בקשת ביקורת לשיתוף ראשוני, דמיוני, עם לקח / (לא) מרים ידיים!

[יענקי R]

חשבתי שבכית כמו שלא בכית מעולם, ואז אבא מצא אותך על הגבעה ולקח אותך לבית....

ואז?

 

[אשר שרבר]

אז אין המשך? הכל ממשיך אותו דבר, רק שהוא מעודד?!
ועל מה הוא מודה?
זה יותר 'חסר', ולא כ"כ 'סיום טוב', לדעתי.
אבל עזוב, נשאיר א"ז לפעם אחרת.

קראתי שוב, ו... צודק, זה בעצם אותה אדרת בשינוי גברת, וזה מרגיז אותי כי אני חוזר לאותה טעות או חסימה שעליה דיברתי.

 

[משויטט]

כתיבה מקסימה!
אני יכול להבין את מה שמציק ל @אשר שרבר, כי חסר כאן איזה חלק במפנה.
אחרי הגילוי השמימי שלו, וההפניה הנכונה להשתמש עם ידי העשיו שלו להרים ידיים לאבא שבשמיים, מה קרה. ואיך זה פתר לו את בעיית הרמת הידיים שהוא סובל ממנו.
אם רוצים לתקן את בעיית האלימות, צריך להמציא לדחף הטבעי הזה שלו יעד טוב, אולי לשבור פסלי ע"ז או משהו..
אבל שוב, כתיבה מדויקת ברמה גבוהה עם עתיד גדול.

 

[יענקי R]

אני יכול להבין את מה שמציק ל @אשר שרבר, כי חסר כאן איזה חלק במפנה.
אחרי הגילוי השמימי שלו, וההפניה הנכונה להשתמש עם ידי העשיו שלו להרים ידיים לאבא שבשמיים, מה קרה. ואיך זה פתר לו את בעיית הרמת הידיים שהוא סובל ממנו.
אם רוצים לתקן את בעיית האלימות, צריך להמציא לדחף הטבעי הזה שלו יעד טוב, אולי לשבור פסלי ע"ז או משהו..

הבנתי. אשתדל להבא.
ושוב, תודה.

 

[רוח סערה]

שזה איזו הרמת ידיים מלהתאמץ אם איזה סוף יותר מורכב, יותר מעניין.

מסכימה.
בד"כ "הסוף הטוב" הורס יותר מאשר סוגר מעגל. עדיף להשאיר את זה ככה, לדמיונו הפרוע של הקורא. עם פאנץ' חזק, שהוא גם סגירת מעגל למשחקי המילים שבקטע.

 

[רוח סערה]

כשהבן שלי הרים ידיים אחרי שניפץ את תבנית הביצים, בטעות, כמובן, ואמר אני לא יודע איך להתחיל לאסוף אותם, ואני הגעתי, ליטפתי, ואמרתי לו לא נורא, זה קורה. למרות שהרגשתי את הוורידים שלי מתפצפצים, הרמתי ידיים לשמים, בהודאה, ובתפילה.

בקטנה.. בלי להשקיע הרבה, סורי

מושלם!

 

[גדי ישראלי]

(אני מקווה שזה מובן לכולם שהכל דמיוני. כן? שלא יהיו אי הבנות! - - -)

אז זהו שאנחנו אף פעם לא יכולים לדעת...

נהניתי מאד מהפוסט המשובח. ממשחק המילים, אך בעיקר מהכתיבה גופא. יישר כח!