מידע שימושי דברי הרב יעקב הלל על האסון

[מים צלולים]

בעקבות האסון הנורא שאירע בל"ג בעומר במירון, בו נספו ארבעים וחמישה קורובת,, ראש ישיבת המקובלים "אהבת שלום", הגאון רבי יעקב הלל, נשא בפני תלמידיו דברים נוקבים ביותר אודות המצב השורר בקרבנו, הסביר בשל מה הסער הזה ומה יש לקבל בעקבותיו.

הצעירים בדור הזה גדלים באוירה של חוסר קבלת דעת תורה ואמונת חכמים, זה הדבר הכי חמור בעולם, אני לא מכיר חטא יותר חמור.

בקריעת ים סוף כתוב "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", מה? ה' ומשה עבדו? איך אפשר להשוות אמונת ה' עם משה שהוא בשר ודם? אז אני רגיל להסביר את הכוונה, ה' שנתן לנו תורה שבכתב, הקריא מילה במילה למשה, ומשה שניתן לו תורה שבעל פה שהוא הקובע בזה, וכמו"כ חכמי ישראל בכל הדורות, כמו שרואים בתנורו של עכנאי, לא בשמים היא, הקב"ה בא ואומר הלכה כרבי אליעזר, וחכמי ישראל אומרים לו הולכים לפי הרוב ולא בשמים היא, אנחנו הקובעים. אז זהו "ויאמינו בה' ובמשה עבדו". וגם במתן תורה כתוב "וגם בך יאמינו לעולם", דהיינו ה' מבטיח לו "גם בך יאמינו לעולם", כי באמת בלי אמונה בחכמי ישראל אין קיום לתורה, התורה תתמוטט.

והיום כיון שיש מחלוקות, אז נגיד הקבוצה הזאת יקרעו את התמונות של הרב של הקבוצה השניה וידברו נגדו, והקבוצה השניה יקרעו את התמונות של הרב השני וידברו נגדו, והילדים גדלים באוירה שאין דעת תורה ואין חכמים.

אני כבר נושא דרשות חמשים שנה, לא מעטים, כמה דרשות בשבוע בודאי, אלפים של דרשות, קרה לי משהו לפני חודש וחצי, אני דרשתי קצת על אמונת חכמים, אז איזה בעל תשובה קם וצעק עלי "אין גדולים, מה אתה אומר גדולים, מי גדול, כל מיני זקנים סנילים, לא יודעים כלום, מרמים אותם, אתה אומר גדולים?". לא יכולתי להאמין איפה אנחנו נמצאים, ממש לא יכולתי להאמין. זאת אומרת ולמה זה? כי בכל מקום מדברים, מדברים על גדולים. בפרט העדות של הספרדים, מה זה רבנים, אי אפשר לתאר מה זה כבוד רבנים, אי אפשר לתאר. אז זה לא דבר קטן, זה דבר חמור ביותר. עצם השנאת חינם שרואים שזה יכול להמית עשרים וארבע אלף גאונים ולאבד את תורתו של רבי עקיבא מן העולם, וגם שזה מתפשט גם כן לזלזול בחכמי ישראל, זה עוד יותר חמור, ומי יודע לאן זה יוביל.

אז כנראה שהקב"ה המתין שנה, המתין שנה שאנחנו נתעורר בתשובה, מה קרה, ביום ל"ג בעומר אצל הרשב"י, ביום שפסקו מלמות, כאן המשיכו למות, יש דבר יותר ברור מזה? ביום שפסקו התלמידים מלמות, בו ביום המשיכו למות, ארבעים וחמשה צדיקים, והפעם זה פגע רק ביהודים, וזה פגע רק בצדיקים, ופגע בכל המינים והסוגים, שלא יגידו חסידים ה' לא אוהב אותם, ליטאים ה' לא אוהב אותם, הספרדים הם כלום, לא, כולם, כולם בעיסה אחת פגעה בהם מידת הדין ומתו. לכך אני חושב שזה מסר עמוק מאד וקשה עד מאד, שחייבים ללמוד שהקב"ה עומד על הדבר הזה שנפסיק את המחלוקות, שנחזיר את כבוד התורה לאן שצריכה להיות, עטרה על ראש כל אדם, גדולי ישראל, חכמי ישראל, מכל המינים, גם אדמורי"ם והכל, זה צריך תיקון כללי בכל הקהילות, מבהיל הרעיון, וגם כל הנהרגים הינם צדיקים ותינוקות של בית רבן שלא חטאו, הבל פיהם טהור, אין לנו מילים, אין לנו שום דרך ליישב את זה אם לא שנבין שזה קשור, ודוקא כאן במירון שרשב"י הוא אחד מחמשה תלמידים.

על כל פנים כל אחד צריך לקחת ללב איך להרבות אהבת חברים, הרי הדבר הזה והצרה הזאת מלווה אותנו דורי דורות, כתוב "ויחנו ברפידים" - רפו ידיהם מן התורה, וזה גרם להם גם כן פירוד לבבות זה עם זה כמו שאמרו המפרשים, וכשיש פירוד בעם ישראל - "ויבא עמלק", "ויסעו מרפידים" – עזבו את המידה הזאת של פירוד לבבות ורפיון ידיים, הגיעו להר סיני "ויחן שם ישראל נגד ההר", חז"ל דרשו כאיש אחד בלב אחד, דהיינו שהבינו שצריך שיא האחדות כאילו כולם אדם אחד, ובאמת הם אדם אחד, כי כל הששים רבוא נשמות של ישראל הם נשמה אחת גדולה שהקב"ה נפח באדם הראשון, והטעם כי אותיות ישראל - יו"ד שי"ן רי"ש אל"ף למ"ד, זה נוטריקון יש ששים רבוא אותיות לתורה, ששים רבוא נשמות וששים רבוא אותיות. עכשיו אם עומדים לפני הר סיני לקבל תורה, וזה שונא את זה וזה שונא את זה, האותיות של אותם האנשים ששונאים אותם נמחקים מן התורה ואין התורה שלימה, ואי אפשר לקבל תורה שאינה שלימה, רק אם כולם אוהבים זה לזה אז אפשר לקבל תורה בשלימותה, לכן היו מוכרחים להיות כאיש אחד בלב אחד.

וזה שאנו אומרים בהגדה "אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו", איך אפשר להגיד דיינו, לא נתן לנו את התורה ודיינו? אנחנו מפרשים "אילו קרבנו לפני הר סיני", וזכינו באותו מעמד להיות מאוחדים כאיש אחד בלב אחד זה דיינו, רק על זה דיינו גם אם לא היה נותן לנו את התורה, כי באמת תכלית התורה לאחד את ישראל. ולכן לא פחות מרבי עקיבא הוא זה שאמר "זה כלל גדול בתורה – ואהבת לרעך כמוך", מה זה כלל גדול בתורה? זה יסוד כל קיום התורה, כלל גדול בתורה, הוא לא אמר זה דבר חשוב מאד, זה השקפה נכונה, זה המוסר האמיתי לאהוב אחד את השני, לא, זה כלל גדול בתורה, כי הוא חש את זה על בשרו על ידי עשרים וארבע אלף תלמידים שקיבלו את תורתו וכולם מתו ותורתו נגנזה, אז זה כלל גדול בתורה הדבר הזה. חייבים אם כן לעבוד על זה.

הקב"ה הראה לנו באצבע, בזרוע, במיתת ארבעים וחמש צדיקים בכל הקהילות, כולם יראי ה' צדיקים, איזה משבר בעם ישראל, איזה צער למשפחות האלו, ילדים הורים אחים, אי אפשר להעלות על הדעת מה שנעשה פה, גזירה איומה, וזה בא אחרי הקורונה. אגב אומרים שגם בכל אלו שמתו אין טיפת דם, הם כולם מתו מחנק, שמה למטה הם נפלו זה על זה ומתו מחנק, כך אחד שמבין אמר לי. אם זה נכון, על כל פנים שאר הדברים ודאי נכונים, ביום שפסקו מלמות הנה פה המשיכו למות, אצל רשב"י, הרי אותם ארבעים וחמשה שמתו זה משפחות, משפחות שלמות שסובלים, אז זה אלפים של אנשים שסובלים מהגזירה הזאת.

לכך אני חושב שצריכים אנו לקבל על עצמינו להסתכל על כל יהודי בעין טובה, ואיך נוכל להטיב לו ולעזור לו, אם בגשמיות אם ברוחניות, ללמד, לייעץ לטוב, לסייע, לעזור, כל מה שנוכל להרבות אהבה בעם ישראל ולהוריד את כל המחיצות. אני לא חושב שפירושו של דבר שלא יהיו חילוקי דעות, חילוקי דעות תמיד היו וזה יכול להיות, כל שהם מגובים ע"י גדולי תורה, ואחד דעתו כך ואחד דעתו כך, כך דרכה של תורה, עד שיבא משיח ויתווה לנו דרך אחת ואמת אחת, אבל אסור לימשך מזה לשנאה, ובפרט שנאה שיש בה ה' ירחם תוצאות גם בגוף, עד כדי כך שנאה, על מה ולמה? צריך ממש מיד לעשות תשובה, כל אחד יקבל על עצמו שיושבתו המחלוקות ולשנות כיוון בחיים, באשר הוא שם כל אחד, דעות שונות זה בסדר, דעתינו ככה דעתם אחרת, לא משנה, אבל אי אפשר לבא מזה לשנאת ישראל.

 

[ר.ב.ב.ש]

כמה מילים של אחד מגדולי המפרשים,
מעניקים מבט עמוק ונפלא. [קיבלתי במייל, והתחזקתי]

ורדף אתכם קול עלה נדף. הדא הוא דכתיב וכשלו איש באחיו. כי זה מדבר בפירוד לבבות המצוי בישראל יותר מבכל האומות כמו שנאמר ואתכם אזרה בגוים. כמזרה שאין אחת דבוקה בחברתה כך ישראל גם בהיותם בארץ אויביהם הם מפורדים איש מעל אחיו אף על פי שמדרך הגולים לנחם זה את זה, אבל ישראל אינם כך שהם מפוזרים ומפורדים אף בהיותם בגולה וכל אחד דוחף את חבירו בחזקת היד ומבקש להדיחו ממצבו להתגולל ולהתנפל עליו כקללת אחיה השילוני שנאמר (מלכים א' יד.טו) והכה ה' את ישראל כאשר ינוד הקנה במים. כי כל קנה נדחה ומתנודד מפני הרוח הנושב בו ונוסף על דחיפת הרוח כל קנה דוחף את חבירו, נמצא שכל קנה נדחה שני פעמים אחד מפני הרוח שנית מפני קנה חבירו הדוחה הסמוך לו וכן מאחד לחבירו עד שכולם כשלו ונפלו, כך כל איש מישראל נהדף מן הרוח דהיינו מן המלכיות כנבואת דניאל שהמשיל כל ארבע מלכיות ברוח, לא ברוח ה' שנאמר (דניאל ז.ב) וארו ד' רוחי שמיא מגיחן לימא רבא. ואולי שלימא רבה רמז לים סוף שבו קנה וסוף, וכוונתו אל ישראל כמשל הקנים שנוסף על דחיפת האומות את ישראל כל אחד דוחף את חבירו במהמורותיו, על כן המשילם כאן לעלה נדף כי העלה חלוש מאוד ונדף מחמת הרוח הנושב בו ואף על פי כן כל עלה דוחף את חבירו ומכה בו, כך כל איש מישראל בגלות דומה לעלה הנדף מפני רוח הנזכר ואף על פי כן הוא רודף אחר חבירו להכותו בשוט לשונו או כנגד האומות או בלשון הרע ברחוב היהודים דהיינו קול עלה, לכך נאמר מיד וכשלו איש באחיו.

ורמז עוד בעלה נדף, לרוב שיחת חולין הנאמרים בלא אמת בכל רחובות קריה כדרך שנאמר (תהלים א.ג) ועלהו לא יבול ודרשו רז"ל (סוכה כא אלו שיחת חולין של תלמידי חכמים כו', כך כל איש מישראל נהדף ונרדף מן קול עלה דהיינו שיחת חולין של לשון הרע המשמיעים בחוץ קולם קול ענות, הקול קול עקב מלב על שכבי וערי (סנהדרין כט כי בעלי הלשון השמיעו את כל ישראל אין נקי כי כל אחד שמח לאיד חבירו ותהיה בפיו כדבש למתוק אם ימצא מקום לדבר בגנות חבירו, וכמה נעלבים עובר עליהם כוס זה ואין אומר השב. ובדורינו מדה זו לבדה תספיק אריכת גלותינו.

כלי יקר על פרשת השבוע.