געציל מפתיע @נתן גלנט

[שי קיש 2]

אנחנו כבר ב 30%, (נו, בסדר, במרחק יריקה משם. במחשבה נוספת - למה מישהו ירצה לירוק על ה30%? אם משעמם לך בפה לך תגיד סליחות..) והמונה דופק.
טאח, טאח, טאח.

ביום שהרמתי את הקמפיין אמר לי חברי הרב יוסף וידס (אברך גוראי מוכשר העוסק בתכנון ארונות קודש מפוארים + ייעוץ לסופרים מתחילים), ציטוט:
ר' נתן, אתה עוד תגיע לראש השנה מפרפר, הקמפיין שלך יהיה תלוי בין שמיים וארץ.
אמר, וניתק את השיחה.

לא יכולתי להישאר אדיש לסכנה, ציוותי על משרתיי ונסענו לביתו.
דפקתי בעוז בדלת, ילד קטן הציץ, הזדהה בשם הגנרי 'יהודל'ה', וטען שאבא לא בבית.
לא בבית?
אין בעיה, חיכתי בחוץ על הספסל. השעות נקפו, עטלפים צווחו מעל ראשי, יוני דואר לשלשו על פדחתי, נשר המדבר רעם מעל אוזניי, יתושים סבבוני רעבים ובעיניהם תאוות דם, חתולי רחוב לקקו שפתותיהם למראה שק החטיפים שאחזתי בידיי, וכך הזמן עבר בנעימים.
לבסוף, קרן אור בקעה בקצה הרחוב: מר וידס הולך לסליחות, אוחז פנס נפט קטן!
אההה, הזדמנות חיי. קמתי, רצתי אליו, הפתעתי אותו מהגב, לחששתי ברשעות:
הולך להגיד סליחות, א-שיינער איד, אבל הורס לי את כל התקווה?
הוא החוויר. לא יכולתי לראות זאת בחושך, אבל ראיתי לפי קרני האור מהפנס שרעדו על קיר הבניין ממול.
הוא נשען בחולשה על תמרור חבול סמוך, והסביר:
התכוונתי לכך שהקמפיין יצליח כל כך שהוא יגיע עד 50% בערב ראש השנה...

אני ראיתי בזה ברכה, אז נישקתי לו את היד, והוא משך אותה אחורנית במהירות, נו, נו, נערישקייט, נזף בי, והמשיך בנחרצות לעבר השטיבל, יהודל'ה המפוחד אוחז בידו, פוסע אחריו ונועץ בי עיניים מאויימות.

צפה בקובץ המצורף 387352

 

[שולמית 30]

הציור מושלם כמובן

 

[ורד10]

מקסים!
משחקי האור, החושך מאחור, ההפתעה בעיניים!