בריאות גוש בצוואר לילד בן 5

לבת שלי התנפחו שלוש בלוטות , כבר יש לה את זה יותר משנתיים. היא במעקב בשניידר כל כמה חודשיים.
לאחר ברור ארוך הם אומרים שזה דלקת בתוך הבלוטות ולא מטפלים בזה זה עובר אחרי בערך שנתיים. כרגע זה נראה שזה כבר עובר אבל נשארו צלקות כי הבלוטות התנפחו והתפוצצו.
בגדול בדקו לה מאוד את מערכת החיסון כדי לודא שמערכת החיסון מספיק חזקה ויודעת להתגבר על חיידקים.
ב"ה כל הבדיקות תקינות כך שזה רק מעקב.
האמת שגם לה רק אחרי שנה החליטו שזה זה אחרי ששללו כל דבר אחר.
אחד הרופאים אמר לי ילדה שבמשך שנה היא בריאה ושמחה. זה ודאי לא משהו מסוכן אבל היה להם מאוד חשוב להבין מזה.
אולי תבקשי הפניה לאשפוז יום שם יש מומחים של זיהומים ויגידו לך במקום אחד מזה. רק תדעי שאם נכנסים לבית חולים הם יבקשו מעקב כל כמה חודשים. ולא מסימיים עם זה......
 
לבת שלי היה לפני הרבה שנים כזה דבר
רצתי איתה לרופאה והיא אמרה לי שזה סימן למונו אצל ילדים
אני יודעת שיש כזה דבר בלוטת שומן וזה לא משהוא מדאיג
רפואה שלימה
 
כי ההמוטלוג לא רואה שום סיבה לטרטר את הילדה מעבר למה שטורטרה ... ואני מתלבטת כמה אני צריכה לחפור יותר ממה שעשעיתי עד כה..
שנה שזה צף ועולה ואז יש רגיעה כי הורפא הצליח להרגיע והבדיקותש וב תקינות.. אבל בזמנים שזה צף זה מעיק
גם הלחץ שלך שווה משהו.
או כמו שאמרתי לרופא שאמר לי שהוא לא מודאג מהילד-אם זה היה הילד שלך גם אני לא הייתי מודאגת....

מצד שני-האינטואיציה האימהית גוברת לפעמים:
התינוק שלי היה עם דלקת ריאות, (שהתעקשנו על הצילום) ובאשפוז לא הסכימו לשחרר כי לא הסכים לשתות ולאכול.
אני טענתי שזה בגלל הסביבה, וכשיגיע לסביבה המוכרת יהיה בסדר. הצוות לא הסכים איתי, אבל התעקשתי על
שיחרור (הם הסכימו לשלוח לכמה שעות לחופש, נאלצנו לחזור ללילה עד למחרת בצהרים בגלל נהלים)
כשהגענו הביתה הצעתי לו בקבוק. בתחילה לא רצה, ואז נמלך בדעתו ואכל את כולו. בדרך חזרה גמר בקבוק נוסף.
הסברתי לרופאה שאין טעם להשאיר ללילה, כי פה הוא לא אוכל. אבל לא הסכימו בשום פנים ואופן.
רק אחר כך חשבתי שהייתי צריכה לחתום על שיחרור על דעת עצמי. למחרת הוא שוחרר ב"ה.
 
קוראת את האשכול
וחייבת לשאול הייתי אולטרסאונד צוואר במכון לא ע"י הקופה הטכנאי עשה את ה אולטרסאונד תוך שלוש דקות אמר שהוא רק מצלם למפענח. זה לא פעם ראשונה שאני עושה אולטרסאונד בד"כ לפחות עשר דקות בדיקה. בבדיקה הכל היה תקין חוץ מממצא ממש קטן ליד בלוטת התירואיד היפואקוגני שטיבו אינו ברור אולי PTA? (גידול שפיר) ככה כתב המפענח. הרופאת משפחה אמרה שאין מה לדאוג ולקבוע תור לאאג הלכנו לאאג הפנה אותנו לביופסיה. ממש מלחיצה אותי הבדיקה הזאת סיטי לא עדיף? או אולטרסאונד מקצועי בקופה ולא חפיף?
 
קוראת את האשכול
וחייבת לשאול הייתי אולטרסאונד צוואר במכון לא ע"י הקופה הטכנאי עשה את ה אולטרסאונד תוך שלוש דקות אמר שהוא רק מצלם למפענח. זה לא פעם ראשונה שאני עושה אולטרסאונד בד"כ לפחות עשר דקות בדיקה. בבדיקה הכל היה תקין חוץ מממצא ממש קטן ליד בלוטת התירואיד היפואקוגני שטיבו אינו ברור אולי PTA? (גידול שפיר) ככה כתב המפענח. הרופאת משפחה אמרה שאין מה לדאוג ולקבוע תור לאאג הלכנו לאאג הפנה אותנו לביופסיה. ממש מלחיצה אותי הבדיקה הזאת סיטי לא עדיף? או אולטרסאונד מקצועי בקופה ולא חפיף?
אם את בלאומית יש רופא ממש מומחה שעושה אולטרסאונד ותוך כדי מחליט אם צריך לקחת ביופסיה או שאין צורך
 
לא במאוחדת שלחו אותי לעשות בי"ח
אגב יכול להיות שלא יקחו בסוף ביופסיה?
 
ביופסיה לוקחים היום על כל דבר הכי קטן
ליתר בטחון
שאם יהיה משהו לא יתבעו אותם...
זה שרוצים לקחת ביופסיה לא אומר שזה משהו מסוכן
 
לא תמיד הרב פעמים מאבחנים דרך אולטרסאונד מניסיון
 
השאלה מה הגודל.
מעל 1 ס"מ הם כבר מבקשים FNA
 
קוראת את האשכול
וחייבת לשאול הייתי אולטרסאונד צוואר במכון לא ע"י הקופה הטכנאי עשה את ה אולטרסאונד תוך שלוש דקות אמר שהוא רק מצלם למפענח. זה לא פעם ראשונה שאני עושה אולטרסאונד בד"כ לפחות עשר דקות בדיקה. בבדיקה הכל היה תקין חוץ מממצא ממש קטן ליד בלוטת התירואיד היפואקוגני שטיבו אינו ברור אולי PTA? (גידול שפיר) ככה כתב המפענח. הרופאת משפחה אמרה שאין מה לדאוג ולקבוע תור לאאג הלכנו לאאג הפנה אותנו לביופסיה. ממש מלחיצה אותי הבדיקה הזאת סיטי לא עדיף? או אולטרסאונד מקצועי בקופה ולא חפיף?
לדעתי משתנה אולי קצת בין הרופאים והרבה בגיל המטופל
אצל הבת שלי גם על יותר מס"מ לא בקשו .. הרופא אמר שזה תקין ויעבור וככה זה ילדים.. וכו .. ולמרות כל דאגותי והופעותי התדירות במרפאה, הוא כל הזמן הרגיע(כמובן בדק יסודי US מעבדות וכו' ואפילו שלח ליתר בטחון להמטולוג ילדים אבל עדין שתיהם לא ראו צורך בביופסיה על אף הגודל...ב"ה)
ואצלי לעומת זאת, על דבר קטן ממש שלחו לביופסיה... וכשנחרדתי לשמע המילה המזכירות הרגיעו אותי שזה נהיה פה כמעט "נוהל שגרה"... (אחרי זה גיליתי שבמשפחה עצמה כבר יש עוד כמה שעברו את ההלם הזה חחח , כולם בריאים ב"ה)
כשבאתי לחוצה אח"כ לשמוע את הפענוח מהרופא הוא לא הבין מה דופק לי הלב... אמר לי: מה, באמת חשבת שיש משו רציני? אמרתי לו מה ז"א שלחו לב-י-ו-פ-ס-י-ה! אז הוא צחק וזהו פה זה נגמר ב"ה :)
לטעמי, אין מה לדאוג , יש נטיה כזו היום, בעיקר אם זה לא ילדים. (בילדים כדי להתחיל בכלל לחשוד במשו הם מצפים לעוד דברים חוץ מ"גולה"...תפקוד/גדילה/חום וכו במבוגרים הם לא אוהבים לקחת סיכון כמו שציינו פה, בפרט שגם טכנית במבוגר זה פשוט לעשות את הפרוצדורה הזו לעומת ילד חלילה)
 
נערך לאחרונה ב:

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
למעלה