בקשת ידע; (כותאת לא תקינה)

מצב
הנושא נעול.
  • הוסף לסימניות
  • #1
אשמח לקבל ידע והסבר על 'שיטת הסלאמי'. היינו שלא הכל בפעם אחד, רק שלב אחרי שלב.
הסבר לשם?
על שם מי נקראת השיטה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
@אהרן סופר

סלאמי - שם של נקניק.

הרעיון בהשאלה. כמו שנקניק פורסים לפרוסות.
כך בשיטה זו הולכים שלב שלב. "פרוסה פרוסה"
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
שיטת הסָלָאמִי היא הכינוי שהוענק לשיטה הסטאליניסטית לכפות את תהליך הקומוניזציה והסובייטיזציה של ארצות מזרח אירופה לאחר מלחמת העולם השנייה וליצור את הגוש המזרחי. השיטה הופעלה בשנים 1944–1948 בשש מדינות: פולין, מזרח גרמניה, הונגריה, צ'כוסלובקיה, רומניה ובולגריה. את המונח טבע הסטאליניסט ההונגרי⁻יהודי מתיאש ראקושי, שכוונתו הייתה שהשלטון ייתפס שלא במהפכה – אלא בצעדים מדודים, וכך יחוסלו האופוזיציות ללא זעזועים מיותרים או מחאות ציבוריות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
  • הוסף לסימניות
  • #7
  • הוסף לסימניות
  • #9
בכל מקרה; תודה לכל המסייעים...
שילבתי את זה בעלון המיועד לציבור חסידי בתוך בתי המדרשות, אז לא פירטתי (שזה נקניק וכו') יותר מדי. רק השתמשתי במסר.
מצורף להנאתכם.
שוב; תודה.
 

קבצים מצורפים

  • ויקהפ 83.pdf
    KB 726.4 · צפיות: 58

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

ב"ה

בימים ההם, כששמש הקיץ עוד הייתה צובעת את הגגות בצהוב עמוק, חיו שלושה אחים פשוטים וישרים — שוּרי, יוסי ואסתי. הם נולדו בבית קטן בקצה העיירה, בית עץ צנוע בעל חלונות לבנים ומפתן שחוק, שבו תמיד ריחפה חמימות של תבשיל חם ושל תפילה חרישית.

ובכל ערב, כששקעה השמש והצללים טיפסו על הקירות, היו שלושתם יושבים יחד על מדרגת האבן מול הבית, שותים תה עם עלי נענע שאספו מהחצר. שוּרי הייתה הראשונה להציע רעיונות לעתיד. אסתי הייתה מקשיבה ושותקת. ויוסי? יוסי היה מצחיק אותן בבדיחות פשוטות שגרמו לצחוק לפרוץ כמו גשם ראשון.

כשהתבגרו, פנו כל אחד לדרכו. איש לא קידם אותם במחיאות כפיים, אך הם צעדו — כמו שידעו אמותיהם ללכת — בשקט, בענווה.

שוּרי ניסתה למצוא פרנסה. לא עבודה אחת, ולא שתיים. ניסתה בכל מאודה. כותבת מודעות, משגיחה בגנים, מסייעת לעיוורים — אך תמיד היה נדמה שהעולם דוחה אותה בעדינות. לא בפנים זועמות, אלא בנימוס מייאש. וכל פעם, כשהייתה שבה לביתה, נשאה בליבה את השאלה החרישית:
מה אני עושה לא נכון? למה אצל כולן זה מצליח, ורק אני כמו חלון סגור ביום בהיר?

היא לא ביקשה הרבה. רק מקום אחד שיגיד לה: את שייכת. אבל אפילו זה לא הצליחה להשיג.

וביום אחד, אחרי בכי אילם שלא הצליח לעלות בעיניים, החליטה בליבה:
"אם זה לא נועד לי — לא אלחם. אקשיב לשתיקה."

יוסי, אחיה, לעומתה, לא רדף אחר פרנסה. היא באה אליו. הוא קנה דירה במקום פשוט, וכאילו עין נסתרת הובילה אותו — חלק אותה, טיפח גינה קטנה עם בריכה ונדנדה, והנה, ב"בין הזמנים", הפך המקום למוקד של נופשים. כל שקל שנכנס, ידע יוסי לשלשל הלאה, לרכוש נוסף.

הוא הביט בכסף, לפעמים כאילו נפל עליו בטעות. כאילו הקב"ה פתח לו דלת, והוא רק עבר.

ידיו היו טובות, ראשו בהיר, אך לבו לא ידע התפעלות ממה שקיבל. היה זה בעבורו פשוט כנהר ההולך בדרכו — לא משלו, לא כנגד מאמץ.

אסתי, האחות השלישית, עבדה יומם ולילה. אך ליבה, אף פעם לא שמח.
אסתי קמה כל בוקר עם כאב קטן בגרון, כאילו הגוף שלה מנסה להגיד לה משהו. בעבודה היא הייתה מחייכת, אבל הידיים שלה רעדו קלות כשמילאה טפסים. היא חלמה על חנות קטנה עם עציצים, אבל גם החלום הזה הפך עם הזמן לשתיקה.
היא ניסתה לברוח — לעבודה אחרת, עיסוק חדש — אך תמיד חזרה לאותו מקום שצמצם את רוחה. קמה בבוקר עם כובד על הכתפיים, שבה בערב עם כאב שלא ידע שם.

ויוסי, שראה, לא שאל שאלות.
כשהמכונה שלה שוב התקלקלה, הופיעה חדשה — כאילו מעצמה.
כשהשוּרי שתקה יותר מדי ימים, מצאה מעטפה עם שטרות בכיס המעיל — בלי פתק, בלי הסבר.
הוא לא דיבר על זה.
אבל נדמה שהיה בו אותו חלק שידע:
שברכה שלא מחפשת דרך לצאת — עלולה להיסגר פנימה.
הוא לא דיבר על זה.
וגם הן לא.

אבל קיבלו — בענווה, בלי התנצלות,
כמי שיודעת להכיר בטוב,
ולהבין שיד מושטת יכולה להיות גם של שליח, לא רק של אח.

ועברו השנים.

ובאחד הימים, כשהכול נשלם — עלו שלושתם לשביל שבין העולמות. שביל מוזהב, שטוף שלווה, כזה שרק הנשמה יכולה לדרוך עליו. בקצהו היו שלוש קופסאות, עשויות קטיפה אדומה רכה, ועל כל אחת — שם חרוט בפשטות.

שוּרי פתחה את שלה. דף נייר פשוט היה בתוכה, ועליו נכתב בעיפרון:
"מאמציה לא נועדו להניב פרי. לא תמצא פרנסה, גם אם תתאמץ.
כי חלקה לא היה ביגיעה – אלא בקבלה."


יוסי מצא בפתק שבקופסתו:
"בכל אשר יעשה — תשרה עליו ברכה. וכל שפע שיקבל יוליד עוד שפע
כי ליבו ידע לקבל – ולא עצר."


ואסתי קראה בפתק שלה:
"פרנסתה תבוא תמיד בקושי, בעמל, בדמעות שנבלעות באדמה
וניתנה לה היכולת לקבל – מבלי להישבר."


שלושתם שתקו.

הם עמדו שם זמן מה, כל אחד מול הקופסה שלו.

בפנים קרה משהו שאי אפשר להסביר.
משהו קטן. שקט מאוד, לא הזמן השתנה — רק הלב זכר משהו, פתאום.

ואז, מתוך הדממה, כאילו מתוך מדרגת האבן ההיא מהילדות, נשמע הקול ההוא — קול שהכירו מהבית. אולי אבא. אולי אמא.

והוא אמר:

"מה שניתן לך — ניתן כדי שתישא אותו ביד אוהבת."

משהו מהם חזר לאחור, בלי מילים — כאילו לומר שהשביל כבר ידע אותם, גם בזמן שהלכו בו בלי לדעת.

ואולי גם… בכי של תקופת חיים שלמה, שהצטופף לו בתוך קופסה קטנה, ידע סוף־סוף להפוך לשלווה. לנחמה.

כל אחד מהם לקח את הקופסה שלו באהבה.

והשביל נמשך הלאה. לעבר מקום שאין בו עוד שאלות. רק אור.

עוד שורה

"מה שניתן
היה שם תמיד.
אבל רק כשלִבּה הסכים
לקרוא לו ייעוד —
הוא הפך להיות חלק ממנה."
שורדי עזה ברוכים השבים
כל כך חיכינו לכם והכנו דברים ממש שווים
בינתיים תרגישו בנוח שבו תתכבדו .... תסתכלו קצת מסביב
הכל כאן ממש בשבילכם מיוחד ומגניב
אם אתם צריכים משהו תכתבו לנו וכשנתפנה נגיב
פשוט כרגע אנחנו עסוקים בלריב
בלתקוף את הצד השני ולהעליב
כמו שהיה כשלא הייתם בחורף בקיץ בסתיו באביב
כמובן הכל למענכם היינו חייבים להשפיל ולהכאיב
לבדוק כל הזמן מה הם עושים ולהגיב
הדהדנו כל הזמן את הסיפור שלכם עם נרטיב
כי בינינו .... לא באנו רק לכתוב באנו להכתיב
ואגב ... תיזהרו קצת כשאנחנו משפריצים את כל הנגטיב
זה יכול ללכלך ולהרטיב


הקמנו את מטה המשפחות
כולו נקי מפוליטיקה רק למענכם ממסד עד טפחות
רק בלי אלה הימניים עם המטפחות
כי כל החטופים ממש ממש מסכנים אבל הם ... פחות
עצוב אבל כשמישהו בוחר צד שלא יתפלא שיש לזה השלכות

ועם יד על הלב ובואו נדבר נמוך בחצי טון
אם אנחנו היינו בשלטון
היינו יודעים בדיוק מה לעשות כמו שכתבנו בעיתון
היינו מקבלים מהאמריקאים פצצות חמישים טון
ולא היינו מספקים לחמאס מלט לבטון
היינו מחזירים אתכם בעסקה וכבר מזמן הייתם בבית
והיינו כמובן מביאים שלום מלא עם עלה של זית
לא היינו מעבירים את מזוודות הכסף הקטארי
ולא היינו עוצרים את הסיוע ההומניטרי
היינו תוקפים את הגרעין האיראני של חמינאי הפסיכופט
אבל לשם שינוי זה לא היה רק בשביל להתחמק מהמשפט
טוב ... אולי לא היינו מפרקים את החמאס ומחסלים את נסראללה אבל למי אכפת


ועכשיו כשאתם פה אנחנו מאד מקווים
שתשכילו להיות בצד של הטובים
כן כן לא בצד של הנאשם רק של השופטים והתובעים
אתם יודעים סבלתם מספיק חבל שנהיה מאוכזבים
כי אם יהיה צורך יש לנו גם עליכם המון המון כזבים
ואולי אתם לא יודעים אבל כשאתם הייתם אצל הערבים
נהיינו מקצוענים להפגנות בערבים
אז בקיצור שורדי עזה ברוכים השבים
בואו תגידו באיזה צד אתם כדי שנדע כמה אתם באמת שווים

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה