בודקים לפי סמינר, לפי סגנון המשפחה, לפי אלף ואחד פרטים אחרים. וגם לפי האפשרויות הכספיות, שיעזרו למגורים ולחיים. במה הנקודה הזו שונה?
האם מותר לרצות בחורה מסמינר מסוים, ממשפחה עם יחוס, שנראית טוב, ועוד הרבה דברים, איש איש לפי נטיות לבו ומוסכמויות סקטרו, ורק לאפשרויות הכספיות שלה אסור להתייחס?
למה?
בוודאי שמותר להתייחס
לאפשרויות הכספיות של הצד השני. (אלא שהמצב הנורמלי הוא לא שהכסף הוא העיקר, אלא כמו שאומרים בשם גדולים, ששידוך מורכב מ"קרן " (כלומר המדוברת עצמה) "נדוניה" "יחוס". וזה הולך לפי האות הראשונה, ה
קרן צריכים לבדוק שתהיה 100%,
נדוניה מספיק שתמלא 50% מהציפיות, ו
יחוס 10%).
בכל אופן מותר ואולי אפילו מתבקש, שמשפחה דלת אמצעים, שאין להם מה לתת לחתן, והחתן תלמיד חכם ולא עומד לפרנס בעצמו, ירצו להתחתן עם משפחה עשירה
שיש לה ותרצה לתת כסף להחזקת תורה. (כמובן שאסור
להישאר רווק בשביל לחכות לשידוך עשיר, כמו שנפסק בהלכה, שזה נחשב "נושא אשה לשם ממון").
הבעיה היא המצב
שמצב הדרישות היום בשוק השידוכים לא מתאים ל90% (בהגדרה ממעיטה) של "האפשרויות" של משפחות הכלה. אין להם את האפשרות!
כלומר, אם מישהו מחליט "אנחנו עושים שידוכים רק עם גבירים", בסדר. לבריאות.
אבל אף אחד לא מחליט את זה. למה באמת? כי כמה גבירים כבר יש, וכמה גבירים מתוכם ירצו את הבן שלכם, וכמה מתוכם הבת שלהם תתאים לבן שלהם.
הדבר היחיד שמשתמשים באותה שכבה דקה של גבירים, זה בשביל לצבוע את המציאות בצבעי הסוואה.
"זה לא שאנחנו דרשנו, חס ושלום. אלא שהרי לפני שנתיים הבת דודה ניסתה לשדך את הבן שלנו עם ההם, העורך דין הכריש הזה. והעורך דין הזה הרי נותן דירה קומפלט בקלות.
אז אנחנו יכלנו הרי לקחת אותה, נכון? בקשה! אם אתם רוצים את הבן שלנו, תשוו תנאים, ואם לא תשוו ממש, לפחות לפחות שלושתרבעי דירה במרכז.".
הגיע הזמן אחת ולתמיד לקרוע את ההסוואה הזו.
אם את האקסיומה "הבן שלנו מתחתן רק עם 600K", היו מחליפים ב"הבן שלנו מתחתן רק עם מי ש י ש ל ו לתת 600K" (וכמובן המדובר לתת לכל הבנות, לא רק לבכורה ואחר כך כל השיירה תישאר בבית)
, או ב"הבן שלנו יתחתן עם כל בת שתתאים לו, אבל אם יש לצד השני לתת אנחנו נדרוש שיתאמצו לתת כפי היכולת שלהם - כפי שאנחנו מתאמצים לתת ביכולת שלנו" -
פרדס כץ הייתה עדיין משכן רק לכנופיות וחוות סוסים, ובקרית יובל לא היה בית כנסת אברכי אחד.
אז בא ונפרוש את המציאות הערומה: המצב היום הוא ההפך הגמור מ"התחשבות באפשרויות הכלכליות של הצד השני".