בן בגיל 5.5 - כל היום בוכה!!

[OR_Design]

קרה למישהי?
מאמצע החופש הגדול, זה פשוט נהיה נורא ואיום.
כל דבר שהוא רוצה ואני אומרת לא,
הוא מתחיל לבכות ולצרוח כאילו לא יודעת מה קרה,
בועט בכל מה שלידו, במילה אחת - משתולל.
היה לו את זה לפני שנה בערך, בגן הוא הסתדר ונהיה אחר לגמרי ופתאום שוב פעם.
הוא סתם ביקש היום למשל ללכת לחבר ואמרתי שהיום לא הוא התחיל לצרוחחחח
בכה איזה רבע שעה ולא עוזר הוא לא נותן אפילו להסביר או לדבר
אח"כ על עוד משהו,
אח"כ לא היה לו כח להכין שיעורי בית (טקס של שעה שלמה!!)
בקיצור רוב היום שלו היום הוא בילה בצעקות.
מה אני עושה??
ממש השתגעתי כבר נהיה מפחיד להגיד לו משהו שאני יודעת מראש שלא יראה לו כי לפעמים הילדה ישנה ואני לא רוצה שהוא יעיר אותה,
ובלי קשר כמה אפשר לשמוע צעקות??
התייאשתי!!!
וזה לא דברים שאני יכולה למנוע כי , סליחה היום אני לא מסכיה ללכת לחבר, ולא, אני לא מסכימה עכשיו להמשיך לצייר כי ביקשתי ללכת למקלחת וכו'..
יש למישהי רעיונות מה לעשות?
אני משתדלת לדבר איתו ולהסביר לו המון אבל נראה שהוא לא מתחיל אפילו ליישם את מה שאני אומרת, שלא לדבר על זה שבזמן האחרון כל דבר צריך להגיד לו יותר מפעם אחת כי אחרת פשוט אין מי ששמע.
(והוא שומע טוב.. כשזה משהו שהוא רוצה)

קבעתי תור בהמלצת מי שרשמה לי לאבחון ויסות תחושתי אבל זה עוד יקח זמן.. אשמח אם תתנו לי רעיונות איך לשפר את המצב הזה בנתיים.
זה כבר בלתי נסבל!!!

 

[ארועים]

תולעים אולי ?
ילד עצבני , זה ילד עם תולעים.

הלאה - ראיה, שמיעה ? (גם אם נראה לך שהוא שומע מה שהוא רוצה, יכול להיות שלא מספיק טוב. שעווה באזניים גורמת לרעשים ולילד מתוח שצריך להיות דרוך כל הזמן בשביל לסנן רעשים ולהבין מה אומרים לו.)

 

[OR_Design]

איך יודעים אם יש? הוא ממש בתת משקל ככה הרופא שלו אמר אבל ממש לפני חודשיים הוא עשה את כל הבדיקות, דם וכו' והכל בסדר חוץ מהברזל

 

[Art Studio]

הו, עלית על הבעיה.
הברזל הוא הגורם, ככל הנראה. חוסר ברזל גורם לתופעות הנ"ל, וח"ו גם לדברים גרועים יותר.

ובנוסף, תבדקי איך הוא בחברה ו/או מה יחס המלמדים כלפיו.

 

[OR_Design]

אבל הוא לוקח כבר תקופה ארוכה אני מאמינה שזה עזר ..

 

[רררר]

ממליצה על הנחיית הורים בגישת שפר.

 

[poto12]

הבת שלי היתה ככה תקופה ולא התיחחסתי כ"כ כי חשבתי שזה בעית התנהגות (תמיד היתה בכיינית וחשבתי שחזר לה...)
אבל היא גם היתה נראת לי עצובה ועצבנית מדיי וגם קצת סוג של דיכאון וחוסר שיתוף פעולה בהתחלה חשבתי שזה קשור לגן... מסתבר שהיו דברים בגו' אבל היה לה גם מונו...
שווה לעשות לפעמים בדיקות גם לילד קטן על עוד דברים כי לפעמים החולשה מתבטאת בחוסר שליטה ועצבנות....

 

[park]

נשמע כמו בעייה קלאסית של סמכות הורית עקב כך שהצרחות לפי דברייך הם תמיד כאשר אינו מקבל את מבוקשו.
הילד בוכה וצורח כי הוא יודע שאת רגישה לענין, וכן הוא רואה שאת נותנת לו צומת לב מרובה עקב כך (מדברת איתו הרבה) וכו'. כך שהוא מרוויח מהענין.
מה שצריך לעשות הוא כאשר הוא צורח, הוא לא מקבל בשופו"א את מבוקשו, בכלל לאותו יום או תקופה הבאה, (ולא האמירה אם אתה רוצה תפסיק לצרוח ואז תקבל, וכך הוא מקבל את מבוקשו מיד שמפסיק לצרוח, כי כך הוא לא מפסיד ושולט בענין כהחלטתו) וכך כאשר הוא רואה שלא שווה לו לצרוח, הוא פשוט לא יעשה את זה.
מה שצריך לעשות זה לומר לו פעם אחת שבגלל שהוא צרח הוא לא מקבל את מבוקשו, וזהו לא לומר עוד מילה בענין ולא להתייחס כלל אל הצרחות והפרובוקציות שהוא מקים (והוא יקים מאחר והוא יראה שהשיטה שעד היום עבדה לו הפסיקה לעבוד. הוא ינסה להקצין עוד יותר). תוך זמן קצר מאוד זה יפסיק.

 

[Art Studio]

נשמע כמו בעייה קלאסית של סמכות הורית עקב כך שהצרחות לפי דברייך הם תמיד כאשר אינו מקבל את מבוקשו.
הילד בוכה וצורח כי הוא יודע שאת רגישה לענין, וכן הוא רואה שאת נותנת לו צומת לב מרובה עקב כך (מדברת איתו הרבה) וכו'. כך שהוא מרוויח מהענין.
מה שצריך לעשות הוא כאשר הוא צורח, הוא לא מקבל בשופו"א את מבוקשו, בכלל לאותו יום או תקופה הבאה, (ולא האמירה אם אתה רוצה תפסיק לצרוח ואז תקבל, וכך הוא מקבל את מבוקשו מיד שמפסיק לצרוח, כי כך הוא לא מפסיד ושולט בענין כהחלטתו) וכך כאשר הוא רואה שלא שווה לו לצרוח, הוא פשוט לא יעשה את זה.
מה שצריך לעשות זה לומר לו פעם אחת שבגלל שהוא צרח הוא לא מקבל את מבוקשו, וזהו לא לומר עוד מילה בענין ולא להתייחס כלל אל הצרחות והפרובוקציות שהוא מקים (והוא יקים מאחר והוא יראה שהשיטה שעד היום עבדה לו הפסיקה לעבוד. הוא ינסה להקצין עוד יותר). תוך זמן קצר מאוד זה יפסיק.

מעט מזמין התנגדות...
ילד שבוכה או צורח, עושה זאת משום שחסר לו משהו!
יכולות להיות סיבות רבות.

נצא קודם כל מנקודת הנחה שאתם צודקים והסיבה היא חוסר סמכות וכך הוא מקבל את מבוקשו - אוקי, אז מדוע להתחיל עם "לא לתת"? לא עדיף להתחיל עם לתת בזמן שהוא לא בוכה - בזכות שהוא לא בכה?
אז גם אם זו נקודת הנחה נכונה - חסר לו שעת איכות, או ממתק, או הסכמה, או גבולות או כל דבר אחר. אז למה לא למלא לו את החסר?
ברור שבלי לסתור הצבת גבולות.

אולם עדיין - הנ"ל זו רק הנחה. יכולות להיות סיבות רבות.
ברזל - לא חייב שהוא מסתדר תוך חודשיים. יכולות להיות הסיבות שמנו לעיל, ויכולות להיות גם סיבות רבות אחרות.

לענ"ד כדאי לשלול קודם כל בעיות רפואיות, ולבדוק גם את מצבו בחברה והקשר עם המלמדים. בנוסף הייתי בודקת שאין לו קושי לימודי (יתכן מאד בחלק המוטורי). וכן, יתכן גם שזה בהשפעת המלחמה.

 

[poto12]

אחרי שתשללו בעיות רפואיות תלכו על התנהגות ולא להפיך...
שלא תאכלו את עצמכם סתם אח"כ מנקיפות מצפון.... (כמו שהיה לי)
אני אישית קודם חשבתי שזה בעית התנהגות אבל באיזה שהוא שלב הלב שלי ב"ה אותת לי לגשת לרופא ולהתעקש! לשלול בעיה רפואית למרות שהרופא עצמו עשה טובה שהוא נתן לי... כי הוא טען שלדעתו זה או בעיה בגן או חוסר סמכות....
למחרת הוא התקשר לומר שצדקנו והילדה פשוט חלשה ומסכנה... ובאמת אין לה כח..
והמסקנה שלי שילד חלש מנסה לדרוש את שלו בצעקות ובכיות כי הוא מרגיש חסר אונים

 

[קורס]

החופש הוא 'באג' לא פשוט... לוקח הרבה זמן להתאושש ממנו. (ועד שמתאוששים החגים מגיעים וחוזר חלילה...)
נראה לי שחלק מהבעיה נעוצה בכך שאת מנסה להסביר לו וכו' כמו שתארת.
אל תסבירי! תגידי את שלך פעם אחת, ותסתובבי לעסקייך! ככה חמש שש, ואפילו עשר פעמים עד שהוא יקלוט. חוץ מזה, תחפשי (בזכוכית מגדלת) מקרה שהוא שמע מה שאמרת ותתגמלי אותו על כך תוך כדי האמירה שככה ילד טוב שומע מה שאמא אומרת וכו'...
זה שווה אפילו שיעיר את אחותו כמה פעמים... חינוך זה לא דבר קל! בהצלחה.

 

[נקודת זינוק]

ממש השתגעתי כבר נהיה מפחיד להגיד לו משהו שאני יודעת מראש שלא יראה לו כי לפעמים הילדה ישנה ואני לא רוצה שהוא יעיר אותה,

וזה לא דברים שאני יכולה למנוע כי , סליחה היום אני לא מסכיה ללכת לחבר, ולא, אני לא מסכימה עכשיו להמשיך לצייר כי ביקשתי ללכת למקלחת וכו'..

אני משתדלת לדבר איתו ולהסביר לו המון אבל נראה שהוא לא מתחיל אפילו ליישם את מה שאני אומרת, שלא לדבר על זה שבזמן האחרון כל דבר צריך להגיד לו יותר מפעם אחת כי אחרת פשוט אין מי ששמע.
(והוא שומע טוב.. כשזה משהו שהוא רוצה)

לפני שאת נותנת לו הוראה, חשבי עליה היטב, לאחר שאמרת אל תתנצלי ואל תסבירי את עצמך ובטח אל תפחדי ממנו! הוא הבין מצוין את מה שאמרת בפעם הראשונה,
אם את תהיי בטוחה שאת צודקת, גם הוא יהיה בטוח. ומאד מהר הוא ילמד שלא זו השפה לקבל ממך תשומת לב!
מצאי הזדמנויות אחרות לתת לו חום ואהבה (וגם בלי לחכות להזדמנות, אפשר לתפוס ילד ולחבק אותו רק בגלל שהוא מתוק)

 

[Art Studio]

לחבק אותו רק בגלל שהוא מתוק

תיקון קל: רק משום שהוא הבן שלך.

 

[איש תם]

'דרומיים' במקרה?
מייד כשקראתי, עשה לי רושם של עוד אמא אשדודית מתוסכלת..
אני שומעת את הסיטואציה שאת מתארת מלא מעט אמהות לילדים בגיל הזה.
אלו מקרים שלא 'נספרים' כנזקי המבצע, אבל כל דרומי יכול לספר עליהם.

(מה שכן, ברוך השם, השבוע של השגרה עשה פשוט מהפך לטובה)

בהצלחה,
חוי

 

[Aאילה]

מזדהה איתך, זה כ"כ קשה...
הבת שלי בת 5.5 אם היא עייפת היא צורחת על כל שטות
תרופת הפלאים שלה זה להשכיב אותה לישון מוקדם...

 

[ניק 5056]

מנסה לעזור
1) בדיקה חוזרת של הברזל ושאר הויטמינים
היתה לי בת שבכתה שעות עד גיל שנה שאז עשינו בדיקת דם וגילינו ברזל נמוך
ומאז שהתמדנו - ותשקוט הארץ...
2) שינוי שיגרה - סיום גן, חופש, התחלת לימודים, לחץ מהכיתה והשיעורים (סה"כ זה גיל קטן) ואז ההתפרקות מגיעה בבית
אי"ה יתרגל לכיתה לחברים ולשיעורים וירגע
3)גיל הסנדויץ - אם יש ילד בגיל גדול יותר וילד בגיל קטן יותר הגיל הזה מאד מתסכל
הם כבר לא קטנים ודורשים מהם לותר ולסייע אבל גם לא גדולים מספיק כדי לשחק עם האחים הגדולים כי עדין לא יודעים לקרוא ולקלוט הוראות משחק מורכבות
4) בלי קשר להנ"ל גם אני מהמליצות על גישת שרמן (שפר בגישה יהודית)

הרבה נחת!

 

[נקודת זינוק]

תיקון קל: רק משום שהוא הבן שלך.

הם כל כך מתוקים- הילדים, שכאשר אני מחבקת אותם, אני באמת לא חושבת למה...

 

[יעל אייזיקוביץ]

מזדהה איתך, זה כ"כ קשה...
הבת שלי בת 5.5 אם היא עייפת היא צורחת על כל שטות
תרופת הפלאים שלה זה להשכיב אותה לישון מוקדם...

מזדהה.ועוד:
משהו פשוט ואנושי ושמו שיקוף רגשות,
ילד לא תמיד יודע להסביר את עצמו אז הוא צורח..
קשה לו, מאכזב, מתסכל, ואם הגבולות לא ברורים אז גם מבלבל.
ואנחנו הרבה פעמים רק מסבירים לו למה הוא לא אמור לצרוח, ושלא קרה כלום...
זה עוד יותר מתסכל- אין הכרה ברגשות שלו וזו חוויה קשה.
והפיתרון, פשוט לומר לו, לדוגמא:
"אתה מבולבל כי פעם הרשיתי לך לצלם את הציור, ופתאום לא..
איזה מעצבן!
קשה לך כי אתה כל כך רוצה ואני לא מרשה..
איזה ילד גיבור שמבין שאמא לפעמים מרשה, ולפעמים לא.."
וכו על זו הדרך לא לוותר אבל להכיר ולשקף את מה שעובר עליו,
אפשר אפילו לכתוב במחברת.
ואז גם בזמן ההתרחשות להביא את המחברת ולכתוב מה שהוא אומר.(רק אם זה לא מעצבן אותו עוד יותר).
כל זה דורש השקעה, אבל משתלם מנסיון..
הבן שלי אחרי כל מכה/נפילה לא הפסיק לצרוח עד שלמדתי לומר לו:
איייי! זה היה כל כך כואב לך. זה ממש כאב!! אוי מסכן שלי!
ביננו, זה לא מה שאת רוצה לשמוע כשאת כאובה?

 

[יעל אייזיקוביץ]

נשמע כמו בעייה קלאסית של סמכות הורית עקב כך שהצרחות לפי דברייך הם תמיד כאשר אינו מקבל את מבוקשו.
הילד בוכה וצורח כי הוא יודע שאת רגישה לענין, וכן הוא רואה שאת נותנת לו צומת לב מרובה עקב כך (מדברת איתו הרבה) וכו'. כך שהוא מרוויח מהענין.
מה שצריך לעשות הוא כאשר הוא צורח, הוא לא מקבל בשופו"א את מבוקשו, בכלל לאותו יום או תקופה הבאה, (ולא האמירה אם אתה רוצה תפסיק לצרוח ואז תקבל, וכך הוא מקבל את מבוקשו מיד שמפסיק לצרוח, כי כך הוא לא מפסיד ושולט בענין כהחלטתו) וכך כאשר הוא רואה שלא שווה לו לצרוח, הוא פשוט לא יעשה את זה.
מה שצריך לעשות זה לומר לו פעם אחת שבגלל שהוא צרח הוא לא מקבל את מבוקשו, וזהו לא לומר עוד מילה בענין ולא להתייחס כלל אל הצרחות והפרובוקציות שהוא מקים (והוא יקים מאחר והוא יראה שהשיטה שעד היום עבדה לו הפסיקה לעבוד. הוא ינסה להקצין עוד יותר). תוך זמן קצר מאוד זה יפסיק.

תוספת קטנה:
קצת קשה לי לקבל את זה, ולא בגלל שזה לא עובד, אלא בגלל שזה כן עובד..
מה הילד לומד כאן?
לאטום רגשות?
ברור שלפעמים ילדים עושים הצגות אבל אם מתרגלים להיאטם אליהם עלולים לפספס גם כשהמצוקה אמיתית. ואז הילד לומד שאין כאן במי לתת אימון ואין מי שיקשיב לי.. ובסוף עלול להתיאש ופשוט לשתוק. ולא לבכות, ולא לספר,
יש גבול דק בין גבולות עם אמפטיה, לבין אטימות .
קראתי בשם מחנך שלא זכור לי שמו, שהגבולות הם כלי עזר לחינוך ולא החינוך בעצמו..
מטרת העל: שיישאר תמיד ערוץ תקשורת חם ופתוח בין הורה לילד.

 

[יעל אייזיקוביץ]

הוא בא מהתלמוד תורה ב 4, עד שאוכל ושיעורי בית (סיוט הטקס שהוא עושה עם זה!!!)
כבר צריך שוב לאכול ארוחת ערב , מקלחות וללכת לישון.
מה שכן אני לא מוותרת על סיפור לפני השינה, או אני או אבא שלו
אבל בקושי מאז שהתחיל בי"ס יצא לנו לשחק איתו.

נשמע תאור של סדר יום של ילד בכיתה ו לפחות..
גם אני הייתי צורחת אם בגיל חמש וחצי, הייתי חוזרת ב4:00(!!)
ועוד צריכה להכין שיעורי בית....
רחמנות על הילד..