- הוסף לסימניות
- #1
חברים רבים היינו, יחד צחקנו ובכינו, שלובי זרוע צהלנו בשבילי החיים.
בוקר אחד, חבר אחד נעלם, חדל להופיע, לא רץ עימנו עוד בשדות, הספדנוהו מרות, ניסנו לחפשו במחילות ומערות, ואיין, לחצנו חרש ידיים, והתעודדנו איש מקיום רעהו.עבר שבוע, וחלף עוד, וחבר נוסף נעלם, התאדה לאי שם, דממנו לרגע, ייחלנו שישוב, לשווא.
התכווצנו לגוש רחלים מבוהלות, ניסנו לצחוק יחד, לצהול ברמה, ואופס עוד שניים הלכו לאותו חור שחור, האופק בלע את אדרתם... צרחתי את נשמתי, איה השה?
מצאוני השומרים, היכוני, פצעוני, סתם ככה כי הרעשתי להם בלילה. לא ראינו פה איש, ילד, לך לישון!
נותרנו מתי מעט, דלי כמות ואיכות, והבטנו חרש ביציקה שנבנתה מעל לראשינו, תמהים.
עת קדרו שמי החורף, כבר לא צחקנו, עייפים היינו, מפוחדים, תמהים תורו של מי יבוא. ובשעות שחדל המטר, נשמעו קולות מהיציקה שמעלינו, קולות מהדסים חרש, מצחקקים בלי פנים.
יום אחד, כשנותרתי לבדי, שכבתי בלב שדה נבורה, בהיתי מעלי, ומחשבות אובדניות רצו במוחי, שמא לאותה יציקה גסה נעלמו כל ידידי?
הנושאים החמים



Reactions: אבסולוט פרימה בלרינה, חלומות ירוקים, Harmonyapro ועוד 113 משתמשים116 //