בשביל מה צריך צלמת?

  • הוסף לסימניות
  • #1
ידידתי, ביקשה לברר את השאלה הזו וברצינות רבה. זו שאלה מבררת ולא מתריסה:
אם יש לי מצלמה טובה, למה לי ללכת לצלמת, ולא לצלם לבד?
מה תוכל לתת לי הצלמת שלי אין?
אני מעבירה לכן, הצלמים/ות את השאלה תדעו לענות הרבה יותר טוב ממני.
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
בשביל מה צריך לשלם לקונדיטור ולא להכין עוגה ביתית?
בשביל מה צריך לשלם לרואה חשבון ולא לנסות למלא הצהרת הון לבד?
בשביל מה צריך לשלם גרפיקאי ולא לעצב בוורד?
בשביל מה צריך לשלם לתופרת ולא לתפור לבד?
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
נכתב ע"י נוי;1108210:
ידידתי, ביקשה לברר את השאלה הזו וברצינות רבה. זו שאלה מבררת ולא מתריסה:
אם יש לי מצלמה טובה, למה לי ללכת לצלמת, ולא לצלם לבד?
מה תוכל לתת לי הצלמת שלי אין?
אני מעבירה לכן, הצלמים/ות את השאלה תדעו לענות הרבה יותר טוב ממני.

עניין של אופי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
כי ה' ברא את העולם כך שנזדקק זה לזה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
ממשיכה, בשביל מה ללכת לספרית, אם אפשר להסתפר לבד?

היום אומרים בפסיכולוגיה, שכדי להסביר למישהו דבר מה שהוא לא מבין לתת לו לנסות,
אז שתנסה להגיע לרמה, אם היא מסתפקת ברמה של מצלמה ביתית, מקסים, שלא תלך לצלמת, אבל אם היא דורשת מעצמה ומהמצלמה הביתית שלה להגיע לרמה מקצועית-היא לא תוכל, כי אין לה את הכלים שלנו יש, הן מצד הלימוד והן מצד היד הנסיון והמיכשור, שלא מגיע מובן מאליו.

אחרי שעברו עלי 6 שנים שעדיין אני לומדת וממשיכה, אני יכולה לומר לה מנסיוני, שלא קל להגיע למצוינות.

אם אין לי רקע ונסיון בצילום, זה לוקח יותר, ברור שמסט צילומים לחלאקה של בנה לא תתמקצע וגם לא תתקרב לכך.

ושוב, הבחירה בידה, ידע ונסיון ומכשור למול זול משמעותית.
בהצלחה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
אם יש לך מצלמה טובה וציוד מקצועי טוב ואת גם יודעת לצלם נכון אז את צלמת ואת יכולה לענות על השאלה למה צריך ללכת לצלמת..
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
זה עניין אישי לחלוטין ,שאלה כמעט רטורית
תשלחי תמונות של חברתך .והתמונות יהוו תשובה!

בכלאופן הצלחה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
שתהיו בריאים כולכם אמן.
-אם השאלה הייתה מתריסה תשובתו של אברהם הייתה הולמת. כנראה היא נשמעה ככה כי קיבלתי תשובות שאני יכולה לענות בעצמי, לא צריכה בשבילן צלמים.

היא באמת רוצה לברר את היתרונות הצלמת על בעלת המצלמה הביתית שיודעת ללחוץ על הכפתור ולעשות:"קוקו" לבן שלה שיחייך. לא מעבר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
נכתב ע"י נוי;1108254:
שתהיו בריאים כולכם אמן.
-אם השאלה הייתה מתריסה תשובתו של אברהם הייתה הולמת. כנראה היא נשמעה ככה כי קיבלתי תשובות שאני יכולה לא צריכה בשבילם צלמים.

היא באמת רוצה לברר את היתרונות הצלמת על בעלת המצלמה הביתית שיודעת ללחוץ על הכפתור ולעשות:"קוקו" לבן שלה שיחייך. לא מעבר.
בסופו של דבר התמונות פשוט תהיינה מקצועיות יותר.
אם צריך את זה או לא? זה עניין אישי לגמרי (או חברתי, וזה כבר עוד סיפור).
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
מספיק להסתכל פה בתמונות שעולות בפורום, בשביל לקבל תשובה.
איך אני יכולה להשוות את התמונות שאני מצלמת לתמונות של הצלמות פה? זה פשוט עולם אחר....

(זה החלום שלי כבר שנים, לעשות איזה סדרה אצל אחת הצלמות פה לילדות שלי, אם משהוא רוצה נורא להביא לי מתנה ליומולדת, ראה זאת כרמיזה עבה.... :))
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
נכתב ע"י נוי;1108210:
ידידתי, ביקשה לברר את השאלה הזו וברצינות רבה. זו שאלה מבררת ולא מתריסה:
אם יש לי מצלמה טובה, למה לי ללכת לצלמת, ולא לצלם לבד?
מה תוכל לתת לי הצלמת שלי אין?
אני מעבירה לכן, הצלמים/ות את השאלה תדעו לענות הרבה יותר טוב ממני.

בלת"ק.

המצלמה זה כלי.
ללא ידע ונסיון לא ניתן למקסם את התוצאות מהכלי הזה.

בפועל בשמוש לא מקצועי- אף מצלמה לא תוציא תוצאות מקצועיות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
אם היא לא מאד אוהבת תמונות ולא תוציא את האלבום פעם בחודש לפחות באמת חבל כי בשביל המזכרת לדעתי תמונות ביתיות בהחלט מספיקות אבל יש הרבה משוגעים לדבר אני אישית לא , ולכן בחלאקה הקרוב אצלם לבד בלי לדמיין שזה מזכיר תמונות של צלמת אבל בהחלט תמונות ביתיות איכותיות שאוכל להראות לכלתו ובכסף שמשקיעים בתמונות אני מעדיפה משחק יפה לילד- בקיצור סדר עדיפויות
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
למה דחוף לענות לה? מה כ"כ מציק ומפריע לך בשאלה.
זה לא דבר קריטי את לא חושבת שצריך צלמת אז אל תלכי. זה לא אמור לאיים על הפרנסה שלך. יש מספיק אנשים שמעריכים ומבינים. ומי שלא, אז לא.
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
כמובן זה לא הוצאה בסיסית אלא למי שיכול ואוהב
וגם:
לא כל צלמת היא אותו דבר כמו שלא כל הבובות שמוכרים בחנות צעצועים הן אותו דבר.
צריך חיבור אישי לסגנון ולתוצאה ואם אוהבים ויכולים אז צריך
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
נכתב ע"י הגלים;1108266:
בלת"ק.

המצלמה זה כלי.
ללא ידע ונסיון לא ניתן למקסם את התוצאות מהכלי הזה.

בפועל בשמוש לא מקצועי- אף מצלמה לא תוציא תוצאות מקצועיות.
תודה רבה!
לכזה סגנון תשובות ציפיתי. ענייני ולא רגשני.
אם תוכלו להביא דוגמאות -מילוליות, תמונות יש בשפע, להבדל בין תוצאה מקצועית לחובבת אודה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
התשובה לדעתי אחת- מקצועיות.
תמונה טובה מורכבת מהמון פרמטרים: תאורה, זוית, איכות ועוד.

עכשיו זה נתון לשיקול הלקוח.
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
היה פה כבר אשכול כזה על מישהי שעתה תמונות חלאקה לבד והתלבטה אם זה מספיק או צריך צלמת
(לשם ההגינות, טענתי שם שאין לה צורך להשקיע בצילום מקצועי)

אבל אני מסכימה עם כל התגובות כאן (ולא ראיתי אף אחד שהתריס) שזה פשוט הבדל מקצועי
בדיוק כמו בשביל מה צריך גרפיקאי אם אפשר להדפיס בוורד מסגרת נחמדה
ואגב, זה תלוי גם ברמת הצלמת
יש צלמות מתחילות שיתכן ואם יש לה ידע והבנה בצילום היא תגיע לתוצאה זהה לשלהן
אבל יש כאן צלמות שלא נראה לי שניתן להגיע לרמתן בלי הציוד, הלימוד והנסיון שיש להן
(תחשבי שהן צריכות <ויודעות> לחשב באופן מיידי תאורה, מצב צילום, תנוחה מחמיאה, מרחק, פיקוס, זוית, אורך מוקד, עדשה, צמצם לפני כל לחיצה על ההדק של המצלמה
אם הן מקצועיות זה זורם, ורוב התמונות מצליחות בלי נסיונות שוא וטרטור הילדים
ואם לא....על כל 20 תמונות דפוקות תצא אחת נחמדה לאלבום המשפחתי...)

נאום הגברת שלא הלכה לצילום מקצועי לפני החלאקה של הבן שלה :)
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
לי היה סיפור עם גננת שהחליטה לחסוך כסף לגן.
אח"כ היא סיפרה לי שלקח לה שעתיים לנסות לסחוט מהילד חיוך והיא עוד כלל לא התייחסה לאיכות הצילום וההדפסה.

לשנה הבאה, חזרתי לצלם לה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
דבר ראשון, לאמא קשה לצלם את הילדים שלה בעצמה. מניסיון.
דבר שני, לצלם שיודע איך להשתמש בציוד שלו יש שליטה על התוצאה הסופית של התמונה ולא לוחץ ומה שיוצא יוצא.
ועוד דבר שלא קשור לצלמים דוקא, אם צילום זה אמנות, אז לכל אמן יש את הסגנון שלו שאף אמן אחר לא יצליח לחקות בדיוק.
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
להיות צלמת זה לא רק מצלמה גדולה ושחורה,אי אפשר להסביר את כל תורת הצילום על רגל אחת,אבל שתדע שיש מה לדעת.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

תעתועי הזמן פרק י"ז
פרק יז

מרתה הייתה ידידת אמת. כשהתוודעה למצבה החדש של ידידתה איילת, הציעה לה לגור בביתה תמורת העסקתה בטיפול בילדיה ובניקיון ביתה. כשסיפרה זאת ליעל שגרה במרחק של שעה הליכה, הגיבה באיפוק.

"אינך נותנת לי את ברכתך?" תמהה איילת.

"כעת, כשאני בטוחה שאת מזרע היהודים, לא אתן לך את ברכתי".

"קודם דחית את הרעיון לעזור ליוליאנה בארמון וכעת את לא מרוצה מהידידות שלי עם מרתה. ואולי היית שמחה אם הייתי מוכרת את עצמי לשפחה, העיקר שתהיה יראת שמיים". התיזה ברוגז.

"כשהייתי בספק לגבי יהדותך נתתי לך את ברכת הדרך. רציתי שתצליחי. אבל מן השמיים נשאו אותך רגלייך דווקא לכפר הארבלי הרחוק.

"זו הייתה טעות לשהות בביתו של הרומאי מריוס. כנראה שאין את לומדת מניסיונם של אחרים. לכן נתנו לך להתנסות בעצמך ולחוות את אורח חייהם. אבל אצל מרתה את עוברת מהפח אל הפחת. הכנסתי אותך לביתי ברצון ואהבה עד שנתקלתי בקושי כלכלי. נפרדתי ממך בכאב לב. וכי נראה לך שאני שונאת אותך ורוצה שיהיה לך רע?"

"אבל נראה שאת מעדיפה את האפשרות שהזכרתי".

"חס ושלום, אסור על פי תורתנו הקדושה שבת ישראל תמכור את עצמה לשפחה. אחרי שאני יודעת בבירור שאת יהודייה איני יכולה לתת לך את ברכתי. בת ישראל היא בת מלכים ויקרה עד מאוד בעיני ה'".

"מעולם לא נמכרה יהודייה לשפחה? פגשתי כמה עבדים ושפחות". הצטמררה איילת כשנזכרה בעבד האומלל.

"זה רק במקרה שאביה נאלץ למוכר, וגם אז התורה חסה על כבודה והיא משתחררת ברגע שהתבגרה, בגיל 12 לערך. מקרה אחר הוא כשיהודי נאלץ להימכר לעבד והוא משתחרר אחרי שש שנים. משפחתו משוחררת כי היא לא נמכרת לעולם".

"אז מה לא בסדר אצל מרתה?"

"מרתה היא לא מבני עמנו אף על פי שהיא הגונה וישרה. ואין זה נאה שתשמשי כמשרתת. צריך להיות ההפך. הן משרתות בביתנו. לא מקובל שבן העם הנבחר יהיה עבד של הגוי. אבל לא זו הבעיה. אין פרנסה המביישת את בעליה. עדיף להיות מועסקת בזה העיקר לא להצטרך לבריות".

"אם כך מה הבעיה?"

"את באמת לא יודעת? הכול שם טרף. בשר וחלב. שלא לדבר על דבר אחר שנאכל שם. וכל הבית הוא בית גילולים. הכול טמא למהדרין. אילו היית בתי הייתי שומרת עלייך בשלשלות של ברזל. בבקשה איילת, תחזרי".

"מרתה טובה אליי והיא מעריצה את היהדות. לפעמים נראה לי שהיא יותר יהודייה ממני".

"אל תלכי שולל אחרי מראה עיניים. יש גם גויות טובות לב ונעימות. כל היהודים שהתבוללו דיברו כמוך. תמיד זה מתחיל בקשר נוטף דבש ובשיחות נעימות. לאחר מכן נכנס ללב הספק וקול חדש מנקר במוחך: בעצם במה אנו עם סגולה יותר מהם? ואז קל מאוד ללמוד ממעשיהם.

"ובסופו של דבר את מגלה שניתקת את החוליה של שרשרת הדורות, כי משם את ומשפחתך לעתיד כבר לא תהיו יהודים. ואת כל כך מתעקשת להיקרא יהודייה ונעלבת כשמטילים בך ספק".

"היהדות שלי אינה מוטלת בספק. מה שאת טוענת הוא תעודת עניות ליהדות. אם ידידה טובה נותנת לי קורת גג, זה אומר שאיבדתי את שיקול דעתי? את הופכת את היהדות למשהו כל כך חלש ושביר".

"היהדות תמיד תישאר חזקה. הדעות והמסקנות שלך הן תעודת עניות לנפש האדם. הנפש חלשה ושבירה ועלינו לא להביא אותה למצב כזה".

"אני יהודייה בדיוק כמוך".

"במה את יהודייה?"

איילת שתקה. אין לה מה לענות. האמת שלא נוח לה לראות את אתוס, בעלה של מרתה, עובד אלילים ומטפח את פסליו הרבים. היא קצת חוששת כשהוא משתכר. היא חשה זרה מאוד למקום. נקודת האור היא השיחות הרבות עם מרתה והטיפול בילדיה המתוקים. ובמה תוכל לבטא את יהדותה? אוף. יעל יודעת לגעת בנקודות רגישות. היא תימנע מאכילת בשר וחלב. לפחות תוכיח שהיא יהודייה במשהו. כמה ירדתי בשמירת ההלכות שלמדתי אצל יעל. אני עוד אוכיח ליעל שהיא טועה בקשר אליי.

<<<<<<<<<<<

"יוחאי, עד מתי תסתתר? עד מתי תכניס עצמך למקום סכנה?" התחננה יעל כשראתה אותו.

"אימא אל תדאגי. כרגע אין לנו מערכות קשות. פה ושם מתכננים מארבים כדי לחבל בכל מיני ביצורים שנבנו להגן על המושלים החמסנים".

"אינך מבין שחיינו אינם חיים? מעת לעת משאיר אתה אותי בדאגה מטורפת. אתה מגיע פעם כשהלבנה במלואה ופעם בהולדתה", אמרה יעל במצוקה, "ואינך שם ליבך שאין שנתי שינה. בחלומותיי הטרופים נאבק אתה במלתעות שיניהן החדות של החיות האיומות שפוקדות את לילותיי".

"אימי היקרה, יש לי מטרה קדושה. אנו נלחמים בעד אדמת ארצנו שלא תהיה מרמס לזרים. כמה פעמים אצטרך לחזור על כך?"

"האם גבורת ידכם השיבה לנו את ארצנו?"

"אימא, אם היו מצטרפים אלינו כל יושבי הארץ במלחמתנו, היה בא קץ לסבלנו".

"לא לימדנו אותך שלא החרב המונחת על צווארנו ממיתה, אלא החטא?"

יעל נשאה עיניה ושמה ליבה לשערו שצמח פרא לראשו ולזקנו שהחל לצמוח. "לך, בני, לבית המדרש, שמח את אביך שיש גבורה יהודית בראשך ולא רק בחרב ידיך. זכור שהבטחת שאם נפשך תישאר לך לשלל תקדיש שעה ללימוד תורה ביום".

"צדקת, אימי".

יוחאי צעד לעבר הדלת ופתחה. לאחר מכן חכך בדעתו וחזר בצעד מהוסס. אימו שלחה לו מבט שואל.

"התלבטתי אם לשתף אותך. מצאתי בבית כמה חפצים מוזרים. חשבתי שחשוב להציג אותם לאבא שייכנס היום לסנהדרין הקטנה שידונו אם הם פריטי הכישוף של איילת". הוא הוציא מכיסו פנס ומכשיר שחור עם לחצנים וסיים במרובע קטן עם כיתובית, חלק למגע.

יעל נרתעה. "כל זה היה בביתנו כל כך הרבה זמן? אנא, צא עם כל הסכנות מפה".

"לא רצית להאמין, אבל הפעם זה יהיה עם הוכחות".

מבטיהם הצטלבו. יוחאי יצא ויעל נזרקה מותשת על המיטה לשעה ארוכה. מה זה כל החפצים המוזרים? האם הצליחה איילת להוליך שולל את כולנו? מדוע עשתה זאת? כמה טוב ששילחה אותה מפה. מי יודע אילו צרות יבואו בעטיים של כישופיה?

<<<<<<<<<<<<<<<





איילת שיחקה עם ילדיה של מרתה בשדה המרוחק כמדי יום ביומו. הפעם הילדים היו כל כך מרותקים לסיפוריה על ציפור הברזל שמטיסה אנשים, שאלותיהם החקרניות לא נתנו לה מרווחי זמן להסביר להם שכבר מאוחר וצריכים להספיק לישון. את שיירי הפת, ארוחת השינה, חיסלו ברעבתנות.

"תראי את הנשר מעלינו. האם ציפור הברזל גדולה יותר? ואיך לא נופלים ממנה?"

איילת נשאה עיניה מעלה והנה נשר גדול כנף ממריא. "הינה. שימו לב ממש כמו הנ..."

היא לא סיימה את המשפט וצעקה נפלטה מפיה. הנשר נהפך לכדור אש ונעלם.

הילדים ראו גם הם את המחזה אבל להפתעתה נשארו שלווים.

"מה זה היה?" שאלה ספק אותם ספק את עצמה.

"הרבה פעמים זה קורה בחורשה הזו".

"למה?"

הילדים משכו בכתפם ולא ידעו להסביר עד שהגדול הצביע על המבנה הנמצא במרחק כמה דונם.

"מה הקשר?"

בינתיים התקרבה שיירת הזאטוטים לביתם. מרתה יצאה לקראתם.

"איך אוכל להודות? תודות לך אני מספיקה לכבס בעוד שני בתים ובמשכורת הדלה להביא טרף לביתי".

"כבר הסברתי לך שאין את צריכה להודות לי. אצלך מצאתי קורת גג".

"אני מקווה שאצליח לשכנע את בעלי שתישארי". מרתה שלחה לעברה עיניים עצובות. "את יודעת כמה הוא קשה". הוא כל כך שקוע באמונות ההבל. ואיילת, הכופרת לדעתו, תביא אסון לביתו.

"אני יודעת מרתה". אמרה איילת בהבנה. "אינך צריכה להסביר לי, לא אישאר פה זמן רב".

"איילת, אתפלל שתחזרי לעתיד". אולי יש משהו של אמת. כבר לא הייתה בטוחה שזו מחלת נפש. אין סימנים של חוסר איזון.

"תודה לך. את היחידה שמאמינה לי, ואין לך מושג כמה זה מחמם את ליבי".

"נכין לשתינו משקה".

"ראיתי קודם נשר שנהפך למאכולת אש".

"בוודאי, ליד עצי הברוש ישנו בית מדרש יהודי. יושב שם איש קדוש עד מאוד שכל עוף שעובר מעליו נשרף".

"ואת רוצה להגיד לי שאת מאמינה בזה?"

"ראיתי זאת בעיניי כמה פעמים". התרגשה מרתה הנוכרית. "הוא יהודי קדוש מאין כמותו. אפילו בעלי, שהוא איכר עובד אלילים ומגושם, מתקין מחדש את השביל המוליך אליו שנסתם מימי הגשמים".

מה שמו?"

"יונתן בן עוזיאל. תלמידו של נשיא ישראל הלל הזקן".

"וזה באמת נובע מקדושתו?"

מרתה פקחה עיניים גדולות. "אינני יודעת, אבל את יהודייה, כך סיפרת לי. היהודים הם מקור החוכמה והקדושה. את כל מעיינות החוכמה בעולם אלוקים הוריד לחכמי היהודים".

"ליוונים גם נפתחו מעיינות חוכמה אדירים. בטח שמעת על פלטון, על סוקרטס ועל אריסטו, אף אחד מהם לא היה יהודי".

"מדוע את מזלזלת בעם שלך? העם היווני היה נבער מדעת עד שעלו לשלטון ואז---" בלעה מרתה את רוקה. כל כך קשה לה להבין את היהודים המשונים שרוצים לברוח מהיותם עם סגולה. "ואז הכריחו את חכמי התורה היהודים לתרגם את הספרים הקדושים ליוונית. השליטים ניכסו לעצמם את מה שרצו וקראו לזה חוכמה יוונית".

"את בטוחה?"

"כל יהודי מירושלים שירד לאתונה התבקש לשאת דברי חוכמה והיו בונים לו קתדרה. חכמי העיר התקבצו סביבו להתבשם מדבריו המאירים שהגיעו מקדושת ירושלים".

"אז למה הם שונאים אותנו?"

"כי אתם ואנו לא כוחות שווים. איפה שנהיה ביחד, תמיד תתבלטו לטובה. אינכם נותנים לנו מקום להתגדר ולהיות טובים מכם".

דפיקה מהוססת נשמעה על הדלת.

מרתה ניגשה לפתוח. זה לא בעלה. הוא לא נוהג לדפוק. היא פתחה אשנב צר. חוץ מאפלה סמיכה לא ראתה דבר. "מי שם?"

"יעל". נשמע קולה העדין של יעל.

"היכנסי".

יעל נכנסה, מנסה להרגיל עיניה לאור המרצד של נר השמן. "העוד איילת אצלך?"

"ודאי".

איילת קמה ממושבה. היא התפלאה מדוע היה חשוב ליעל לראותה מאוחר בלילה. "יעל, קרה משהו?"

"לא, בעצם באתי לבקש סליחה בשמי ובשם יוחאי".

"סליחה? על מה? נהגתם עימי לפנים משורת הדין. עשיתם הכול שארגיש נוח".

"קשה לי קצת לומר". יעל התקשתה להסביר את עצמה.

"הרגישי נוח בביתי". ביקשה מרתה.

יעל התיישבה והניחה תרמיל קטן על ברכיה. היא הביטה כה וכה מתקשה לדבר.

איילת חשה שאינה מסוגלת לראות את יעל במצב מביך שכזה. "יעל, את היית נהדרת. לא היית צריכה לטרוח לבקש סליחה על שהוצאת אותי מביתך. הבנתי שלא היה לך קל, ואת רואה שאני בביתה של מרתה שדואגת למחסורי. אף יוספה מגיעה לעיתים לבקרני".

"באתי בעניין אחר לגמרי". ביטלה יעל את דבריה. "אנא סלחי לי גם אם זה יהיה קשה".

איילת הביטה במרתה וביעל חליפות. הן הסתקרנו עד קצה גבול היכולת.

"בטח חיפשת את חפצייך האישיים שנשארו אצלנו". ובתנועה אחת פתחה יעל את התרמיל הקטן ושפכה את תחולתו על השולחן.

"מה זה?" נבהלה מרתה וצעדה שתי פסיעות אחורה.

איילת הביטה בהפתעה על הפנס, המכשיר הנייד וכרטיס האשראי. היא פערה פיה בתימהון ופחד נורא זעק מאיבריה. הם נעלמו לה באופן מסתורי. מישהו חיטט לה ושמר אותם לעצמו. כעת כל אלה יביאו עליה אסון.

"יוחאי מצא את כל אלה וקבע שהם כישוף". בכתה יעל. "הוא לקח הכול לבית מדרשו של אביו כדי להכניסם לדיון מיוחד אצל חברי הסנהדרין הקטנה. באותו יום התהלכתי רועשת כולי וכועסת עלייך, איך התהלכת איתנו בתמימות לכאורה ולמעשה עסקת בכשפים".

"אלו לא כשפים, אני נשבעת". צעקה איילת. "אלו חפציי מהעתיד".

מרתה חיבקה את איילת. "היא צודקת. אלו דבריה מהעתיד. את ואני נעזור לה לברוח לעיר מקלט. אסור שידונו אותה לסקילה". מרתה הנוכרייה בלבלה מושגים מחוסר ידע.

יעל, שדמעותיה עדיין על לחייה, חייכה פתאום חיוך אוהב. "חלילה לכן לחשוב כך. באתי לבשר בשורות טובות".

מרתה ואיילת פערו עיניהן בתימהון ודפיקות ליבן חזרו לסדרן.

"תלמידי חכמים מופלגים בחוכמה יושבים בסנהדרין. חייבים הם לדעת כישוף, הם בדקו היטב. לאחר שעה ארוכה מסרו לאבא שאין פה שום כישוף אלא חוכמת הטבע בלבד". יעל חייכה לאיילת בהערצה.

מרתה פסעה לעבר יעל. "ישמעו אוזנייך מה שפיך מספר. זו חוכמת הטבע, האם יש לך עוד ספק שהיא מהעתיד?"

יעל מצמצה בעיניה כדי להבין. "יכול להיות שיש מקום בעולם שהגיעו לחוכמות אלו. כתוב שפתח ה' את אוצרות החוכמה לזמן קצר ונעלמו מאז".

"את סולחת שחשדנו בך?" שאלה יעל בתחינה.

"אסלח לך רק אם תיתני אמון שאני מהעתיד".

"לו יהי כן, ומה ייתן לך העניין?"

"יהיה לי קל יותר".

"תאמרי לי, איילת יקירתי", יעל שילבה ידיה והביטה עליה מבודחת. "האם בעתיד שלך חוט השני חזר להפוך ללבן ביום הכיפורים? האם חזרו כל הניסים לבית המקדש? האם לחם הפנים טרי תמיד? האם עדיין מקריבים אשם ודאי ותלוי, ואולי כבר ביטלו את צום תשעה באב? אנא עני לי".

"אינך מאמינה אלא מתלוצצת עימי".

"אם תיתני לי תשובות הגיוניות, אולי אאמין".

"בשנה שבה נולדתי כבר אלפיים שנה אין בית מקדש".

"חזרי מדברייך". הזדעזעה יעל ופסעה שלושה צעדים אחורנית. "הדברים שאמרת קשים כשאול".

"זאת האמת, יעל היקרה. אין בית מקדש ואין קורבנות; אין עבודת כוהנים ואין שירת לוויים; אבל עם ישראל חי וקיים".

"ארור הרגע הזה. אוי לי שהאזנתי לנבואתך". יעל הביטה בפנים מיוסרים ופתאום שמה לב למה שהיה מונח בפתח מאז הגיעה. פסלונים בגדלים שונים הפונים לחצר. אסתלק לי מהר מכל הטומאה. אצטרך להירגע. "הלוואי שלא הייתי שומעת אותך".

יעל נפרדה מייד והלכה. אחריה נכנס בעלה של מרתה בצעד מגושם, שיכור.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה