דוגמן קטן + הדגמת לפני/אחרי

  • הוסף לסימניות
  • #21
נכתב ע"י שלמה;954671:
אנשים מבינים שיש עיבוד כבד רק על התמונות שנשלחות להדפסה.
אני בד"כ מצרף תמונה אחת לדוגמה של לפני עיבוד ואחריה.
ככה מעריכים יותר את ההשקעה שלך. הם מבינים שלא הכל מובן מאיליו כמו שהם ראו בזמן הצילום.

זה בסדר שאתה נוהג ככה (ובאמת אני משוכנעת שה"לפני-אחרי" עושה רושם גדול על הלקוחות שלך. כבר קרה לי שלקוחות אמרו "אה, עכשיו אני מבינה מה החשיבות של העריכה", כי זה משהו שאי אפשר לדמיין לפני שרואים), אבל אני לא מסתפקת ב"הם יודעים שהעיבוד משמעותי ולא שופטים בחומרה את התמונות שלפני העיבוד" אלא אני רוצה למסור רק מוצר מושלם. נקודה.

כשקניתי עכשיו מגפיים יחסית זולים באיזו חנות פשוטה, רק בשביל העונה הנוכחית, לא ציפיתי לקבל מגפי עלית שיחזיקו שנים וגם יהיו הכי יפים בעולם. ואכן לא הופתעתי כשנפתח באחד המגפיים "פֶּה" מלפנים כשהם בקושי בני חודש.
ובכל זאת אני לא יכולה להיכנס לחנות רוקפורט* ולהציע להם לשלם מעט ולקבל מגף פחות טוב מהרגיל שלהם (שאמור להחזיק שנים ולהיות נוח לאללה).
מי שרוצה מגף פחות טוב פשוט לא נכנס לרוקפורט, אלא מסתפק בפיי-לס וכדו'.
הלקוח לא יכול ולא צריך לשנות את המוצר והגישה של נותן השירות, אלא הוא יכול וצריך לבחור את נותן השירות שנותן לו את המוצר והגישה שהוא מעוניין בהם.

(*זה שם שאני זוכרת כחנות של נעלי יוקרה. אם אני טועה אנא שנו את השם למותג מתאים.)
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
נכתב ע"י rosmarin;954672:
יש תמונות שחייבים לסנן ואין טעם לעבד. חייבים להקדיש לזה את הזמן .
ברור. אני קודם מסננת ואז מעבדת בסיסי. העיבוד הבסיסי זה רק תיקון איזון לבן, קונטרסט וכדו'. זה חצי אוטומטי, ואז מהר אני עוברת על הכל כדי לתקן מה שלא סודר באוטומט וזה הכל. לא לוקח הרבה זמן, אבל משנה מאוד את הרושם הראשוני.

אגב, אם לא הייתי עורכת בכלל לפני המסירה ללקוח לבחירה - הייתי צריכה אח"כ להמיר מרואו מחדש את מה שהוא בחר, והפעם כן לערוך בסיסי, ואז לקחת לפוטושופ ולערוך רציני. זה סתם בזבוז זמן מבחינתי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
נכתב ע"י רבקה.;954681:
ברור. אני קודם מסננת ואז מעבדת בסיסי. העיבוד הבסיסי זה רק תיקון איזון לבן, קונטרסט וכדו'. זה חצי אוטומטי, ואז מהר אני עוברת על הכל כדי לתקן מה שלא סודר באוטומט וזה הכל. לא לוקח הרבה זמן, אבל משנה מאוד את הרושם הראשוני.

אגב, אם לא הייתי עורכת בכלל לפני המסירה ללקוח לבחירה - הייתי צריכה אח"כ להמיר מרואו מחדש את מה שהוא בחר, והפעם כן לערוך בסיסי, ואז לקחת לפוטושופ ולערוך רציני. זה סתם בזבוז זמן מבחינתי.

העבודה העיקרית של העריכה שהלקוחות רוצים זה לא תיקוני צבע אלא יותר ניקוי המוצר (נזלת או פצע בילד, ואבק ולכלוך במוצר), ואת זה לא עושים בעריכה בסיסית. מצד שני- אני באמת לא שולחת תמונות עם קונטרסט וצבעים לא טובים. זה מסתננן לפני השליחה ללקוח.
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
קבלי פורטרט רבקה :)
 

קבצים מצורפים

  • MSC_9616_800_נתן_נרקיס__ש_ל_לבן_16_מסגרת_ח.jpg
    KB 217.1 · צפיות: 22
  • הוסף לסימניות
  • #25
נכתב ע"י rosmarin;954689:
העבודה העיקרית של העריכה שהלקוחות רוצים זה לא תיקוני צבע אלא יותר ניקוי המוצר (נזלת או פצע בילד, ואבק ולכלוך במוצר), ואת זה לא עושים בעריכה בסיסית. מצד שני- אני באמת לא שולחת תמונות עם קונטרסט וצבעים לא טובים. זה מסתננן לפני השליחה ללקוח.
כמעט מעולם לא יצא לי לסנן החוצה תמונה בגלל מחסור/עודף בקונטרסט או צבעים לא נכונים. אני מצלמת ברואו ובסה"כ אני מצלמת נכון. התיקונים שנדרשים ברמה הבסיסית הם תיקונים שניתן לעשות בקלות על קובץ הרואו, אז אין סיבה לסנן אותן החוצה. אני מסננת החוצה פוזות לא מוצלחות, תמונות עם תזוזה וכדו', וכן תמונות טובות אם יש תמונות כמעט זהות להן שהן טובות יותר (כלומר מתוך סידרה של 6 דומות אעביר ללקוח את ה-2 המוצלחות ביותר).
זו העריכה הבסיסית שאני עושה לפני ההעברה ללקוח, ומבחינתי זה לא נחשב עיבוד. כלומר, כשאני שולחת ללקוח את התמונות הוא יודע שאלו תמונות לא ערוכות ושאחרי הבחירה אני אערוך את הנבחרות.
הלקוח לא צריך לדעת (וזה גם לא מעניין אותו) שצילמתי על קלווין 5600 ולפני שהעברתי לו את התמונות תיקנתי לקלווין 6000. אבל זה שהלקוח לא יודע את זה, לא אומר שאני לא צריכה לעשות את זה.
מבחינתי למסור ללקוח לבחירה תמונות קרות מדי - זה צעד שגוי. אני אחמם אותן לרמה הנכונה, אוסיף קונרסט, אוסיף שליש סטופ בחשיפה, ואז אמסור לו. אחרי שהוא ייבחר אני אערוך רציני יותר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
נכתב ע"י רבקה.;954581:
תודה לכולכם! :)

כן, כך אני עובדת על כל סט, אבל כמובן רק על התמונות שהלקוח בחר לרכוש.
את מתכוונת לסליידר אקספוז'ר בפוטושופ? אני לא נוגעת בו. את מתכוונת להגיד שהתמונות על הרקע האדום לדעתך בהירות מדי? טוב, זה די עניין של טעם... אני אוהבת תמונות בהירות, אבל מקפידה שהן לא יהיו שרופות בערוץ האדום, כמיטב יכולתי.


אין כאן אף פנים לבנות לגמרי (ואפילו לא כמעט. בכללי הפנים לא שרופות באף ערוץ, למעט איזורים קטנים בחלק מהתמונות).
וזה בכל מקרה לא קשור ל"עיבוד מוגזם", לדעתי. עיבוד מוגזם זה לרטש את העור עד שהוא הופך פלסטיקי, או שימוש שגוי בטכניקה אחרת. מה שנעשה פה זה פשוט עיבוד גוונים שלא מוצא חן בעיניך, והאמת היא שקשה קצת לדעת מאחר וכנראה המסך שלך לא מכוייל (אם לדעתך יש פה "פרצוף לבן לגמרי"). אני מניחה שכשתראי את ההדפסה תופתעי.


לקחתי את העיניים מתמונה כמעט זהה, אבל שלא היתה בה נשיקה.
אני לא רואה בזה שום בעיה עקרונית או אחרת, ומבחינתי זו הכרעה מקצועית שלי ולא של הלקוח. מהסיבה הזו אין סיבה שהוא ידע, ואני עושה את רוב ההחלפות האלה עוד לפני שאני מציגה את התמונות ללקוח.
אבל האמת היא שלפעמים הלקוחות פונים אלי בעצמם ומבקשים החלפות, ואם לדעתי זה נצרך ושווה את העבודה - אני עושה את זה. כך ששוב זה כנראה עניין של הבדלי השקפות.


נראה לי שיש פה אי הבנה. הלקוח שלי רואה את התמונות לפני העיבוד (אחרי עיבוד בסיסי בהמרה מהרואו, אבל לא יותר מזה. בקיצור, כמו גירסאות ה"לפני" שמצורפות פה), בוחר מתוכן ורק את התמונות שהוא בחר אני עורכת, ורק אותן הוא מקבל.
העיבודים היחידים שאני עושה לפני שאני שולחת ללקוח זה החלפת ראשים בתמונות משפחתיות וכדו'.
במקרה הנוכחי גם עשיתי את החלפת העיניים בתמונת הנשיקה לפני ההגשה ללקוח לבחירה (והאמת היא שהם לא בחרו את התמונה הזו, אבל ערכתי אותה לצורך השרשור הנוכחי. הם בחרו תמונה דומה שבה שניהם מסתכלים למצלמה, ובה לא היתה החלפת איברים...).
כמו כן עשיתי את ההרכבה שמוצגת בקולאז', מה שגרם להם לבחור את התמונה שבה שני הילדים מסתכלים למצלמה. (אם הייתי מציגה להם את התמונות העליונות, כשבתמונה אחת הגדול מסתכל למצלמה ובשניה הקטן מסתכל - סביר להניח שהם לא היו בוחרים אותן. כך שכמובן יש חשיבות להחלפות מסויימות לפני ההעברה ללקוח.)

אני לא מלבינה רקע, לא מנקה את הפנים, לא מעמיקה את הגוונים ומדגישה את מה שאני רוצה להדגיש - לפני ההגשה ללקוח. את זה אני עושה רק אחרי שהוא בחר.
עכשיו זה מסתדר לך יותר? כלומר, אתה מסכים איתי שזו עריכה רלוונטית שלחלוטין נדרשת אם אני רוצה לתת את המוצר המושלם שאני אכן מעוניינת לתת?


הכיתוב על התמונה הוא רק לצורך השרשור הנוכחי. הלקוחות מקבלים את התמונות לפני העיבוד עם כיתוב דוגמא דוגמא דוגמא על כל התמונה, וכך במילא אין להם מה לעשות איתה.
עצם העובדה שכתבתי "לפני עיבוד - לא להעביר" מדגישה שלדעתי יש הבדל עצום בין הגרסאות. כי אני יודעת שאם לא הייתי כותבת וזה היה עובר הלאה - אנשים היו עלולים לראות את גירסת הל"לפני" ולחשוב שזה המוצר שאני נותנת. ובלי להצליח לשים יד על הסיבה המדוייקת הם פשוט היו חושבים לעצמם "אה, אוקיי, נחמד. לא רע. לא מדהים." ולא מבינים שזה לא הרמה האמיתית שלי.
זה בדיוק כמו שאני משתדלת לא לשים קרדיט לעצמי על התמונות של המשפחה שלי שאני מעלה לפייסבוק. ואני גם מדגישה בכותרת האלבום שמדובר בתמונות משפחתיות ולא מקצועיות. שאנשים לא יחשבו "זו הרמה שהיא מצלמת? אה, חביב".

אני לא רוצה שהתמונות שלי יראו "בסדר גמור". אני רוצה שהן יראו מדהימות. לעניות דעתי בהרבה מקרים הן אכן כאלה. לשמחתי יש לי מספיק לקוחות שמסכימים איתי ומסוגלים לראות היטב את ההבדל ביני לבין צלמות שלא עורכות ככה את התמונות שלהן.
אז לשאלתך:
"מה תאמרי על האמא שמתלהבת מהילד שלה ולא תבחין בדקויות האלו?"
אני לא אגיד לה כלום. שתלך לצלמת אחרת. הרי אם היא לא מבחינה בדקויות האלה היא כנראה גם לא תרצה לשלם את הסכום שאני גובה. וזה בסדר מצידי. אני אסתפק באלו שכן מבחינים בדקויות. :)


תודה. גם לי חיתוך הרגליים בה מפריע קצת, אבל החלטתי שההבעה שווה את שליחת התמונה ללקוחה בכל זאת. ואכן היא כנראה הסכימה איתי, כי היא בחרה את התמונה הזו. בסופו של דבר הגעתי למצב שחיתוך הרגליים כבר לא מציק לי, אלא נראה לי חביב. באלבום שלהם עשיתי לתמונה הזו חיתוך קצת יותר צפוף למטה, וזה נראה יותר טוב.


היית מתה. זה החלק שאני הכי לא אוהבת בעבודה... :eek:

====

אני מצרפת להודעה הנוכחית עוד דוגמא. זה קרופ חזק מתוך תמונה משפחתית (וזה צולם עם ה-24-105, בניגוד לרוב התמונות שלי שמצולמות עם 85 1.8, כי הם שכבו על הדשא והייתי צריכה לצלם מלמעלה), לכן האיכות היחסית ירודה.
הילדון הגיע לצילומים מצונן, ובהרבה תמונות הייתי צריכה לנקות לו את האף (לא עזר שקינחו לו אותו מדי פעם. הוא גם היה די היפר ולא הכי זרם עם הצילומים, אז לא רצינו להציק לו הרבה עם קינוחי אף).
בתמונה הנוכחית פשוט לא הצלחתי לנקות את האף כמו שצריך, אז נאלצתי להדביק נחיריים מתמונה אחרת (האמת? מאח אחר. אלו הנחיריים של אחיו).
לדעתי האופציה האחרת, השארת האף מלוכלך - הרבה יותר גרועה.
ההורים, אגב, התקשרו מתפוצצים מפירגונים, ורק ביקשו לשמוע איפה ברשת אפשר להמליץ עלי בחום. כך שכנראה לא הפריע להם שהחלפתי נחיריים...
נראה לי לא נכון לשנות חלקים מהפנים, זה גורם לעיוותים, לפרצוף "אחר", כאן לדוגמא, הזוית של הנחירים לא זהה ולכן התמונה יוצאת שונה, יכול להיות שכאן זה רק חלק קטן מהתמונה וזה לא השפיע.
אם מדובר בעינים- הרבה יותר משמעותי...
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
נכתב ע"י חיות;954714:
נראה לי לא נכון לשנות חלקים מהפנים, זה גורם לעיוותים, לפרצוף "אחר", כאן לדוגמא, הזוית של הנחירים לא זהה ולכן התמונה יוצאת שונה, יכול להיות שכאן זה רק חלק קטן מהתמונה וזה לא השפיע.
אם מדובר בעינים- הרבה יותר משמעותי...
באמת התמונה עם הנחיריים חריגה, כי כמו שכתבתי קודם - לדעתי זה היה עדיף על האופציה האחרת (השארת הנחיריים מלוכלכים כ"כ). לא היתה דרך לנקות אותה בצורה יפה כמו שאני אוהבת. אבל באמת זה חלק קטן מהתמונה ולא בלט.

בשאר המקרים אני עושה את זה רק כשאני מסוגלת לבצע את ההחלפה בצורה מושלמת. עם העיניים זה אכן היה ככה. הילד נראה בדיוק כמו עצמו בתמונה אחרת. אני לא סובלת החלפות שניתן לשים לב אליהן, כאלה שגורמות לעיוות במראה המצולם, אפילו אם זה עיוות שרק אמא רואה (לכן אני גם לא הופכת תמונות <היפוך השתקפות> כשאני מעצבת אלבומים וכדו').
אם תשמרי במחשב שלך את שתי התמונות (אלו עם החלפת העיניים) ותעברי ביניהן במהירות - תראי שהכל נראה זהה, ההחלפה נעשתה בדייקנות ולא עיוותה כלל את המראה שלו.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

בעז"ה


יומן קריאה / אם מישהו שומע, מאת אסתר קווין


לפני מספר שבועות ניגשתי אל הספרנית ובפי בקשה מוזרה.
ביקשתי ממנה פשוט סיפור. סיפור טוב.
הספרנית לא הבינה מה אני רוצה, הרי אני בספרייה. השתדלתי לפרט: "לא רוצה כרגע סיפורי דרמה נשיים סוחטי רגש, עם המון מערכות יחסים והרהורים אין סופיים. מצד שני גם לא רוצה ספר אקשן גבריים בסגנון מרגלים- מוסד. רק סיפור. סיפור טוב."
הספרנית עדיין לא הבינה מה אני רוצה. "מה זה סיפור טוב?"
"סיפור עם התחלה, אמצע, וסוף," הסברתי ברהיטות. "שפשוט כיף לקרוא. עלילה, דמויות, כל זה. רק סיפור."
טוב, היא כנראה ראתה שאיתי היא לא תגיע רחוק, ובמלמול לא ברור קמה ופסעה איתי היישר אל עמקי המדור, משם שלפה כמה ספרים והושיטה לידי. אני לצערי חותמת גורלם של ספרים גם על פי הכריכה האחורית, וחלק מהספרים חזרו בחשאי אל המדף מייד לאחר שהספרנית המלמלת חזרה לעמדתה. אחד מהספרים שנותר בידיי הוא הספר "אם מישהו שומע" של אסתר קווין. מבט בכריכה האחורית, התלבטות קלה - ולקחתי הביתה.

(הופס, עצירה רגע: בואו נדבר שניה על כריכות אחוריות. להרבה סיפורים יפים אצלנו יש כריכות אחוריות שפשוט לא ברמה שלהם. הכל מתחיל ונגמר באופנה בלתי מובנת בספרות שלנו, שנוטה לא לכתוב שום דבר ברור בכריכה האחורית מלבד כמה ציטוטים מרחבי הספר. כריכה אחורית, כך לעניות דעתי, נועדה לעשות את תפקידה הקלאסי והצנוע: לתת לנו טעימה מתמצית העלילה. בספר הזה, למשל, היה מספיק לכתוב את התקציר התמציתי ביותר, הנע בין רובוטים מעופפים, שדרן שסוחף את אמריקה ואמונה ביכולות הפנימיים, והייתי לוקחת את הספר בחשק רב יותר. ומכאן קריאה לכל כותבי הכריכות האחוריות באשר הם: אפשרו להן לעשות את מה שהן נועדו לעשות. אם לַסֵּפֶר שלכם יש מה לְסַפֵּר, אין שום צורך להחביא את זה תחת כמה ציטוטים מלהיבים. פשוט תכתבו את זה.)

למעשה, מייד כשהתחלתי לקרוא את הספר, קלטתי שיש לי ביד סיפור טוב.
מהר מאד נשאבתי לספר. זה היה מעניין. הכתיבה טובה, אפקטיבית, לא מתאמצת ולא עמוסה.
קווי העלילה נעים בין שני סיפורים המתרחשים במקביל: האחד, מסופר בגוף שלישי, הוא של משפחה אפרפרה ולא חשובה עם אבא צולע שמנהל קו טלפוני נידח, בן עם שאיפות כלכליות, ומערכת יחסים משפחתית מורכבת. קו העלילה השני מתרקם בגוף ראשון, על ידי אמו של יודי וחמותה של רוחי, שמתמודדת עם השונות שלהם ועם תוצאותיה.

אז בואו נדבר על הספר, וכרגיל, מתוך נקודת מבט של כותבים, שאוהבים לשלות תובנות על הכתיבה שלהם מכל דבר שמכיל אלף בית:)


מה אהבתי:
  1. את מה שלא כתוב
שאלתם את עצמכם פעם עד כמה הקורא שותף בסיפור שלכם? הנה וורט קטן ומיוחד, שיוכל להבהיר לנו את העיקרון הסופר-חשוב של שותפות הקורא בסיפור: אחת הסיבות לכך שהאדם נברא כך שהוא יצטרך לעבוד ולעמול עבור קבלת הטוב, היא כיוון שהוא מטבעו אינו אוהב לקבל "לחם חסד", או בלשון הקבלה- "נהמא דיכסופא", לחם בושה. ונשאלת השאלה: מדוע, אם כן, לא ברא הקב"ה את האדם עם טבע שונה, שבו לא תהיה לו בעיה לקבל לחם חסד, מבלי לחוש בושה? בתורת החסידות ניתנת לכך תשובה עמוקה ומעניינת מאד: הסיבה הפנימית לכך שהקב"ה ברא את טבעו של האדם כך, היא מכיוון שהוא רצה שהאדם יהיה כביכול שותף במעשה בראשית. כאשר האדם בוחר בטוב- הוא כביכול שותף להקב"ה בבריאה, בכך שהוא הופך אותה להיות שלימה יותר.

אם נקח את זה להבדיל לכתיבה, טמון כאן סוד עמוק וחשוב מאד: גם בקריאה, התשוקה האנושית ליצירה ושותפות - לא נעלמת. הקורא לא רק רוצה לצפות ביצירה המתהווה, הוא רוצה להיות שותף. שותפות נוצרת כאשר חסרים חלקים בפאזל, בין אם אלו תובנות רגשיות עדינות ובין אם אלו פשוט סימני שאלה מסקרנים בנבכי העלילה. כאשר הכותב לא מגלה הכל במפורש, ומעניק לקורא הזדמנות להבין דברים ולהסיק מסקנות בכוחות עצמו, הוא בעצם מוציא אותו מעמדה פסיבית של קורא בלבד, ומעניק לו את המתנה הגדולה ביותר: את השותפות ביצירה.

ומכאן נחזור לספר "אם מישהו שומע"- במהלך הסיפור אנחנו נחשפים למורכבות מעניינת בין האבא, יעקב שלמה, לבני משפחתו, שבאה לידי ביטוי בדיאלוגים או במעשים, שעל ידם אנחנו מבינים את מה שמתחת לקרקע. עד שלב מאוחר יחסית בסיפור, שום הצהרה בומבסטית בנוגע לכשלים הטמונים במערכות היחסים המשפחתיות לא מוגשים עבורנו, הקוראים, על מגש של כסף; אנחנו בונים תובנות על סמך רמזים בלבד.

"אני חייבת לחזור לארץ כמה שיותר מהר, אבא לא במיטבו."
"איך הוא מרגיש, באמת?"
"מסכן," משיבה זהבה בקיצור.


וזה משהו שאני אוהבת. אני אוהבת את העונג הטמון בהבנה איטית, שהולכת ומתבססת פרק אחרי פרק; את היכולת להיות עירנית וחושבת במהלך קריאה, ואפילו את חוסר המושלמות המפתיע, הלא קלאסי, המוצג בסיפור, שיש בו יופי בפני עצמו.

  1. הלחץ
ואז היא הציצה מאחורי כתפו של אבא שלה. "וואו!" היה מה שאמרה, שולחת ידיים. "מה זה?"

נקודה יפה נוספת היא העובדה שלקראת סוף הסיפור, מתווספים גורמי לחץ. סוף הסיפור כאן נדמה למפת ניילון דקה שהטילו עליה עוד ועוד חפצים במרכזה, והיא הולכת ושוקעת תחת המשקל הגדל; מצד אחד נטישה על סף הדלת, מצד שני מעצר על ידי האף בי איי ומצד שלישי נסיון התאבדות הרסני של רובוט; כמה תפניות עלילה שבכולן טמון אפקט הלחץ יוצרות מערכה שקשה לעזוב מהיד. לחץ נוצר על ידי כח מנגד חזק- כמו אויב שהולך ומתחזק, או זמן שהולך ואוזל- ובדיוק כמו פפריקה בתבשיל עוף מרוקאי, כדאי להוסיף אותו בנדיבות למערכה השלישית- זה יעשה לה רק טוב.

  1. המסר
"עכשיו אני מבין מה קורה פה." הוא מסיט את מבטו מארשת פניו התובעניות של האיש.
"ולפני כן?"
"לפני כן?" קולו של יעקב שלמה איטי. "לפני כן לא ידעתי בכלל שמישהו שומע אותי."


המסר מאד מאד יפה בעיניי. התסריט של הספר לא מופרך או פנטזיונרי, ובדרכו השקטה והפשוטה הוא מגיש אמת נכונה מאד: יש בך כוחות שאתה לא מודע לקיומם. וכן, הקול שלך חשוב בעולם. הוא נועד להישמע.



אז לסיכום- קיבלתי מה שרציתי. ספר שיעביר אותי בין כמה קווי עלילה באופן בהיר ומסקרן, מבלי לייגע את מוחי בשאלה מי אמר למי ומדוע; שסיפק מתח ועניין ובו בזמן דילמות רגשיות ויחסים בין אישיים בלתי מושלמים; ושייתן לי מסר שלקחתי, ובשמחה. כל מה שצריך, בעצם, בסיפור.
פשוט סיפור טוב.


תודה שהייתם איתי עד כאן :)
אם קראתם את "אם מישהו שומע" – אשמח ממש לשמוע מה חשבתם. ואם אתם מכירים סיפורים טובים נוספים- תדעו שאני בהחלט ממשיכה לחפש:)




-

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה