מידע שימושי ברוך דיין האמת. עלה המוות בחלוננו. טרגדיה. הגב' חגית וקסלר ע"ה

[מציאותי]

ההספד המלא:

YouTube

www.youtube.com

שיהיה בשורות טובות ישועות ונחמות!

חסום באתרוג
נפתח למישהו?

 

[אנונימי m]

בנטפרי נפתח

 

[הספרן]

חסום באתרוג
נפתח למישהו?

העליתי (איכות נמוכה) את החלק הראשון

לווית הרבנית חגית וקסלר ז"ל

 

[הספרן]

כל ההספדים - לווית הרבנית חגית וקסלר ז"ל
50 דקות - 3 זיפים (לצפייה יש להוריד את הזיפ למחשב)

 

[מגזין טוויסט]

יש לה בת, בת שבועיים בפגיה בהדסה

 

[Y.L]

הגב' לאה לנדא כתבה על חגית:

חגית
אולי לא נכון לנצל שוב את מערכת הכריזה בשביל לדבר על אובדן ועל צער. מידי הרבה כאב עובר על
כולנו בתקופה האחרונה. מי שקרוב למוקד הצער, אין לו מנוס. אבל האחרים? אולי יש להניח להם
להמשיך במשחק של שגרת החיים ולא להעכיר את רוחם? כמה אפשר לבכות? באמת...
במוצאי
שבת ליווינו למנוחת עולמים בוגרת של הבית הזה. חגית ווקסלר לבית לנדא. בת שלושים. אם לשלוש
בנות, הקטנה בת שבוע וחצי. זה יותר מידי עצוב, ויש מקום לשאלה אם נכון לצער ציבור גדול של
תלמידות שלא הכיר ומחפש דרך לשמוח.
משמחת תורה קצת קשה לשמוח פה .. אבל התרגלנו . התרגלנו להתנתק, כדי שנצליח לצחוק כאילו
כלום. התרגלנו לשחק עסקים כרגיל. קשה להיות עצובים. קשה ומעיק. מה שנכון – נכון.
אני רוצה לספר סיפור שמח. סיפור של חג. סיפור של חגית.
חגית שבאה לעולם עם כל המתנות שיכול אדם לבקש לעצמו, כישרונות נדירים בכל תחום, משפחה
מפוארת, קסם אישי. כל המפתחות לאושר. כל המפתחות לטעות. כן. כל המפתחות לטעות.
צרור מפתחות שכל כך קל לפתוח באמצעותו פתח לגאווה, לפרסום, לתחרות, לקריירה. מסחררת.
צרור מפתחות שיכול לאפשר לנערה ולאישה לרקוד על כל החתונות ולזכות גם לתהילה של תורה,
וגם לתהילה של אנשי עולם הזה. כשנכנסה לסמינר לגמרי לא היה ברור לאיזה כיוון היא הולכת
לקחת את עצמה והאם מתנותיה הנדירות יעמדו לה לעזר או למכשול. שום מעלה שקנתה לא באה
לה בקלות. הכל היה כרוך בסערת נפש ובמאבק.
זה סיפור של חג. חג של בחירה חופשית. חג של חיים נכונים. סיפור שמח, שכל תלמידה בבית הזה
צריכה לשמוע. חגית
הייתה תלמידה כמותכן שבשלב מסויים החליטה שלא מפחיד אותה להיות צדיקה. כן. צדיקה.
צו"לית. רוחנית. בת עולם הבא. היא לא רצתה להיות עוד בחורה פגזית שהולכת לעשות שידוך פצצה
ולהרוויח הון תועפות למען בית של תורה. היא רצתה להיות צדיקה. היא תבעה מעצמה גדלות
ובשלושים שנותיה עשתה כברת דרך שמתי מעט עושים באורך ימים ושנים.
רוצות דוגמאות?
היא התחילה להתלבש בצניעות מופלגת עוד כתלמידה ומשנה לשנה גדרה את עצמה עוד ועוד.
בטוב טעם, אבל בסגנון שלא הותיר ספק. סגנון שלא נבהל מצדקות. מי שראה אותה ידע שלפניו
אישה צדיקה. לא היה שום מקום לפרשנות אחרת.
היא ניהלה משרד גדול ומשגשג של אדריכלות, והייתה מטאור בתחום, אבל השתמשה במכשיר
סלולרי מיושן וכשר למהדרין, כשערכה סיורים מקצועיים למתמחות בתחום, הייתה שולפת את
המכשיר שלה ואומרת: הגעתי לאן שהגעתי עם המכשיר הזה. אל תאמינו למי שאומר לכם שאי
אפשר.
המחיר הוא שלקוחות למדו לדעת שהיא לא תמיד זמינה, אבל למרבה הפלא, היו כאלה שתמיד
הייתה זמינה עבורן. כאלה שנזקקו לליווי מקצועי, ולהדרכה בלי תמורה. שעות אין ספור הקדישה
חגית כדי למכור את כל סודותיה המקצועיים חינם אין כסף לכל דורש. בסבלנות, במאור פנים
בשמחה נקיה. "בכל פעם שראיתי אותה משוחחת בשמחה ובמנוחת נפש מוחלטת" אמר בעלה,
"ידעתי שזו שיחה שאין לה תמורה כספית". איפה בעולם העסקים קיימת תופעה כזו?
היא התמסרה לתורת בעלה באופן שקשה למצוא לו אח ורע. התמסרות פיזית, נפשית, רוחנית.
הרבה נשים מתאמצות לא להפריע ללימוד של הבעל, אבל חגית מסרה את נפשה לא להפריע
לשכינה לשכון בין כתלי ביתה. את המתנה הזו יכולה רק אישה צדיקה לתת לבעלה. איך אפשר
להשוות תורה עם קדושה לתורה בלי קדושה? "איזה אור יש לי בסוגיה בזכותך" אמר לה, ולא
התכוון רק לעול הפיזי שהסירה מכתפיו. וכשמהלך ברמב"ן התבהר, הם שתו "לחיים".
"איך אצליח ללמוד בלי התפילות שלך??" זעק בהלוויתה, ומאז הזעקה הזו הולכת איתי לכל מקום.
איך באמת?
עוד דוגמא אחת. לא יותר. כי אני רוצה לעצור כשהסיפור עוד שמח. לפני שהעצב משתלט על חג
הבחירה החופשית שנגמר מהר כל כך. תגידי,

בכית לאחרונה? מתי? על מה? זוכרת? אני שואלת, כי אני רוצה לספר על הדמעות של חגית.
לצדיקים יש בגדים אחרים. פאות אחרות. מכשיר סלולרי אחר. תפישת קריירה אחרת. אבל גם
דמעות אחרות. אני אישית לא ראיתי את חגית בוכה, אבל אני רוצה לסיים במה ששמעתי מדברי
ההספד של בעלה. הוא ראה אותה בוכה הרבה. נו, טוב. נשים בכייניות הן. בעיקר בתוך ביתן.
אבל על מה בוכים? למה בוכים? מתי? בכל יום בברכת המזון כשאמרה "רחם נא ה' אלוקינו על
עמך.. ועל ירושלים עירך, ועל ציון משכן כבודך ... בתשעה באב, שעות ארוכות ישבה ובכתה על
שבר הגלות ... "בשבת נזהרתי לא לדבר איתה על אחרית הימים ועל הגאולה, כי מייד היו דמעות
שוטפות את פניה..." כך ספד לה.
לא. היא לא הייתה רבנית קשישה בישוב הישן. היא הייתה צעירה, מלאת חיים, קורנת, כריזמטית,
מנהלת משרד ווקסלר אדריכלות. אבל היא בחרה להיות צדיקה ולא נתנה לעולם הזה לייבש לה את
מעיין הדמעות היהודי, ואף אחת מאיתנו לא יכולה לשמוע דברים כאלה בלי לשאול את עצמה מתי
בכתה בכי כזה.
השתדלתי לספר לכן סיפור שמח, על תלמידת סמינר כמותכן, שאם לא הייתה מחליטה לעשות מהפך
בחייה, הייתה עוזבת את העולם הזה בגיל שלושים כמו עוד אחת שחיה מיום ליום ואפילו לא יודעת
לאן היא מסוגלת להגיע. עוד אחת מאלה שחגית תארה בכשרון באחת מן הרשימות הספרותיות
שלה:
אני קוראת שורות אחרונות ברשימה הזו. קוראת ומצטמררת:
"ובכל עיתון יש המודעות של אלה שאינם
אלה, שחיו ונשמו אהבו ושנאו טעמו והריחו ונגעו.. והייתה להם חולצה אהובה ומתכון מנצח
ודעה על פוליטיקה ותנועה אופיינית רק להם. והם חשבו, בדיוק כמונו שהם יחיו לנצח"
יכולת ללכת בגיל שלושים כמו אחת מאלה, אבל הלכת אישה גדולה, ועכשיו בטח שמח לך, כי ה'
אוהב צדיקים ובשביל כח הבחירה שלך נאמר: נעשה אדם.
תהא נשמתך צרורה בצרור החיים

 

[לעת עתה]

שוק!!

כשהיא היתה בתחילת דרכה כעצמאית, היינו יחד בקבוצה של עצמאיות.
עשתה עלי רושם נדיר בוגר הרבה יותר מכפי גילה.
לא יאומן, היום היא רק כבת 30.

 

[ארזים1]

הגב' לאה לנדא כתבה על חגית:

חגית
אולי לא נכון לנצל שוב את מערכת הכריזה בשביל לדבר על אובדן ועל צער. מידי הרבה כאב עובר על
כולנו בתקופה האחרונה. מי שקרוב למוקד הצער, אין לו מנוס. אבל האחרים? אולי יש להניח להם
להמשיך במשחק של שגרת החיים ולא להעכיר את רוחם? כמה אפשר לבכות? באמת...
במוצאי
שבת ליווינו למנוחת עולמים בוגרת של הבית הזה. חגית ווקסלר לבית לנדא. בת שלושים. אם לשלוש
בנות, הקטנה בת שבוע וחצי. זה יותר מידי עצוב, ויש מקום לשאלה אם נכון לצער ציבור גדול של
תלמידות שלא הכיר ומחפש דרך לשמוח.
משמחת תורה קצת קשה לשמוח פה .. אבל התרגלנו . התרגלנו להתנתק, כדי שנצליח לצחוק כאילו
כלום. התרגלנו לשחק עסקים כרגיל. קשה להיות עצובים. קשה ומעיק. מה שנכון – נכון.
אני רוצה לספר סיפור שמח. סיפור של חג. סיפור של חגית.
חגית שבאה לעולם עם כל המתנות שיכול אדם לבקש לעצמו, כישרונות נדירים בכל תחום, משפחה
מפוארת, קסם אישי. כל המפתחות לאושר. כל המפתחות לטעות. כן. כל המפתחות לטעות.
צרור מפתחות שכל כך קל לפתוח באמצעותו פתח לגאווה, לפרסום, לתחרות, לקריירה. מסחררת.
צרור מפתחות שיכול לאפשר לנערה ולאישה לרקוד על כל החתונות ולזכות גם לתהילה של תורה,
וגם לתהילה של אנשי עולם הזה. כשנכנסה לסמינר לגמרי לא היה ברור לאיזה כיוון היא הולכת
לקחת את עצמה והאם מתנותיה הנדירות יעמדו לה לעזר או למכשול. שום מעלה שקנתה לא באה
לה בקלות. הכל היה כרוך בסערת נפש ובמאבק.
זה סיפור של חג. חג של בחירה חופשית. חג של חיים נכונים. סיפור שמח, שכל תלמידה בבית הזה
צריכה לשמוע. חגית
הייתה תלמידה כמותכן שבשלב מסויים החליטה שלא מפחיד אותה להיות צדיקה. כן. צדיקה.
צו"לית. רוחנית. בת עולם הבא. היא לא רצתה להיות עוד בחורה פגזית שהולכת לעשות שידוך פצצה
ולהרוויח הון תועפות למען בית של תורה. היא רצתה להיות צדיקה. היא תבעה מעצמה גדלות
ובשלושים שנותיה עשתה כברת דרך שמתי מעט עושים באורך ימים ושנים.
רוצות דוגמאות?
היא התחילה להתלבש בצניעות מופלגת עוד כתלמידה ומשנה לשנה גדרה את עצמה עוד ועוד.
בטוב טעם, אבל בסגנון שלא הותיר ספק. סגנון שלא נבהל מצדקות. מי שראה אותה ידע שלפניו
אישה צדיקה. לא היה שום מקום לפרשנות אחרת.
היא ניהלה משרד גדול ומשגשג של אדריכלות, והייתה מטאור בתחום, אבל השתמשה במכשיר
סלולרי מיושן וכשר למהדרין, כשערכה סיורים מקצועיים למתמחות בתחום, הייתה שולפת את
המכשיר שלה ואומרת: הגעתי לאן שהגעתי עם המכשיר הזה. אל תאמינו למי שאומר לכם שאי
אפשר.
המחיר הוא שלקוחות למדו לדעת שהיא לא תמיד זמינה, אבל למרבה הפלא, היו כאלה שתמיד
הייתה זמינה עבורן. כאלה שנזקקו לליווי מקצועי, ולהדרכה בלי תמורה. שעות אין ספור הקדישה
חגית כדי למכור את כל סודותיה המקצועיים חינם אין כסף לכל דורש. בסבלנות, במאור פנים
בשמחה נקיה. "בכל פעם שראיתי אותה משוחחת בשמחה ובמנוחת נפש מוחלטת" אמר בעלה,
"ידעתי שזו שיחה שאין לה תמורה כספית". איפה בעולם העסקים קיימת תופעה כזו?
היא התמסרה לתורת בעלה באופן שקשה למצוא לו אח ורע. התמסרות פיזית, נפשית, רוחנית.
הרבה נשים מתאמצות לא להפריע ללימוד של הבעל, אבל חגית מסרה את נפשה לא להפריע
לשכינה לשכון בין כתלי ביתה. את המתנה הזו יכולה רק אישה צדיקה לתת לבעלה. איך אפשר
להשוות תורה עם קדושה לתורה בלי קדושה? "איזה אור יש לי בסוגיה בזכותך" אמר לה, ולא
התכוון רק לעול הפיזי שהסירה מכתפיו. וכשמהלך ברמב"ן התבהר, הם שתו "לחיים".
"איך אצליח ללמוד בלי התפילות שלך??" זעק בהלוויתה, ומאז הזעקה הזו הולכת איתי לכל מקום.
איך באמת?
עוד דוגמא אחת. לא יותר. כי אני רוצה לעצור כשהסיפור עוד שמח. לפני שהעצב משתלט על חג
הבחירה החופשית שנגמר מהר כל כך. תגידי,

בכית לאחרונה? מתי? על מה? זוכרת? אני שואלת, כי אני רוצה לספר על הדמעות של חגית.
לצדיקים יש בגדים אחרים. פאות אחרות. מכשיר סלולרי אחר. תפישת קריירה אחרת. אבל גם
דמעות אחרות. אני אישית לא ראיתי את חגית בוכה, אבל אני רוצה לסיים במה ששמעתי מדברי
ההספד של בעלה. הוא ראה אותה בוכה הרבה. נו, טוב. נשים בכייניות הן. בעיקר בתוך ביתן.
אבל על מה בוכים? למה בוכים? מתי? בכל יום בברכת המזון כשאמרה "רחם נא ה' אלוקינו על
עמך.. ועל ירושלים עירך, ועל ציון משכן כבודך ... בתשעה באב, שעות ארוכות ישבה ובכתה על
שבר הגלות ... "בשבת נזהרתי לא לדבר איתה על אחרית הימים ועל הגאולה, כי מייד היו דמעות
שוטפות את פניה..." כך ספד לה.
לא. היא לא הייתה רבנית קשישה בישוב הישן. היא הייתה צעירה, מלאת חיים, קורנת, כריזמטית,
מנהלת משרד ווקסלר אדריכלות. אבל היא בחרה להיות צדיקה ולא נתנה לעולם הזה לייבש לה את
מעיין הדמעות היהודי, ואף אחת מאיתנו לא יכולה לשמוע דברים כאלה בלי לשאול את עצמה מתי
בכתה בכי כזה.
השתדלתי לספר לכן סיפור שמח, על תלמידת סמינר כמותכן, שאם לא הייתה מחליטה לעשות מהפך
בחייה, הייתה עוזבת את העולם הזה בגיל שלושים כמו עוד אחת שחיה מיום ליום ואפילו לא יודעת
לאן היא מסוגלת להגיע. עוד אחת מאלה שחגית תארה בכשרון באחת מן הרשימות הספרותיות
שלה:
אני קוראת שורות אחרונות ברשימה הזו. קוראת ומצטמררת:
"ובכל עיתון יש המודעות של אלה שאינם
אלה, שחיו ונשמו אהבו ושנאו טעמו והריחו ונגעו.. והייתה להם חולצה אהובה ומתכון מנצח
ודעה על פוליטיקה ותנועה אופיינית רק להם. והם חשבו, בדיוק כמונו שהם יחיו לנצח"
יכולת ללכת בגיל שלושים כמו אחת מאלה, אבל הלכת אישה גדולה, ועכשיו בטח שמח לך, כי ה'
אוהב צדיקים ובשביל כח הבחירה שלך נאמר: נעשה אדם.
תהא נשמתך צרורה בצרור החיים

אם אפשר לסדר את האנגלית ובמקום זה לשים מרכאות, משהו השתבש כנראה בהעתקה

 

[אמא של בנים]

יש בינהם קרבה משפחתית??

 

[Y.L]

לא,
אבל ההורים שלה גרים ברחוב של לאה לנדא

 

[קרן אור]

יש לה בת, בת שבועיים בפגיה בהדסה

בת שבוע וכמה ימים, בלוויה בעלה אומר שהוא עם צמיד של בי"ח, נולדה ביום שישי, שבוע לפני הפטירה.

 

[מנהטן]

בת שבוע וכמה ימים, בלוויה בעלה אומר שהוא עם צמיד של בי"ח, נולדה ביום שישי, שבוע לפני הפטירה.

איזה מזעזע!
יש לה עוד ילדים בבית?

 

[ext]

איזה מזעזע!
יש לה עוד ילדים בבית?

עוד 2 ילדות

 

[.Marble]

ההספד המלא:

YouTube

www.youtube.com

תודה על הלינק להספדים
איזה אישה גדולה!! ואיזה אבדה לכולנו!
לא יאומן שכאלו אנשים חיים ביננו
כ"כ הרבה אפשר ללמוד ממנה
הלואי שנצליח קצת ללכת בדרכה
ושה' ישלח נחמה למשפחה היקרה, לבעלה החשוב ולבנות הצדיקות!

 

[saralulu]

מצרפת פה משהו שקיבלתי על האישה הצדיקה מרת חגית וקסלר ע״ה
(כתבה לאה לנדא)
חובה לכל אישה באשר היא...

 

[שרה 2020]

לא היכרתי את חגית כלל
אבל אני קוראת עליה ושומעת עליה את ההספדים ופשוט בוכה
איך הפסדנו ואיך חבל שלא היכרתי אותה כדי ללמוד ממנה.
בזכותה ולזכותה לקחתי לי המון דברים טובים ליישם.
והלוואי ומשיח יבוא בקרוב ותגמר הגלות המייסרת הזו
ויאמר ה' לצרותינו די

 

[מ.י.ש.הו]

חגית וקסלר (ע"ה) נכתב לעילוי נשמת ציפורה בירנבוים

הנה הם, אלילי חיי, מנותצים ליד המיטה הדוממת.

שברים של כסף, כבוד ומעמד מדומה.

רסיסים של העולם הזה פזורים סביב סביב.

בתווך, מיטה אחת שקטה מדי.

נערה שהיה לה כל שהעולם יכול היה להציע;

יופי, נעורים, חן, משפחה, מקצוע, עבודה ומעמד

אבל בגזירת עליון ניטלה נשמתה.

ובהרף עין הכל הפך להבל, כמו לא היה מעולם.

ואולי באמת לא היה מעולם,

רק תעתוע, אשליה ומקסם שווא.


בחצי גורן עומדות כולן, מתייפחות, נערות ונשים צעירות,

חבשו איתה את ספסלי הכיתה.

לא מזמן הן רבו על ציון במבחן או התלוננו על עומס לימודי

חלקן כבר עונדות יהלום על אצבען, חלקן גם זה לא.

בבת אחת הכל נחתך באבחה, והעולם הופך לשחור ולבן

יש חיים, יש מוות, ובאמצע הכל הבל.


רוח קלה של קיץ מנשבת, מוחה דמעות מלחי,

סוחפת אחריה את הדי קולו של אב שכול.

בקול נשבר הוא אומר, שישה חיילים יש לך למטה הקב"ה.

חיילת אחת שלחתי למעלה אליך.

ואפילו המלאכים שותקים.

 

[אין פאנץ']

להשראה - לזכרה של חגית וקסלר ע"ה

שלום לכולכם, אדריכלים/יות, מעצבים/ות וגם כל אחר מאיתנו שקורא שורות אלו- אני כותבת פה בלב קרוע, בעיניים שלא מפסיקות לדמוע איבדנו השבוע אישה יקרה חברה מחברות הפורום, חגית וקסלר ע"ה אם ואישה בישראל שמסתבר שככה בשקט, מתחת לאור הזרקורים- היתה סמל ומופת לאישה צדקת בת ימנו. אישה שאהבה את...

www.prog.co.il

 

[Y.L]

משהו שכתבו בשמורה על חגית:

משהו לקחת הביתה
לע"נ רבקה חגית ברכה בת הרב ישראל ע"ה
הלב עדיין ממאן להאמין...
הבשורה המרה ששמענו במוצאי שבת קודש, על הילקחה בחטף של חגית וקסלר ע"ה לשמי מרומים - עדיין מהדהדת באוויר.
חגית חברתנו היקרה, אחות בקהילת "שמורה", רק בת 30, אשת ת"ח, בעלת משרד אדריכלות משגשג.
בשיא חייה ובשיא פעילותה.
ביום שלישי לפני שבועיים עוד קיבלה לקוחות אחרונים, וכבר איננה. מותירה שתי בנות ופגית מתוקה בפגיה.
אני שבה כעת מבית האבלים, הסיפורים שלא יאמנו עוד מהדהדים באוזניי. סיפורים נדירים על אישה נדירה, שבשלושים שנותיה הקצרות הספיקה חיים שלמים ומושלמים.
תכננה דירות ופרוייקטים, בנתה מגדלים של פה, אך פי כמה וכמה השכילה לבנות לעצמה ארמונות מפוארים בעולם הנצח.
הסיפורים המדהימים עוד ודאי יסופרו, אך כעת כשנשמתה עדיין בינינו, חייבת לשתף איתכן סיפור "קטן" על קצה המזלג ששמעתי על הסף, וליווה אותי הביתה.
חגית זכתה ללתמוך בתורת בעלה בצורה מושלמת. בעלה היה קודש לתורה מבוקר עד לילה, את כל עול החיים היא נטלה על עצמה כולל הכל!
מלבד הכנת נרות שבת על פי ההלכה, לא התירה לו חגית בבית לעשות דבר....
בכשרונותיה הברוכים עסקה באדריכלות לפרנסת הבית.
המשרד של חגית- "וקסלר אדריכלות" היה לשם דבר, והצליח בתחומו מעל ומעבר למקובל בשוק.
חגית העסיקה תחתיה חמש עובדות על מנת להתמודד עם עומס העבודה. כדי לקבל מושג, נציין כי המשרד נותר כעת מיותם עם 200 תיקים פתוחים...
חגית שהתחילה את דרכה בסגירת מרפסות והוספת חדרים, הגיעה עד לפסגה של פרוייקטים גדולים ונחשבים עם יזמים מפורסמים וחברות ענק,
אך נשארה כתמיד - צנועה, ענווה, בעלת חסד בצורה מפליגה ובעלת סדר עדיפויות ברור. הבית מעל הכל!
לשתי בנותיה היתה אמא מדהימה במאת האחוזים, והן היו קשורות אליה בקשר בלתי מצוי..
(בנות משפחתה הקרובות מספרות בכנות- כלל לא ידענו על ההצלחה הגדולה שלה! מעולם לא סיפרה על עצמה, לא שיתפה בשום הישג מקצועי, זה לא היה נושא כלל..)
לא מזמן הגיעה לשולחנה הצעה מפתה מאד: עיריית ירושלים ששמעה הגיעה עד אליה, ביקשה לשכור את שרותיה עבור כל מבני הציבור הקיימים בירושלים!
כמובן מדובר בהזדמנות עסקית עצומה שעשויה להזניק אותה קילומטרים קדימה..
חגית חשבה על ההצעה והחליטה להגיב בשלילה. "איך אני יכולה לעבוד עבור מוסדות שחלקם מחללים שבת?"
הענין עבר לבירור רב, שפסק בנתונים הקיימים כי אין בכך בעיה.
הנושא חזר לשולחן הדיונים, וחגית באחריות וביסודיות המאפיינת אותה, הגיעה למסקנה כי מדובר בסדר גודל של 200 תיקים נוספים.
כדי לעמוד בפרוייקט החדש תצטרך בעצם להכפיל את המשרד ולגייס חמש עובדות נוספות... אין ספק שזה ודאי יבוא במשהו על חשבון הבית ועל חשבון התורה!
זו אמנם קפיצה עסקית ענקית, אך לאן היא מובילה? האם זו המטרה?
חגית עמדה גם בניסיון הזה. ההצעה ירדה מסדר היום, והיא הספיקה לקנות בימיה הקצרים עוד יהלום, עוד אבן דרך שיכולה להיות קניין גם לנו, חברותיה.
נשמתה של חגית כבר מתענגת בשמי רום, אפופה באוצרות הנצח של בחירות טובות שיצרה לה.
אך גם אנו חברותיה זכינו לקחת אל כלינו משהו. משהו לקחת הביתה.

 

[ר.ב.פ.]

מה שם הפגית שלה לתפילה?
משהו יודע מה המצב שלה?