בעיה באלמנט 3D

הירשם עכשיו!
  • הוסף לסימניות
  • #1
מה הסיבה לכך שאחרי שאני בונה משו בחלון האלמנט ולוחצת ok לסיום
- הוא לא מופיעה לי בחלון אלא רק הסוליד לבד ריק?
אין שום מודל ,אין כלום

זה דחוף לי מאוד לדעת
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
כי לא פרצת אותו כמו שצריך...
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
עליך להתחבר או להירשם כדי להשיב כאן.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

    • שאלה
    6
    • prog
    בטחוני פיקוד העורף: צפי לשיגורים למרכז והדרום
  • prog //
    • דובר צהל מזהיר הערב יש צפי לשיגורים לעבר מרכז ודרום הארץ
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    prog
    prog
    יש להשמע להנחיות פיקוד העורף
    • שאלה
    27
    • prog
    בטחוני אירוע בטחוני בבני ברק
  • prog //
    • נפל טיל ברחוב אביי ורבא. יש הרס רב
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    prog
    prog
    יש נפילות נוספות גם בפתח תקווה

    אשכולות דומים

  • 42
    • M
    בקשה מאמר מהרב גלינסקי לט' באב
  • MELY❤️ //
    • מאמר מהרב גלינסקי לתשעה באב:

    לפני שנה,

    בערב תשעה באב אחר הצהריים -

    כתבתי את רחשי לבי.



    כשסיימתי לכתוב -

    החלטתי לשתף את הדברים גם אתכם,

    וקיבלתי תגובות מאד מרגשות.

    אלא ש... זה היה קצת מאוחר,

    ורוב החברים קראו את זה רק 'לאחר' תשעה באב.



    ולכן, אני שולח שוב את אותם הדברים

    (עם טיפונת שיפוץ והתאמה)

    והפעם, קצת מוקדם יותר,

    בתקווה שתספיקו לקרוא את זה לפני תשעה באב.

    ובתקווה גדולה עוד יותר -

    שעד תשעה באב זה לא יהיה רלוונטי.



    המלצה אישית:

    תדפיסו את הדברים,

    שיהיה לכם לתשעה באב.

    ואם אפשר, תדפיסו שני עותקים

    ותנו גם לאחרים.



    בבקשה:



    ---

    את השורות הבאות -

    לא תמיד אפשר לכתוב...

    ולכן הן נכתבות כעת,

    כמה שעות לפני תשעה באב!



    [אינני יודע מתי תקרא את זה

    לפני תשעה באב, במהלכו, או לאחריו

    בכל מקרה ומתי שזה יהיה –

    זה לגמרי רלוונטי]



    אנחנו חיים בדור –

    שבו לכל בעיה יש פתרון!

    ואם אין פתרון – כנראה שזו לא בעיה...



    - סובל/ת מכאב ראש או גב? יש פתרון!

    - הילד נמוך מדי? יש פתרון!

    - מרגיש שאינך ממצה את עצמך? יש פתרון!

    - קשה לך עם המינוס/המשכנתא? יש פתרון!

    - לא מרגיש טעם בלימוד? יש פתרון!



    רוצים להתחתן ולא מצליחים? נעזור לכם!

    התחתנתם ולא מסתדרים? נעזור לכם!

    רוצים להתגרש? נעזור לכם!

    רוצים ילדים? נעזור לכם!

    רוצה הפסקה? נעזור לכם!



    - יש בעיה שלא מצאת לה פתרון?

    גם לזה יש פתרון!

    - כל הפתרונות לא עזרו לך?

    ובכן, גם לזה יש פתרון!...



    ואם עדיין היו דברים,

    שלא נמצאו להם פתרונות -

    כעת ה-AI בטח כבר ימצא את הפתרון המבוקש.



    ---

    כן!

    גם המכון הזה,

    שממנו נשלח המסר הנוכחי –

    נוסד ונועד בכדי להמציא פתרונות לבעיות.



    ולא, אין כל תלונה חלילה.

    אדרבה, תודה לה'!

    שיש כל כך הרבה פתרונות, ובהישג יד.



    אבל יש רגעים, נדירים אמנם -

    שבהם צריך לומר את האמת!!

    ותשעה באב, הוא אחד הרגעים הנדירים הללו.



    ומה האמת? –

    שכל הפתרונות הללו

    אינם אלא פתרון מלאכותי

    לכאב מאד מאד עמוק, שאין לו פתרון!



    והכאב הוא –

    שאין לנו בית!!

    יש לנו הכל – אבל אין לנו מקום בעולם!

    ואם כך, כל מה שיש לא באמת עוזר...



    יהודי,

    - לא משנה מה יש לו וכמה,

    - לא משנה כמה הוא מצליח,

    - לא משנה כמה הוא מתקדם ומשיג,

    הוא תמיד ירגיש בודד!



    כי לפני אלפיים שנה,

    הבית שלנו נהרס,

    ומאז אין לנו מקום שהוא שלנו.

    פשוט אין.



    זה לא באמת משנה -

    אם זה יהודי בדור האינקוויזיציה,

    או בדור ה-2025 פלוס!...

    זה אולי משנה איך אנחנו נראים מבחוץ

    אבל לגמרי לא משפיע על איך אנחנו מרגישים מבפנים!



    בפנים – זה אותו יהודי בודד!

    מסכן, הומלס, חסר בית, מרוחק ומנודה.

    והבדידות הזאת –

    כואבת, חונקת, מעיקה ומציקה

    כל יום, כל היום, בכל מקום ובכל מצב!



    אז נכון –

    יש לנו המון גלידות וארטיקים,

    אטרקציות מכל הסוגים,

    ולהבדיל, גם המון תורה ומצוות ורוחניות

    אז מה?!

    אבל אין לנו בית!



    יש היום ב"ה ארגונים נפלאים -

    שמסייעים ליתומים ואלמנות,

    ולהבדיל, לחולים סופניים.



    הם משתדלים להנעים להם ככל האפשר -

    עם אטרקציות, ומתנות, והפתעות וממתקים!

    וזה באמת מרגש, ונותן קצת אוויר.

    אבל בסוף... אחרי כל החוויות הנהדרות –

    הם חוזרים הביתה, לחיים הרגילים

    ושם – הם נשארו יתומים / אלמנות / חולים רח"ל

    ואת הכאב הזה, אף אחד לא יכול לקחת!



    גם את הכאב שלנו –

    אף אחד לא יכול לקחת!

    זה נהדר, שיש הרבה חוויות

    זה נפלא, שיש הרבה פתרונות

    זה מרגש, שיש הרבה שפע

    אבל - זה לא פותר את הכאב!!!



    ---

    אז יש פעם אחת בשנה –

    שבה אנחנו מקבלים רשות,

    להניח את הכאב הזה על השולחן

    ולתת לו להיות. טבעי, חשוף, כואב ומריר –

    כפי שהוא באמת!!



    הזמן הזה, הוא תשעה באב.



    כבר כמה שבועות, שאומרים לנו –

    אל תאכל ארטיק!

    אל תלך לים!

    אל תשמע מוזיקה!

    למה? כדי להתעלל בנו?!

    חלילה.



    משום שכואב לך!!!

    אז אל תסתום את הכאב הזה עם ארטיק!

    אל תפצה את עצמך עם מוזיקה!

    ואל תברח מעצמך אל הים!

    אלא – תראה אותו, את הכאב. תניח לו להיות.



    וכשמגיע תשעה באב –

    אנחנו עושים עוד צעד קדימה,

    ומוותרים גם על הרוחניות!!

    אל תרגיע את עצמך בלימוד תורה,

    אל תחנוק את הכאב עם הנחת תפילין,

    ואל תדחיק את הבדידות עם חברים.

    לא!



    תסתכל לעצמך בעיניים

    ותאמר את האמת:

    אני בודד! אני יתום! אני מסכן!

    אין לי בית! אין לי אבא! אין לי אמא!

    אין לי טעם אמתי בחיים!

    הכל רק ב'כאילו', ומלאכותי, והצגה

    בפנים בפנים – פשוט מר לי!



    זאת האמת!

    לא תמיד נעים לראות אותה,

    ולא תמיד אפילו 'מותר' לדבר עליה.

    כי זה כואב מדי, ועלול לפרק אותנו.

    אנחנו מצווים לתפקד, להתקדם, לפעול, ולחיות.

    אבל, פעם אחת בשנה –

    מותר לנו!

    מותר לנו לבכות! מותר!!



    ---

    אז אם תשעה באב,

    היה נראה לנו כמו משהו שלא שייך לנו,

    אולי אפילו כמו מטרד שאנו מצפים להיות אחריו...

    כאילו דורשים מאתנו להמציא איזה כאב,

    ולבכות על משהו שמעולם לא הכרנו –

    זהו שלא!



    לא צריך להמציא שום כאב -

    ולא לבכות על משהו שאיננו מכירים.

    הכאב קיים, ובענק.

    ואנו מקבלים רשות, להציף אותו,

    כפי שהוא, בגודל טבעי!

    ולתת לו לבכות את עצמו, בלי לחנוק ובלי לעצב!



    וזו המתנה הכי גדולה

    שאנחנו יכולים לקבל – כל עוד אנחנו בגלות!

    האפשרות לבכות את הבדידות, את העגמת נפש, את הצער

    שמלווה אותנו כל יום וכל היום.

    להתנקות ממנו, להשתחרר, להתקלף –

    ולהגיע לרגע אמתי של נחמה!



    כן.

    כי כאשר יהודי בוכה את כאב הבדידות,

    הוא מגלה פתאום לידו,

    עוד מישהו שבוכה את אותו כאב!...

    זה אבא שלנו, והוא לא הלך לשום מקום.

    הוא אתנו יד ביד באותו כאב.

    ואם כך, מהרגע שגילינו את זה –

    אנחנו כבר לא לבד!



    אה, לא לבד?!

    זה כבר סיפור אחר!!

    מהרגע הזה, יש לי כח לעבור הכל.

    כי לבד – אי אפשר לעבור כלום

    אבל ביחד – אפשר לעבור הכל.



    כל המתאבל על ירושלים

    זוכה ורואה בשמחתה!
    • תודה
    Reactions: lh ו-CHAYA S2 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א.ר.ז.
    א.ר.ז.
    יישר כח. בשם אומרו: [גלינסקי זה שבט...]
  • 84
    • ת
    שיתוף - לביקורת יכולים לעזור לי פה?
  • ת.עקבי //
    • יש לי התלבטות לגבי עניין מסוים בקטע, לא משהו שנסמך על פרקים קודמים וכדומה.
    אשמח לביקורת, אולי תבחינו בזה גם אתם.

    *

    איש לא אורב לי מצידה השני של דלת המתכת המפורזלת, אף בחור לא נרעש למראי חוצה את המסדרונות, שום פריט לא העז להפר את הסדר שניסיתי להשליט במזוודתי רק הבוקר ואפילו האוזניות שלי נחות בשלווה במקומן, כמו לא ארע דבר.

    הרבה ארע, אבל לא זו הסיבה בשלה אני מחניק אנחת רווחה, אלא חמש חברי החדר החדש שלי, שלא מצאו שום תעסוקה אחרת מלבד לבהות בגבי ולהתלחש חרש.

    "הרבצת לגאודקר", אחד מהם לבסוף אוזר אומץ, וקולו, כשהוא נדחף אל קִצַה הימני של שדה ראייתי, מתגבר בתרעומת: "שברת לו ת'אף!"

    אצבעותיי קופאות על מגוף הרוכסן. אז גאודקר קוראים לו. מזל טוב על הזכייה! משונה שלא ראיתי אותה מתנוססת על פניו.

    "אתה יכול לשתוק עד מחר", ממשיך ההוא. פרצוף בלונדיני-נמשים, עיניים צרות, חומות, ומידות בריון מתחיל. "אבל שתדע שזה לא עובד ככה פה. אתה לא מפליק למי שבאל'ך וחוזר כאילו כלום אחרי חופשה של שבוע!"

    מאה ואחת אפשרויות תגובה בוערות לי על קצה הלשון, רק הדיסלקציה, שמול בני גילי תמיד כבשה חלקות מיכולת ההבעה שלי, מרוקנת עליהן מטף שלם.

    "הבנת?!" הבלונדיני כמעט שואג. "או שאני צריך להסביר בשפה שלך?!"

    הבנתי. הבנתי שעושים עליי אמבוש, שאיכשהו אני צריך לשרוד אותו, לחייך, להושיט יד לפיוס ובסופם של עוד כמה צעדים מתקתקים – לאתר את ראש השועלים ולהגיש אותו מבושל לדבעי היישר לטלפי משטרת המודרניזציה. אם הוא אכן קיים.

    "הבנתי", אני ממלמל. מחזיר מבט למזוודה הפתוחה, דוחק אגרוף ימין לבד האפור ושני קומץ על המגוף. רוכס באיטיות בניסיון לבלוע את הזעם שמתעורר בי, מדגדג בשרירי זרועותיי.

    "יופי", מתרשם המנומש. "אז תסדר ביניכם את העניינים עד ארוחת הערב, למה אני לא אהבתי מה שעשית לבנדודה שלי".

    אם תמהתי על מעורבותו הפעילה – קפצה עליי התשובה, ויש לציין שאני ממש לא מחבב אותה. אין לי שום צורך בשועלים נוספים בלהקה, במיוחד לא כאלה שמקשקשים בזנבם המנופח כנגד חבר מעודדים.

    "גם אני לא אוהב את מה שהוא עשה לי", הנה, הלשון שלי מצאה אותי, ועל אף שתגובתה הנרעשת לא חכמה במיוחד, אין לי ברירה חוץ מלהמשיך בהפגנת הנוכחות שלה והחזרת האגו האבוד שלי: "אז תגיד לו שאני מחכה".

    עפעפיו מצטמצמות, רק אישוניו נראים תחתיהן. "בסדר", אומר הבריון המתחיל בהיסוס ניכר. "אני אלך להגיד לו".

    הוא הולך. ארבעת מעודדיו פורשים, דבקים בקרבתי. אני פותח שוב את המזוודה, מחליט לפזר אותה בארון ארבע דלתות שנשען על הקיר החיצוני, לצד החלון, מאשר לעמוד מולם בטל, גם כך לא נראה שיתאפשר לי לחזור הביתה עוד היום.

    חבל. חבל שלא עשיתי אחורה-פנה שבוע שעבר, יכולתי למצוא לעצמי בית כנסת נאה, ללמוד בו מבוקר עד לילה בלי הפרעות, ושיגידו הנתקלים בי מה שירצו. למה עשיתי את זה לעצמי?

    בגלל העדר. בגלל הרועה שמצפה ממני ללכת בתלם. בגלל שאיפושהו, אחרי הליכה ארוכה, אמור לצוץ אחו רענן וטרי, מזין ומחיה נפשות.

    דלת ארון ימנית נפתחת. נסגרת. ימנית תחתונה נפתחת, מזוודה מושכבת לצידה. שפתיי נמשכות בגיחוך. אף אחד לא חושב שהכבשה התמימה רוצה מאד את התלם, ושרק הזאב, שאורב לה על כל צעד ושעל, מבריח אותה אחור.

    אני מנענע ראש, מסלק כל זאב שהוא מדמיונותיי. מחלץ מגדלים ודוחף לקרבי המדף, ממלא אותו עד תום ומחפש מקום אחר להניח את השארית.

    הארון מפוצץ, לאו דווקא באמצעים חיוניים, ואין לי הכוח לנסות ולהידבר עם עדת גאודקר ששומרת עליי לבל אברח. נאנח ונסוג אל המזוודה שלי, מחזיר אותה למקומה הבטוח על מיטתי ומתמקד בצמד תמונות המודבקות על הקיר מעל זו שמתחתיה.

    אז מכל המקומות, לפי הפרצוף הנוכח בשתיים, בחרתי להתמקם מעל בריון מתחיל. נחמד לי, אבל כמו שלא יכולתי לדעת לפני כן, גם לא ממש נשארה לי ברירה, כך שהתנצלות לא תעזור פה.

    רגע אחד נוסף עובר עליי בסריקת חבריו מְעַוְותי הפנים, שחלקם נוכחים מאחוריי, בשני אני כמעט צורח אאורה.

    שכחתי מהפוסטר של נאור!

    כמו שור זועם, מתודלק בבד אדום, אני סב על עקביי. מסתער אל פתח החדר ופוגש חזיתית ובמלוא האון ברבע עוף עם פנים ששכחו להיות מרוחים, אבל גב שממהר להידבק לרצפה.

    גאודקר, איזה תזמון.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: מימיי, ;בינארית, אוראל סולטן ועוד 7 משתמשים10 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ת
    ת.עקבי
    לכן ציינתי בריון מתחיל, עם כל המשמעות שבכך... כנראה בגלל הרקע, אבדוק עם קבוצת הביקורת שלי...
    הצטרפות לקהילת עורכי ומפיקי סרטים
    הצטרפות לקהילת עורכות ומפיקות סרטים
    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים
    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה