בית האבל אשכנזי

[אברהם]

גרב זה זכר, לא נקבה
וסימנך: "אל תנקב את הגרב"

 

[גני ילדים]

גרב זה זכר, לא נקבה
וסימנך: "אל תנקב את הגרב"

באופן יוצא דופן
גרב הוא שם עצם שניתן לשימוש כזכר וכנקבה

 

[אברהם]

https://hebrew-academy.org.il/2010/10/05/מינם-הדקדוקי-של-שמות-אחדים/

 

[גני ילדים]

https://milog.co.il/גרב/e_64230/מילון-עברי-עברי

 

[גני ילדים]

טוב
באמת החלטת האקדמיה, שהיא הגוף הקובע בעניין במדינת הציויינים היא על ש"ע זכר
אבל בספרות הכתובה מופיעה הגרב כנקבה פעמים רבות (החלטת האקדמיה התקבלה רק בתש"ס)
כך שזה כנראה לא עבירה כל כך גדולה...

 

[Ruti Kepler]

גרב זה זכר, לא נקבה
וסימנך: "אל תנקב את הגרב"

לדעתי אמורה לקום התנגדות נרחבת של עורכי לשון, כותבים וסופרים, נגד ההחלטה הזו.
פוק חזי מאי עמא דבר. כולם אומרים 'גרב שחורה', ובצדק. הרי אם רגל ונעל הן נקבה (והן מילים מקראיות), למה שגרב תהיה זכר?
זו לא מילה מהמקורות, ואין שום אסמכתא להחלטה של האקדמיה לקבוע אותה כזכר. פשוט החלטה שרירותית, בניגוד למקובל.

 

[גני ילדים]

לדעתי אמורה לקום התנגדות נרחבת של עורכי לשון, כותבים וסופרים, נגד ההחלטה הזו.
פוק חזי מאי עמא דבר. כולם אומרים 'גרב שחורה', ובצדק. הרי אם רגל ונעל הן נקבה (והן מילים מקראיות), למה שגרב תהיה זכר?
זו לא מילה מהמקורות, ואין שום אסמכתא להחלטה של האקדמיה לקבוע אותה כזכר. פשוט החלטה שרירותית, בניגוד למקובל.

מסכימה לגמרי
ורק שתדעי שיש כבר התארגנות:
https://www.atzuma.co.il/gerevlevana
אני לא יודעת עד כמה זה מעניין את קוראי פרוג ...
אבל את יכולה להצטרף

 

[אשר שרבר]

מסכימה לגמרי
ורק שתדעי שיש כבר התארגנות:
https://www.atzuma.co.il/gerevlevana
אני לא יודעת עד כמה זה מעניין את קוראי פרוג ...
אבל את יכולה להצטרף

וואלה
כמדומני שאנפילאות נקבות הן. ומשכך גם הגרביות

 

[מוישה]

לדעתי אמורה לקום התנגדות נרחבת של עורכי לשון, כותבים וסופרים, נגד ההחלטה הזו.
פוק חזי מאי עמא דבר. כולם אומרים 'גרב שחורה', ובצדק. הרי אם רגל ונעל הן נקבה (והן מילים מקראיות), למה שגרב תהיה זכר?
זו לא מילה מהמקורות, ואין שום אסמכתא להחלטה של האקדמיה לקבוע אותה כזכר. פשוט החלטה שרירותית, בניגוד למקובל.

כמה קטעים מרוביק רוזנטל:
"הקטע הכאוב של העברית. מה עושים עם המילים הרבות שבהן אי אפשר לדעת אם לפנינו זכר או נקבה? מילוג בדקו ארבע מילים בזכר המועדות לפורענות ונוטים לראות ולהשתמש בהן בנקבה: צומת, גרב, משקפיים ותחתונים. הסיבה העיקרית לבלבול במילה צומת היא הסיומת ת', שאופיינית לשמות עצם נקביים. במילה גרב מרבים לטעות, ככל הנראה, בגלל צורת הריבוי הזוגי – גרביים, המתאימה לנעליים ורגליים שהן מילים בנקבה..."
(מקור)

"הרשת סוערת בעקבות העמוד הראשון של "ישראל היום" ביום שלישי השבוע, שבו פרשה מערכת העיתון את השקפתה מהי דמוקרטיה בתקשורת הישראלית. על תרומתו של "ישראל היום" לדמוקרטיה התקשורתית בישראל חלוקות הדעות, אבל המהומה התייחסה דווקא לצירוף "גרב משומשת". מינה של 'גרב' הוא כידוע זכר, וזאת על פי קביעת מחדש המילה, אליעזר בן יהודה, בעקבות המילה הערבית גֻ'רבּאן. העורכת הלשונית של העיתון התריעה בפני עורכי החדשות על השגיאה, אבל הם התעקשו לשמור על הנוסח בטענה שהציבור רגיל לראות בגרב נקבה.
הניסיון מוכיח שהעורכים צודקים, לפחות ברמת העובדות. רוב שימושי גרב או גרביים הם בנקבה. זאת אולי באנלוגיה לשכנתה של הגרב, נעל, שהיא בנקבה...
מכל מקום, ההתעקשות על 'גרב' כנקבה היא עתיקה מאוד, ימיה כנראה כימי המילה. לפני למעלה מחמישים שנה נדרש הלשונאי יצחק אבינרי לסוגיה. הוא דווקא טען שיש לשנות את הכללים על פי הרגלי הציבור, ולאפשר לראות בגרב נקבה. הכללים לא השתנו, ההרגלים לא השתנו, וזה לא המקרה היחיד בעברית הישראלית."
(מקור)

 

[אברהם]

לדעתי אמורה לקום התנגדות נרחבת של עורכי לשון, כותבים וסופרים, נגד ההחלטה הזו.
פוק חזי מאי עמא דבר. כולם אומרים 'גרב שחורה', ובצדק. הרי אם רגל ונעל הן נקבה (והן מילים מקראיות), למה שגרב תהיה זכר?
זו לא מילה מהמקורות, ואין שום אסמכתא להחלטה של האקדמיה לקבוע אותה כזכר. פשוט החלטה שרירותית, בניגוד למקובל.

מה הקשר לנעל? אז מה אם גם אותה לובשים על הרגל. גם מגף וסנדל לובשים על הרגל והם זכרים.
לגבי רגל - נכון שרגל היא נקבה, אך לכאורה היא יוצאת הדופן, כי המשקל שלה לרוב בא בזכר - כתר, מלך, כלב, ערב, כתם וכו'.

וואלה
כמדומני שאנפילאות נקבות הן. ומשכך גם הגרביות

זה לא קשור
יכול להיות שם עצם שהוא זכר, ומילה נרדפת שלו היא נקבה.
(למשל - ירח - זכר, לבנה - נקבה)

 

[שב נא הסופר]

כבר אמר הראב"ע
"כל דבר שאין בו רוח חיים, זכרהו ונקבהו".

 

[יאן]

קראתי לפני תקופה בשם דוקטור לעברית שלומר עשר שקל זה תקין.
ולמה? כי רוב דוברי העברית כשפת אם אומרים היום עשר שקל. השפה גמישה.
ובקיצור, פוק חזי מאי עמא דבר

 

[אברהם]

קראתי לפני תקופה בשם דוקטור לעברית שלומר עשר שקל זה תקין.
ולמה? כי רוב דוברי העברית כשפת אם אומרים היום עשר שקל. השפה גמישה.
ובקיצור, פוק חזי מאי עמא דבר

פרופסר נועם חומסקי
אנטישמי ממוצא יהודי.

 

[רחשי הלב]

קראתי את התיאור המלבב של המחכך רגליו זו בזו, יכולתי רק לדמיין את העונג שעל פניו.
תגיד לו שלגרד אקזמה זה כמו עברה. כיף חיים בהתחלה, אבל אחר כך....
ועוד דבר. אל תתפתל. אין רוגלך אצל אשכנזים. זהו! תגיד טעיתי ודי.

 

[ראש לשועלים]

כל מי שנכנס אל הסלון הישן לא יכל להתעלם מהריח, ריח חריף-חמוץ של גרביים משומשות סופית.

רוב כיסאות הכתר המפוזרים בחדר היו מלאים אך למזלי נשאר אחד פנוי מול שלוימה שבעיקר אותו הגעתי לנחם. הריח שיגע אותי ולא רק אותי, ראיתי עוד שזעים באי-נוחות, חסרי הטקט שבקהל המנחמים עיוותו מדי פעם את אפם בכמין נשימות עם סימן שאלה בסופן ופזלו קלות אל מקור הריח.

מהר מאוד זיהיתי גם אני את המקור, ברוך – האח הרווק המסכן, היתום האמתי היחיד שיושב כאן. הוא ישב בצד, מכונס בתוך עצמו ולא דיבר. הוא גירד בזקנו המאפיר במבוכה ונמנע מלהישיר מבט אל המנחמים. לרגע הסתפקתי אם זקנו אפור מהתיישנות או אולי משאריות משחת שיניים, הברחתי את המחשבה מהראש, זה לא יפה, בית אבלים פה.

הרגשתי לא בסדר להתעסק בשטות כמו ריח רע וניסיתי להטות אוזן לסיפורים והזיכרונות היפים שסיפר האח השלישי. הפליא אותי איך האבלים עצמם מסוגלים להריח מבוקר עד ערב ריח כל כך נורא. חוויתי בימי חיי ריחות של גרביים אבל הריח הזה היה ריח קיצוני וחזק.

הסתפקתי האם ברוך עצמו מריח את מה כולם מריחים, כי אם כן זה ודאי מוסיף לו מסכנות על מסכנותו, בדרך כלל תקף כאן הכלל שאין אדם רואה נגעי עצמו ובאורח פלא לובש הגרביים הבעייתיות חסין מהריח שהן מפיצות. תהיתי אם האחים התרגלו לריח או שהם סובלים בדומייה.

לא זכרתי מה ההלכה לגבי כיבוס בגדים לאבלים, האם זה כמו תשעת הימים או לא, בכל מקרה גם אם אסור להם להחליף גרביים, לא נתקלתי מעולם בבית אבלים שהדיף ריח מהסוג הזה. בלי משים השפלתי עיניים אל רגליו של ברוך שהיו נעוצות בצמד נעלי-בית איקס משנות התשעים, החורים הציצו היטב מבעדן. ניסיתי לחשוב על שידוך בשבילו אבל עצרתי, זה לא מתאים רגע אחרי השבעה.

גערתי בעצמי על רדידות המחשבות שעוברות בראשי, נכון שלא מדובר בטרגדיה וסך הכול הנפטר עבר את השבעים, מצד שני הוא יכל להישאר כאן עוד עשר עשרים שנה בלי שום בעיה, וברוך שישאר מעכשיו בודד, אפילו מי שיכבס לו גרביים לא נשאר.

ביקשתי ממישהו שיעביר את הרוגלעך, הוא הגיש לי אותם ותהה בקול נמוך האם מותר לברך כאן, יהודי שישב עם משניות בצד שמע את ההערה וסגר גם הוא את הספר. החלטתי שישבתי מספיק זמן ומותר לי כבר לקום לנחם ולברוח מהריח המבחיל הזה, עם כל הרחמים והחמלה שיש לי על ברוך.

ופתאום ראיתי אותו, יושב שורה לפני, מאזין בנחמדות לסיפורים ומוסיף גם משלו, אבא שלו למד אתו בישיבה קטנה, הוא ליטף את סנטרו המזוקן באחוות מנחמים. מתחת לכיסא הסתתר זוג נעליים ורגל אחת שלו גירדה את השנייה במרץ, הגרביים שלו היו נטולות מכל חור.

הושטתי בזהירות רגל ארוכה ובעטתי בנעל אחת עד לסוף שורת הכיסאות.

עשיתי לייק. אבל יש ניחוח אנטישמי באוויר.