בן בגיל 5.5 - כל היום בוכה!!

[sari5659]

אני חושב שילד צורח הוא בובה כי לא נותנים לו הבה צומי

 

[תמנתי ווב דיזיין]

כל מה שאמרו פה יכול להיות נכון, אבל אם זה משהו פתאומי שכבר היה בעבר והסתדר ורפואית הכל תקין, הייתי בודקת לראות מה קורה בגן. מי החברים שלו, איך הקשר שלו עם הגננת. יכול להיות שיש איזה ילד שמתנכל לו. בריונות היא תופעה די נפוצה בין ילדים בגיל הזה.
ילדים לא מתחילים להתנהג כך סתם.

 

[מירי]

מנסיון דומה בילד שישי אחרי שכבר חשבתי שאני אמא מנוסה ויודעת
טיפלנו עם הרבה חיבוק, משהו כמו חיבוק דוב, עיטוף
הילד התנגד נואשות לחיבוק הזה, רק בעלי היה מצליח לעשות את זה
אבל זה פיתח בקירבו מנגנון של יכולת עצירה של התפרצויות בכי וזעם נוראות שהיו לו
אחרי 2-3 פעמים קשות של התנגדות ארוכה באורך של המון זמן,
הילד למד להפסיק דקות ספורות אחרי החיבוק הזה,
ולא שהוא אוהב את החיבוק, אבל זה לימד אותו.
זה כמובן היה בייעוץ ובליווי של אשה מוסמכת שרק פגשנו אותה פעם אחת והיא הסבירה לנו איך לעשות את זה, ומה זה משלים לילד.
שיטה מופלאה בעייני.

 

[לללי]

אמנם הנסיון שלי הוא עם ילד כזה שזו התנהגותו הקבועה (ממתי? לא מאז שהוא נולד. זה תמיד מתחיל מתישהו...)

לכל ילד, גם זה שנראה האטום ביותר, יש דרך להגיע. אחד זקוק לגבולות, שני לחום ואהבה החורגים מהרגיל.
לקח לי זמן להגיע לכך, אך זה עובד נהדר.

שיטה נפלאה שקראתי להתמודדות עם ילדים שמגיעים לעיתים קרובות למצבי סטרס, היא שיטת הסלים.
העבירי לך בראש את הכללים שלך, וחלקי אותם לשלושה סלים. אלו שאת לא מוותרת עליהם בשום אופן (לא להתחצף להורים, לא להרביץ, וכן הלאה), אלו שאת מוותרת עליהם בתקופת ההסתגלות (ממתקים יותר מהרגיל, לא להחליף תלבושת) ובסל האמצעי- הניחי את הדברים שחשובים לך, אך תלמדי אותו להעביר במשך הזמן מהסל האמצעי- לסל הראשון, זה הבלתי מתפשר.

הרעיון, שכתוב בספר ילד פיצוץ הוא, שהילד לומד את הגבולות, אבל הוא לא נפגש איתם הרבה. כן הוא יודע שכשהוא נתקל מידי פעם בהתנגדות שלך, היא בלתי מתפשרת. לאט לאט הוא יהיה מסוגל להתגבר על עצמו ולהעביר עוד ועוד דברים לסל הראשון, שבו את אומרת משהו, והוא עושה.

זה על קצה המזלג. ממליצה לקרוא את הספר.

 

[גולדס]

מנסיון דומה בילד שישי אחרי שכבר חשבתי שאני אמא מנוסה ויודעת
טיפלנו עם הרבה חיבוק, משהו כמו חיבוק דוב, עיטוף
הילד התנגד נואשות לחיבוק הזה, רק בעלי היה מצליח לעשות את זה
אבל זה פיתח בקירבו מנגנון של יכולת עצירה של התפרצויות בכי וזעם נוראות שהיו לו
אחרי 2-3 פעמים קשות של התנגדות ארוכה באורך של המון זמן,
הילד למד להפסיק דקות ספורות אחרי החיבוק הזה,
ולא שהוא אוהב את החיבוק, אבל זה לימד אותו.
זה כמובן היה בייעוץ ובליווי של אשה מוסמכת שרק פגשנו אותה פעם אחת והיא הסבירה לנו איך לעשות את זה, ומה זה משלים לילד.
שיטה מופלאה בעייני.

השיטה נקראת "הולדינג" והיא עובדת פלאים על רב הילדים, מנסיון!

 

[Rocket Studio]

הרעיון, שכתוב בספר ילד פיצוץ הוא, שהילד לומד את הגבולות, אבל הוא לא נפגש איתם הרבה. כן הוא יודע שכשהוא נתקל מידי פעם בהתנגדות שלך, היא בלתי מתפשרת. לאט לאט הוא יהיה מסוגל להתגבר על עצמו ולהעביר עוד ועוד דברים לסל הראשון, שבו את אומרת משהו, והוא עושה.

זה על קצה המזלג. ממליצה לקרוא את הספר.

של מי הספר?

 

[נקודת זינוק]

חום ואהבה מחברים את הילד אל הבית!
והרבה בעיות חינוכיות וטיפולים רגשיים הם תוצאה של חסר במצרך היקר הזה!
ועוד משהו:
ילד שיגדל מתוך אהבה- יחזיר אהבה כל החיים בעז"ה! שווה לא?

 

[מירי]

צודקת.
אישית, יש לי בעיה עם חיבוקים ונשיקות יותר מדי.
משהו בזה דוחה אותי .. מגעיל אותי שלפעמים מזיעים או מריחים לא טוב והוא בא ונותן לי נשיקה ענקיייית
אני ישר מנגבת

הוא כבר יודע שאני כזאת, יכול להיות שזה מפריע להם?
אני תמיד נותנת חיבוק ונשיקה בבוקר, בלילה וגם סתם ככה במשך היום,
אבל זה לא מרגיש לי כמו לחבק את התינוקת שלי שיש לה ריח כל כך נעים,
אני לפעמים מפחדת שהם מרגישים ונפגעים או משהו, אבל אני לא מסוגלת!

אני מאד מזדהה איתך, ברגשות, אבל להבדיל ממך אני יודעת בבירור שזה מאד מאד מפריע לילדים, הילדים צריכים את החיבוק בלי תנאים ובכל מצב, ולכן החיבוק והתפיסה החזקה דוקא ברגע שהוא כל כך לא אהוב ורצוי, כשהוא ככה צועק ומשתולל ו"עושה בושות" מוכיחים שזו אהבה בלי תנאים ומרגיעים את כל השדים המפחידים שמתרוצצים שם בתוכו וגורמים לו לצעוק בהסטריה.
המטפלת שהייתי אצלה דימתה לי את המצב של הילד לאנשים בתאי הגזים בשואה, שהוא צועק ממצוקה, למרות שזה היה נשמע לי נורא, זה עבד
ברוך ה'

 

[נקודת זינוק]

צודקת.
אישית, יש לי בעיה עם חיבוקים ונשיקות יותר מדי.
משהו בזה דוחה אותי .. מגעיל אותי שלפעמים מזיעים או מריחים לא טוב והוא בא ונותן לי נשיקה ענקיייית
אני ישר מנגבת

הוא כבר יודע שאני כזאת, יכול להיות שזה מפריע להם?
אני תמיד נותנת חיבוק ונשיקה בבוקר, בלילה וגם סתם ככה במשך היום,
אבל זה לא מרגיש לי כמו לחבק את התינוקת שלי שיש לה ריח כל כך נעים,
אני לפעמים מפחדת שהם מרגישים ונפגעים או משהו, אבל אני לא מסוגלת!

אני רק יכולה לומר לך שהאימהוּת היא מקצוע מדהים, הוא מתפתח עם כל ילד שמצטרף למשפחה. וכדי להנות מן המקצוע הזה באמת, אל תלחמי בו, אלא פשוט תזרמי איתו (לזרום - הכוונה, לתת מן הנוחות שלך ולהכיל אותם בליבך ולפעמים גם בבגדיך... )
ואל תשכחי ש-20 שנה זה לא הרבה זמן, ומה שהספקת לתת לילד בשנים הללו, הוא יקח איתו צידה לכל החיים!
בהצלחה

 

[מירי]

אני גם חשבתי שאני רגישה לריחות
עד ש"גיליתי" שאותו ריח דוחה אותי בילד אחד, ולא דוחה אותי בילד אחר
ואז הבנתי ש"אהבה מקלקלת את השורה"
והסקתי שאני לא מספיק אוהבת
איך לאהוב יותר? יש רק עיצה אחת שידועה לי, נתינה מולידה אהבה,

 

[יעל אייזיקוביץ]

את מתכוונת שאני "ישכח" מעצמי וממה שמפריע לי וירגיש את הדחייה רק בלב?
אני לא יודעת להסביר אבל זה ממש קשה עד בלתי אפשרי מבחינתי.
איך גורמים לעצמי להיות חופשיה ולאהוב את זה?
לפעמים כשהם חוזרים מבחוץ אני פשוט לחוצה מבפנים כשאני נותנת להם חיבוק ,
ולא מסוגלת להריח ולחבק! מסיימת את זה כמה שיותר מהר..
דמייני לעצמך משהו שאת נורא נורא נורא לא אוהבת להריח וזה עושה לך רע, ככה אני מרגישה.
זה לא משהו שאני יכולה להתעלם ממנו, תכלס היום כשאני אמא לילד אני מבינה שזה בעיה בויסות תחושתי של הריח (חוש ריח מפותח כנראה מאאאד) וכל ריח לא נעים ישר דוחה אותי,
ואז אוטומטית פעם הבאה אני נזהרת לא להריח כדי לא להגיע למצב של פעם קודמת.
כשהם אחרי מקלחת זה פחות נורא (עדיין זה "רטוב" לי בלחי )
אבל תמיד יש לי את ה , אפשר לקרוא לזה פחד, מה-לא נעים שהיה קודם.


מעצבן נורא.

אגב, את צודקת נורא לגבי שהשנים עוברות מהר.
חבל שלפעמים שוכחים את זה..

כשהחום ואהבה לא באים טבעי הילד מרגיש.
זה החמצן שלו.
כדאי לך לבדוק ולטפל במקור הדחיה כי הבסיס לבריאות הנפש מקורה מהאהבה שמקבל, שאצל ילד לא נקלטת אלא במגע ומלל מפורש.
נוער נושר %90 מדווח על רקע של חסר בחום.
שווה להשקיע על זה.

 

[רעמית]

ושוב לענין הבכי,
שמעתי ממש לאחרונה הרצאה מאלפת (איך קראו למרצה??????)
ושם היא הסבירה איך שילד לומד את העולם דרך הבכי.
היא אמרה שעד רבע שעה בככי זה סביר מאוד, בזמן הזה הוא חושב על המאורע שעבר, ולומד מזה עוד פרק בהתנהגות שהעולם סביבו מבקש ממנו. בד"כ בסוף פרק הזמן הזה, הילד יבוא בעצמו להציע גישור, ולהגיע להסכמה איתך.

זה שלב כזה בהתפתחות, שלב של מעבר בין הפרק התינוקי בחיים שבו הוא לא היה צריך להסתדר עם העולם, אלא רק העולם הסתדר איתו (בכה- קיבל אוכל, שוב בכה- קבל לישון וכן הלאה) לבין הפרק החדש והקבוע מכאן ואילך שבו הוא צריך גם כן להתאים את עצמו לעולם.

בהצלחה. מקווה שהובנתי.

 

[mig]

אגב חום ואהבה זה לאוו דווקא חיבוקים ונשיקות,
זה גם אבל לא בהכרח.

 

[גולדס]

את מתכוונת שאני "ישכח" מעצמי וממה שמפריע לי וירגיש את הדחייה רק בלב?
אני לא יודעת להסביר אבל זה ממש קשה עד בלתי אפשרי מבחינתי.
איך גורמים לעצמי להיות חופשיה ולאהוב את זה?
לפעמים כשהם חוזרים מבחוץ אני פשוט לחוצה מבפנים כשאני נותנת להם חיבוק ,
ולא מסוגלת להריח ולחבק! מסיימת את זה כמה שיותר מהר..
דמייני לעצמך משהו שאת נורא נורא נורא לא אוהבת להריח וזה עושה לך רע, ככה אני מרגישה.
זה לא משהו שאני יכולה להתעלם ממנו, תכלס היום כשאני אמא לילד אני מבינה שזה בעיה בויסות תחושתי של הריח (חוש ריח מפותח כנראה מאאאד) וכל ריח לא נעים ישר דוחה אותי,
ואז אוטומטית פעם הבאה אני נזהרת לא להריח כדי לא להגיע למצב של פעם קודמת.
כשהם אחרי מקלחת זה פחות נורא (עדיין זה "רטוב" לי בלחי )
אבל תמיד יש לי את ה , אפשר לקרוא לזה פחד, מה-לא נעים שהיה קודם.

מעצבן נורא.

אגב, את צודקת נורא לגבי שהשנים עוברות מהר.
חבל שלפעמים שוכחים את זה..

להווי ידוע שניתן לטפל בבעיות בויסות חושי גם בגיל מבוגר!

 

[נקודת זינוק]

אגב חום ואהבה זה לאוו דווקא חיבוקים ונשיקות,
זה גם אבל לא בהכרח.

בגיל צעיר חום ואהבה באים לידי בטוי במגע פיזי קרוב!
בגיל בוגר יותר גם הקשבה, עידוד, הבנה והשתתפות הם אמצעים לבטא אהבה.(רק שהם לוקחים יותר זמן ודורשים מאתנו לא פעם גם כוחות נפש)

 

[~נעמי~]

את מתכוונת שאני "ישכח" מעצמי וממה שמפריע לי וירגיש את הדחייה רק בלב?
אני לא יודעת להסביר אבל זה ממש קשה עד בלתי אפשרי מבחינתי.
איך גורמים לעצמי להיות חופשיה ולאהוב את זה?
לפעמים כשהם חוזרים מבחוץ אני פשוט לחוצה מבפנים כשאני נותנת להם חיבוק ,
ולא מסוגלת להריח ולחבק! מסיימת את זה כמה שיותר מהר..
דמייני לעצמך משהו שאת נורא נורא נורא לא אוהבת להריח וזה עושה לך רע, ככה אני מרגישה.
זה לא משהו שאני יכולה להתעלם ממנו, תכלס היום כשאני אמא לילד אני מבינה שזה בעיה בויסות תחושתי של הריח (חוש ריח מפותח כנראה מאאאד) וכל ריח לא נעים ישר דוחה אותי,
ואז אוטומטית פעם הבאה אני נזהרת לא להריח כדי לא להגיע למצב של פעם קודמת.
כשהם אחרי מקלחת זה פחות נורא (עדיין זה "רטוב" לי בלחי )
אבל תמיד יש לי את ה , אפשר לקרוא לזה פחד, מה-לא נעים שהיה קודם.

מעצבן נורא.

אגב, את צודקת נורא לגבי שהשנים עוברות מהר.
חבל שלפעמים שוכחים את זה..

מכירה את זה ממש מקרוב. הפתרון (הזמני) לשפוך הרבה מחמאות!! כמה שיותר מלל חם ומעריך, שאוהבים אותך, שאתה ש-ל-י.. רק שלי... מעודדים אותם ולאט לאט מתרגלים להגיד את זה וזה מחפה על הקושי לתת חיבוקים. בהצלחה. (אני גם חושבת שכדאי לטפל בזה ולו בשביל עצמך.)

 

[TK]

ממליצה על הנחיית הורים בגישת שפר.

איפה יש בבני ברק משהי מומלצת בשיטה זו?