גננות - שגיאות הבנה אצל ילדים

[מריומה~]

הקטנה חוזרת מהצהרון וכל יום מחדש כולם שואלים:מה אכלו היום בצהרון??
לבחורה כנראה נמאס מהשאלות.נכנסה היום הביתה ומכריזה לא לדבר איתי אני לא זוכרת מה אכלו היום בצהרון.פספוסה בת ארבע.מאיפה המושגים??
אחיה לא ויתר ושאל אותה נו מה אכלת עונה לו הגברת:שניצל,שיפוד,קציצה.פתיתים.תפוח אדמה,מרק,תירס ו....ו....כיד הדמיון הטובה,

שנונה ודיפלומטית קטנה

 

[sara100]

לא זוכרת אם כתבתי בעבר, אבל אצילנו במשפחה, אחד הגיסים נסע לירושלים לעשרת ימי תשובה, אחרי יום כיפור כשחזר אחד הילדים הקטנים שלו, ניגש לאמא שלו ושאל : "אמא, זה מי שפעם היה אבא שלנו?"

 

[לו יצוייר]

בת השלוש חזרה מהגן עם ידיים דביקות למהדרין.
היא מחאה כפיים ונהנתה לראות איך הידיים נדבקות זו לזו.
ותכריז: תראו! יש לי ידיים מגנטים!

 

[שירי כהן]

הלכתי עם הקטן לטבול כלי חדש,
והוא מושך לי ביד: לא, זה בטח לא כאן!
את הולכת בטעות לאיפה שעשינו בל.. תש.. בל.. בל תשליך!

 

[במבה נוגט]

מוצ"ש, אנחנו נוסעים ברכב
בן שנתיים וחצי: עכשיו שבת?
בן ארבע בטון המסבירן והידען: תסתכל עלי, אתה רואה שיש לי כיפה? אז עכשיו מוצאי שבת.
אני, קשת הבנה שכמותי: מה זה קשור לכיפה?
בן ה4 בטון "מובן מאליו": כי אנחנו יהודים, ואנחנו נוסעים באוטו. סימן שעכשיו כבר לא שבת.

 

[מלפפון]

לא זוכרת אם כתבתי בעבר, אבל אצילנו במשפחה, אחד הגיסים נסע לירושלים לעשרת ימי תשובה, אחרי יום כיפור כשחזר אחד הילדים הקטנים שלו, ניגש לאמא שלו ושאל : "אמא, זה מי שפעם היה אבא שלנו?"

 

[רותי המניק]

בן שנתיים מחזיק חבילת במבה.
מגיע בן ה4 ומזדעק גם אני רוצה.

אני אומרת תעשו חצי חצי.

לוקח בן השנתיים במבה (אחת) מהשקית חוצה ל2 ומגיש חצי במבה לבן ה4.

 

[שיר770]

הקטנצ'יק שלי- (רבע ל-3...)
* זה כפרתית!!! זה כפרתית!!! זה התרנגול ילך למיתה ואני אלך לגן שעשועים!
* קיבל מדבקה "ישר כח" מהגננת, ובבית מראה לי בהתלהבות. אחר כך אני רואה אותו מדבר לעצמו: "מה כתוב כאן? כתוב כאן: דוד מצטיין!"

 

[שיר770]

ועוד מאותו ילדון- בחודש אלול אני שואלת אותו מה הוא למד בגן, והוא עונה- "המלך היה בשדה, טייל טייל טייל... ואז באה דבורה גדולה! ועקצה אותו!"
(התבלבל לו המשל של המלך בשדה עם הדבורה והדבש...)

 

[מלפפון]

בן ה4:
"צבעתי את הציור בשני צבעים"--
אני: רצית שזה יהיה יפה?
הוא: רציתי שהגננת תגיד: איזה יפה!

 

[hafakot]

יהונתן בן 8: אמא, תמיד שאת קוראת לי תקראי לי פעמיים למשל :יהונתן, יהונתן!
אמא: למה?
יהונתן: ככה אני אדע שאת אוהבת אותי.
אמא (בחיוך): ואתה תגיד לי "הנני", ותבוא מיד?
יהונתן: (מחייך... לא מתחייב)

(הוא למד על ד' שפנה לאברהם "ויאמר... אברהם אברהם ויאמר הנני")

 

[שמואל גרינשטיין]

התגייסנו כל המשפחה לקום נ"ץ

וזו שגיאת הבנה של מבוגרים (רבים, לא אישי נגדך)
אלא א"כ את מתכוונת לקום בנ"ץ - ניין צען (תשע - עשר)

הבטוי המלא והנכון הוא - בהנץ החמה הנץ כמו הכן.

העיקר שתקומו בזמן ושיתקבלו כל התפילות כולן
גמר חתימה טובה

חני

 

[ברייני]

חזרתי עם בני בן החמש על דיני יום כפור:
"לא אוכלים, לא שותים, ולא נועלים נעליים מ............ "הוא עונה "משערות" [עם פרצוף כזה שלא מבין מה שהוא בעצמו אומר]
רק אחרי כמה דקות הבנתי ש'הור' זה שערות באידיש ולכן זה תורגם לו כך.
נראה לי שלא הייתי מקשרת לולי לפני שבועיים הייתי עם בני בן שבע באבחון שפה ואמרו לו שתי משפטים עם המילה עור והוא היה צריך להגיד את ההבדל בינהם:
העור שלי חלק ונעים
הדלקתי את האור
ובמשפט הראשון הוא מסביר תוך כדי שהוא נוגע בשערות שלו.
הקלינאית תקשורת שאלה אותו שוב ושוב הוא מסביר ומצביע על השערות...
עד שהבנו...........

 

[כלבבי]

"אבינו מלכנו אבינו מלכנו קח שערי שמים".. (ותודה לילדונת המתוקה שהנעימה לי את ההמתנה לרופא עם השיר הזה)

 

[dafnat]

חזרתי עם בני בן החמש על דיני יום כפור:
"לא אוכלים, לא שותים, ולא נועלים נעליים מ............ "הוא עונה "משערות" [עם פרצוף כזה שלא מבין מה שהוא בעצמו אומר]
רק אחרי כמה דקות הבנתי ש'הור' זה שערות באידיש ולכן זה תורגם לו כך.
נראה לי שלא הייתי מקשרת לולי לפני שבועיים הייתי עם בני בן שבע באבחון שפה ואמרו לו שתי משפטים עם המילה עור והוא היה צריך להגיד את ההבדל בינהם:
העור שלי חלק ונעים
הדלקתי את האור
ובמשפט הראשון הוא מסביר תוך כדי שהוא נוגע בשערות שלו.
הקלינאית תקשורת שאלה אותו שוב ושוב הוא מסביר ומצביע על השערות...
עד שהבנו...........

הבן שלי בן 4 אמר שאסור לנעול עורות. ודאתי אתו : "אסור לנעול נעלי עור?"
- כן.
- מה זה נעלי עור?
- נעלים שמדליקים אורות...
בדור שלנו גם זה אסור...

 

[במבה נוגט]

בכפרות, בעלי סובב את התרנגול מעל בן השנתיים וחצי ואמר: "זה כפרתך זה חליפתך" וכו'
עוצר אותו הילדון: "לא אומרים ככה. אומרים: זה כפרתי, זה חליפתי"

 

[רותי המניק]

השעה 19:03 התיישבתי כמה דקות לנח ולנשום לפני המשך המירוץ. (ברגעים אלו)

קריאה בן ה8: אמממממממממממממאאאאאאאא. תולים עכשיו ת'קישוטים?!
אני: לא יודעת. לא. לא עכשיו. עוד מעט. (בעברית תנו לי לי לנשום שניה)
הוא: טוב. אז בשבע ועשרה!!!!


באמת תודה נתן לי 7 דקות להתאושש..

 

[המשוטת]

אמא לילד בן כמעט שלוש: בו נערוך את השולחן בסוכה
הילד: אבל האושפיזין עורכים אותו?!
(כשהילד שאל מה זה אושפיזין אמרו לו אורחים והוא הבין עורכים)

 

[bbr]

אתמול בכניסת החג, כשבעלי יצא עם הבנים לביהכנ"ס, אמרתי לביתי בת ה-3 (שכבר הסתובב לה סופית סדר הימים): בואי נערוך את השולחן בסוכה.
מסתכלת עליי למה אני מעבירה את כל כלי האוכל לסוכה, ואני אומרת לה: את זוכרת שהגננת אמרה שאוכלים בסוכה, שותים בסוכה, ישנים בסוכה...
הגברת בתגובה נזעמת: מה פתאום? הגננת אמרה לא אוכלים ולא שותים ולא לובשים נעליים......

עשתה סלט שלם מכל השבוע האחרון...

 

[שירים במעלות]

ביתי עומדת איתי במטבח בזמן שאני מבשלת.
מסתכלת על העוף: אמא, מה חותכים את התרנגול בצוואר?
אני: כן. ככה ה' ציווה, כדי שהתרנגול לא יצטער וימות מיד.
היא: אבל למה לא חותכים לו בבטן, מוציאים לו את העוף ונותנים לו להמשיך לחיות???
אני: בובית, העוף זה התרנגול בעצמו!!
היא (שסוף סוף נפל לה האסימון): איכסססססססססס מה, אנחנו אוכלים תרנגולים???