דיון דופליקטים- החדש של יונה ספיר.

  • הוסף לסימניות
  • #21
אני חוזר ומבקש דוגמאות ספציפיות.
בבקשה.
מצרפת קטע מתחילת הפרק. לא טוענת שאני לא חוטאת בכך ובוודאי גם כותבים אחרים, אבל הזכות לביקורת קיימת תמיד.
הערות מודגשות בסוגריים מרובעות.
”אורח?״ דיוויד ניתר [זמן עבר] הצדה באינסטינקט צפוי [שבירת קיר רביעי], בהלה חונקת [מעבר לזמן הווה] את קולו והוא נשמע מעוות [על פי צורת הכתיבה 'הוא' מתייחס לדני ולא לקולו, איך דני נשמע מעוות?].
”מי?!״ הזאב זינק אל תוך המערה בניתור אחד של שריריו הגמישים. דֶני שלף את המקל שלו, נכון לקרב. [POV של דני ולכן יש כאן שוב שבירת קיר רביעי] דיוויד פלט צווחה.
דֶני הסתובב [זמן עבר] במהירות, מכה [שוב, מעבר לזמן הווה] את הזאב ומעיף את המקל מידיו, לשחרר אותן מאחיזתו.[משפט מאד מסורבל]
הוא צריך את ידיו משוחררות. [שיטה של הסופרת לבטא מחשבות, אישית לא אוהבת וגם חושבת שיש כאן משהו שמוציא מהסיפור אבל אפשר לחלוק על זה]
הניח את אגרופו, סגר ופתח אותו, והקפיא את הזאב במהירות שיא. הזאב קפא על מקומו בלי לנוע [כפילות]. דֶני הרים את המקל והכה בו כך שיצנח על האדמה ולא יישאר לעמוד זקוף על מקומו [כפילות]. הזאב הועף על הרצפה ונשאר קפוא בצורה גרוטסקית [תואר הפועל, שימוש במילה גבוהה כדי לספר במקום לתאר] על אדמת המערה. רגליו פשוטות קדימה, פיו פעור. דיוויד בהה בו. [תיאור בזמן הווה של הזאב, תיאור בזמן עבר של דייויד] לא מסוגל לנוע.
”מה... מה... מה...״
דֶני קרב אל חיית הטרף, ממשש את הדופק. יש דופק. דֶני נרתע לרגע, מביט לאחור בדאגה. מה יגיד דיוויד?... האם הבין שהמקל שימש לו כהסוואה בלבד למעשה האמיתי? [שוב גם כאן יש עבר והווה ביחד]
אין לך מה לדאוג. דיוויד לא הסוג שימצא דופק אצל זאב. לא נראה לי שהוא יודע איפה הדופק שלו-עצמו. לרובוטים אין דופק. [שוב כתיבת מחשבה בשיטה הזאת, בעיני מוציא מהסיפור].

”מה עשית לו?״ דיוויד התקשה לדבר. בהה בפלצות ביצור הקטלני, בשיניו החשופות, והחזיר את מבטו אל דֶ ני. ”איך עשית את זה?״
....
באחוזה העתיקה היה קּותִי מודאג רק מעט, בשל ניסיונו העשיר בתוכנית שנת ההתגלות, אך היתר היו מודאגים הרבה.
...
קותִ י הניד בראשו כמסכים. הוא דאג בעיקר לדֶני, למען האמת והיושר [שוב, שבירת קיר רביעי]. ”נלך לישון רעבים, לא נתמוטט מזה״.
---
”בגשם זה יכול לקחת יותר״, אמר קותִי האופטימי [שוב, שבירת קיר רביעי, מדובר בPOV של קותי בתחילת הסצנה], ”חוץ מזה, אולי הם החליטו לחכות בחווה עד שהגשם ייפסק״.
לא הדגשתי את תוארי הפועל הרבים כי יש כאן לא מעט בכלל, וזאת רק דוגמא מהפרק הזה שיש לי עכשיו זמין מוקלד, מהספרים הקודמים זכורות לי דוגמאות נוספות.
הסופרת בדרך כלל מספרת לנו איך פועלות הדמויות, היא לא מתארת לנו איך הן פועלות.
דוגמאות לתארי פועל חוזרים: בציניות, במהירות, בשמחה, בפלצות, בקור רוח, בפחד, באימה...וכו'.
בעיני זה מדד לכתיבה לא טובה. כשאני פותחת ספר ומרפרפת על הכתיבה, ככל שיהיו בו יותר תארי פועל כך יגדל הסיכוי שאסגור אותו בלי לקרוא.
לגבי המעבר בין הזמנים, גם מיה קינן עושה את זה לא מעט בספרים שלה והם עדיין מצוינים, מצד שני אצלה לא ראיתי שזה קורה באותו משפט.
אין לי דעה על הספר לפני שקראתי אותו, ויכול בהחלט להיות שהוא פורץ דרך ומעניין מאד. אבל לטעון לכתיבה משובחת ואיכותית נראה לי קצת רחוק...
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
בבקשה.
מצרפת קטע מתחילת הפרק. לא טוענת שאני לא חוטאת בכך ובוודאי גם כותבים אחרים, אבל הזכות לביקורת קיימת תמיד.
הערות מודגשות בסוגריים מרובעות.

לא הדגשתי את תוארי הפועל הרבים כי יש כאן לא מעט בכלל, וזאת רק דוגמא מהפרק הזה שיש לי עכשיו זמין מוקלד, מהספרים הקודמים זכורות לי דוגמאות נוספות.
הסופרת בדרך כלל מספרת לנו איך פועלות הדמויות, היא לא מתארת לנו איך הן פועלות.
דוגמאות לתארי פועל חוזרים: בציניות, במהירות, בשמחה, בפלצות, בקור רוח, בפחד, באימה...וכו'.
בעיני זה מדד לכתיבה לא טובה. כשאני פותחת ספר ומרפרפת על הכתיבה, ככל שיהיו בו יותר תארי פועל כך יגדל הסיכוי שאסגור אותו בלי לקרוא.
לגבי המעבר בין הזמנים, גם מיה קינן עושה את זה לא מעט בספרים שלה והם עדיין מצוינים, מצד שני אצלה לא ראיתי שזה קורה באותו משפט.
אין לי דעה על הספר לפני שקראתי אותו, ויכול בהחלט להיות שהוא פורץ דרך ומעניין מאד. אבל לטעון לכתיבה משובחת ואיכותית נראה לי קצת רחוק...
מעריכה את הבאת הקטע והביקורת.
האם יש בכלל הגדרה לכתיבה משובחת?
הרי הספרים האלה נמכרים ונערצים בקהל היעד שלהם.
אולי ההגדרות האלה, שבירת קיר רביעי, שימוש בתוארי פועל, במילים גבוהות וכל זה - זה בדיוק מה שגורם לספרים שלה להצליח?

לגבי שימוש בזמן עבר והווה, אני חושבת שכבר דנו בזה כאן בעבר.
מיה קינן עושה את זה בלי שום כוונה, כמו שזה נראה לי. כאן, אפשר להבין את ההגיון, כשהפועל הוא בעבר - כלומר הסיפור מתרחש בעבר והתיאור בזמן הווה.
כמו:
דיוויד ניתר הצדה באינסטינקט צפוי, כשבהלה חונקת את קולו
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
הרי הספרים האלה נמכרים ונערצים בקהל היעד שלהם.
אולי ההגדרות האלה, שבירת קיר רביעי, שימוש בתוארי פועל, במילים גבוהות וכל זה - זה בדיוק מה שגורם לספרים שלה להצליח?
זאת בהחלט יכולה להיות דרך אחת להסתכל על המציאות הזאת.
אישית, אני יותר מאמינה שבועת הקריאה החרדית היא הגורם לתופעה.
בעיני אין ספרי מתח חרדיים ראויים לשמם, ומכיוון שיונה ספיר לפחות משקיעה לא מעט בתחקיר ואמינות טכנית (לא באמינות הדמויות) אז מניחה שדברים אחרים מחפים על הכתיבה וגורמים לספרים להצליח.
השאלה המעניינת היא, לו היה מבחר עצום של ספרי מתח, כאלו המשלבים עלילה טובה עם כתיבה איכותית ואינטליגנטית, האם גם אז היו הספרים מוערצים כל כך?
דוגמאות: כתיבה שסומכת מספיק על האינטליגנציה של הקוראים ולא שוברת למענם קיר רביעי כל שלושה משפטים, כתיבה שמתארת ופחות מספרת תוך כדי שימוש גבוה בתארי פועל, או כתיבה שמצליחה לשמור על POV רצוף של דמות לאורך סצנה.
ואגב, בדרמה לחלוטין יש סופרות שמצליחות לעשות את זה, במתח לצערי עוד לא מצאתי.

כלומר הסיפור מתרחש בעבר והתיאור בזמן הווה.
אם הסיפור מסופר בזמן בעבר, למה צריך לכתוב את התיאור בזמן הווה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
השאלה המעניינת היא, לו היה מבחר עצום של ספרי מתח, כאלו המשלבים עלילה טובה עם כתיבה איכותית ואינטליגנטית, האם גם אז היו הספרים מוערצים כל כך?
אני לא מקהל היעד המדובר ככה שדעתי כדעתך ובכל זאת הנחתי שאלה...


אם הסיפור מסופר בזמן בעבר, למה צריך לכתוב את התיאור בזמן הווה?
אני לא טובה בהסברים כאלה, מקוה שעוד מעט יבוא מישהו אחר להסביר את זה.
זה לא לא תיקני, זה מה שאני יודעת.
אני חושבת שזה מוסיף לקצב או לחיות של התיאור. אולי זה שוב טכניקה לא איכותית, לא יודעת. אבל זה הסגנון של הסופרת, ויש עוד סופרי מתח ומשום מה הרבה מאד קוראים אוהדים דוקא את הסגנון הזה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
כאן, אפשר להבין את ההגיון, כשהפועל הוא בעבר - כלומר הסיפור מתרחש בעבר והתיאור בזמן הווה.
כמו:
דיוויד ניתר הצדה באינסטינקט צפוי, כשבהלה חונקת את קולו
מסכים לחלוטין. לצערי, גם אני לא יודע מה השם הרשמי של העניין - אבל זו עובדה ברורה שבתיאור פעולה בזמן עבר, נהוג להתבטא בזמן הווה.

יש אינסוף דוגמאות בכל מקום, אני אתן שתיים מספרות חיצונית בגלל שמקובל לייחס לה יותר הילה:

" אותו לילה ישנתי ברחוב בייקר, ועדיין היינו שקועים באכילת הלחם הקלוי ובשתיית הקפה, כאשר מלך בוהמיה פרץ אל החדר.
"השגת את התצלום!" קרא, לופת את הולמס בכתפיו ומביט בפניו במבט להוט "

" "אתה לא מדבר – לא יכול להיות שאתה מדבר על האנשים שגרים כאן!" קראה הפרופסור מקגונגל, מזנקת על רגליה ומורה על בית מספר ארבע. "
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
מסכים לחלוטין. לצערי, גם אני לא יודע מה השם הרשמי של העניין - אבל זו עובדה ברורה שבתיאור פעולה בזמן עבר, נהוג להתבטא בזמן הווה.
תודה על הדוגמאות, נזכרתי בעקבותיהן בעוד כמה. נראה שזה אכן מקובל ותקין, ואם כך זו טעות שלי : )
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
בעיני אין ספרי מתח חרדיים ראויים לשמם, ומכיוון שיונה ספיר לפחות משקיעה לא מעט בתחקיר ואמינות טכנית (לא באמינות הדמויות) אז מניחה שדברים אחרים מחפים על הכתיבה וגורמים לספרים להצליח.
השאלה המעניינת היא, לו היה מבחר עצום של ספרי מתח, כאלו המשלבים עלילה טובה עם כתיבה איכותית ואינטליגנטית, האם גם אז היו הספרים מוערצים כל כך?
דוגמאות: כתיבה שסומכת מספיק על האינטליגנציה של הקוראים ולא שוברת למענם קיר רביעי כל שלושה משפטים, כתיבה שמתארת ופחות מספרת תוך כדי שימוש גבוה בתארי פועל, או כתיבה שמצליחה לשמור על POV רצוף של דמות לאורך סצנה.
לטעמי, חיים גרינבוים כותב ברמה ממש גבוהה, ואפילו סופרים כמו מ. ארבל שומרים בגדול על כללי הכתיבה. לכן העובדה שדווקא יונה ספיר היא סופרת המתח המצליחה מכולם - מעוררת מחשבה.

כמו שתואר כאן, לכתיבה של יונה ספיר יש פגמים קבועים. אולי אני אנסח את זה בהמשך בצורה יותר מפורטת, אבל בגדול הדוגמאות שהובאו מהוות תמונה מספקת: כפילויות, משפטים שהולכים ומסתרבלים אל תוך עצמם, ומחסור חמור בסאבטקסט.

לדעתי המסקנה היא שכתיבה תקנית אינה חזות הכול. היכולת ליצור אווירה מושכת ודמויות אהודות חשובה הרבה יותר. רותי קפלר כתבה פעם איפשהו באתר שלא חסרות בחורות סמינר שיודעות לכתוב ברמה מאוד גבוהה, אבל זה לא הופך אותן לסופרות. סופר צריך שיהיה לו משהו למכור, וזה הרבה מעבר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
מה שעוד יותר משעשע בזה, כשזוכרים שלאותה סופרת גם אם באדרת אחרת יש ספרים אחרים שכן כתובים אחרת לגמרי.
הענין כאן הוא לא חוסר ידע בכתיבה טובה.

ויש ספרי מתח גם מסוג אחר. בשעתו קשר גורדי היה להיט. מעניין האם כמו הסדרה הזאת או לא.
קצת מוזר לי להשוות ביניהם. הסגנון הזה זה מה שהופך את הסדרה (או: את ספרי יונה ספיר) למה שהם. לא נראה לי שאפשר לבקש את אותם ספרים אבל בכתיבה אחרת.
מה גם שגם על התוכן אפשר להעיר הערות דומות כמו על הכתיבה.
או שאוהבים את זה, או שמחפשים ספרים אחרים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
לטעמי, חיים גרינבוים כותב ברמה ממש גבוהה, ואפילו סופרים כמו מ. ארבל שומרים בגדול על כללי הכתיבה. לכן העובדה שדווקא יונה ספיר היא סופרת המתח המצליחה מכולם - מעוררת מחשבה.
גם לטעמי חיים גרינבוים סופר ברמה גבוהה מאד. לא הזכרתי אותו כי כבר לא כותב בשנים האחרונות.
ואישית, לא חושבת שיש מקום להשוואה בין יונה ספיר לחיים גרינבוים. (תיק מקסיקו לעומת התנקשות כדוגמא).
לדעתי המסקנה היא שכתיבה תקנית אינה חזות הכול.
גם לדעתי. אבל שבירת קיר רביעי באופן תכוף או כפי שנוסח:
מחסור חמור בסאבטקסט.
הם קצת מעבר לכתיבה בלתי תקנית בעיני.

שוב זאת דעתי האישית. אל דאגה, גם אחרי ימשיכו להיפתח ולהינעל אשכולות משבחים ומהללים.
מה שעוד יותר משעשע בזה,
אפשר לשאול למה בחרת במילה משעשע?
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
הסגנון הזה זה מה שהופך את הסדרה (או: את ספרי יונה ספיר) למה שהם. לא נראה לי שאפשר לבקש את אותם ספרים אבל בכתיבה אחרת.
מה גם שגם על התוכן אפשר להעיר הערות דומות כמו על הכתיבה.
או שאוהבים את זה, או שמחפשים ספרים אחרים.
זה ממש לא מדוייק. יש פרמטרים שונים שהופכים ספר טוב לכזה, ואין הלימה בין האיכויות של הפרמטרים השונים.

בהתאם, קוראים יכולים לאהוב במיוחד ספר בגלל פרמטר מסויים, גם אם הוא לקוי באחר. קוראים עשויים להחליט שהעובדה שתחושת האקשן מועברת היטב על ידי הספרים, חשובה להם יותר מכתיבה תקנית.
 
  • הוסף לסימניות
  • #31
שבירת קיר רביעי באופן תכוף או כפי שנוסח:
ב-'מחסור חמור בסאבטקסט' התכוונתי למשהו שהוא הרבה לשבירת הקיר הרביעי, והוא מהותי מאוד בכתיבה בספרים האלו. לא יודע אם יהיה לי כוח או חשק להרחיב בהמשך, כי בגדול הנקודה המרכזית הועברה מצויין בדוגמה שנתת: יש בכתיבה בעיות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
אפשר לשאול למה בחרת במילה משעשע?
:geek:
לא חשבתי שגם זה יעמוד לדיון.
כי כשנזכרתי זה הוכיח לי סופית שזו בחירה מודעת של הסופרת ולא סתם כתיבה לא איכותית.
וכי אני מסכימה איתך בעצם, בכל הטענות.
חושבת שהכתיבה מסורבלת וחוזרת על עצמה, ושהדמויות לא אמינות בכלל ואותי אישית ממש מרתיע מלהתחבר אליהן. אבל אחרי שקראתי בעצמי את הספרים ואני רואה את ההערצה והאהדה שהסדרה הזאת זוכה להם, אני חושבת שאפשר לקרוא לזה פנטזיה מסוג אחר.
גם אם זה לא מחזיק כלום, למעשה זה יוצר אוירה כמו ש @מסוגל אמר, וזה סוחף את הקוראים וזה נותן להם חויה מסוג כזה. זה מה שמחפשים שם מי שבוחר לקרוא דוקא את זה. למיטב הבנתי.
כי עלילת מתח מתוחכמת אפשר למצוא בספרים אחרים. וגם כתיבה משובחת, ודמויות מעניינות אמינות. אז למה נדבקים דוקא לזה? בגלל מה שזה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #33
ב-'מחסור חמור בסאבטקסט' התכוונתי למשהו שהוא הרבה לשבירת הקיר הרביעי, והוא מהותי מאוד בכתיבה בספרים האלו. לא יודע אם יהיה לי כוח או חשק להרחיב בהמשך, כי בגדול הנקודה המרכזית הועברה מצויין בטקסט לדוגמה: יש בכתיבה בעיות.
השתדלתי להתנסח בעדינות, כשם שבביקורת שלי על מותחנים לא ציינתי שמות מפורשים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #34
ואישית, לא חושבת שיש מקום להשוואה בין יונה ספיר לחיים גרינבוים. (תיק מקסיקו לעומת התנקשות כדוגמא).
אם השוואות, אז אולי לנחמן גרשונוביץ. אני צודקת?
לא יודעת אם זה הכיוון שאמורים לדון בו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #35
אם השוואות, אז אולי לנחמן גרשונוביץ. אני צודקת?
נקודה מעניינת. בטרילוגייה 'פתח מילוט' של גרשונוביץ יש המון קסם, למרות שמבחינת כתיבה תקנית יש בה כמות ליקויים שמסוגלת בקלות לפרנס כרך נוסף.

עוד נקודה מעניינת - הכתיבה שלו השתפרה מאוד, ואין להשוות בין איכות הכתיבה של שתי הסדרות שלו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #36
אם השוואות, אז אולי לנחמן גרשונוביץ. אני צודקת?
לדעתי לא : )
חיים גרינבוים הוא מסוג הסופרים שאפשר להתענג על הספרים שלהם, גם ברמת הכתיבה, גם בבניית דמויות מהודקות וגם בעלילה אינטליגנטית ומורכבת ועדיין להנות במקביל מרגש יהודי ונקיות אמיתית.
ממש כשם שאפשר להנות מספריו של לי צ'יילד בכל הפרמטרים הנ"ל רק בלי החלק האחרון...
הלוואי שהיו עוד סופרים כמוהו.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #37
עוד נקודה מעניינת - הכתיבה שלו השתפרה מאוד, ואין להשוות בין איכות הכתיבה של שתי הסדרות שלו.
אני לא מספיק בקיאה בספרים שלו, הגם שקראתי כמה.
האם הוא לא כותב באנגלית והספרים בעברית הם תרגום?
 
  • הוסף לסימניות
  • #39
התשובה לכך שהספרים של יונה ספיר הצליחו כל כך טמונה בסוד קסם אחד: סדרה.
הקוראים נהנים לפגוש ולהתחכך עם הדמויות שוב, ותוסיפו לזה עלילה טובה (ואת זה יש לה) וכך הספרים פשוט צוברים פופולאריות.

שימו לב להשפעה שיש לסדרות:
איך התפרסמה רות רפפורט? "עשרים ואחת בבית אחת".
מיה קינן? "ממלכה במבחן"
אביגיל גדולד? "להי נאאר"
לליבי קליין גם יש סדרה שמאד מצליחה.
ועוד ועוד כיד ה' הטובה עלינו.

כולם הכותבים מוכשרים ומצויינים, אך אין מן הנמנע להגיד שהתנופה האדירה שהם קיבלו, היא בזכות הסדרה שהוציאו.

וגם אם תגידו שקראתם את הספרים של הסופרים לפני הסדרות שלהם, זה לא מפריך את הרעיון.
גם "קשר גורדי" חזק מאד בלי סדרה, וכן ספריו של חיים גרינבוים וכדו'.
אך בשורה התחתונה: אין ספק שהוצאת סדרה היא נקודת זינוק אדירה לסופרים.


בהקשר לאי דיוקים בספר, יונה ספיר עצמה אמרה פעם: שכשהיא מכניסה את הגיבור לבעיה היא לא יודעת איך היא מוציאה אותו, ובהמשך העלילה היא מנסה לפתור את התסבוכת.
בעיני זה גורר מספר בעיות:
1. ריבוי דמויות, כולל דמויות חדשות שיבואו להציל את המצב.
2. אי תיאום בין ספרים בסדרה, בעוד שבאותו ספר אפשר לחזור אחורה ולתקן כדי להתאים לעלילה, לאחר הוצאת הספר אין ברירה, וכך נוצרות סתירות.
3. אי תיאום במהלך העלילה באותו הספר, מכיוון שכתיבת העלילה התחילה בכיוון אחד ובהמשך צריכה להתאים לכיוון אחר בתכלית, עבודת העריכה הופכת למטורפת, ולעיתים מצריכה מחיקת ההתחלה כולה (וזה מוביל אותנו לסעיף הבא).
4. מכיוון שיש לה דד ליין קצר (הוצאת ספר פעם בשנה) היא איננה יכולה לתאם ולהביא לתוצאת דיוק מקסימלית.
 
  • הוסף לסימניות
  • #40
כאן, אפשר להבין את ההגיון, כשהפועל הוא בעבר - כלומר הסיפור מתרחש בעבר והתיאור בזמן הווה.
כמו:
דיוויד ניתר הצדה באינסטינקט צפוי, כשבהלה חונקת את קולו
מסכים לחלוטין. לצערי, גם אני לא יודע מה השם הרשמי של העניין - אבל זו עובדה ברורה שבתיאור פעולה בזמן עבר, נהוג להתבטא בזמן הווה.
אמת:
אין כוונת המספר להלאות את הקורא בפרטים נוספים. הוא לא יכתוב: א. מלך בוהמיה פרץ לחדר. ב. מלך בוהמיה החזיק בכתפיו. ג. מלך בוהמיה הביט בפניו. ישנה כאן מטרה שונה, והיא להעמיס פרטים על התופעה המסופרת. לכן: בעבר מלך בוהמיה פרץ לחדר, ובמהלך עובדה זו הוא מחזיק בכתפיו ומביט בפניו - בהווה.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

קטע שכתבתי- שילוב של מרגל להשכרה ודופליקטים🔥



אייל שמע רחש מבחוץ.
איך-- מה--?
זה המקום בין הסודיים בעולם! לא היה סיכוי למישהו להתחקות על עקבותיו, אלא אם כן הוא... אייל חיפש דימוי מתאים, לא בן אנוש.
אייל יצא מהמבנה הרעוע, דורך את אקדחו בשנייה.
הוא הביט המום בדמות שצצה מולו לפתע, כאילו מתוך אש.
אייל לא רגיל להיות המום. שום דבר כבר לא מפתיע אותו, סוכן הביון המהולל. אבל בכל זאת- לצאת מתוך אש? לזה הוא לא ציפה.
"נעים להכיר" הדמות התקרבה אליו, ואייל כבר יכל להבחין שמדובר באיש צעיר, בן 20 לכל היותר. "דֶנִי הארט".
"אייל גלבוע". אייל לא כלא את סקרנותו, ושאל: "איך הגעת לכאן?"
"אתה בטוח שאתה רוצה לדעת?" דֶנִי שאל. "זה ילווה אותך עד סוף חייך". אנשי הקוֹסְטָדוֹס סִילֶנְטִי לעולם לא עוזבים רֶבֵלַרים.
"בטוח". אייל לא הרפה את אחיזתו באקדח.
"אני... דוּפְּלִיקֶט" דֶנִי לחש, כאילו אי מי יכול להגיע למקום הזה מלבדו. אנשיו של זירו מגיעים לכל מקום. הבהבה הידיעה בראשו.
"אתה מה?" אייל תמה. דוּפְּלִיקֶט? לא שמעתי על זה מעולם. יותר מדי דברים מוזרים פה.
"בקצרה- יש בעולם מסדר נסתר, הנקרא מסדר הדוּפְּלִיקֶטִים. בעצם, אנחנו לא בני אנוש. כלומר, אנחנו בני אנוש שניחנו בכוח מיוחד- להשתכפל. כרגע אני סֵקֶנְדֶר, שזה אומר--" רעיון צץ במוחו של דֶנִי, "בלי דיבורים, פשוט תראה".
דֶנִי ביצע כמה תנועות בידו שאייל לא הצליח לעקוב אחריהן, ולפתע הם נעטפו בהילה של אש.
למראה עיניו הפעורות של אייל, דֶנִי ביצע שוב את התנועות והאש נעלמה כלא הייתה.
אייל מלמל בכעס "לא ימצא בך... מעביר בנו ובתו באש, קוסם קסמים..." בשבת האחרונה שלו בבית, לפני שקרה כל מה שקרה, חוגלת ביקשה ממנו ללמוד איתה למבחן. השבת הזאת נחרתה במוחו לנצח. תבורך המורה של חוגלת שהחליטה לבחון אותם על סוגי המכשפים בספר דברים.
דֶנִי שלף את הכובע מראשו, מציג שם כיפה שחורה גדולה. "אני יהודי, אייל. חרדי. לא מכשף חלילה. דופליקים זהו כוח עצום, שה' יתברך נתן לעולם, על מנת שנשתמש בו לטוב. ואני יכול להעיד על עצמי שאני דווקא בזכות כוח זה מגביר את קידוש ה' בעולם. בכל אופן, אייל, באתי לטובתך."
"לשם מה באמת באת לכאן? איך הצלחת לגלות את המקום הזה?" כמה אייל חיפש עד שמצא מקום שאין רגל אדם דורכת בו.
"אינני בן אנוש, אייל. אני דופליקט. היכולות שלי שונות" דֶנִי נאנח. "אני באתי לכאן אייל... בשביל לומר לך משהו".
"תגיד" עיני אייל, ירוקות זועמות, עדיין לא הפשירו.
"אייל. באתי להודיע לך שזה נגמר. אתה יכול לחזור הביתה." נשימה עמוקה, "אפרת מחכה לך".
וכמו מתוך חלום, דֶנִי התמוסס לתוך האש,
ונעלם.


△▽△


אלי ישב בדירתו בישראל, זורק את פחית הקולה מספר האלף שהוא שתה ביממה האחרונה לכיוון הפח.
אייל. איפה הוא?? הוא הפך יבשות וימים בשביל לגלות את מיקום חברו הטוב.
לא מצא קצה של חוט שיעיד על מיקומו.
חוץ מ... אלי נזכר בדֶנִי. יצור מוזר שהתעקש שהוא יכול למצוא את אייל.
מה איתו באמת?
לפתע, בדיוק כמו שקרה לאייל לפני דקות מועטות אי שם בגלובוס, צצה דמות מתוך אש.
אלי שותק למקומו. "ממ..ממה אתה עושה כאן??? מי אתה??"
"נעים להכיר" קול מלא רוע, "זירו. אתה תתחרט על היום שפגשת אותי, תאמין לי. אבל אין לך ברירה. החיים של חבר שלך תלויים בך."
"אייל???"
"גם. וגם דֶנִי, הדופליקט העלוב ששלחת אליו. שניהם בידי".
אלי נשך את שפתיו, "דוּפְּלִיקֶט?"
"אה, שכחתי שאתה תמים. כן, בנדו עדכן אותי עליך הכל. דופליקט זה-- בעצם, מי אתה שמגיע לך הסבר? אייל בידיים שלי" ועוד רגע גם אתה.
"מה.. מה אתה רוצה??" אלי ניסה למקד מבטו בזירו.
"זה פשוט. עכשיו רק תצטרף אליי, ואסביר לך בדרך" שלא תיקח יותר מ3 שניות. יש לך עסק עם דופליקט, אלי יקירי.
"אני רוצה הוכחה" אלי התאפס על עצמו. הוא לא יכול להיות בטוח בכלום. מה הסיכוי שמישהו מצא את אייל? אפילו אני, חברו הטוב לא הצלחתי!
"הוכחה... ובכן" זירו חשף את שיניו הצחורות, "לא תקבל. בוא עכשיו"
"ואם אסרב?"
"סירוב לא יזיז פה כלום. אני דופליקט. אתה עכשיו מתלווה אלי בין אם תרצה ובין אם לא. שלוש, שתיים, אחת..."
זירו סגר ופתח את ידיו ונעלם לתוך הילה של אש, כשאלי, איתו.
הקרב על חיי חברך, וחייך, מתחיל עכשיו.


△▽△


אייל מצמץ פעמיים בעיניו. מה-- מה קרה עכשיו?
הוא חלם?
זה אמיתי?
לא. הוא לא חלם.
אייל נכנס לתוך המבנה הרעוע, נותן לזכרונות להציף את כולו.
אפרת. הילדים. שילה הקטן.
והוא... איזה מן איש הוא? נטש אותם, גלה למקום שאיש לא יכיר.
איש לא יכיר, אה? אז מה בדיוק היצור ההוא, דֶנִי או איך שלא קוראים לו עשה כאן?
אייל השעין את ראשו על כף ידו ועצם את עיניו.
שוב רחש. דֶנִי חזר?
משהו במחשבה הזאת שימח אותו, משום מה.
לא. זה לא היה דֶנִי.
אייל שלף את אקדחו, מכוון אותו לכיוון הבא.
"אייל גלבוע" הוא לחש בקול מאיים. "הגיע יומך".
"אתה מצפה שאתחיל לבכות לאמא?" אייל סינן. הוא לא יודע מי זה, אבל שידע שהוא לא הראשון. "לא יעבוד לך, היא נפטרה".
"משתתף בצערך" הלעג נשמע היטב במרחב השקט, "הסֵקֶנְדֶר שלי, ברגעים אלו ממש, לוקח את חברך הטוב אלי. הבייס של דֶנִי בידי, וגם אחד מהסֵקֶנְדֶרים שלו. מי שביקר אותך עכשיו הוא הסֵקֶנְדֶר האחרון שנותר לו, מלבד סֵקֶנְדֶר בועת האוצרים. ובועת האוצרים, גם היא כבר בידי"
"מי אתה" אייל לא שאל. הוא ציווה.
משהו בטון שלו גרם לזירו לענות. "אני זירו. אייל, המשחק שלך נגמר היום. תברח לאן שרק תרצה, הדופליקטים ישיגו אותך. הגיע הזמן להבין שהפעם כשלת"
"אז מה מונע ממך להרוג אותי?" אייל לא חש פחד. הוא יודע שלבא שמולו יש אינטרסים להיותו בחיים.
"אני צריך אותך".
כמו תמיד. אין מי שלא. "ברוך הבא למועדון. קח מספר".
זירו כיווץ את עיניו. אייל הזה... הוא החליט לא להרבות במילים מיותרות.
בפעם השלישית לאותו יום, טבעת של אש עטפה את השניים והם התמוססו לאיטם אל הלא נודע.
אייל גלבוע, המשחק רק התחיל.


△▽△


דֶנִי הארט. אפרת הגתה שוב ושוב את השם שכיכב במחשבתה.
הוא הצליח למצוא את אייל?
להעביר לו את המסר?
הוא הצליח... לשכנע את אייל לחזור הביתה?
"בואו לארוחת ערב, ילדים". היא קראה בקול, מביאה צלחות חד פעמיות מהארון. למי יש כוח לשטוף כלים בתקופה הזאת?
חוגלת, קראה כהרגלה, "אני באמצע ספר".
אליצפן הגיח מהחצר, מתיישב ליד השולחן. "מה יש לאכול?" הוא שאל.
"יש לחמניות ויש כל מיני ממרחים, אתה יכול לקחת לך. איפה אלישמע?" שאלה בעייפות.
"ל'יודע" אליצפן אמר, לוקח לעצמו לחמנייה מהשקית.
עשר דקות כבר עברו ואפרת התחילה לדאוג. בחוץ כבר חשוך, ואחרי הסבב טלפונים שערכה נשמע שאלישמע לא בשום מקום. נו באמת, איפה הוא יכול להיות?
"אמא, שילה התעורר" חוגלת זרקה את הספר על הספה, הולכת לחדר הבנים.
"תשמרי עליו עכשיו את, חוגלת, טוב?" אפרת לא ידעה מה לעשות. איפה הילד הזה?
שרק לא יעלם לה עכשיו. מספיק לה אייל.



אותה שעה בדיוק, קצה היישוב שלומים.
"ילד, בוא רגע תראה לי איפה משפחת קצבורג" אדם חסון, כבן ארבעים לערך פנה אל אלישמע.
"אבא אמר לי לא ללכת עם זרים ואתה זר" אלישמע קיפץ סביב הזר בהתלהבות.
"רק תראה לי איפה הם גרים" הוא ביקש.
"אבל אבא אמר" והוא לא בבית עכשיו, ודווקא לכן אקשיב לו.
"אבא לא בבית" הזר כאילו קרא את מחשבותיו "אתה יכול לבוא, הוא לא יכעס".
"אדון זר, מי אתה ואיך אתה יודע שאב'שלי לא בבית?" אלישמע הסתקרן.
ילד קטן. וואלה אין לי כוח אליו. מזל שאני דוּפְּלִיקֶט.
בפעם הרביעית לאותו יום, ללא שום שינוי, האדם ביצע את התנועות הדרושות והילה של אש עטפה אותם, ממוססת את השניים באיטיות.


△▽△


"שוב אנחנו נפגשים, אה?" זירו הפתיע את דֶנִי ממאחורה.
"ידידים ותיקים" דֶנִי נאנח. מה זירו רוצה ממנו הפעם?
"אתה מוקף, דֶנִי. אחד מהסֵקֶנְדֶרים שלך כבר אצלי"
דֶנִי קטע אותו, "ידוע". הוא ביצע נקסום, וראה שהסֵקֶנְדֶר שלו כלוא בקופסת כליאה אצל זירו, ללא יכולת להזיז את ידיו.
זירו המשיך ללא כל התייחסות לדֶנִי, "וגם אתה, הבייס, כבר אצלי. אין לך דרך לצאת מפה" לפתע התגלו כמה צלליות של דופליקטים בסביבה.
דֶנִי לא נרתע. לא פעם ראשונה שזירו רוצה ממני משהו.
"אתה לא מפחד, ואני לגמרי מבין אותך. אבל הפעם, לא מדובר רק בדופליקטים. הסיפור הזה, הוא של בני אנוש". זירו חייך בערמומיות, יודע שזה יצית את דֶנִי.
אייל! עיניו של דֶנִי נפערו, למה, למען ה', גם הוא בסיפור?
רגע. בכלל, מי אמר שמדובר עליו?
תהיה הגיוני, דֶנִי. אין בן אנוש אחר שיהיה מעורב כאן
.
"אייל אצלך כבר?" דֶנִי שאל בייאוש.
"אייל, והבן שלו, וחבר שלו, אלי. גם אותו אני צריך"
"הבן שלו?" דֶנִי רשף. עד היכן זירו מסוגל להגיע?!?
"אני לא הראשון" זירו התכוון לפרשיית אליצפן. אבל כן הדופליקט הראשון.
"מה.. מה אתה רוצה ממנו?" דֶנִי שאל, יודע שלא בהכרח יקבל תשובה.
"מאייל או מבנו?"
"משניהם".
"שאלה מעניינת. את אלישמע אני צריך על מנת לסחוט בעזרתו את את אביו, ואת אייל" זירו לחש בקול ארסי "אהפוך לדופליקט".
כדור הטונגו אצלי, ואין כוח בעולם שיוכל לעמוד מולי.

△▽△

"אייל" זירו פנה אליו, "גש הנה".
"מדוע שאעשה זאת?" אייל נשאר לעמוד במקומו.
"אם אינך חפץ בכך, אל תבוא. אני אבוא אליך" זירו, באופן מפתיע, התקרב הוא לאייל.
"אלישמע בידי" הוא לחש לאוזנו, אך כל הברה נשמעה לאייל כמו אלף פעמונים.
אלישמע..!
הוא נשם עמוקות, והישיר מבטו אל זירו. אייל לא מראה חולשה מעולם. גם כשהוא חטוף על ידי ישות מוזרה כמו זירו. "תביא לי אותו". ביקש.
"כן בטח, ממש בשמחה. רק קודם, יש דבר שאתה צריך לעשות" זירו שלף שפורפרת בוהקת, כדור סגול מרצד מעליה. "בוא!" פקד על אייל.
אייל ניגש בצעדים קטנים, אך בטוחים.
"תיגע בזה" זירו הורה לאייל. אייל הביט בכדור המכושף. "ואז מה יקרה?"
"תיגע ואז תדע"
"לא רוצה"
"אין לך ברירה. אלישמע עוד רגע כאן" זירו סימן לבנדו והוא יצא החוצה, להביא את אלישמע.
"תיגע" זירו ציווה.
"לא נוגע".
"תיגע".
לא נוגע".
לזירו נמאסו המשחקים, והוא פשוט דחף את השפורפרת עם הכדור לעבר ידו של אייל.
בדיוק ברגע שאלישמע נכנס.
"אבא, לאאאאא!" הוא זעק.
אבל כבר היה מאוחר מדי.
אייל חווה את ההתגלות הדופליקטית הראשונה שלו.




איך זה?
לעשות המשך?

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה