הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
כתבתי קטע חביב על ההסגר בג'ונגל.
ואם הקטע לא מתאים לכללי הפורום - אז ההנהלה יכולה למחוק, כמובן...
אלברטו עורך סקירה מדוקדקת של העץ שלו. סופר את מלאי הבננות ונאנח בתקווה לימים יפים יותר.
למברטה עוקבת אחריו בדאגה: "אתה נראה לא רגוע"
"נמאס הסגר הזה. נמאס".
"אריה אמר שהדבר המשמעותי ביותר הוא שכל תושבי העצים במחוז לא נדבקו וזה בר סימן טוב". אומרת למברטה.
"איפה שמעת את החדשות? לא התעדכנתי עדיין", אלברטו נושא מבט למדף בו הניח את הריבוע הדיגיטלי הקולט בקרינה קוסמית שדרים מכלל היקום. רוצה להתעדכן, אך ממתין בסבלנות לתשובה של למברטה.
"ברננדה סיפרה לי בעת שתליתי כביסה בענף המרפסת. היא גם אמרה שלא צריך לדאוג והסגר הזה ילמד אותנו להיות טובים יותר, כשיפתח".
"אם יפתח", ממלמל אלברטו לעצמו. תוהה מהיכן שואבות הקשישות שבלהקה כזה מלאי של חכמה ואופטימיות.
"אני עולה לעץ למעלה, אולי תהיה שם קליטה סולרית", הוא נוטל את הריבוע הדיגיטלי בידו ומזנק אל הענף העליון. שם יש את התצפית הטובה ביותר והוא פעמים רבות מתלבט בין שקיעה במסרים דיגיטליים לבין הנאה צרופה מנוף הג'ונגל. לראות את העצים מלמעלה ממש מרגיש לו להיות ציפור.
הוא פותח את הריבוע, הקרינה הסולרית עובדת. הריבוע מלאה אותו מעט.
"שוב פעם אותן שמועות. מרגיז. ואתה לא יודע מה נכון ומה לא".
הוא סוגר את הריבוע ויורד למטה. על ענף האוכל יושבים בשורה עשרים הקופיפים שלו, מתבוננים בו בעיניהם החרוזיות ואוכלים פודינג בננה.
פודינג בננה עשוי להפיג לו את תחושת הכאוס והמצוקה.
"תמזגי לי בבקשה", הוא מבקש.
"מה חדש? מה קורה בעולם?" היא שואלת תוך כדי שהיא מוזגת בכף חרס הרבה פודינג לענף חד פעמי, קעור.
"בריבוע הדיגיטלי קוראים לשאלה שלך וואצ אפ" הוא מעדכן.
"עזוב מהריבוע. הוא בסך הכל ריבוע", היא נושפת.
"הקשר שלנו לעולם" הוא מזכיר.
"הקשר שלנו לעולם נמצא בלב", מצהירה למברטה.
אלברטו עוטה אימוג'י מחייך על פרצופו.
"את צודקת". ואת לא מבינה. אילו ידעת שהריבוע הדיגיטלי הוא גם לב. ואימוג'י. הרבה.
בהמשך היום הולך ההסגר ונעשה כבד יותר. הקופיפים מתלוננים, מלוני הקוף השכן זורק עליהם אגוזי קוקוס בכעס על הרעש שהם מקימים. ואלברטו מרגיש עייף ויגע ורוצה לחזור לשגרה.
"לאיזו שיגרה נחזור? שוב פעם נקפוץ על ענפים? נאכל בננות? נמליך את זאב בן ימין שוב למלך? איזו שיגרה זו היתה קודם? היה לנו טוב יותר?" טוענת למברטה.
עבורו השאלות היו טפשיות לחלוטין.
לעת ערב חש אלברטו שאינו יכול יותר.
הוא מוצא את עצמו קופץ מענף לענף ומגיע לענף הכי גבוה, זה שתמיד חשש לעלות אליו בלילה. כעת, הפחד חולף. מה שקורה לקופים בהסגר הזה.
הוא נעמד, לא יציב, פורש את ידיו כדי לשמור על שיווי משקל.
השמים נפרשים מעליו חפים מעננים, ירח עגול מדויק מאיר את שלוותם וכוכבים מנצנצים עליו בשלווה קוסמית מזהירה.
"אני חופשי" הוא זועק אל השלווה בקול לא לו. "אני חו-פ-שי!!!" הד עצום מתגלגל מקול עבר. ברננדה הקשישה צועקת מספר מילים בשפה לא מובנת, ומר מלוני זורק לעברו אגוז קוקוס.
אלברטו לא מתייחס. הוא ממשיך לזעוק: "אני חופשי! כולנו חופשיים! החופש שלנו בלב!"
מהעצים הסמוכים החלה נשמעת תזוזה, כמו משום מקום מופיעים קופים על ענפי העץ הגבוהים ביותר, עומדים מול הירח המלא וזועקים במלוא כוחם : אנחנו חופשיים!!!
וההד מרעים בקול מתגלגל במיוחד ומגיע עד סוף הג'ונגל ועד בכלל.
ואז שורר שקט על הכל, לא צריך לדבר יותר.
אלברטו נשאר על הענף עוד זמן רב, עיניו מביטות אל האופק השחור ומוחו מנסה להבין מה הצהרת החופש אומרת לגביו.
למחרת מודיעים על כך שמהיום והלאה מוכתרים שני מושלים, שניהם בעלי שם דומה ותכונות שוות למדי, והם ינהיגו את המחוז מאותו יום, הודיעו גם שיש הקלות בהסגר.
אם כי במחוז הקטן שלהם חשים כולם, שהם יצא מההסגר כבר בלילה.
בתקופה מאוחרת יותר ישבו מלוני ואלברטו על הענף הגבוה ביותר בבית הקוקוס של מלוני. מולם ישתרעו צמרות הג'ונגל ושמים כחולים, מוכתמים בנגוהות של שמש שוקעת. הם ילגמו קפה קוקוס מתוך קערות קוקוס רב פעמיות.
שיחתם תיסוב על העיר הקדושה, הרחוקה, משם התחיל החופש להתפשט בכל היקום.
זה היה רק עניין של זמן, יצהיר מלוני, .
ובעת הערביים, כשהרוח תנשב ותבדר את שערו הדליל של אלברטו, מלוני יואיל בטובו לשתוק לרגעים מספר, יניח לרוח מקום בלב פנימה. החושך אז יאפשר ראיה טובה יותר למרחקים עצומים - ואלברטו מוכן יהיה להשבע שהוא רואה את אורותיה של העיר הקדושה מנצנצים ממרחק, מאירים גם להם.
ואי אפשר בלי שורת סיכום המתאימה כל כך לסיפור: "עבד ה' הוא לבד חופשי"
ואם הקטע לא מתאים לכללי הפורום - אז ההנהלה יכולה למחוק, כמובן...
אלברטו עורך סקירה מדוקדקת של העץ שלו. סופר את מלאי הבננות ונאנח בתקווה לימים יפים יותר.
למברטה עוקבת אחריו בדאגה: "אתה נראה לא רגוע"
"נמאס הסגר הזה. נמאס".
"אריה אמר שהדבר המשמעותי ביותר הוא שכל תושבי העצים במחוז לא נדבקו וזה בר סימן טוב". אומרת למברטה.
"איפה שמעת את החדשות? לא התעדכנתי עדיין", אלברטו נושא מבט למדף בו הניח את הריבוע הדיגיטלי הקולט בקרינה קוסמית שדרים מכלל היקום. רוצה להתעדכן, אך ממתין בסבלנות לתשובה של למברטה.
"ברננדה סיפרה לי בעת שתליתי כביסה בענף המרפסת. היא גם אמרה שלא צריך לדאוג והסגר הזה ילמד אותנו להיות טובים יותר, כשיפתח".
"אם יפתח", ממלמל אלברטו לעצמו. תוהה מהיכן שואבות הקשישות שבלהקה כזה מלאי של חכמה ואופטימיות.
"אני עולה לעץ למעלה, אולי תהיה שם קליטה סולרית", הוא נוטל את הריבוע הדיגיטלי בידו ומזנק אל הענף העליון. שם יש את התצפית הטובה ביותר והוא פעמים רבות מתלבט בין שקיעה במסרים דיגיטליים לבין הנאה צרופה מנוף הג'ונגל. לראות את העצים מלמעלה ממש מרגיש לו להיות ציפור.
הוא פותח את הריבוע, הקרינה הסולרית עובדת. הריבוע מלאה אותו מעט.
"שוב פעם אותן שמועות. מרגיז. ואתה לא יודע מה נכון ומה לא".
הוא סוגר את הריבוע ויורד למטה. על ענף האוכל יושבים בשורה עשרים הקופיפים שלו, מתבוננים בו בעיניהם החרוזיות ואוכלים פודינג בננה.
פודינג בננה עשוי להפיג לו את תחושת הכאוס והמצוקה.
"תמזגי לי בבקשה", הוא מבקש.
"מה חדש? מה קורה בעולם?" היא שואלת תוך כדי שהיא מוזגת בכף חרס הרבה פודינג לענף חד פעמי, קעור.
"בריבוע הדיגיטלי קוראים לשאלה שלך וואצ אפ" הוא מעדכן.
"עזוב מהריבוע. הוא בסך הכל ריבוע", היא נושפת.
"הקשר שלנו לעולם" הוא מזכיר.
"הקשר שלנו לעולם נמצא בלב", מצהירה למברטה.
אלברטו עוטה אימוג'י מחייך על פרצופו.
"את צודקת". ואת לא מבינה. אילו ידעת שהריבוע הדיגיטלי הוא גם לב. ואימוג'י. הרבה.
בהמשך היום הולך ההסגר ונעשה כבד יותר. הקופיפים מתלוננים, מלוני הקוף השכן זורק עליהם אגוזי קוקוס בכעס על הרעש שהם מקימים. ואלברטו מרגיש עייף ויגע ורוצה לחזור לשגרה.
"לאיזו שיגרה נחזור? שוב פעם נקפוץ על ענפים? נאכל בננות? נמליך את זאב בן ימין שוב למלך? איזו שיגרה זו היתה קודם? היה לנו טוב יותר?" טוענת למברטה.
עבורו השאלות היו טפשיות לחלוטין.
לעת ערב חש אלברטו שאינו יכול יותר.
הוא מוצא את עצמו קופץ מענף לענף ומגיע לענף הכי גבוה, זה שתמיד חשש לעלות אליו בלילה. כעת, הפחד חולף. מה שקורה לקופים בהסגר הזה.
הוא נעמד, לא יציב, פורש את ידיו כדי לשמור על שיווי משקל.
השמים נפרשים מעליו חפים מעננים, ירח עגול מדויק מאיר את שלוותם וכוכבים מנצנצים עליו בשלווה קוסמית מזהירה.
"אני חופשי" הוא זועק אל השלווה בקול לא לו. "אני חו-פ-שי!!!" הד עצום מתגלגל מקול עבר. ברננדה הקשישה צועקת מספר מילים בשפה לא מובנת, ומר מלוני זורק לעברו אגוז קוקוס.
אלברטו לא מתייחס. הוא ממשיך לזעוק: "אני חופשי! כולנו חופשיים! החופש שלנו בלב!"
מהעצים הסמוכים החלה נשמעת תזוזה, כמו משום מקום מופיעים קופים על ענפי העץ הגבוהים ביותר, עומדים מול הירח המלא וזועקים במלוא כוחם : אנחנו חופשיים!!!
וההד מרעים בקול מתגלגל במיוחד ומגיע עד סוף הג'ונגל ועד בכלל.
ואז שורר שקט על הכל, לא צריך לדבר יותר.
אלברטו נשאר על הענף עוד זמן רב, עיניו מביטות אל האופק השחור ומוחו מנסה להבין מה הצהרת החופש אומרת לגביו.
למחרת מודיעים על כך שמהיום והלאה מוכתרים שני מושלים, שניהם בעלי שם דומה ותכונות שוות למדי, והם ינהיגו את המחוז מאותו יום, הודיעו גם שיש הקלות בהסגר.
אם כי במחוז הקטן שלהם חשים כולם, שהם יצא מההסגר כבר בלילה.
בתקופה מאוחרת יותר ישבו מלוני ואלברטו על הענף הגבוה ביותר בבית הקוקוס של מלוני. מולם ישתרעו צמרות הג'ונגל ושמים כחולים, מוכתמים בנגוהות של שמש שוקעת. הם ילגמו קפה קוקוס מתוך קערות קוקוס רב פעמיות.
שיחתם תיסוב על העיר הקדושה, הרחוקה, משם התחיל החופש להתפשט בכל היקום.
זה היה רק עניין של זמן, יצהיר מלוני, .
ובעת הערביים, כשהרוח תנשב ותבדר את שערו הדליל של אלברטו, מלוני יואיל בטובו לשתוק לרגעים מספר, יניח לרוח מקום בלב פנימה. החושך אז יאפשר ראיה טובה יותר למרחקים עצומים - ואלברטו מוכן יהיה להשבע שהוא רואה את אורותיה של העיר הקדושה מנצנצים ממרחק, מאירים גם להם.
ואי אפשר בלי שורת סיכום המתאימה כל כך לסיפור: "עבד ה' הוא לבד חופשי"
