דרוש מידע בית מבולגן - אפשר לצאת מזה ?

[תילי5565]

בימינו הכל הפוך...

 

[א.ש. אמיתי]

לא שמעתי על גבר שמסדר את הבית כל יום

לכל דבר יש פעם ראשונה...

 

[גלבוע]

הוא מסודר למה שחשוב לו . זה לא באופי שלו .
וסדר בבית יותר קשור לאישה .
לא שמעתי על גבר שמסדר את הבית כל יום

אני שמעתי.
גברים שלאישה שלהם קשה עם הנושא, והם לקחו את העניין הזה לתחום אחריותם.

 

[bracha]

לא שמעתי על גבר שמסדר את הבית כל יום

שמעתי גם שמעתי.
ולא תמיד לנשים שלהם טוב עם זה...

 

[❤יעל]

ש לי רק שאלה...
כמה זמן אורך כל ענין הסדר הזה?
בני כמה הילדים שלך ומתי הם חוזרים?
הבנים הגדולים שלי כיום חוזרים ב-4.
חשוב לי גם שהם ילכו לישון מוקדם, וחשובה לי ארוחת ערב בנחת..
ומי מדבר על האמבטיות
לבלגן מספיקים בלי עין הרע בשתי דקות, לא צריך הרבה זמן בשביל לעשות בלגן
אני מרגישה שכשאני עומדת על ענין הסדר יותר מדי,
זה העיסוק שלנו ליום זה.
וזה לא בסדר לי, אחרי יום לימודים כזה ארוך, שזה העיסוק.
מענין אותי לדעת איך זה אצלך

כל עינין הסדר הזה אורך ממש כמה דקות
אני לא אוהבת שהבנים מסדרים (הם חוזרים מאוחר) ולכן הילדה באלף והגדולה הם העוזרות של אמא....
אבל כן , גם לבן (אחד) בה׳ אני אומרת לסדר את הספרייה ומיטות (לפתוח)
זהו זה באמת לא הרבה , את האמבטייה הגדולה מסדרת (נכנסת אחרונה...)
וכול אחד יודע שאמא לא משרתת של הנסיכים שלנו ואפשר לעזור , סיימת לאכול? תפני
לא אוכלים בחיים מחוץ למטבח ותאמיני לי ארוחת ערב תמיד בנחת (מ6 עד 7 )
ב7 כולם במיטות (הקטנים,2)
כשמרגלים שלחפץ אין רגלים ואם אתה לא מחזיר אמא מחזירה אז הילדים מבינים שאם הם רוצים לחיות בבית נקי ומסודר זה תלוי גם בהם והם יודעים לשים לב
וזה ממש לא תופס מקום מהיום של הילדים (עקבתי ולא לוקח לסדר חדר יותר מ15 דקות,כשהוא כולל כביסה....)
גם הבנים מקדישים קצת לבית והבנות יותר , אצלינו יודעים הבנים תפקידם ללמוד והבנות לעזור בבית חברות ושטויות......
בהצלחה!

 

[ישראלים]

אין דרך!!
בית עם ילדים אנרגטיים הוא בית מבולגן.
חיה הרצברג כתבה פעם: אנחנו לא מנקים ומסדרים כדי שיהיה נקי ומסודר, אלא כדי שיהיה אפשר ללכלך ולבלגן משהוא נקי ומסודר.
כל מילה בסלע.

אמרה לי גם פעם משהוא חכמה. בית מתפקד טוב. עמובן לא אמרתי מבריק. זה בית שהדברים המבולגנים לא עומדים באותו מקום . זא שהערימת כביסות מגוונת. לא אותם כביסות . שהכלים שונים ולא אותם סירים.

 

[פשוש]

דבר ראשון:
אסור לך, האמא, ללכת לישון כל יום בהרגשת תסכול ויאוש שאין סיכוי לי ולבית הזה.
התסכול הזה לא מועיל בכלל. הוא רק מרפה ומייאש!

אם את נזכרת בערגה בזמן בו הייתם זוג צעיר והבית היה נקי ונעים, בארונות היו מסודרות ערמות כביסה ריחניות, הארוחות היו מבושלות בזמן והכיור היה נקי בד"כ
זה סימן שאת בבסיסך אדם מסודר שיודע להשתלט על בית.
אבל, ב"ה, הבית התמלא בילדים קטנים וחמודים. מטבע הדברים יש יותר חפצים ופחות מקום, יותר מבלגנים ויותר במרץ.
אישה אחת לא אמורה לנהל בית שלם!
במיוחד בימינו שהיא בד"כ עובדת מחוץ לבית הרבה שעות.
אין אישה בעולם שתצליח בלי מאמץ עילאי לגרום לבית להיות מסודר יום יום. זה לא הגיוני.
הבית הוא שלה, של בעלה ושל הילדים וזה צריך להיות משימה משותפת של כולם.
במקום להירדם כל יום עם ייסורי מצפון, צריך להתחיל ללמד את הילדים ואת עצמכם, ההורים, הרגלי ניקיון. כמו שכתבו פה - להחזיר כל דבר למקום בגמר השימוש.
אם ילד רואה את המטאטא שוכב על הרצפה באמצע הסלון, הוא לא אמור לדלג מעל זה בקלילות. זה יהיה טבעי מצידו לפחות להרימו תוך כדי הליכה.... מה שהאמא עושה בטבעיות.
ברגע שלכל אחד יש אחריות למה שיש בבית (כמה זמן לוקח לילד שישן במיטה הנפתחת - פשוט לסגור אותה ולשים את הפיג'מה במקום וכמה זמן לוקח לאמא אחת לסגור את כל המיטות ולשים את כל הפיג'מות במקום???!!!!) ואפילו יש לכל אחד תפקיד קטן (!!!!) את תוכלי לעשות את המטלות שלך, לא מתוך טירוף ויאוש תמידי.

והאמת היא, שלא כתבתי מניסיון. עוד לא הצלחתי ליישם את זה..... לא לגמרי.
אז קחו בעירבון מוגבל.

 

[אמאל'ה קטנה :)]

לא שמעתי על גבר שמסדר את הבית כל יום

אז תתפלאי לשמוע שיש הרבה בתים שהבעל מסדר ולוקח אחריות בבית, בעלי וגם אחים שלי יודעים שעליהם לעזור, והבית הוא של שני בני הזוג, פיפטי - פיפטי (מה שבחיים לא יקרה, אז לפח' לנסות קצת כדי להגיע ל20 % לפחות.. מהעול והמטלות בבית)

 

[שירי כהן]

דבר ראשון:
אסור לך, האמא, ללכת לישון כל יום בהרגשת תסכול ויאוש שאין סיכוי לי ולבית הזה.
התסכול הזה לא מועיל בכלל. הוא רק מרפה ומייאש!

אם את נזכרת בערגה בזמן בו הייתם זוג צעיר והבית היה נקי ונעים, בארונות היו מסודרות ערמות כביסה ריחניות, הארוחות היו מבושלות בזמן והכיור היה נקי בד"כ
זה סימן שאת בבסיסך אדם מסודר שיודע להשתלט על בית.
אבל, ב"ה, הבית התמלא בילדים קטנים וחמודים. מטבע הדברים יש יותר חפצים ופחות מקום, יותר מבלגנים ויותר במרץ.
אישה אחת לא אמורה לנהל בית שלם!
במיוחד בימינו שהיא בד"כ עובדת מחוץ לבית הרבה שעות.
אין אישה בעולם שתצליח בלי מאמץ עילאי לגרום לבית להיות מסודר יום יום. זה לא הגיוני.
הבית הוא שלה, של בעלה ושל הילדים וזה צריך להיות משימה משותפת של כולם.
במקום להירדם כל יום עם ייסורי מצפון, צריך להתחיל ללמד את הילדים ואת עצמכם, ההורים, הרגלי ניקיון. כמו שכתבו פה - להחזיר כל דבר למקום בגמר השימוש.
אם ילד רואה את המטאטא שוכב על הרצפה באמצע הסלון, הוא לא אמור לדלג מעל זה בקלילות. זה יהיה טבעי מצידו לפחות להרימו תוך כדי הליכה.... מה שהאמא עושה בטבעיות.
ברגע שלכל אחד יש אחריות למה שיש בבית (כמה זמן לוקח לילד שישן במיטה הנפתחת - פשוט לסגור אותה ולשים את הפיג'מה במקום וכמה זמן לוקח לאמא אחת לסגור את כל המיטות ולשים את כל הפיג'מות במקום???!!!!) ואפילו יש לכל אחד תפקיד קטן (!!!!) את תוכלי לעשות את המטלות שלך, לא מתוך טירוף ויאוש תמידי.

והאמת היא, שלא כתבתי מניסיון. עוד לא הצלחתי ליישם את זה..... לא לגמרי.
אז קחו בעירבון מוגבל.

הבית שלי היום מסודר פי כמה ממה שהיה בתור זוג צעיר..
לא כל אחת יודעת לעשות את הדבר הלכאורה פשוט הזה כמובן מאליו.
לקח לי שנים להפסיק להאשים את עצמי, ולהבין שלכל אחד יש קושי במקום אחר
וזה הקושי שלי...
וזה קושי אמיתי, לא עצלות ולא דחיינות.

 

[פפרר]

הבית שלי היום מסודר פי כמה ממה שהיה בתור זוג צעיר..
לא כל אחת יודעת לעשות את הדבר הלכאורה פשוט הזה כמובן מאליו.
לקח לי שנים להפסיק להאשים את עצמי, ולהבין שלכל אחד יש קושי במקום אחר
וזה הקושי שלי...
וזה קושי אמיתי, לא עצלות ולא דחיינות.

פששש תודה על העידוד !

 

[פפרר]

לעניות דעתי לא הייתי מכתירה את זה כעצת זהב כי אחרי שיאספו הכל לארגז אז הבית יראה בסדר גמור אז למה שלמישהו ש''מצליח'' ללכת לישון עם בית מבולגן יפריע שיש איזה ארגז לא מסודר בפינת החדר??
להיפך אני הייתי אומרת שזה אפילו סיכון, זה יהפוך לפח אשפה/אחסון ענק פשוט מראש יזרקו לשם מכל הבא ליד כל חפץ ש''אין כח'' להחזיר למקום יעבור דירה לשם ואז הבלגן יתחיל מבפנים ולאט לאט יתגלש החוצה עד דלא ידע...

אני אתן לך עצת זהב!!!
כשיש בלאגן מפושט את מקבלת חלישות לסדר כל דבר ממקומו,
לכן עצתי היא לקנות ארגז גדול אפשר עם מכסה- ופשוט לפנות הכל לבפנים, לא לחשוב לאן צריך להחזיר ולהתחיל להתרוצץ
בכל הבית - אלא להכניס כל חפץ שבסלון, בהול ,בחדר ,כל מה שלא במקומו להכניס לארגז, ואז אחרי שהכל בפנים ויש סדר בבית, לקחת כסא ולהתחיל למיין מה לכל חדר ולכל ארון, זה לא חייב להיות מיידית, אבל לפחות הבית מסודר ולא עשרות פריטים על הרצפה...
דרך אגב את השיטה הזאת עשיתי בכמה פרוייקטים שהייתי וזה עבד מצוין-(ב"ה בביתי זה לא נצרך) קראו לארגז הזה- ארגז העצבים.... כי לפנות אותו אח"כ היה מעצבן אבל בטח פחות מעצבן מלרוץ להחזיר כל פריט בנפרד...ולהתייאש מלכתחילה לסדר.
בהצלחה

בעייני זו כן עיצה זהב , 24 קראט.
היא מיועדת למבולגנים כרוניים כשלב ראשון - כיתה א'
ברור שלאחר שיש התקדמות צריך להעלות את הרף או לרוקן את ארגז העצבים לעיתים קרובות יותר

 

[חנון]

אני אתן לך עצת זהב!!!
כשיש בלאגן מפושט את מקבלת חלישות לסדר כל דבר ממקומו,
לכן עצתי היא לקנות ארגז גדול אפשר עם מכסה- ופשוט לפנות הכל לבפנים, לא לחשוב לאן צריך להחזיר ולהתחיל להתרוצץ בכל הבית - אלא להכניס כל חפץ שבסלון, בהול ,בחדר ,כל מה שלא במקומו להכניס לארגז, ואז אחרי שהכל בפנים ויש סדר בבית, לקחת כסא ולהתחיל למיין מה לכל חדר ולכל ארון, זה לא חייב להיות מיידית, אבל לפחות הבית מסודר ולא עשרות פריטים על הרצפה...
דרך אגב את השיטה הזאת עשיתי בכמה פרוייקטים שהייתי וזה עבד מצוין-(ב"ה בביתי זה לא נצרך) קראו לארגז הזה- ארגז העצבים.... כי לפנות אותו אח"כ היה מעצבן אבל בטח פחות מעצבן מלרוץ להחזיר כל פריט בנפרד...ולהתייאש מלכתחילה לסדר.
בהצלחה

פנינה פקשר כתבה פעם סיפור כזה
משפחה שהבית היה מבולגן, האמא לקחה ארגז ענק והכניסה הכל לתוכו
כל מי שהיה צריך משהו חיפש בארגז, עם הזמן הם למדו לשים במקום עד שהארגז התרוקן והושלך לאשפה
כדי לעבוד על בית מסודר כדאי לקחת פינה ששם מקפידים תמיד לסדר, כשמתרגלים אפשר לקחת עוד פינות כאלה עד שהבית נהיה סביר ליושביו
אי אפשר לאלף ילדים! לא אשכח את השכנה שהבית שלה היה בית מרקחת והילדים שלה באו אלינו והפכו את הבית

 

[זעירא]

יש לי ספר על הנושא בשם "סוד הקסם היפני" אפשר לחפש על זה ברשת, זה בדיוק על הנושא הזה אני באמצע לקרוא כרגע ואוכל לתת מסקנות בסוף... בנתיים הספקתי להבין שאחד מהנושאים המרכזיים עליו היא כותבת זה לזרוק המון המון דברים שיש לנו ... פשוט לאזור אומץ ולהעיף מה שאין בו שימוש בשנים האחרונות... (לא קראתי את כל התגובות אולי הזכירו את זה)

 

[פפרר]

יש לי ספר על הנושא בשם "סוד הקסם היפני" אפשר לחפש על זה ברשת, זה בדיוק על הנושא הזה אני באמצע לקרוא כרגע ואוכל לתת מסקנות בסוף... בנתיים הספקתי להבין שאחד מהנושאים המרכזיים עליו היא כותבת זה לזרוק המון המון דברים שיש לנו ... פשוט לאזור אומץ ולהעיף מה שאין בו שימוש בשנים האחרונות... (לא קראתי את כל התגובות אולי הזכירו את זה)

הזכירו גם הזכירו
אבל עוד תזכורת לענין הקריטי הזה לא תזיק ...

 

[זעירא]

הזכירו גם הזכירו
אבל עוד תזכורת לענין הקריטי הזה לא תזיק ...

גם את הספר?

 

[נעמי20]

אני חושב שהצעד הראשון צריך להיות בלהקדיש זמן מוגדר שבו מסדרים.
בלי זה לא יעזרו כל הטיפים והעצות.
כי קודם כל צריך לקום מהספה...
ופה הפלונטר הגדול, שזה לא רק עצלנות, כי הטיפוסים המבולגנים צריכים לגייס הרבה מאד כח, יותר מאדם רגיל, בשביל להתחיל לעשות את הפעולה המפחידה הזו שהם לא יודעים איך עושים אותה...
בקיצור, מי שלא מבולגן לא יבין.
אבל עדיין השאלה הגדולה היא "איך מגייסים את הכוחות לקום מהספה"??

 

[bracha]

אבל עדיין השאלה הגדולה היא "איך מגייסים את הכוחות לקום מהספה"??

אל תגייסי כוחות, תשארי על הספה ותתחילי לדמיין, מה יקרה אם לא תקומי מהספה.
הבית יהיה מפוזר, לא יהיה ארוחת ערב, הילדים יהיו עצבניים, מחר בבוקר לא יהיו בגדים לילדים וכו' וכו' וכו'.
עכשיו תתחילי לדמיין, מה יקרה עם כן תקומי מהספה, הבית מסודר, אין כלום על הרצפה, אין כלים בכיור, הילדים ישנים רגועים במיטות, על השולחן מסודרים הבגדים שלהם מקופלים למחר.
איזה כיףףףףףףףף!
יאללה קומי....

 

[פפרר]

גם את הספר?

לא
הזכירו בכלליות את החשיבות לפנות חפצים מיותרים

 

[nori]

אני מרגישה שכשאני עומדת על ענין הסדר יותר מדי,
זה העיסוק שלנו ליום זה.
וזה לא בסדר לי, אחרי יום לימודים כזה ארוך, שזה העיסוק.

גם אני פעם חשבתי כמוך, ושיניתי את דעתי.
אם ילך שלך היה מרביץ באופן קבוע גם היית אומרת אם אני אתעסק בזה זה יהיה העיסוק שלנו ליום זה ולא מתאים לי אחרי יום לימודים ארוך?
הכל ענין של סדרי עדיפויות ומי שמבין שלסדר אחריך זה כישור חיים חשוב ביותר שאם לא מסגלים מגיל ילדות בהדרגה יתכן שיהיה בלתי אפשרי לרכוש בגיל מבוגר יותר ימצא לזה זמן גם בלוז הצפוף.
וכן, יש ימים שאני אכולת רגשי אשמה שהתעסקתי עם זה יותר מדי.
אבל יש ימים אחרים, שאת רואה תוצאות ושיש לילדים שלי הרגלים שלילדים אחרים בסביבה אין. ואני גאה בהם. וגם בנו.
ולמרות שאולי לפעמים הם "סבלו" לעומת אחרים שלא נדרשו לסדר אחריהם אבל הם הרויחו שהם רצויים ומוערכים בכל מקום. וגם יודעים כבר להעריך ולהנות מלהגיע לחדר מסודר, מלשבת ולשחק בחדר מסודר, מלמצא את החפצים שלהם בנחת.
וזה לא שסמנתי וי על החינוך לסדר, עבודת חיים סיזיפית ומתמשכת, אבל כן יכולה להגיד שסמנתי וי שזה חשוב לי ולהם וכדאי להמשיך כך. והמאמצים משתלמים.

 

[מידי פעם]

לסדר כל ערב ה-כ-ל, בלי להתעצל.
זו נשיטה שהכי עבדה עלי!!!