ההפכית לא שייכת לתחום של רגשות אלא לגישה כללית הרואה את הבן ישות בפני עצמו.

 

[PRIMA]

מרשה לעצמי להעלות צד נוסף במעשית יקוואל...

לפעמים, לפני בחירה משמעותית נדמה,
שאם לא נהיה מאושרים בדרכנו אז מקסימום נעשה 'רוורס'.
ומיה נתנה כאן זוית ראיה שאומרת,
טעויות, או בחירות שגויות לא תמיד ניתנות לתיקון.
וכן, גם בחירות שנעשות בגיל צעיר ומוחסר שיקול דעת בוגר.

כל מתבגר שירד מן הדרך,
נמלח בדעתו וחוזר,
לא יחזור לעולם למצב שהיה לפני ירידתו,
הוא חוזר עם המון צלקות ודם.
זה ממש לא פשוט.

מיה הציגה כאן צד נוסף ומשמעותי לבחירות שלנו,
לפעמים הן חד צדדיות וחד משמעיות
... עד עולם.

 

[פינת המבקר]

ספרים יפים ומדהימים כיף לקרוא אבל,
אף מילת ביקורת על הריגה רצח ודם בכמות מוגזמת? לא חרדי בכלל בעיני

אבל אם אף אחד לא מזכיר את זה כנראה שזה חלחל בנו...

פעם המשוגעים בבית חולים לחולי נפש היו רבים זה אומר לי קוראים אליהו הנביא ,וזה אומר לי קוראים ירמיהו וכדו' היום החברה נמצאים שם על רציחות וכדו' וזה השיח שם ,למה? כי זה השיח הציבורי היום....

 

[שולמית 1]

שולמית1 צודקת, בשומקום לא כתוב בפירוש שהוא ראה ממש את אשר מת. הוא ראה את העגלה הפוכה, מלא גופות (מיה הגזימה לגמרי הפעם), את הסוסים שנעלמו, והסיק את המסקנה ההגיונית שאשר נהרג.
די ברור שהיא הבריחה אותו משם עם הסוסים האבודים.

ישששששששששש! אז צדקתי?!....
אומר לך גם על מה התבססתי:
כשבנאדם מתחבר למישהו ואוהב אותו- לא משנה כמה הוא יבגוד בו, משהו כלפיו נותר בו עמוק בפנים, חלק ממנו. היה לי מוזר- שכאשר יקוואל ראה את העלה הפוכה- הוא לא התמקד, לפחות באופן רגעי בפנים או.... של אשר. זה כל כך מתבקש מאליו.

 

[שולמית 1]

ספרים יפים ומדהימים כיף לקרוא אבל,
אף מילת ביקורת על הריגה רצח ודם בכמות מוגזמת? לא חרדי בכלל בעיני

אבל אם אף אחד לא מזכיר את זה כנראה שזה חלחל בנו...

פעם המשוגעים בבית חולים לחולי נפש היו רבים זה אומר לי קוראים אליהו הנביא ,וזה אומר לי קוראים ירמיהו וכדו' היום החברה נמצאים שם על רציחות וכדו' וזה השיח שם ,למה? כי זה השיח הציבורי היום....

חלחל זה לא, וכבר הוזכר כאן באשכול. זה זעזע את כולנו- כך לפחות אני חושבת, וזה המינוס הענקי של הספרים האיכותיים הללו, לילה שליו לא היה לי אחר כך, במיוחד עם התיאור המשובח של מיה....

 

[רינה דיצה]

דווקא באחד האשכולות ז"ל היה דיון רחב על ענין הרציחות.
כך שזה לא "אף אחד לא מזכיר את זה"...

 

[שולמית 1]

טוב, הלכתי לבדוק. ציטוט:
'...כמה מאמצים נדרשו מן הסתם לבני משפחת קפחבר למלט את בנם מן הכלא, ועכשיו הם מתים כולם. גם שני אחיו הגדולים של אשר וגם אמו. ועמם המשרת...
העגלון איננו...
...מנסה לעכל את העובדה שאשר מת, נרצח.
...'

היא מתארת את כל בני המשפחה ואותו- לא! את המסקנה של יקוואל- שמן הסתם- אשר מת, נרצח..... ופתאום היא תבוא בסיבוב ותוציא את אשר מהמוזיאון, כמו אצל אביי...

 

[תקוה]

ישששששששששש! אז צדקתי?!....
אומר לך גם על מה התבססתי:
כשבנאדם מתחבר למישהו ואוהב אותו- לא משנה כמה הוא יבגוד בו, משהו כלפיו נותר בו עמוק בפנים, חלק ממנו. היה לי מוזר- שכאשר יקוואל ראה את העלה הפוכה- הוא לא התמקד, לפחות באופן רגעי בפנים או.... של אשר. זה כל כך מתבקש מאליו.

כתוב מפורש שהוא לא האמין שאשר מת, נרצח.

 

[ביקי]

תגידו ומה עם רניל? נורא אהבתי אותו כל הספר (כמעט התנדבתי לאמץ אותו), ובסוף לא כתוב מה קרה איתו. לא יפה ככה לזנוח ילד עזוב

 

[תקוה]

והיכן ליאה אשת שלואן? עדיין תקועה אי שם באיזה מלון, עם תינוקת? כמה זמן היא תישאר לבד?

במהללאל היה כתוב שהוא יעשה משהו (לא זוכרת מה) לנוער של כוזר. לא רואים זאת בכלל.

 

[♦ברכי קעניג♦]

מרשה לעצמי להעלות צד נוסף במעשית יקוואל...

לפעמים, לפני בחירה משמעותית נדמה,
שאם לא נהיה מאושרים בדרכנו אז מקסימום נעשה 'רוורס'.
ומיה נתנה כאן זוית ראיה שאומרת,
טעויות, או בחירות שגויות לא תמיד ניתנות לתיקון.
וכן, גם בחירות שנעשות בגיל צעיר ומוחסר שיקול דעת בוגר.

כל מתבגר שירד מן הדרך,
נמלח בדעתו וחוזר,
לא יחזור לעולם למצב שהיה לפני ירידתו,
הוא חוזר עם המון צלקות ודם.
זה ממש לא פשוט.

מיה הציגה כאן צד נוסף ומשמעותי לבחירות שלנו,
לפעמים הן חד צדדיות וחד משמעיות
... עד עולם.

זה בדיוק חלק מהרעיון של בן סורר ומורה, שסופו ללסטם את הבריות- אם בגיל 13, הוא לא בוחר לרומם את ה'אני' שלו, ולעבוד את ה' ולקחת עליו את העול.

 

[גלבוע]

ספרים יפים ומדהימים כיף לקרוא אבל,
אף מילת ביקורת על הריגה רצח ודם בכמות מוגזמת? לא חרדי בכלל בעיני

אבל אם אף אחד לא מזכיר את זה כנראה שזה חלחל בנו...

פעם המשוגעים בבית חולים לחולי נפש היו רבים זה אומר לי קוראים אליהו הנביא ,וזה אומר לי קוראים ירמיהו וכדו' היום החברה נמצאים שם על רציחות וכדו' וזה השיח שם ,למה? כי זה השיח הציבורי היום....

נו נו.
היום אנשים (בציבור שלנו) שמשוגעים, מאושפזים על סעיפים אחרים לגמרי.
שלא מדברים עליהם בקול.
אז גם אם הביקורת על עודף רציחות נכונה או לא, ההקבלה שעשיתם לא מעוגנת בשום מציאות.

 

[חותם1]

והיכן ליאה אשת שלואן? עדיין תקועה אי שם באיזה מלון, עם תינוקת? כמה זמן היא תישאר לבד?

במהללאל היה כתוב שהוא יעשה משהו (לא זוכרת מה) לנוער של כוזר. לא רואים זאת בכלל.

גם לי הפריע שמיה לא סיימה לקשור את הקצוות..
והשאירה אותנו עם הרבה סימני שאלה לגבי דמויות שאהבתי והתחברתי..
אולי כדי שנתחיל לחכות לספר הבא

 

[שירו]

גם לי הפריע שמיה לא סיימה לקשור את הקצוות..
והשאירה אותנו עם הרבה סימני שאלה לגבי דמויות שאהבתי והתחברתי..
אולי כדי שנתחיל לחכות לספר הבא

כן, נתחיל לחכות לפדהאל. באביב הבא...

 

[תקוה]

כן, נתחיל לחכות לפדהאל. באביב הבא...

אולי הוא כבר כתוב? הוא רק מחכה לרייטינג שלו?