הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
יושב לו גד משתוקק מתאוה, מדמיין וחולם על דגיג דג אשר ידוג לו זליג דייג העיירה,
לא משנה היה לגד אם יהא זה דג סלומון משובח, או חתיכת דגיגון מלוח,
יהא זה אמנון סטנדרט או שמא כסיף מבויש, העיקר תנו לו לחוש את טעמו של הדג, אח..... דג..
יום שישי אחד, כשהשמש קרבה אל שיפולי הרקיע,
בזמן אשר שערותיו של גד נוטפות מים זכים וטהורים ממי המקוה המטהרים,
נגנבה שמועה לאזניו,
לא שהיה גד נוטה להקשיב לפטפוטי אחרים,
אך מה לעשות וישנם דברים שהאוזן קולטת בלא התייעצות מוקדמת.
בתחילה אין הוא מאמין, נוטה הוא לחשוב שדמיין, אך מבירור קצר מתבהרת לו התמונה, אכן כן, אזניו שמעו נכון.
ומה שמועה שמע שכה נתרגש,
שומע הוא גד שבקצה העיירה יערך קידוש,
כמובן שהתמיהה עולה מאליה, התרגשות זו על שום מה.
אך זאת יש לידע כי במקום מגוריו של גד לא היה זה אירוע נפוץ,
להיפך, היה זה מאורע נדיר, חד פעמי,
היה ניתן לספור על אצבעותיו של אדם את מספר הפעמים שהשתתף באירוע כגון זה,
כמובן כל זה בלא שנכנס לויכוח הסוער שכבר הפיל חללים ופירק משפחות,
אם באצבעות אלו אנו כוללים גם את אצבעות הרגליים או שמא יש להסתפק באצבעות הידיים.
מאורע זה נדיר היה מכמה סיבות,
האחת היא מפני חסרונן של יולדות,
השניה מפני שחלק מן התינוקות לא זכו לשרוד את ימיהם הראשונים,
השלישית מפני שגם אם התינוק זכה לשרוד צריך היה שיהא זה בת בשביל לערוך לה קידוש.
אך יודעי דבר טענו שהסיבה המרכזית הינה,
שגם אלו שזכו וילדו,
תינוקן שרד,
וכמובן היתה זו בת,
עדיין חלק מהאבות שקעו באבל עמוק על כך שלא זכו בבן זכר,
ומשכך מיאנו להתנחם בעריכת קידוש.
ואחרי הקדמה ארוכה זו נגלה לכם את סודה של ההתרגשות,
הענין הוא כך,
אוהדי הדגים שמו לב משכבר,
שמשום מה מכל אירועי השמחות נפקד מקומם של הדגיגים המלוחים,
לא בחתונות, לא בברית או שלום זכר,
באירוע אחד בלבד תופסים הם מקום של כבוד, בקידושי הבנות,
ומשכך התרגש לו גד ידידנו התרגשות עזה.
שבת בבוקר, משכים גד עם השחר העולה, אחר שינה חטופה,
מתפלל ומתחיל לצעוד אל מקום הקידוש,
הרחובות ריקים שוממים,
והוא צועד לו במהרה עד שהגיע לבית האב המאושר.
אך מה לעשות ותינוקת זו לא שרדה את הלילה,
וכך התאכזב לו גד והמשיך לצפות אולי אי פעם יזכה הוא לטעום ולחוש את טעמו של הדג.
(קטע זה נכתב אחר שעות שיעמום ארוכות בבידוד, שלא נותר לי אלא לדמיין על טעמו של דג.
לא משנה היה לגד אם יהא זה דג סלומון משובח, או חתיכת דגיגון מלוח,
יהא זה אמנון סטנדרט או שמא כסיף מבויש, העיקר תנו לו לחוש את טעמו של הדג, אח..... דג..
יום שישי אחד, כשהשמש קרבה אל שיפולי הרקיע,
בזמן אשר שערותיו של גד נוטפות מים זכים וטהורים ממי המקוה המטהרים,
נגנבה שמועה לאזניו,
לא שהיה גד נוטה להקשיב לפטפוטי אחרים,
אך מה לעשות וישנם דברים שהאוזן קולטת בלא התייעצות מוקדמת.
בתחילה אין הוא מאמין, נוטה הוא לחשוב שדמיין, אך מבירור קצר מתבהרת לו התמונה, אכן כן, אזניו שמעו נכון.
ומה שמועה שמע שכה נתרגש,
שומע הוא גד שבקצה העיירה יערך קידוש,
כמובן שהתמיהה עולה מאליה, התרגשות זו על שום מה.
אך זאת יש לידע כי במקום מגוריו של גד לא היה זה אירוע נפוץ,
להיפך, היה זה מאורע נדיר, חד פעמי,
היה ניתן לספור על אצבעותיו של אדם את מספר הפעמים שהשתתף באירוע כגון זה,
כמובן כל זה בלא שנכנס לויכוח הסוער שכבר הפיל חללים ופירק משפחות,
אם באצבעות אלו אנו כוללים גם את אצבעות הרגליים או שמא יש להסתפק באצבעות הידיים.
מאורע זה נדיר היה מכמה סיבות,
האחת היא מפני חסרונן של יולדות,
השניה מפני שחלק מן התינוקות לא זכו לשרוד את ימיהם הראשונים,
השלישית מפני שגם אם התינוק זכה לשרוד צריך היה שיהא זה בת בשביל לערוך לה קידוש.
אך יודעי דבר טענו שהסיבה המרכזית הינה,
שגם אלו שזכו וילדו,
תינוקן שרד,
וכמובן היתה זו בת,
עדיין חלק מהאבות שקעו באבל עמוק על כך שלא זכו בבן זכר,
ומשכך מיאנו להתנחם בעריכת קידוש.
ואחרי הקדמה ארוכה זו נגלה לכם את סודה של ההתרגשות,
הענין הוא כך,
אוהדי הדגים שמו לב משכבר,
שמשום מה מכל אירועי השמחות נפקד מקומם של הדגיגים המלוחים,
לא בחתונות, לא בברית או שלום זכר,
באירוע אחד בלבד תופסים הם מקום של כבוד, בקידושי הבנות,
ומשכך התרגש לו גד ידידנו התרגשות עזה.
שבת בבוקר, משכים גד עם השחר העולה, אחר שינה חטופה,
מתפלל ומתחיל לצעוד אל מקום הקידוש,
הרחובות ריקים שוממים,
והוא צועד לו במהרה עד שהגיע לבית האב המאושר.
אך מה לעשות ותינוקת זו לא שרדה את הלילה,
וכך התאכזב לו גד והמשיך לצפות אולי אי פעם יזכה הוא לטעום ולחוש את טעמו של הדג.
(קטע זה נכתב אחר שעות שיעמום ארוכות בבידוד, שלא נותר לי אלא לדמיין על טעמו של דג.
