דיון דופליקטים- החדש של יונה ספיר.

  • הוסף לסימניות
  • #41
דיון מעניין. גם אני הופתעתי מהדמיון בין הכריכה של דופליקטים לכריכות של הארי פוטר. לא בטוחה מה דעתי על כך.
מה שהפריע לי הוא נקודה קטנה, כמעט שולית, אבל היא דורכת לי על העצבים:
1694511993660.png

מתח מצמרר הוא סופרלטיב משומש. ואימה היא מילה זולה כדי לתאר אקשן. בואו, אפילו בזירות המתח האמיתיות של הארי פוטר אף אחד מאיתנו לא נמתח עד כדי צמרמורת. מפתיע אותי שיונה ספיר, שבדרך כלל בורחת מסופרלטיבים כמו מאש - ולמען האמת היא זו שגרמה לי להפסיק להשתמש בהם בעצמי - תיפול בתחום הזה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #42
גם לפני שלושים שנה רוב 'נשות החינוך' היו מ'המתנגדות נחרצות' ל'ספרות החרדית החדשה', הגירסה היהודית הזו...
ההתנגדות שלי, היא לא התנגדות רוחנית.
יש כאן טובים ממני שהביאו דוגמאות וביקורת ספרותית.
לילדי אתן לקרוא את המקורי ודאי.
אני לא מצליחה להגדיר את ההתנגדות שלי,
אבל זה כמו שאם אתן לידי לצפות בסרט אעדיף שהוא יהיה סוד הגן הנעלם או אסופית ולא אסכים להם לצפות בסרטי גרובייס למינהם.
זו דעתי, והיא נחרצת יותר כיוון שמדובר בספר פנטזיה ומתח בו תיתכן יותר אלימות וגרוטסקה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #44
אין כוונת המספר להלאות את הקורא בפרטים נוספים. הוא לא יכתוב: א. מלך בוהמיה פרץ לחדר. ב. מלך בוהמיה החזיק בכתפיו. ג. מלך בוהמיה הביט בפניו. ישנה כאן מטרה שונה, והיא להעמיס פרטים על התופעה המסופרת. לכן: בעבר מלך בוהמיה פרץ לחדר, ובמהלך עובדה זו הוא מחזיק בכתפיו ומביט בפניו - בהווה.
בעקרון, אפשר לנסח: " "השגת את התצלום!" קרא, לפת את הולמס בכתפיו והביט בפניו במבט להוט", וזה גם עובד יפה.

מתח מצמרר הוא סופרלטיב משומש. ואימה היא מילה זולה כדי לתאר אקשן. בואו, אפילו בזירות המתח האמיתיות של הארי פוטר אף אחד מאיתנו לא נמתח עד כדי צמרמורת. מפתיע אותי שיונה ספיר, שבדרך כלל בורחת מסופרלטיבים כמו מאש - ולמען האמת היא זו שגרמה לי להפסיק להשתמש בהם בעצמי - תיפול בתחום הזה.
מעניין
עד כמה שאני מבינה את המילה סופרלטיב, הספרים שלה מלאים בהם.
גם בעיני הפיסקה המצוטטת מגב הספר מאופיינת בצורה חדה ב'טביעת האצבע הספרותית' של ספיר.

אפילו אם נתייחס שוב אך ורק לקטע הקצר שנותח כאן מהפרק לדוגמה, "נשאר קפוא בצורה גרוטסקית" הוא משפט דומה למדי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #45
גם אצלי (בעקבות האשכול כאן, ובעיקר מן הכתוב באתר אור החיים לצד הספר) קפץ בהתחלה הדמיון להארי פוטר.
כבר במילים הראשונות כשהנער שלף מקלשהתברר כמקל פשוט קפצה לה אסוציאציה של שרביט. הזאב התוקפני שנכנס הקפיץ לי מחשבה על אדם- זאב, תיאור ההקפאה שלו הציף בתודעה תגובה ל "שתק" והמרוץ אחר הניקוד הקבוצתי הזכיר לי את תחרות הבתים.
אבל בקריאה שניה אין באמת דמיון מהותי לספר, יותר מכל ספר פנטזיה קלאסי, בטח לא בפרק הזה. אם כבר אז סגנון הכתיבה מזכיר לי יותר סדרות לנוער צעיר כמו פרסי ג'קסון ואנימורפס.
אבל באמת צריך לקרוא מעבר לפרק בודד בשביל להביע דעה אמיתית בעניין.

בנוגע למעבר למעבר ללשון הווה במשפט שהתחיל כעבר -
זה פסוקית לוואי, וזה תקין לגמרי לעבור לתיאור פעולה בהווה. בעיניי זה אפילו עדיף. זה גורם לקורא להפוך לצופה בזמן אמת למה שקרה בעבר.

באופן אישי יותר הפריע לי הקטע הזה למשל:
”הרגתם אותו?״ אגרופו של דֶ ני נקמץ בתוך כיס מכנסיו. ידיו רעדו בלי שליטה, הוא לא רוצה שהזר יראה זאת. עם זאת, פניו הסגירו אותו: הוא היה לבן כמו החלב אותו נסע להביא מן החווה הסמוכה, ולא הביא בסופו של דבר
בתחילת המשפט מתוארות מחשבותיו של דני,"הוא לא רוצה..." כלומר הסיפור נכתב כ"מספר נצמד לדמות", ובהמשך המשפט זה מתחלף ל"מספר כל יודע" בתיאור על צבע פניו של דני. (דני לא יודע מה צבע פניו).

צריך לזכור שקשה מאוד להשקיע גם באמינות של הפרטים, וגם בכתיבה מושלמת. וכשהשוק החרדי גם ככה קטן מאוד, ומספר קוראי הפנטזיה גם הוא עשוי להיות מצומצם, יש גבול כמה אפשר להשקיע בעריכה. ויונה ספיר, וזה מידיעה, משקיעה אלפים רבים מאוד בעריכה.
רוב הקוראים לא מודעים לדקויות כאן, וגם לא נחשפו להרבה ספרים ברמת כתיבה גבוהה יותר, כך שהשיקול הכספי גם הוא משחק פה תפקיד עד כמה להשקיע, ובמה. ואולי הסופרת מעדיפה לאפיין את כתיבתה על פני שיקולים דקדוקיים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #46
תחילת המשפט מתוארות מחשבותיו של דני,"הוא לא רוצה..." כלומר הסיפור נכתב כ"מספר נצמד לדמות", ובהמשך המשפט זה מתחלף ל"מספר כל יודע" בתיאור על צבע פניו של דני. (דני לא יודע מה צבע פניו).
'מספר כל יודע' לא כולל בתוכו גם ידיעות של 'מספר נצמד לדמות'? הוא הרי יודע גם את מחשבות הדמות כשם שהוא 'יודע כל...'
 
  • הוסף לסימניות
  • #47
עצם העובדה שהספר נכתב בהשראת הארי פוטר הפריעה לי.
אם המקור לא כשר 100 אחוז, גם התולדות לא. העיצוב הדומה הוא רק בונוס לא נחמד לרשימה האדומה.

לגבי הכתיבה: גם לי הציקו כמה התנסחויות לא תקינות, משפטים קצרים שחוזרים על עצמם, וגם שבירת קיר רביעי כמו שציינה @משולש ברמודה .
המשפט הזה, לדוגמא, הפריע לי מאוד:
1694662344655.png

וגם העובדה שהז'אנר הופך מאולץ ומעושה כשנדחפת אליו דת, לא כל כך משכנעת אותי לקרוא את הספר.

נקודה חשובה: אני לא ממעריצי יונה ספיר כך שיכול להיות שהביקורת שלי נובעת מחוסר הכרות עם הסגנון.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #48
צריך לזכור שקשה מאוד להשקיע גם באמינות של הפרטים, וגם בכתיבה מושלמת. וכשהשוק החרדי גם ככה קטן מאוד, ומספר קוראי הפנטזיה גם הוא עשוי להיות מצומצם, יש גבול כמה אפשר להשקיע בעריכה. ויונה ספיר, וזה מידיעה, משקיעה אלפים רבים מאוד בעריכה.
רוב הקוראים לא מודעים לדקויות כאן, וגם לא נחשפו להרבה ספרים ברמת כתיבה גבוהה יותר, כך שהשיקול הכספי גם הוא משחק פה תפקיד עד כמה להשקיע, ובמה. ואולי הסופרת מעדיפה לאפיין את כתיבתה על פני שיקולים דקדוקיים.
אני יכולה לנסות לשכתב את הפסקה הזאת מחדש?

רוב הקוראים לא מודעים לדקויות כאן, וגם לא נחשפו להרבה ספרים ברמת כתיבה גבוהה יותר, ומכיוון שצריך להוציא ספר כל שנה גם השיקול הכספי משחק פה תפקיד עד כמה להשקיע, ובמה.
ולכן אפשר להרשות לעצמנו לא להשקיע גם באמינות של הפרטים, וגם בכתיבה מושלמת. הרי השוק החרדי גם ככה קטן מאוד, ומספר קוראי הפנטזיה גם הוא עשוי להיות מצומצם, בשביל מה לטרוח אם בכל מקרה בועת הספרות החרדית מצומצמת ובינונית למדי?

אגב, שלא ישתמע מדברי אחרת.
אני מעריכה מאד את האמביציה של הסופרת, את העמידה שלה בדדליינים, ואת העובדה שהיא יודעת היטב איך לנצל את מצב השוק לטובתה.
ככה מתנהלים אנשים שיודעים לעבוד, ובעסקים כמו בעסקים לא מרוויחים הרבה מלהיות צודקים ונכונים.

כנראה שורש ההבדל בינינו הוא שאני כותבת בשביל הכיף, בשביל הדבר השני ההוא שצריך בחיים אני כותבת קוד, וכיוון שכך אין לי באמת את הזכות לבקר את ההתנהלות הזאת ממקומי.

כתיבה לשם כתיבה כפי שביקשו כאן - אני חושבת שיש לכולם את הזכות.

ובכל מקרה, כדאי להפריד בין שני הדברים בדיון.
 
  • הוסף לסימניות
  • #49
ככה מתנהלים אנשים שיודעים לעבוד, ובעסקים כמו בעסקים לא מרוויחים הרבה מלהיות צודקים ונכונים.
גרמת לי לחשוב, אולי צריך לבקר ספרים לא כאמנות אלא כמוצר עסקי?

ואז תתיישב המחלוקת בין דברים שכאמנות הם גרועים אבל שיווקית הם טובים מאד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #50
”אורח?״ דיוויד ניתר [זמן עבר] הצדה באינסטינקט צפוי [שבירת קיר רביעי], בהלה חונקת [מעבר לזמן הווה] את קולו והוא נשמע מעוות [על פי צורת הקולו כתיבה 'הוא' מתייחס לדני ולא לקולו, איך דני נשמע מעוות?].
המשפט שכתבת כאן הציק לי ממש, עד שהלכתי לבדוק בעצמי בפרק לדוגמה ועדיין אני לא מבינה.
למה הציטוט "אורח" נראה לך שהוא של דני ולא של דיוויד? וקולו נשמע מעוות פשוט מאד. לא הבנתי איפה הבעיה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #51
המשפט שכתבת כאן הציק לי ממש, עד שהלכתי לבדוק בעצמי בפרק לדוגמה ועדיין אני לא מבינה.
למה הציטוט "אורח" נראה לך שהוא של דני ולא של דיוויד? וקולו נשמע מעוות פשוט מאד. לא הבנתי איפה הבעיה.
סליחה, טעות בשמות. הכוונה לדיוויד.
לפי כתיבתו של המשפט המילה ״קולו״ מתייחסת לדיוויד, ולכן גם המילה ״הוא״ אחר כך נשמעת כמתייחסת אליו ולא אל קולו.
כך לפחות זה היה נשמע לי כשקראתי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #52
סליחה, טעות בשמות. הכוונה לדיוויד.
לפי כתיבתו של המשפט המילה ״קולו״ מתייחסת לדיוויד, ולכן גם המילה ״הוא״ אחר כך נשמעת כמתייחסת אליו ולא אל קולו.
כך לפחות זה היה נשמע לי כשקראתי.
אה, ברוך חונן דעת.
צודקת.

נחכה לביקורות של חול המועד, מצפה שיהיה מעניין.
 
  • הוסף לסימניות
  • #54
אגב, מהות השם 'דופליקטים' היא מהמילה Duplicates שמשמעותה כפילות, שכפול, חיקוי, הועתק, עותק?
בהתחלה חשבתי שהם פשוט 'המציאו' את המילה. אח"כ ראיתי שבלוגו כתוב באנגלית 'duplicates' בדיוק באיות הנכון של כפילות, אז אולי זו באמת הכוונה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #55
אה, דווקא לא שמתי לב בכריכה. מעניין!
 
  • הוסף לסימניות
  • #58
בהתחלה חשבתי שהם פשוט 'המציאו' את המילה. אח"כ ראיתי שבלוגו כתוב באנגלית 'duplicates' בדיוק באיות הנכון של כפילות, אז אולי זו באמת הכוונה.
אין לי מושג על מה העלילה, אבל אני כבר מדמיין סתם כך לעצמי שאולי מדובר בגזע (של ?, חייזרים, מין חדש, אחר?) שמתרבה ומשכפל את עצמו... ברור לי שהוא ה'נבל' (אנטגוניסט) בספר. עצם הרעיון של 'משוכפלים' למיניהם כבר יוצר בעיה טובה שאפשר לכתוב עליה עלילה.
שוב, זה סתם מחשבות שלי, לא קראתי את הספר. אם מישהו קורא את הספר, אשמח לכמה הגדרות שלא יהרסו את חווית הקריאה
מוזמנים לדמיין ולהעלות השערות גם...
 
  • הוסף לסימניות
  • #59
'מספר כל יודע' לא כולל בתוכו גם ידיעות של 'מספר נצמד לדמות'? הוא הרי יודע גם את מחשבות הדמות כשם שהוא 'יודע כל...'
הגיוני בהחלט.
אני יותר מתחבר ל"מספר נצמד לדמות" לכן זה הרגיש לי לא תקין. אבל סביר שזה אכן תקין לגמרי.
באופן כללי, מכיוון שאני נחשף בימים אלו למורכבות שבהוצאת ספר, אני מרגיש שאין לי זכות לביקורת, כל עוד לא הוצאתי ספר בעצמי.
בטח אם לא שילמתי עליו שקל, וכל מה שיש לי לומר עליו מבוסס על פרק חינמי מהאתר
 
  • הוסף לסימניות
  • #60
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

קטע שכתבתי- שילוב של מרגל להשכרה ודופליקטים🔥



אייל שמע רחש מבחוץ.
איך-- מה--?
זה המקום בין הסודיים בעולם! לא היה סיכוי למישהו להתחקות על עקבותיו, אלא אם כן הוא... אייל חיפש דימוי מתאים, לא בן אנוש.
אייל יצא מהמבנה הרעוע, דורך את אקדחו בשנייה.
הוא הביט המום בדמות שצצה מולו לפתע, כאילו מתוך אש.
אייל לא רגיל להיות המום. שום דבר כבר לא מפתיע אותו, סוכן הביון המהולל. אבל בכל זאת- לצאת מתוך אש? לזה הוא לא ציפה.
"נעים להכיר" הדמות התקרבה אליו, ואייל כבר יכל להבחין שמדובר באיש צעיר, בן 20 לכל היותר. "דֶנִי הארט".
"אייל גלבוע". אייל לא כלא את סקרנותו, ושאל: "איך הגעת לכאן?"
"אתה בטוח שאתה רוצה לדעת?" דֶנִי שאל. "זה ילווה אותך עד סוף חייך". אנשי הקוֹסְטָדוֹס סִילֶנְטִי לעולם לא עוזבים רֶבֵלַרים.
"בטוח". אייל לא הרפה את אחיזתו באקדח.
"אני... דוּפְּלִיקֶט" דֶנִי לחש, כאילו אי מי יכול להגיע למקום הזה מלבדו. אנשיו של זירו מגיעים לכל מקום. הבהבה הידיעה בראשו.
"אתה מה?" אייל תמה. דוּפְּלִיקֶט? לא שמעתי על זה מעולם. יותר מדי דברים מוזרים פה.
"בקצרה- יש בעולם מסדר נסתר, הנקרא מסדר הדוּפְּלִיקֶטִים. בעצם, אנחנו לא בני אנוש. כלומר, אנחנו בני אנוש שניחנו בכוח מיוחד- להשתכפל. כרגע אני סֵקֶנְדֶר, שזה אומר--" רעיון צץ במוחו של דֶנִי, "בלי דיבורים, פשוט תראה".
דֶנִי ביצע כמה תנועות בידו שאייל לא הצליח לעקוב אחריהן, ולפתע הם נעטפו בהילה של אש.
למראה עיניו הפעורות של אייל, דֶנִי ביצע שוב את התנועות והאש נעלמה כלא הייתה.
אייל מלמל בכעס "לא ימצא בך... מעביר בנו ובתו באש, קוסם קסמים..." בשבת האחרונה שלו בבית, לפני שקרה כל מה שקרה, חוגלת ביקשה ממנו ללמוד איתה למבחן. השבת הזאת נחרתה במוחו לנצח. תבורך המורה של חוגלת שהחליטה לבחון אותם על סוגי המכשפים בספר דברים.
דֶנִי שלף את הכובע מראשו, מציג שם כיפה שחורה גדולה. "אני יהודי, אייל. חרדי. לא מכשף חלילה. דופליקים זהו כוח עצום, שה' יתברך נתן לעולם, על מנת שנשתמש בו לטוב. ואני יכול להעיד על עצמי שאני דווקא בזכות כוח זה מגביר את קידוש ה' בעולם. בכל אופן, אייל, באתי לטובתך."
"לשם מה באמת באת לכאן? איך הצלחת לגלות את המקום הזה?" כמה אייל חיפש עד שמצא מקום שאין רגל אדם דורכת בו.
"אינני בן אנוש, אייל. אני דופליקט. היכולות שלי שונות" דֶנִי נאנח. "אני באתי לכאן אייל... בשביל לומר לך משהו".
"תגיד" עיני אייל, ירוקות זועמות, עדיין לא הפשירו.
"אייל. באתי להודיע לך שזה נגמר. אתה יכול לחזור הביתה." נשימה עמוקה, "אפרת מחכה לך".
וכמו מתוך חלום, דֶנִי התמוסס לתוך האש,
ונעלם.


△▽△


אלי ישב בדירתו בישראל, זורק את פחית הקולה מספר האלף שהוא שתה ביממה האחרונה לכיוון הפח.
אייל. איפה הוא?? הוא הפך יבשות וימים בשביל לגלות את מיקום חברו הטוב.
לא מצא קצה של חוט שיעיד על מיקומו.
חוץ מ... אלי נזכר בדֶנִי. יצור מוזר שהתעקש שהוא יכול למצוא את אייל.
מה איתו באמת?
לפתע, בדיוק כמו שקרה לאייל לפני דקות מועטות אי שם בגלובוס, צצה דמות מתוך אש.
אלי שותק למקומו. "ממ..ממה אתה עושה כאן??? מי אתה??"
"נעים להכיר" קול מלא רוע, "זירו. אתה תתחרט על היום שפגשת אותי, תאמין לי. אבל אין לך ברירה. החיים של חבר שלך תלויים בך."
"אייל???"
"גם. וגם דֶנִי, הדופליקט העלוב ששלחת אליו. שניהם בידי".
אלי נשך את שפתיו, "דוּפְּלִיקֶט?"
"אה, שכחתי שאתה תמים. כן, בנדו עדכן אותי עליך הכל. דופליקט זה-- בעצם, מי אתה שמגיע לך הסבר? אייל בידיים שלי" ועוד רגע גם אתה.
"מה.. מה אתה רוצה??" אלי ניסה למקד מבטו בזירו.
"זה פשוט. עכשיו רק תצטרף אליי, ואסביר לך בדרך" שלא תיקח יותר מ3 שניות. יש לך עסק עם דופליקט, אלי יקירי.
"אני רוצה הוכחה" אלי התאפס על עצמו. הוא לא יכול להיות בטוח בכלום. מה הסיכוי שמישהו מצא את אייל? אפילו אני, חברו הטוב לא הצלחתי!
"הוכחה... ובכן" זירו חשף את שיניו הצחורות, "לא תקבל. בוא עכשיו"
"ואם אסרב?"
"סירוב לא יזיז פה כלום. אני דופליקט. אתה עכשיו מתלווה אלי בין אם תרצה ובין אם לא. שלוש, שתיים, אחת..."
זירו סגר ופתח את ידיו ונעלם לתוך הילה של אש, כשאלי, איתו.
הקרב על חיי חברך, וחייך, מתחיל עכשיו.


△▽△


אייל מצמץ פעמיים בעיניו. מה-- מה קרה עכשיו?
הוא חלם?
זה אמיתי?
לא. הוא לא חלם.
אייל נכנס לתוך המבנה הרעוע, נותן לזכרונות להציף את כולו.
אפרת. הילדים. שילה הקטן.
והוא... איזה מן איש הוא? נטש אותם, גלה למקום שאיש לא יכיר.
איש לא יכיר, אה? אז מה בדיוק היצור ההוא, דֶנִי או איך שלא קוראים לו עשה כאן?
אייל השעין את ראשו על כף ידו ועצם את עיניו.
שוב רחש. דֶנִי חזר?
משהו במחשבה הזאת שימח אותו, משום מה.
לא. זה לא היה דֶנִי.
אייל שלף את אקדחו, מכוון אותו לכיוון הבא.
"אייל גלבוע" הוא לחש בקול מאיים. "הגיע יומך".
"אתה מצפה שאתחיל לבכות לאמא?" אייל סינן. הוא לא יודע מי זה, אבל שידע שהוא לא הראשון. "לא יעבוד לך, היא נפטרה".
"משתתף בצערך" הלעג נשמע היטב במרחב השקט, "הסֵקֶנְדֶר שלי, ברגעים אלו ממש, לוקח את חברך הטוב אלי. הבייס של דֶנִי בידי, וגם אחד מהסֵקֶנְדֶרים שלו. מי שביקר אותך עכשיו הוא הסֵקֶנְדֶר האחרון שנותר לו, מלבד סֵקֶנְדֶר בועת האוצרים. ובועת האוצרים, גם היא כבר בידי"
"מי אתה" אייל לא שאל. הוא ציווה.
משהו בטון שלו גרם לזירו לענות. "אני זירו. אייל, המשחק שלך נגמר היום. תברח לאן שרק תרצה, הדופליקטים ישיגו אותך. הגיע הזמן להבין שהפעם כשלת"
"אז מה מונע ממך להרוג אותי?" אייל לא חש פחד. הוא יודע שלבא שמולו יש אינטרסים להיותו בחיים.
"אני צריך אותך".
כמו תמיד. אין מי שלא. "ברוך הבא למועדון. קח מספר".
זירו כיווץ את עיניו. אייל הזה... הוא החליט לא להרבות במילים מיותרות.
בפעם השלישית לאותו יום, טבעת של אש עטפה את השניים והם התמוססו לאיטם אל הלא נודע.
אייל גלבוע, המשחק רק התחיל.


△▽△


דֶנִי הארט. אפרת הגתה שוב ושוב את השם שכיכב במחשבתה.
הוא הצליח למצוא את אייל?
להעביר לו את המסר?
הוא הצליח... לשכנע את אייל לחזור הביתה?
"בואו לארוחת ערב, ילדים". היא קראה בקול, מביאה צלחות חד פעמיות מהארון. למי יש כוח לשטוף כלים בתקופה הזאת?
חוגלת, קראה כהרגלה, "אני באמצע ספר".
אליצפן הגיח מהחצר, מתיישב ליד השולחן. "מה יש לאכול?" הוא שאל.
"יש לחמניות ויש כל מיני ממרחים, אתה יכול לקחת לך. איפה אלישמע?" שאלה בעייפות.
"ל'יודע" אליצפן אמר, לוקח לעצמו לחמנייה מהשקית.
עשר דקות כבר עברו ואפרת התחילה לדאוג. בחוץ כבר חשוך, ואחרי הסבב טלפונים שערכה נשמע שאלישמע לא בשום מקום. נו באמת, איפה הוא יכול להיות?
"אמא, שילה התעורר" חוגלת זרקה את הספר על הספה, הולכת לחדר הבנים.
"תשמרי עליו עכשיו את, חוגלת, טוב?" אפרת לא ידעה מה לעשות. איפה הילד הזה?
שרק לא יעלם לה עכשיו. מספיק לה אייל.



אותה שעה בדיוק, קצה היישוב שלומים.
"ילד, בוא רגע תראה לי איפה משפחת קצבורג" אדם חסון, כבן ארבעים לערך פנה אל אלישמע.
"אבא אמר לי לא ללכת עם זרים ואתה זר" אלישמע קיפץ סביב הזר בהתלהבות.
"רק תראה לי איפה הם גרים" הוא ביקש.
"אבל אבא אמר" והוא לא בבית עכשיו, ודווקא לכן אקשיב לו.
"אבא לא בבית" הזר כאילו קרא את מחשבותיו "אתה יכול לבוא, הוא לא יכעס".
"אדון זר, מי אתה ואיך אתה יודע שאב'שלי לא בבית?" אלישמע הסתקרן.
ילד קטן. וואלה אין לי כוח אליו. מזל שאני דוּפְּלִיקֶט.
בפעם הרביעית לאותו יום, ללא שום שינוי, האדם ביצע את התנועות הדרושות והילה של אש עטפה אותם, ממוססת את השניים באיטיות.


△▽△


"שוב אנחנו נפגשים, אה?" זירו הפתיע את דֶנִי ממאחורה.
"ידידים ותיקים" דֶנִי נאנח. מה זירו רוצה ממנו הפעם?
"אתה מוקף, דֶנִי. אחד מהסֵקֶנְדֶרים שלך כבר אצלי"
דֶנִי קטע אותו, "ידוע". הוא ביצע נקסום, וראה שהסֵקֶנְדֶר שלו כלוא בקופסת כליאה אצל זירו, ללא יכולת להזיז את ידיו.
זירו המשיך ללא כל התייחסות לדֶנִי, "וגם אתה, הבייס, כבר אצלי. אין לך דרך לצאת מפה" לפתע התגלו כמה צלליות של דופליקטים בסביבה.
דֶנִי לא נרתע. לא פעם ראשונה שזירו רוצה ממני משהו.
"אתה לא מפחד, ואני לגמרי מבין אותך. אבל הפעם, לא מדובר רק בדופליקטים. הסיפור הזה, הוא של בני אנוש". זירו חייך בערמומיות, יודע שזה יצית את דֶנִי.
אייל! עיניו של דֶנִי נפערו, למה, למען ה', גם הוא בסיפור?
רגע. בכלל, מי אמר שמדובר עליו?
תהיה הגיוני, דֶנִי. אין בן אנוש אחר שיהיה מעורב כאן
.
"אייל אצלך כבר?" דֶנִי שאל בייאוש.
"אייל, והבן שלו, וחבר שלו, אלי. גם אותו אני צריך"
"הבן שלו?" דֶנִי רשף. עד היכן זירו מסוגל להגיע?!?
"אני לא הראשון" זירו התכוון לפרשיית אליצפן. אבל כן הדופליקט הראשון.
"מה.. מה אתה רוצה ממנו?" דֶנִי שאל, יודע שלא בהכרח יקבל תשובה.
"מאייל או מבנו?"
"משניהם".
"שאלה מעניינת. את אלישמע אני צריך על מנת לסחוט בעזרתו את את אביו, ואת אייל" זירו לחש בקול ארסי "אהפוך לדופליקט".
כדור הטונגו אצלי, ואין כוח בעולם שיוכל לעמוד מולי.

△▽△

"אייל" זירו פנה אליו, "גש הנה".
"מדוע שאעשה זאת?" אייל נשאר לעמוד במקומו.
"אם אינך חפץ בכך, אל תבוא. אני אבוא אליך" זירו, באופן מפתיע, התקרב הוא לאייל.
"אלישמע בידי" הוא לחש לאוזנו, אך כל הברה נשמעה לאייל כמו אלף פעמונים.
אלישמע..!
הוא נשם עמוקות, והישיר מבטו אל זירו. אייל לא מראה חולשה מעולם. גם כשהוא חטוף על ידי ישות מוזרה כמו זירו. "תביא לי אותו". ביקש.
"כן בטח, ממש בשמחה. רק קודם, יש דבר שאתה צריך לעשות" זירו שלף שפורפרת בוהקת, כדור סגול מרצד מעליה. "בוא!" פקד על אייל.
אייל ניגש בצעדים קטנים, אך בטוחים.
"תיגע בזה" זירו הורה לאייל. אייל הביט בכדור המכושף. "ואז מה יקרה?"
"תיגע ואז תדע"
"לא רוצה"
"אין לך ברירה. אלישמע עוד רגע כאן" זירו סימן לבנדו והוא יצא החוצה, להביא את אלישמע.
"תיגע" זירו ציווה.
"לא נוגע".
"תיגע".
לא נוגע".
לזירו נמאסו המשחקים, והוא פשוט דחף את השפורפרת עם הכדור לעבר ידו של אייל.
בדיוק ברגע שאלישמע נכנס.
"אבא, לאאאאא!" הוא זעק.
אבל כבר היה מאוחר מדי.
אייל חווה את ההתגלות הדופליקטית הראשונה שלו.




איך זה?
לעשות המשך?

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה