בית - עבודה, מה עושים?

[מלפפון]

לא הבנתי מה פה תרתי דסתרי. אני שלחתי את הבת שלי למטפלת בגיל חודשיים. תגידי שזה מוגזם? מבחינתי היה מוגזם אמא עצבנית שמנסה לעבוד (לא היתה לי חופשת לידה, והעבודה היא האוכל כידוע) ולא מצליחה, ובטח לא מצליחה להיות אמא נחמדה ומניקה לבת שלה. (מתח לא מוסיף כידוע להנקה).
במדינות שאינן מדינות רווחה חופשת לידה במקרה הטוב היא שבוע וגם היא חל"ט.
מה מוגזם ומה לא זה תוצאה של נורמה חברתית. אצלי בבית את הנורמה אני קבעתי.
תגיד מי שתגיד שלשים את התינוק בחדר תינוקות כשהוא בן כמה שעות זו הגזמה. ולכן היא הולכת לבית חולים עם ביות מלא. מעניין שפה הנורמה קבעה אחרת.

הרצוי הוא לגדל את הילדים מתחת לעץ התפוח עד גיל 4.
המצוי, אצלי בכל אופן, הוא לשלוח את התינוקת למטפלת, המטפלת רגועה, האמא רגועה והתינוקת רגועה.
וסליחה אם שברתי מיתוס.

בעיקרון אני לא דוגמא, כי אני חושבת שלשים תינוק בחדר התינוקות ולתת לו לבכות עם עוד 10 תינוקות חסרי אונים ביום הראשון להכרותם את העולם זה לא לענין, ולכן אני עושה ביות מלא. גם בילד השלישי. אבל אני מודעת לכך שאולי יש לי רגישות יתר לכך.

לגבי רצוי ומצוי: אני לא מסתכלת על מה שמצוי, אלא על הרצוי.
לא רצוי שילד בן 4 יהיה עם אמא שלו בבית. בגיל 10 חודשים הוא כבר צריך חברה, ואני חושבת שזה עוול לילד להשאיר אותו בבית עם אמא בגיל שנתיים בדיוק כמו העוול לשלוח אותו בגיל חודש וחצי.
אם אמא מרגישה עצבנית בגיל חודש וחצי, אז כדאי לה לבדוק את עצמה. ולקחת הרגעה.
סליחה שאני כותבת כך, כי אני יודעת שנח יותר לאנשים להיות בטיחותיים ולא לתת פופקורן, מאשר לתת לילד אמא.

עבודה היא השתדלות. נראה לנו שהעבודה היא זו שנותנת לנו את הכסף ובלעדיה לא יהיה לה' צינורות להעביר לנו.
לפני שנתיים הארכתי מאד את חופשת הלידה, והשנה קיבלתי מכתב ממס הכנסה שלילי שאני לא זכאית בשל הכנסה נמוכה לאותה שנה.
הצטערתי אבל ידעתי שהכל מאתו יתברך. די הופתעתי ש'מענק עבודה' נכנס לי לחשבון. יום לאחר מכן הוצאתי מכתב מהתיבה והתברר שהיתה להם טעות בתחשיב ואני כן זכאית, ולסכום גדול יותר ממה שחשבתי מלכתחילה.
לפי המחקרים, ולא לפי מה שנהוג ומקובל, עד גיל (נראה לי) 8 חודשים ילד זקוק להיות צמוד לאמא שלו. זה שמקובל לתת ילד לידיים זרות בגיל 3.5 חודש, לא אומר שאפשר להתחיל לתת מגיל חודש.
למטפלת יש עוד תינוקות ואין לה זמן לתת לו מגע. אם הוא ישן, היא לא מרימה. כשתינוק ישן ליד האמא, היא תרים אותו ותיתן לו נשיקה גם אם הוא ישן.
זה קשה לעבוד עם תינוק, ועשיתי את זה עם ילדים טמפרמנטיים מאד ב"ה, אבל מעולם לא נתתי ילד בגיל כה רך! יש רצוי ויש מצוי. וצריך לבדוק איך לגרום לרצוי להיות מצוי.

 

[נוי]

והרי נאומי, בתור אם שעברה את השלב המתיש של קטנטנים:
יש לי גם היום קטנטנה, אבל האמינו לי או לא, הרבה יותר קל לגדל חמישה/שישה ילדים מאשר שלושה (כשהגדול/ה הוא כבר באמת גדול, אני לא מדברת על חמישה מתחת גיל חמש) באותם ימים של משפחה צעירה עם ילדים עוד לא עצמאיים, שכולם תלויים בך והכול עלייך, הייתי תמיד נותנת לעצמי זמן אוורור. במקרה שלי- קריאה. (מנוי לספריה...)
היה לי חשוב לנשום אויר חופשי, ואפילו נשארו כמה כלים בכיור. לעתים ללכת לישון מעט יותר מאוחר, ולהחזיר את דפיקות הלב הסוערות מעמל היום לקצב נינוח.
תני לעצמך אויר, לטובת כל המשפחה! אימא עם חמצן היא אימא טובה!
ומחולל האויר לא חיב בהכרח להיות משהו יקר שרק יחניק אותך להספיק עוד.
הליכה למשל- היא בשלב זה חינם.
אמור אמרה פסיכולוגית אחת שבהליכה משתחררים אנדרופינים התורמים לתחושה טובה.
עם סדר יומי שפוי, תיהני מההווה המתוק הזה ותתפסי כל שניה בידיים, כמה מעייף, ככה מתוק!

אינני פוסקת כלל בעניין התינוקת:יש אימא שתשלח בכיף, יש אימא מטעמי חובה, ויש אימא שתסבול נוראות מנקיפות מצפון. ולא דיברתי על התינוקת עצמה, יען היא לא מגלה מה היא חושבת על העניין.

 

[זהבי סגל]

בעיקרון אני לא דוגמא, כי אני חושבת שלשים תינוק בחדר התינוקות ולתת לו לבכות עם עוד 10 תינוקות חסרי אונים ביום הראשון להכרותם את העולם זה לא לענין, ולכן אני עושה ביות מלא. גם בילד השלישי. אבל אני מודעת לכך שאולי יש לי רגישות יתר לכך.

לגבי רצוי ומצוי: אני לא מסתכלת על מה שמצוי, אלא על הרצוי.
לא רצוי שילד בן 4 יהיה עם אמא שלו בבית. בגיל 10 חודשים הוא כבר צריך חברה, ואני חושבת שזה עוול לילד להשאיר אותו בבית עם אמא בגיל שנתיים בדיוק כמו העוול לשלוח אותו בגיל חודש וחצי.
אם אמא מרגישה עצבנית בגיל חודש וחצי, אז כדאי לה לבדוק את עצמה. ולקחת הרגעה.
סליחה שאני כותבת כך, כי אני יודעת שנח יותר לאנשים להיות בטיחותיים ולא לתת פופקורן, מאשר לתת לילד אמא.

עבודה היא השתדלות. נראה לנו שהעבודה היא זו שנותנת לנו את הכסף ובלעדיה לא יהיה לה' צינורות להעביר לנו.
לפני שנתיים הארכתי מאד את חופשת הלידה, והשנה קיבלתי מכתב ממס הכנסה שלילי שאני לא זכאית בשל הכנסה נמוכה לאותה שנה.
הצטערתי אבל ידעתי שהכל מאתו יתברך. די הופתעתי ש'מענק עבודה' נכנס לי לחשבון. יום לאחר מכן הוצאתי מכתב מהתיבה והתברר שהיתה להם טעות בתחשיב ואני כן זכאית, ולסכום גדול יותר ממה שחשבתי מלכתחילה.
לפי המחקרים, ולא לפי מה שנהוג ומקובל, עד גיל (נראה לי) 8 חודשים ילד זקוק להיות צמוד לאמא שלו. זה שמקובל לתת ילד לידיים זרות בגיל 3.5 חודש, לא אומר שאפשר להתחיל לתת מגיל חודש.
למטפלת יש עוד תינוקות ואין לה זמן לתת לו מגע. אם הוא ישן, היא לא מרימה. כשתינוק ישן ליד האמא, היא תרים אותו ותיתן לו נשיקה גם אם הוא ישן.
זה קשה לעבוד עם תינוק, ועשיתי את זה עם ילדים טמפרמנטיים מאד ב"ה, אבל מעולם לא נתתי ילד בגיל כה רך! יש רצוי ויש מצוי. וצריך לבדוק איך לגרום לרצוי להיות מצוי.

את באמת אמא נפלאה. יהיה מי שיגיד שזה גם מוגזם.
אני בינתיים לא נותנת למחקרים לנהל לי את החיים. המחקר העצמי שלי הראה לי שעדיף אמא שהיא אמא ולא אמא שהיא אויר ליד הילד. מלפפון, את גם קוסמת... להשאיר את הילד עד גיל שמונה חודשים בבית? כל הכבוד!

אני בינתיים בדקתי את עצמי ואני נותנת את עצמי בתור אמא הכי טובה כשאני עושה מה שאני חושבת לנכון באותו רגע. אולי את לא יודעת מה זה תינוקות בכיינים. לצאת מהדעת. ואל תגידי לי שקודם האמא תהיה רגועה, כי לפי המחקרים (...) זה לא עובד.
אז אני שולחת בגיל מוקדם את התינוקת שלי למטפלת ל4 שעות בבוקר וכולם נשארים שפויים.

והשתדלות? תשאירי לכל אחד לשאול את רבותיו היכן הגבול.

 

[מלפפון]

את באמת אמא נפלאה. יהיה מי שיגיד שזה גם מוגזם.
אני בינתיים לא נותנת למחקרים לנהל לי את החיים. המחקר העצמי שלי הראה לי שעדיף אמא שהיא אמא ולא אמא שהיא אויר ליד הילד. מלפפון, את גם קוסמת... להשאיר את הילד עד גיל שמונה חודשים בבית? כל הכבוד!

אני בינתיים בדקתי את עצמי ואני נותנת את עצמי בתור אמא הכי טובה כשאני עושה מה שאני חושבת לנכון באותו רגע. אולי את לא יודעת מה זה תינוקות בכיינים. לצאת מהדעת. ואל תגידי לי שקודם האמא תהיה רגועה, כי לפי המחקרים (...) זה לא עובד.
אז אני שולחת בגיל מוקדם את התינוקת שלי למטפלת ל4 שעות בבוקר וכולם נשארים שפויים.

והשתדלות? תשאירי לכל אחד לשאול את רבותיו היכן הגבול.

כתבתי לך שאני יודעת שאני מגזימה. יש לי עוד כמה ג'וקים כמו למשל שאני מקפידה בימים הראשונים כשהילד בגן להיות האמא הראשונה שלוקחת את הילד בשובו, כי אחרת הילדים רואים שאמהות אחרות לוקחות ודואגים שאולי לא יקחו אותם או שכחו וכל מיני ג'וקים למיניהם..
ואני לא אומרת שאני אמא טובה יותר בשל כך. אני פשוט אמא עם ג'וקים שונים. כל אמא והג'וקים שלה.

אני כן בעד השחרור של האם, ואני חושבת שאישה חייבת בכל יום לפחות שעה בה היא עושה מה שכיף לה. גם אם הכלים מחכים בכיור וגם אם הספר ארוך ושטותי ולמי יש זמן לקרוא אותו..

הילדים שלי בוכים עד גיל שנה אם אני לא מרימה אותם על הידיים. נראה לי שעגלה בשבילם היא המלצה בלבד וכנ"ל גם עריסה. עד גיל שנה אני בקושי מארחת לסעודות למרות שאנחנו רגילים לארח הרבה. עד גיל שנה אני לא לוקחת על עצמי פרויקטים, אינני נחשבת לגיסה טובה ולא עושה חסדים לאחרים ע"ח בני ביתי. גם אם ארצה מאד זה לא יהיה מציאותי.. אני לא נותנת לילד לבכות, ומתהלכת עם גב תפוס. עד גיל שנה ילד לא הולך לביבי סיטר ושהאמהות והגננות במסיבת חנוכה יתעצבנו עליי כמה שתרצנה..

אני מבינה שאת רוצה אמא חזקה בשביל הילדים, אבל דעתי היא שילד בגיל הזה חייב את אמא שלו וכל דבר אחר לא ישווה לחיבוק של אמא. את כמובן יכולה לחלוק עליי, אבל חקרתי את הנושא טוב גם במחקרים וגם במקורות. כל דקה של השקעה בילד חוץ מהקטע של מצווה, היא גם חוזרת אח"כ.
יכול להיות שלפי הנתונים שלך, חובה עלייך לנהוג כך, אבל ברור שזו לא הנהגה גורפת והיא מתאימה לך כהנהגה חד פעמית.

 

[חדוה]

אני מעדיפה לא להכנס לויכוח פה איזו אמא עדיפה
אבל מנסיון באמת השנים האלו קשות מאד ובקושי יש זמן לאוורור לא חשבתי איך אעבור את כל השנים הללו כי זה מיאש חשבתי רק איך להגיע עד המיטה בשלום ולא לחשוב על המחר
אבל המחר בס"ד הגיע הילדים גדלו התברמצו ועוד מעט בשידוכים ומתחילים לנשום ולצאת לשמחות ברוגע וכו' וכו' מה שכן השתדלתי מאד שהעבודה לא תבוא על חשבון הילדים כמה שיכולתי פתחתי חנות כשהם עוד היו קטנטנים ושמתי הרבה מגבלות כמו אין להגיע אחרי צהרים ועוד ועוד כשראיתי את ההפסדים הכספיים כאילו (ואל תשאלו למה לא לקחתי מוכרת כי זה סיפור ארוך) אבל השקעה כספית וחובות אפשר להחזיר ברבות השנים השקעה שלא נתנו בגיל קטן כמעט לא ניתנת לתיקון והיום כשהילדים גדלו בהחלט אני מממשת חלומות כמו לפתוח עוד סניפים ועוד חלומות ישנים שלא העזתי לעשות בעבר כדי שלא יגיע ע"ח הילדים
וברוך השם אני רואה סיעתא דשמיא גדולה וההשקעה בילדים לא היתה לשוא וגם הקריירה שהתפספסה כדי לגדל אותם בשלוה ...

 

[פוינט ק גת]

הילדים שלי בוכים עד גיל שנה אם אני לא מרימה אותם על הידיים. נראה לי שעגלה בשבילם היא המלצה בלבד וכנ"ל גם עריסה. עד גיל שנה אני בקושי מארחת לסעודות למרות שאנחנו רגילים לארח הרבה. עד גיל שנה אני לא לוקחת על עצמי פרויקטים, אינני נחשבת לגיסה טובה ולא עושה חסדים לאחרים ע"ח בני ביתי. גם אם ארצה מאד זה לא יהיה מציאותי.. אני לא נותנת לילד לבכות, ומתהלכת עם גב תפוס. עד גיל שנה ילד לא הולך לביבי סיטר ושהאמהות והגננות במסיבת חנוכה יתעצבנו עליי כמה שתרצנה..

ומה? ביום הולדת של גיל שנה את לוקחת אותו לשיחה אישית, ומסבירה לו שבעצם אמא היא יצור שיש לו גם חיים משל עצמו, ושמהיום הוא צריך להתרגל שגבולות הגוף שלו לא מסתיימים בידיים של אמא, ושהוא צריך לרכוש בין יום את היכולת להרגיע את עצמו בדרכים נוספות, ושאת ההרגלים שהוא קנה עד היום הוא חייב לשנות, כי יש איזה מחקר שקובע שעד גיל 365 יום התינוק הוא יצור חדל אישים, וחובה ללמד אותו, ולהוכיח לו את זה עד שיהיה משוכנע בכך לגמרי, וב"ה כולם יראו שהחוקרים צדקו?

 

[נוי]

מלפפונית יקרה, יש מי שיאמר שפינוק יתר שכזה מוביל לבעיות אחרות... כמו בעיה עמוקה בעצמאות וביטחון.

אימהות, עזבו את המחקרים ואת העדויות של אימהות אחרות. ה' ברא לכן את הלב שלכן ואת הילדים שלכן נתן לכן. לא לחוקרים והמנותקים, ולא לאימהות אחרות כאן.
אל תשוו בבקשה, כי לכל אחת תנאים אחרים, והיא עשויה מגנים אחרים.
חשבו בשקט מה הכי נכון לילד שלכן ולכן ובקשו בתפילה להיות אימהות טובות ורעיות טובות. (גם הבעל קיים למי ששכחה) וה' יעזור וירחם על כולנו ויגדל דור חדש נפלא ונהדר, כל אחד במקום הנכון בשבילו.

 

[gol]

סיגלית אני נהנית איך את חזקה ולא נבהלת מאחרים.
אבל בכולופן גמני חושבת שתינוק צריך את אמא שלו עד 4 חודשים.
ובכלל איך האמא יכולה לעבוד אחרי חודש וחצי מהלידה, מה היא מכונה?

ולכל נשות החיל - כה לחי!!!

 

[מלפפון]

ומה? ביום הולדת של גיל שנה את לוקחת אותו לשיחה אישית, ומסבירה לו שבעצם אמא היא יצור שיש לו גם חיים משל עצמו, ושמהיום הוא צריך להתרגל שגבולות הגוף שלו לא מסתיימים בידיים של אמא, ושהוא צריך לרכוש בין יום את היכולת להרגיע את עצמו בדרכים נוספות, ושאת ההרגלים שהוא קנה עד היום הוא חייב לשנות, כי יש איזה מחקר שקובע שעד גיל 365 יום התינוק הוא יצור חדל אישים, וחובה ללמד אותו, ולהוכיח לו את זה עד שיהיה משוכנע בכך לגמרי, וב"ה כולם יראו שהחוקרים צדקו?

גיל שנה- לא מחייב ביומולדת של גיל שנה, אלא ביום שהילד עצמו מושיב את האמא לשיחה ואומר לה: מהיום כבר אין לי כח להיות תקוע בידיים שלך.. בקיצור- הכוונה היא ליום בו הילד מעצמו רוצה לראות עולם וכשהאמא מחזיקה אותו הוא משתחל מהידיים כדי להיות על הרצפה ולשחק. זה קורה סביבות גיל שנה פלוס מינוס.

 

[מלפפון]

מלפפונית יקרה, יש מי שיאמר שפינוק יתר שכזה מוביל לבעיות אחרות... כמו בעיה עמוקה בעצמאות וביטחון.

אימהות, עזבו את המחקרים ואת העדויות של אימהות אחרות. ה' ברא לכן את הלב שלכן ואת הילדים שלכן נתן לכן. לא לחוקרים והמנותקים, ולא לאימהות אחרות כאן.
אל תשוו בבקשה, כי לכל אחת תנאים אחרים, והיא עשויה מגנים אחרים.
חשבו בשקט מה הכי נכון לילד שלכן ולכן ובקשו בתפילה להיות אימהות טובות ורעיות טובות. (גם הבעל קיים למי ששכחה) וה' יעזור וירחם על כולנו ויגדל דור חדש נפלא ונהדר, כל אחד במקום הנכון בשבילו.

נוי את צודקת כשמדובר בפינוק יתר. כאן אני מדברת על מינימום. לא ביקשתי מההורים לא לשים ילד בתינוקיה, כן ביקשתי לא להביא אותו למטפלת בגיל חודש וחצי. לא כי מתחשק לי שכולם יעשו כמוני כי אני לא חושבת שכל מה שאני עושה נכון, לפעמים אני יודעת שאני שוגה אבל נח לי כך.
אני פשוט מבקשת ליצור מודעות. לא פעם קרה שקראתי הנהגה שונה משלי וזה פתח לי את העיניים. פתאום ראיתי מה טפל ומה עיקר.

השבת ישבתי בגינה והבת שלי אמרה דבר חוצפה, נטיתי להגיב בסלחנות כי היא קטנה, אבל חברה שלי שישבה לצידי עוררה אותי שאני חייבת להגיב בחומרה. יכולתי להעלב מהחברה שהוכיחה אותי שאינני מחנכת טוב, אבל הודיתי לה, ובאמת החלטתי להגיב בחומרה על דברים מעין אלו. היא עוררה אותי ופתחה לי את העיניים.

אין לי ענין להוכיח שאני אמא טובה יותר מאחרות כי זה פשוט לא נכון, והלוואי שזה היה כך, אבל אני כן מקפידה לתת לילד בשנותיו הראשונות את מה שהוא זקוק לזה כל עוד הוא חסר אונים ואין לו יכולת לעשות את זה בעצמו.

ולגבי עצמאות? אל דאגה. אין יותר עצמאים מהילדים שלי. הבוקר ניסיתי ללמד את בן השנה וחצי לצאת לבד מהאוטו, זה הצליח רק בחצי, הוא פתח את הידית אבל לא הצליח לדחוף את הדלת ולפתוח, אבל מקוה שעם הזמן הוא ידע לבד, אחרי כל המקרים שקרו לאחרונה ל"ע נהייתי היסטרית..

ברור שלכל אמא יש אינטואיציה ולפיה היא פועלת, אבל כשיש מודעות אפשר ומותר גם לשנות. וכל מי שחושב אחרת ממני, אין זה אומר שהוא טועה, אלא זה אומר שהוא פשוט חושב אחרת ממני..

 

[שושה]

כתבתי לך שאני יודעת שאני מגזימה. יש לי עוד כמה ג'וקים כמו למשל שאני מקפידה בימים הראשונים כשהילד בגן להיות האמא הראשונה שלוקחת את הילד בשובו, כי אחרת הילדים רואים שאמהות אחרות לוקחות ודואגים שאולי לא יקחו אותם או שכחו וכל מיני ג'וקים למיניהם..
ואני לא אומרת שאני אמא טובה יותר בשל כך. אני פשוט אמא עם ג'וקים שונים. כל אמא והג'וקים שלה.

.

למה שידאגו שלא תקחי אותם מהגן? ילדים קולטים יפה מאוד אם אומרים להם שאמא תגיע לקחת אותם בסיום היום..
ילד שנלחץ כשאמא שלו לא מגיעה ראשונה לקחת אותו זה קצת חשוד... איפה האימון של הילד מול אמא שלו?
(כמובן אחרי הסבר מפורט מה סדר היום בגן ושאמא תגיע לקחת אותך וכו וכו...)

 

[מזל בן הרוש]

מלפפונית,
קראתי את האשכול כולו,
ואני באופן אישי חושבת ונוהגת בחיי האישיים כמו סיגלית.
כל אחד מכיר את האופי שלו ויודע מה טוב ונכון לו.
אני בתור אמא לא יכולה לשבת עם ילדי בבית 3.5 חודשים. מה לעשות לא כולם נכנו בכוחות לשבת ולטפל בילדים בבית. כל אחת והאופי שלה.
אז נכון שאני שולחת לכמה שעות למטפלת בגיל חודש וחצי - חודשיים. אבל יודעת שבתמורה הילדים מקבלים אמא מאושרת, שמחה ועם כוחות.
כן גם שמה ילדים קטנים (פחות משנה) בביביסטר בצהריים כשאני מרגישה שחייבת לנוח צהריים כדי שיקבלו אותי אחרי השעה הזו רעננה ועם סבלנות.
אבל לא חשבתי להגיב. כי כמו שאמרו לפני, כל אחת עם כוחותיה היא,
ומכירה את האופי שלה ויודעת מה טוב בשבילה.
אפשר לעורר מודעות לאפשרויות אחרות. אבל שורה תחתונה כל אחת עם עצמה בלבד יודעת מה מתאים לה ולילד שלה. וכך היא תנהג.

מה שגרם לי להגיב, היה דווקא הסיפור שלך -

ולגבי עצמאות? אל דאגה. אין יותר עצמאים מהילדים שלי. הבוקר ניסיתי ללמד את בן השנה וחצי לצאת לבד מהאוטו, זה הצליח רק בחצי, הוא פתח את הידית אבל לא הצליח לדחוף את הדלת ולפתוח, אבל מקוה שעם הזמן הוא ידע לבד, אחרי כל המקרים שקרו לאחרונה ל"ע נהייתי היסטרית..

ללמד ילד בן שנה וחצי לפתוח את הדלת של האוטו?!
זה מאד מסוכן! בשביל זה יש נעילת ילדים. ילד בגיל הזה לא מודעה ויכול לבדוק את הפתיחה של הדלת גם בזמן נסיעה.
מניסיון של ילדים בכל הגילאים. יש להקפיד כמה שיותר על נעילת הדלתות שבגישה לילדים בנעילת ילדים. ואל תגידו לי שיש נעילה מרכזית. בהרבה מאד מקרים שוכחים, זו נסיעה קצרה. והסכנה רבה.

ולגבי המקרים האחרונים ל"ע, זה אכן מזעזע. וכואב. במיוחד כשמדובר במשפחות רגילות ונורמטיביות. ואף אחד לא יכול להגיד לי זה לא יקרה.
אבל למניעה יש את הטיפים הידועים- המון תפילות והשתדלות של הנחת התיק ליד הילד, פלאפון וכו'.
וודאי לא ללמד ילד בן שנה וחצי לפתוח דלת.

 

[פוינט ק גת]

זה קורה סביבות גיל שנה פלוס מינוס.

זה קורה כשהאמא מלמדת את הילד שזה יכול לקרות.
זה יכול לקרות בגיל חודשיים- שלוש שהעולל שוכב ומסתכל איך האחים שלו ישנים, ובינתיים מפתח את שרירי הצוואר וחגורת הכתפייים,
זה יכול לקרות בגיל חצי שנה שהתינוק שוכב עם משחקים על הרצפה ובין לבין מפעיל את שרירי הידיים בהתאמנות על גחינה,
זה יכול לקרות בגיל שמונה חודשים שהילדון לומד שיש לו אפשרויות הנעה בלתי מוגבלות ולא נתחיל לפרט את כל התועלות שצומחות לו מהזחילה,

וזה יכול לקרות בגיל שנה, שאז, כך טוענים המחקרים, הילד מפותח מספיק מבחינה רגשית ומסוגל להתמודד עם המציאות בה הוא מתחכך ברצפה ומשקיף על אמא שלו ממרחק 2-3 מטרים,
רק חבל שבינתיים הוא פספס כמה דברים, גם ובעיקר בקטע האמוציונאלי.

 

[מלפפון]

מלפפונית,

מה שגרם לי להגיב, היה דווקא הסיפור שלך -


ללמד ילד בן שנה וחצי לפתוח את הדלת של האוטו?!
זה מאד מסוכן! בשביל זה יש נעילת ילדים. ילד בגיל הזה לא מודעה ויכול לבדוק את הפתיחה של הדלת גם בזמן נסיעה.
מניסיון של ילדים בכל הגילאים. יש להקפיד כמה שיותר על נעילת הדלתות שבגישה לילדים בנעילת ילדים. ואל תגידו לי שיש נעילה מרכזית. בהרבה מאד מקרים שוכחים, זו נסיעה קצרה. והסכנה רבה.

ולגבי המקרים האחרונים ל"ע, זה אכן מזעזע. וכואב. במיוחד כשמדובר במשפחות רגילות ונורמטיביות. ואף אחד לא יכול להגיד לי זה לא יקרה.
אבל למניעה יש את הטיפים הידועים- המון תפילות והשתדלות של הנחת התיק ליד הילד, פלאפון וכו'.
וודאי לא ללמד ילד בן שנה וחצי לפתוח דלת.

אז הנה, זו דעתך ואני מכבדת אותה מאד, אבל חושבת אחרת.
הילד שלי יושב באמצע בתוך כסא בטיחות שלא מאפשר לו להגיע לדלתות בין 2 כסאות בטיחות נוספים. גם אם הוא ינסה לפתוח, יקח לו זמן ועד אז כבר אשים לב ואנעל. נסיעות קצרות אני ערנית כל הזמן, ונסיעות ארוכות אני דואגת לצאת בשעה שהילדים ישנים באוטו.

יותר קריטי לי שלא ישכח ברכב. במיוחד שגברים ידועים כלא מאד מרוכזים בנושאים הללו, והוא אמור להיות לפעמים אחרון. (יסלח לי בעלי..).

ולגבי המשפט הזה: "לא כולם נחנו בכוחות לשבת ולטפל בילדים בבית. כל אחת והאופי שלה". אני מסכימה איתך מאד וכל הזמן נואמת אותו בעצמי. אבל לפעמים יודעת שאין ברירה וזה כרגע התפקיד העיקרי שלי. לכן אני מתאזרת בסבלנות, ויודעת שאקבל שכר כפול על כל דקה ורגע.

 

[מלפפון]

זה קורה כשהאמא מלמדת את הילד שזה יכול לקרות.
זה יכול לקרות בגיל חודשיים- שלוש שהעולל שוכב ומסתכל איך האחים שלו ישנים, ובינתיים מפתח את שרירי הצוואר וחגורת הכתפייים,
זה יכול לקרות בגיל חצי שנה שהתינוק שוכב עם משחקים על הרצפה ובין לבין מפעיל את שרירי הידיים בהתאמנות על גחינה,
זה יכול לקרות בגיל שמונה חודשים שהילדון לומד שיש לו אפשרויות הנעה בלתי מוגבלות ולא נתחיל לפרט את כל התועלות שצומחות לו מהזחילה,

וזה יכול לקרות בגיל שנה, שאז, כך טוענים המחקרים, הילד מפותח מספיק מבחינה רגשית ומסוגל להתמודד עם המציאות בה הוא מתחכך ברצפה ומשקיף על אמא שלו ממרחק 2-3 מטרים,
רק חבל שבינתיים הוא פספס כמה דברים, גם ובעיקר בקטע האמוציונאלי.

כשאני אומרת שילד כל היום על הידיים, אני לא מתכוונת לכל היום ממש, כן?
הילדים שלי זוחלים די מוקדם..
אני מדברת על רגעים שהם צריכים על הידיים כי הם רוצים פינוק. לא כי הם רעבים או כואב להם משהו. הם רוצים יחס, ומחובת האם לתת להם.

 

[חדוה]

האשכול מוסט לכיוון אחר לגמרי, חבל
בקשו עצות (ותמיכה רגשית ?) איך להסתדר אז כדאי להמשיך עם הקו הזה

 

[מלפפון]

למה שידאגו שלא תקחי אותם מהגן? ילדים קולטים יפה מאוד אם אומרים להם שאמא תגיע לקחת אותם בסיום היום..
ילד שנלחץ כשאמא שלו לא מגיעה ראשונה לקחת אותו זה קצת חשוד... איפה האימון של הילד מול אמא שלו?
(כמובן אחרי הסבר מפורט מה סדר היום בגן ושאמא תגיע לקחת אותך וכו וכו...)

ילד בן שנה וחצי, בימים הראשונים של הגן חייב ביטחון.
הוא תמיד יודע שהאמא מטפלת בו בחופש הגדול, לפתע הוא נתקל בסדרים אחרים. אמא משאירה אותו אצל אישה זרה.
גם אם יגידו לו הוא לא ידע כי הכל מבולבל. לכן הוא צריך לראות מעשים לא רק דיבורים..
אחרי החגים הוא כבר רגיל למטפלת, רגיל שלוקחים אותו, מודע לסדרים, ואין לי בעיה להיות גם האמא האחרונה..

 

[דיני 2013]

בינינו השלב הכי יפה של החיים זה השלב שלך!!!
הילדים קטנים ועדיין בשליטתך, הולכים לישון מוקדם, לא מכתיבים לך מה לעשות....

זה נכון שהגדולים יותר עוזרים, אך גם יותר.... (לכל גיל מעלות וחסרונות)

בברכת שתרווי מילדיך המון "אידשע נחת"!!!
ובהצלחה בכל השלבים!

 

[ANONYMUS]

אני חושבת שמלפפון צודקת במאה אחוז.
לא יכולה להגיד שאני מתנהגת כמותה, כי אולי החיים לא האירו לי פנים כמו שלה הם מאירים,
ואין לי שום אפשרות בעולם לגדל ילד בבית עד גיל 8 חודשים ואז לשלוח אותו למטפלת.
וגם לצערי אין לי אפשרות להגיע לגן ראשונה, כי אני עובדת עד השניה האחרונה שלפני....
אבל בגדול, הקו נכון. ילד צריך את אמא שלו.
אני בחיים לא הייתי מכניסה תינוק למשפחתון, אלא אם כן אין ברירה כבר,
והבית זועק ללחם וחלב....
זה לא טבעי שהילד גדל בידיים אחרות.
אני לא מאמינה בחינוך של תינוק בן יומו. בחיים לא אבין אמהות שנותנות לילד שלהן לבכות עד בוש.
והקו הוא נכון.
הלואי וכולנו היינו יכולות להיות אמהות מושלמות,
ולבלות עם הילדים שלנו הרבה שעות איכות.
ילדים הם רגישים. הם צריכים אמא. הם צריכים פינוק. יהיה להם הרבה שנים לבלות עם חברה, ולהתחנך.

מלפפון - אני תומכת בך במאה אחוז.!

 

[ציורית]

כל הסוברות פה שתינוק חייב את אימו עד גיל 3-4 חדשים ,תרשו לי לנחש שאתן לא עובדות עצמאיות. אני צודקת?