שיתוף - לביקורת בסדר גמור

  • הוסף לסימניות
  • #1
שיתוף המשך ל-זה בסדר.

"תגיד, רוני, מה איבדת?" שאלתי אותו בלב. "אתה יודע שאני אלוף בלמצוא. אפילו את המטבע שרציתי לתת לאדון חומוסצ'יפסלט מצאתי בסוף. יודע איפה? על המדרכה ליד הגדר של החיפושיות. הלכתי ונתתי לו, מה אתה חושב. מה, אני גנב שלוקח פיתה עם המון דברים טעימים בלי לשלם? אבל הוא לא רצה לקחת. רק צחק ואמר: ' זה בסדר, נשמה. שיהיה לך לבריאות. תהנה'.
אז הלכתי. והיה לי לבריאות. ונהניתי.
בקיצור, רוני, שאני אעזור לך לחפש?"

רוני לא ענה.
עכשיו התווספה לי עוד שאלה לרשימה שמחכה לו: מתי 'תה חוזר, רוני?

ישבתי על הגדר וחיכיתי.
רוני יבוא.
הוא יענה לי על כל השאלות.

הסתכלתי על החיפושיות המתרוצצות כאילו הן ממהרות לאיזה מקום חשוב, ושיננתי את רשימת השאלות הממתינות לרוני בקוצר רוח:
"מה זה חומוסצ'יפסלט, מה איבדת, מתי 'תה חוזר, מה זה חומוסצ'יפסלט, מה איבדת, מתי 'תה חוזר, מה זה חומוסצ'יפסלט, מה..."

פתאום חשבתי שיהיה מצחיק ומוזר לשאול את רוני 'מתי 'תה חוזר' אחרי שהוא יחזור. צחקקתי לעצמי ומחקתי את השאלה מהרשימה.

המשכתי לשנן את השתיים שנותרו.
אסור לי לשכוח אותן.
עוד רגע יחזור האח הכי חכם שלי, יענה עליהן אחת-אחת.

נדנדתי רגליים. החיפושיות הסתובבו במעגל. עברתי לישיבה מזרחית. הן הסתדרו בשורה ארוכה. ליטפתי אותן, את כולן, לא פספסתי אחת. הן המשיכו להתרוצץ. השענתי את הראש על הברכיים. הן טיפסו על הנעל שלי. הסתכלתי איך הן הופכות ארגמניות בחושך שהחל לרדת. לחשתי להן: הנה, תיכף רוני יגיע, אל תהיו עצובות.

איש מקומט עם עיניים טובות עצר לידי, שאל: "הכל בסדר, ילד?"
"בסדר גמור", עניתי לו, מנגב במהירות דמעה שהרטיבה לי את הלחי.
"זה בסדר, נשמה". הוא אמר, והקמטים הרכים שלו הביטו בי.

אבא צעק מהחלון שכבר מאוחר.
צעקתי לו חזרה: "בסדר גמור".

החיפושיות המשיכו להתרוצץ בחושך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
נוגע ללב ואותנטי כמו הקטע הראשון-
ואפילו יותר.
תודה רבה!!
@צביה ר.
ספיצ'לס.
הצטמררתי ארוכות.
חייב המשך!
המילים שנעתקו מפיך חיממו את ליבי : )
בנוגע להמשך - לא מתוכנן כרגע, אבל גם הקטע הזה לא היה מתוכנן, כך שימים יגידו...
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
בס"ד

וואו, @צביה ר. איזו כתיבה אומנותית ויפהפיה יש לך.
מרגשת וחודרת כל כך.
כשקוראים מרגישים שהכותבת יודעת בדיוק מה היא רוצה לומר לנו ויודעת גם איך להעביר לנו את החוויה הזו בצורה מוחשית ומדויקת .

אהבתי ממש את הקטע (וכמובן גם את הקטע הקודם), אשמח ממש להמשך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
אחחח
קטע חודר
הכתיבה שלך יפהפיה
כיף לשמוע. תודה רבה!
ואו, @צביה ר. איזו כתיבה אומנותית ויפהפיה יש לך.
מרגשת וחודרת כל כך.
כשקוראים מרגישים שהכותבת יודעת בדיוק מה היא רוצה לומר לנו ויודעת גם איך להעביר לנו את החוויה הזו בצורה מוחשית ומדויקת .

אהבתי ממש את הקטע (וכמובן גם את הקטע הקודם), אשמח ממש להמשך.
איזה משוב שופע ומשמח! חיממת לי את הלב. תודה!!
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

שיתוף - לביקורת זה בסדר
"חומוסצ'יפסלט?"
הנהנתי. לא שהבנתי את המילה הארוכה הזאת, אבל ראיתי שכל העומדים לפניי בתור מהנהנים אחריה. הנהנתי גם אני.
בתגובה הוא הקפיץ בלוליינות שישה כדורים שחומים אל תוך הפיתה הפעורה בידו, העמיס אותה במהירות האור בכל מיני דברים טעימים, והניח אותה ביד הפנויה שלי, יד שמאל.

יד ימין חיפשה בכיס את המטבע הזהוב הממוסגר בחישוק כסוף.

מאז שמצאתי אותו אתמול על הגדר של החיפושיות, הוא לא יצא מהכיס לרגע. מידי שלוש דקות וידאתי שהוא לא ברח ממנו בטעות.
בלילה הנחתי אותו מתחת לכרית וחלמתי על חיפושיות גדולות שרוצות לקחת אותו לעצמן. לא הרשיתי לזה לקרות. סידרתי אותן בשורה ארוכה על הגדר וברחתי משם, ממשש את המטבע בחשש.

ועכשיו יד ימין שלי מיששה, מבוהלת, את האוויר הכלוא בכיס.
המטבע לא היה שם.

"זה בסדר, נשמה. שיהיה לך לבריאות. תהנה", הוא אמר וחייך אליי.
לא הבנתי איך ידע שאיבדתי את המטבע לפני שהספקתי להגיד לו את זה. אבל חייכתי בחזרה "תודה" שקטה והלכתי משם, מספיק לשמוע את ה-חומוסצ'יפסלט הבא בתור.

אני חייב לשאול את רוני מהי המילה הארוכה הזאת. רוני הוא האח הכי חכם שיש לי. אני בטוח שגם אם היו לי עוד אחים, רוני היה הכי חכם מכולם. הוא תמיד יודע הכל. גאון כזה.

כל הדרך שיננתי "חומוסצ'יפסלט, חומוסצ'יפסלט, חומוסצ'יפסלט, חומ....".

כשהגעתי הביתה רוני לא היה שם.

מאז לא חזר יותר.
אבא אמר שהוא איבד את זה.

לא ידעתי מהו ה"זה" שרוני איבד, ולא היה לי אח חכם שאוכל לשאול אותו.
ירדתי למטה, סידרתי את החיפושיות בשורה ארוכה על הגדר, ולחשתי לרוני בלב: "זה בסדר, נשמה. שיהיה לך לבריאות. תהנה".
שיתוף - לביקורת הכל בסדר
בסוף הכל בסדר.
מוקדש למי שביקש המשך ל-
זה בסדר ול- בסדר גמור, וגם למי שלא : )
אין כאן Happy end קלאסי, אבל אם רק תחפשו אותו - תמצאו.


------------------------------------------

האיש המקומט.
כאילו לא עברו שש שנים, עיניו נותרו טובות כשהיו.
גם הקמטים הרכים שלו הביטו בי באותו מבט עמוק כששאל: "הכל בסדר, ילד?"
"בסדר גמור", עניתי לו בקול שהחל מתחלף, משאיר ילדות מאחור. דמעה לא היתה לי.

חבקתי ברכיים בתנוחה האהובה עלי, ממקד מבטי בחיפושית שטיילה על כף ידי - זכר לתחביב ילדות שכוח, כששמעתי פתאום את עצמי לוחש אל עיניו הטובות: "לא, האמת ששום דבר לא בסדר. בטח שלא גמור".

וסיפרתי.

על רוני.
על אבא.
על אבידות.
על נשמות.
על מה שבסדר.
על מה שלא.

"זה בסדר, נשמה", שתק האיש המקומט עמוק אל תוך נפשי.
שתקתי גם אני.
הוא תחב לתוך ידי מטבע זהוב ממוסגר בחישוק כסוף, אמר: "שיהיה לך לבריאות, תהנה", והלך.

החיפושיות המשיכו להתרוצץ בחושך.

הכל היה בסדר.
בג'ונגל יש חוקים,
חוקי הג'ונגל.

שם, בתוככי יערות עד ללא שמש, ברור שהחיות החזקות שולטות, יש להן שליטה ומרחבי מחיה שהם רק שלהן.
שם החזקים שולטים.
נלחמים על עוד מקום לשלוט ולהיאחז.
וזה המצב הנוח, הרגיל.

בג'ונגל ברור שאם את חיה חלשה - אין לך מקום.
ברור שכל מי שחזק - גובר.
ולא משנה אם מזג האוויר חם או קר, אין דרך להילחם בטבע.

שם, במקום היפה הזה, אין מחשבה.
אין רצון אחר מלבד לשרוד.
אין נדיבות או תחושת חמלה.
אין דרישה לצדק.

יש אינסטינקטים.
יש טבע,
יש חיים.

אין גשמים
ואין שמש מאירה.

*

אנחנו לא בג'ונגל.
אנחנו בני אדם.
עם ערכים, מוסר, רצון טוב.

כבני אדם - מצופה מאיתנו לא להיות חיות הג'ונגל.
מצופה מאיתנו להיות מלכותיים.
להביט על הזולת.
לסייע איפה שצריך.
במה שאפשר.

לא לדהור ביום יום של חוקים בהם החזק שורד -
כי זה הטבע.

זה לא הטבע, אלא טבעו של מבול,
ואנו רוצים להיות בתיבה,
להכניס את החיות לתוך סדר.

כך שאם אתה חזק,
כי זה המתנה שקיבלת,
תחזור אחורה,
לימים בהם היית חלש.
תקשיב לאלו שאין להם את מה שיש לך.

תנסה לנסח חוקים אחרים,
שהם אינם חוקי ג'ונגל.


תצא מהתיבה,
אתה וכל אשר לך,
אל תבכה מהחורבן של חוקי הג'ונגל.
אל תשתה יין כדי לברוח.

פשוט
תנסה לבנות עולם טוב.
עולם חדש.
זה לא קשה.

זה אתה - האדם, שבסך הכל חוזר למי שהוא באמת.
והאדם אינו חיית טרף שחייבת שליטה.

ובעולם,
בו חוקי הג'ונגל
נשארים בג'ונגל,
האדם נזכר
שיש לו חובות בעולמו,
והחובות הרי הן זכויותיו.

החובות הן יהלומים, הן אושר.
עזרה לזולת,
רצון טוב, תרומה למי שצריך
במה שאפשר
סתם ככה כי יש נשמה שרוצה לחיות
להיות, לתרום, לחוש אושר.

והתרומה -
היא לא כדי לקבל,
אלא היא
סתם כך,
אדם שנדבנו ליבו.

זה אדם שמבין שחובתו בעולמו
לצאת מהג'ונגל, מהטבע החייתי,
ולחפש לעשות טוב
שם טוב משמן טוב.
שיתוף - לביקורת מטפטף
צלחות. המון צלחות. אינסוף צלחות.
מי אכל כל כך הרבה?
ומי אמור להדיח את כל אלה?
נו באמת, מי.
נאנחת. קמה אל הכיור, מתחילה לסבן. לאט.
קצף נערם על אצבעותיה, בועות מתפוצצות בשקט, שקופות. מים קרים מידי.
חמש צלחות מאחוריה. ליתר דיוק - מעליה, במייבש הכלים. מערבבות דמעותיהן בדמעותיה.
סוגרת ברז, נאנחת שוב. הוא מתעקש להמשיך לטפטף. עקשן כמו אלי. קר כמוהו.
מפנה לו גב, הולכת לסלון, מתיישבת על ספה, מוחצת ז'קט. אלי זרק אותו כאן כשחזר לפנות בוקר מאנשהו.
כבר לא שואלת מהו אנשהו. היכן הוא אנשהו. יודעת - אלי לא יענה.
רחש הטפטוף מהמטבח נעים לה, במפתיע. מונוטוני, שקט. משתלב עם החוץ המטפטף מבעד לחלון. רקע אידיאלי למחשבות שמתפללות את עצמן בראש שלה. לא מפסיקות לייחל.

פרצוף סתור מציץ מהפרוזדור, מחשבות עוצרות תפילתן. אלי.
"בוקר טוב, מותק. מה נשמע?". פרוטוקול הוא דבר חשוב.
המהום צפוי עונה לה. מוסיף עצמו לפרוטוקול.
"שאני אכין לך משהו לאכול?"
המהום.
"חביתה?"
"כן, תודה".
פרצוף סתור חוזר לחדר, ביצה מרחשת במחבת, מחשבות שבות לתפילתן.
הר צלחות מנופף לה מהכיור, מזכיר את קיומו. ברז עקשן עודו מטפטף. היא מתעלמת משניהם.
מגש מקבל אליו בשתיקה לחמניה טריה, ירקות פרוסים, חביתה, שוקו חם.
פסיעותיה שקטות, נקישותיה אף הן, וכך גם ההמהום שעונה לה מתוך החדר.
"בבקשה, מותק. כדאי שתאכל עכשיו, לפני שהחביתה תתקרר".
היא פונה אל הדלת, לא ממתינה להמהום. הוא אכן בושש. במקומו מגיע: "תודה, אמא. אין עלייך בעולם".
נשימתה יוצאת להפסקה. הצער העביר אותה על דעתה, אין לה שום הסבר אחר לדמיונות שפוקדים אותה.
מסתובבת. פרצוף סתור מבזיק אליה חצי חיוך בפה גדוש חביתה.
כששבה נשימה לסדרה היא רק אומרת: " אני אוהבת אותך, אלי".

צלחות. המון צלחות. אינסוף צלחות. פחות חמש.
ברז עקשן מטפטף דמעות של אושר.
ז'קט זרוק על הספה. חזר לפנות בוקר מאנשהו. למי אכפת.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה