מצות עשה להדבק בחכמים ותלמידיהם כדי ללמוד ממעשיהם כענין שנאמר ובו תדבק. וכי אפשר לאדם להדבק בשכינה. אלא כך אמרו חכמים בפירוש מצוה זו הדבק בחכמים ותלמידיהם. לפיכך צריך אדם להשתדל שישא בת תלמיד חכם וישיא בתו לתלמיד חכם ולאכול ולשתות עם תלמידי חכמים ולעשות פרקמטיא לתלמיד חכם ולהתחבר להן בכל מיני חבור שנאמר ולדבקה בו. וכן צוו חכמים ואמרו והוי מתאבק בעפר רגליהם ושותה בצמא את דבריהם:
ציטוט ממכתב שהתפרסם בעלון עמוד החסד שיו"ל ע"י הגמ"ח המרכזי
השבוע אנו מפרסמים מכתב מרטיט, אשר המילים מדברות בו בעד עצמן, וכל מילה נוספת – מיותרת.
הנני הקטן פונה אליכם בלב קרוע ומורתח על הגזירה הנוראה על בנות ישראל המסולאות בפז, בנות ת"ח היושבים והוגים בתורה במסירות נפש, אשר אין באפשרותן ובאפשרות הוריהם להקים בית נאמן בישראל, וזאת מחמת הגזירה הנוראה אשר כל הצעה של בחור בן עליה רק מתחיל מסכום דמיוני של שש מאות אלף שקלים, וזה רק הרף התחתון, כאשר משתמשים באמרה ש"על תורה צריך לשלם".
והנה ודאי שאצל בני תורה אין הדברים נקבעים לפי סיסמאות, וצריך לחפש מה אמרו חז"ל על זה. ומה שכתוב בחז"ל היא הגמרא בפסחים דף מ"ט. ת"ר לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו ויישא בת ת"ח וכו'. ועוד שם: ת"ר לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת ת"ח וישיא בתו לת"ח משל לענבי הגפן. וכו". ע"כ.
והנה תפשו הבחורים רק את החלק השני של מאמר חז'"ל שישיא בתו לת"ח, ומתעלמים מהחלק הראשון שימכור כל מה שיש לו ויישא בת ת"ח. עכ"פ לפי חז"ל, שני הצדדים שווים, שכל אחד היינו גם החתן שהוא ת"ח וגם אבי הכלה שהוא ת"ח, חייבים באותה מידה, וא"כ צריך להיות העול שווה בשווה על שניהם. [ולענ"ד שאדרבא, צד החתן צריך להתחייב על שני שליש וצד הכלה על שליש. כי החתן, אף שהוא יגע בתורה, אבל עדיין לא עמד בניסיונות החיים ומי יימר שיישאר בלימודו (כמו שרואים מקרים לעשרות), מה שאין כן אבי הכלה שכבר יושב עשרות שנים בכולל והוגה בתורה על אף כל הניסיונות, ודאי שהוא ת"ח, ובתו היא בת ת"ח].
והניסיון האמיתי אצל בן תורה, שיקיים מאמר חז"ל כפשוטו שימכור כל מה שיש לו, והיינו באופן שיש לו שתי הצעות: אחת בת ת"ח שאין שם ממון, ואחת ממשפחה שאינם בני תורה ומבטיחים הרבה ממון. שיעדיף את הבת ת"ח, ובזה יקיים את מאמר חז"ל שימכור כל מה שיש לו, היינו ההצעה עם ממון הרבה, ויישא בת ת"ח.
אמנם, כל זה בצד ההשקפה. אבל הניסיון מה שקורה היום מראה שהגזירה הזו היא גזירה נוראה ממש, ומאות בנות ציון היקרות בנות ת"ח יושבות בביתן ודמעתן על לחיין שאינן יכולות להקים בית נאמן בישראל כשאיפתן עם בחורים ת"ח.
כאשר מאמר חז"ל שימכור אדם כל מה שיש לו כבר לא שייך כאן, כי מדובר בסכומים שהם מעל ומעבר למה שיש לו. והתבונן נא בחור יקר, למי יש היום שש מאות אלף (וזה הרף התחתון) לתת לבתו, ובפרט שבדרך כלל יש לו כמה בנות.
וגם אם לבת הראשונה ישעבד את ביתו וייקח הלוואה מהבנק, מה יעשה עם בתו השנייה והשלישית.
וגם הדרך האכזרית שיסגור האב את הגמרא וילך ויתבזה על פתחי נדיבים וייסע לחו"ל וירוץ מגמ"ח לגמ"ח, גם אז יגיע מקסימום למאה אלף שקל, ועוד מי יכול להיות אכזרי כל כך על חמיו שיהפכו חייו לחיי גיהינום, רק כי הבחור רוצה שש מאות אלף?
והיכן ראינו אצל גדולי ישראל כאלה הנהגות, אדרבא התבונן נא על מורנו שר התורה רבי חיים שליט"א, שהיה גר בבית אחד עם עוד ארבעה גדולי עולם, כאשר לכל משפחה יש חדר אחד והמטבח משותף לכולם, וגם הבית לא היה שלהם, וכך צמחו לגדולי ישראל.
ואם הנך רוצה דווקא שש מאות אלף, התפלל נא לבורא עולם שהוא כל יכול שייתן לך. אבל לומר "מגיע לי" ולהפיל כל זה על השווער, זה רק גאווה ואכזריות.
כה דברי הכותב בלב מורתח
ישעיהו פישר, ביתר עילית