• הוסף לסימניות
  • #1
היה הייתה שנה שחונה.
הכל התפללו בה לגשם. אפילו הילדות בגן כל כך ביקשו.
זר כי היה מציץ אל הגן, היה חושב שהן מבקשות בובת ניו יורק חדשה.
אך הוא מאן לרדת.
התחננו אליו. שמו ברדיו את "רד כבר גשם" של יהודה דים. שום דבר לא עזר.
עשו עצרת תפילה בכותל המערבי יחד עם כל שליחי גדולי הדור. והוא בשלו.

עד שבא חנני ונעמד על עיגול המכסה של בור הביוב בצידי הכביש
וצעק: אני לא אצא מכאן עד שירד גשם!

פתאום קורא אליו קול. היי חנני, זה אני.
מי אתה? הוא נבעט.
אני הגשם.
אהה, גשם גשם, הוא מנתר, כמעט יצאה לו הזרת מהעיגול, למה אתה לא בא?
אני??? אתם רוצים שאני אבוא?
בטח!!!
אז למה בכל פעם שאני בא לרדת את המדריגה הראשונה, מיד מסלקים אותי?
מי מסלק אותך? אני אראה לו מה זה.
חחח הוא צוחק צחוק עצוב.
בוא עלה על הענן, אני אעשה לך סיבוב.

רואה שם את רבקה?
היא באמצע להתארגן לחתונה של יוסי שלה. עכשיו המאפרת צובעת אותה
והיא מביטה במראה בפעם המאה ושלוש. ששש... תהיה רגע בשקט, מה היא אומרת שם?
ה' תעשה שלא ירד היום גשם. בבקשה, רק היום...

הם ממשיכים להסתובב, הלחות באוויר מציקה לחנני. "אולי תרטיב אותי בינתיים?",
הוא מתחנן, "עכשיו כולם מסודרים".
"נראה לך? מה, לא שמעת על פנסיונרים? בוא, בוא תראה, כל הרחוב מלא באנשים. כאילו אין מחר".

סביבות השעה אחת. תראה את כל אלו שיוצאים מהכוילל... אגודות אגודות. מה הם זוממים שם?
לך תדע...
מרחפים קלות מעל העיר ומכל מיני איזורים מוזרים יוצאות נשים, עפות כמו סילון במרתון כדי להגיע למעון עד השעה רבע לארבע. שפתיהן מרחשות תפילה.

והנה, כשנמצאים על עננים הזמן חולף מהר. מגיעה שבת.

רואה את האיש שם, מצביע הגשם, בוא נשמע מה הוא אומר: "רק שלא יהרס לי השטריימל".
הוא אפילו מנסה להיות פייר, "יודעת מה", אומר לאשתו, "שירד כשאני בבית כנסת אבל שיפסיק
בדרך חזור ואחר כך, מצידי, שירד כל הלילה". וואו, אתה ממש נדיב, צועק לו הגשם.
היי רגע, הרוח יוצאת לו מהמפרשים, "אבל מחר, שוב פעם שיהיו כמה הפסקונות קלות.
אבל אם זה ממש ממש מסובך, אז לפחות בלילה. את הטלית אפשר לכבס...
והיא מהנהנת. מסכימה איתו. ראית פעם זוג שמסכימים על משהו?

הם מביטים לבית של השכן שאוטוטו הולך גם הוא לבית הכנסת.
הוא ממלמל שם משהו. לא, זה לא פרק תהילים...

אז מתי אני ארד?
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
יפה מאד.
הכתיבה הילדותית הזאת יפה ומתאימה.
קצת מעניין דוקא בשנה הברוכה שלנו...

הרעיון די נדוש
והמשפט הזה:
והיא מהנהנת. מסכימה איתו. ראית פעם זוג שמסכימים על משהו?
קצת מנוגד לשפה הילדותית ממנה הקטע כתוב

סביבות השעה אחת. תראה את כל אלו שיוצאים מהכוילל... אגודות אגודות. מה הם זוממים שם?
מה באמת זוממים? מה ההוכחה כאן?
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
יפה מאד.
הכתיבה הילדותית הזאת יפה ומתאימה.
קצת מעניין דוקא בשנה הברוכה שלנו...

הרעיון די נדוש
והמשפט הזה:

קצת מנוגד לשפה הילדותית ממנה הקטע כתוב


מה באמת זוממים? מה ההוכחה כאן?

ביקורת יפה ובונה,
אם משקיעים בביקורת, סימן שהמאמר שווה את זה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
קודם כל - תודה!
הכתיבה הילדותית הזאת יפה ומתאימה.
מעניין, לא תכננתי דווקא ילדותית. ולכן
קצת מנוגד לשפה הילדותית ממנה הקטע כתוב
לא חשבתי על זה.
הרעיון די נדוש
בינתיים קראתי הרבה חומר בחיים, לא נתקלתי ברעיון הזה.
קצת מעניין דוקא בשנה הברוכה שלנו...
דווקא בגלל שהיא ברוכה מצאתי את עצמי מתפללת את התפילה הזו מידי הרבה לאחרונה ולכן נולד הרעיון. שנשים לב על מה אנחנו מתפללים.
מה באמת זוממים? מה ההוכחה כאן?
כנראה שסתם הביע חשש. לא רציתי לחזור על עצמי מידי הרבה... אבל צודק/ת יש טעם לפגם.
תודה על הביקורת!
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
היה הייתה שנה שחונה.
הכל התפללו בה לגשם. אפילו הילדות בגן כל כך ביקשו.
זר כי היה מציץ אל הגן, היה חושב שהן מבקשות בובת ניו יורק חדשה.
אך הוא מאן לרדת.
התחננו אליו. שמו ברדיו את "רד כבר גשם" של יהודה דים. שום דבר לא עזר.
עשו עצרת תפילה בכותל המערבי יחד עם כל שליחי גדולי הדור. והוא בשלו.

עד שבא חנני ונעמד על עיגול המכסה של בור הביוב בצידי הכביש
וצעק: אני לא אצא מכאן עד שירד גשם!

פתאום קורא אליו קול. היי חנני, זה אני.
מי אתה? הוא נבעט.
אני הגשם.
אהה, גשם גשם, הוא מנתר, כמעט יצאה לו הזרת מהעיגול, למה אתה לא בא?
אני??? אתם רוצים שאני אבוא?
בטח!!!
אז למה בכל פעם שאני בא לרדת את המדריגה הראשונה, מיד מסלקים אותי?
מי מסלק אותך? אני אראה לו מה זה.
חחח הוא צוחק צחוק עצוב.
בוא עלה על הענן, אני אעשה לך סיבוב.

רואה שם את רבקה?
היא באמצע להתארגן לחתונה של יוסי שלה. עכשיו המאפרת צובעת אותה
והיא מביטה במראה בפעם המאה ושלוש. ששש... תהיה רגע בשקט, מה היא אומרת שם?
ה' תעשה שלא ירד היום גשם. בבקשה, רק היום...

הם ממשיכים להסתובב, הלחות באוויר מציקה לחנני. "אולי תרטיב אותי בינתיים?",
הוא מתחנן, "עכשיו כולם מסודרים".
"נראה לך? מה, לא שמעת על פנסיונרים? בוא, בוא תראה, כל הרחוב מלא באנשים. כאילו אין מחר".

סביבות השעה אחת. תראה את כל אלו שיוצאים מהכוילל... אגודות אגודות. מה הם זוממים שם?
לך תדע...
מרחפים קלות מעל העיר ומכל מיני איזורים מוזרים יוצאות נשים, עפות כמו סילון במרתון כדי להגיע למעון עד השעה רבע לארבע. שפתיהן מרחשות תפילה.

והנה, כשנמצאים על עננים הזמן חולף מהר. מגיעה שבת.

רואה את האיש שם, מצביע הגשם, בוא נשמע מה הוא אומר: "רק שלא יהרס לי השטריימל".
הוא אפילו מנסה להיות פייר, "יודעת מה", אומר לאשתו, "שירד כשאני בבית כנסת אבל שיפסיק
בדרך חזור ואחר כך, מצידי, שירד כל הלילה". וואו, אתה ממש נדיב, צועק לו הגשם.
היי רגע, הרוח יוצאת לו מהמפרשים, "אבל מחר, שוב פעם שיהיו כמה הפסקונות קלות.
אבל אם זה ממש ממש מסובך, אז לפחות בלילה. את הטלית אפשר לכבס...
והיא מהנהנת. מסכימה איתו. ראית פעם זוג שמסכימים על משהו?

הם מביטים לבית של השכן שאוטוטו הולך גם הוא לבית הכנסת.
הוא ממלמל שם משהו. לא, זה לא פרק תהילים...

אז מתי אני ארד?
מקסים!
השורה הראשונה התחילה לי כמו בשיר ' זאת היתה שנה שחונה קדרו שמים...' של שולי רנד, שזה כבר טוב:). ומשם זה רק נהיה יותר טוב.
מי אתה? הוא נבעט.
נבעת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

שיתוף - לביקורת גשם לילי
23:47
הוא התהלך משוטט בפינת הגורטאות הסמוכה לישיבה, עיניו תרו אנה ואנה כמבקש אחר דבר מה, ככה מספר דקות שהוא מתחפר לו בערימת החפצים הלא שימושיים, נאבד לך משהו? הקפיץ אותו קול נחמד, לא, לא, מה פתאום, סתם אני... מלמל הבחור...
אחרי דקות מספר אורו עיניו והוא משה מן הארץ חתיכת פח קטנה ומוזרה, הרוח העזה העיפה את כיפתו הלאה אל הקרקע המאובקת והוא נאלץ לרדוף אחריה במגרש המאובק, הכיפה חטפה מכה או שניים מידו האחת כשבידו האחרת תחובה לה חתיכת הפח התמוהה.

00:20
בצעדי חתול הוא נכנס לחדר הפנימיה שומט את כוס התה אל הפח השבור, באיטיות הוא קרב אל החלון הקטן, פותח אותו מעט ותוחב בו את חתיכת הפח המאובקת, הוא נרתע לאחריו מן האוויר הקר שצמרר את כל עצמותיו וגלש אל מתחת הפוך העבה, מלאך החלומות נטל את שלו ונמצא זה מוטל בשנתו.

04:02
גשם עז החל ניתך בפתאומיות מן השמיים הקודרים, הוא התעורר בזינוק למשמע הרעש העצום הבוקע מן הגשם הפוגע בחתיכת הפח.
הוא סגר את החלון והתכרבל בפוך החמים ושוב שקע בשינה מתוקה.
שיתוף - לביקורת יום של גשם
מִי יִתְּנֶנּוּ גֶּשֶׁם \ מִירִי וּסְטֶנְרַיְךְ⁠

בַּקַּיִץ אָמַרְנוּ מִי יִתְּנֵנוּ רוּחַ אֱלוּל,
וּבֶאֱלּוּל אָמַרְנוּ מִי יִתְּנֵנוּ הוֹד רֹאשׁ הַשָּׁנָה,
בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה אָמַרְנוּ מִי יִתְּנֵנוּ אֵימַת הַכִּפּוּרִים,
וּבְיוֹם כִּפּוּר אָמַרְנוּ מִי יִתְּנֵנוּ שִׂמְחַת סֻכּוֹת.

וְעַכְשָׁו אֲנַחְנוּ אוֹמְרִים מִי יִתְּנֵנוּ גֶּשֶׁם.

אֲבָל כְּשֶׁיָּבוֹא הַגֶּשֶׁם לֹא נֹאמַר דָּבָר.
נַעֲמֹד בַּחוּץ, יְחֵפִים,
תַּחַת טְפִיפוֹתָיו הָרוֹקְדוֹת
רֹאשֵׁנוּ שִׁכּוֹר מֵרֵיחוֹ⁠
נִלְחַשׁ לְעַצְמֵנוּ⁠
בְּרָכָה.

יש ימים שהגשם מזכיר לי את מה שאיבדתי.
לא כי הוא נופל, אלא דווקא בגלל מה שלא מצליח לרדת. יש משהו בטיפות המהססות האלה—אלה שמתנפצות על האוויר עוד לפני שהן נוחתות—שגורם לי לחשוב על כל הדברים שלא השלמתי איתם עד הסוף.
פעם הייתי חושבת שגשם הוא ודאות: עננים מתקדרים, הלב מתכונן, ואז הוא פשוט מגיע. היום אני כבר לא בטוחה. הגשם התחיל להתנהג כמו אנשים—מבטיח, נעלם, חוזר בלי אזהרה. לפעמים הוא מגיע רק כדי להזכיר לך שלא הכול בשליטתך; לפעמים הוא מתעכב כדי שתלמדי לחכות.
הגשם השבור הזה, זה שלא מסוגל להחליט אם הוא רוצה להיות סערה או דממה, גורם לי להתעכב על שאלות שלא קיבלו תשובה.
מה עושה אותנו שלמים? האם השלמות נמצאת ברגעים הגדולים, או דווקא בטיפות המאוחרות, הקטנות, אלה שנראות חסרות משמעות אבל מצליחות לגעת במקום שאף סערה לא נגעה בו?
ואולי אנחנו דומים לו יותר ממה שנוח לנו להודות. מתהלכים בעולם כמו ענן מלא—אבל לא יודעים איך להתחיל לרדת. מחזיקים דברים בפנים, עובדים שעות נוספות בלהסתיר. עד שמשהו קטן—ריח של אדמה רטובה, שורה משיר, איזו תנועה כמעט־לא־מורגשת של הלב—מזכיר לנו שהכול בתוכנו מבקש בסך הכול להישפך.
ובאמת, נדמה לי שכל ההתרגשות מהגשם היא קצת מוגזמת.
הוא יורד, הוא מפסיק, הוא שוב מתחרט—ולכולנו יש סבלנות אליו רק כי הוא גשם.
אם בן אדם היה מתנהג ככה, כבר מזמן היינו אומרים שהוא לא יציב רגשית.
אבל משום מה, כשזה הטבע ולא אנחנו, הכול נסלח.
אולי זה היתרון שלו: הוא לא צריך להיות שלם, לא צריך להסביר את עצמו,
לא צריך להתנצל על כל טיפה שנפלה עקום.
הלוואי שגם לנו היו מרשים ככה,
פשוט לרדת.
גם אם בגלל זה אנחנו קצת שבורים.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה