הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
ב"ה
אזהרת ספוילרים -
אם לא קראתם, לכו תקראו ואז תחזרו לכאן, חבל שתפסידו....
טוב, אז על הדופליקטים עצמם אין צורך להרחיב, כולנו מכירים אותם הלוך וחזור, בשנה וחצי של המתנה לא נותר לנו אלא לקרוא שוב ושוב את כרך א' ולתהות את תהיותינו.
ברוך הבא, כרך ב'!
אז הבה ננתח אותך לעומק דמך הסגול:
א. פשלה טכנית נוראית ומעצבנת:
אחרי סיום כתיבת הספר, עריכה והגהה, נתנו הוראה לתוכנת העימוד להחליף את את כל 'רופיו' ב-'רוּפְּיוֹ' מנוקד, ומכיוון המילה אגרופיו היתה בשימוש נרחב - זה היה מגוחך ומעצבן, ובכל פעם כזו זה שלף אותי משטף הקריאה מחדש.
זה קרה גם עם המילה בייס המנוקדת - כשכתוב המילה בייסורים, ואני חושבת שזה היה גם עם המילה דני.
ב. עלילה:
העלילה הרבה יותר מותחת, וגם תפורה הרבה יותר טוב.
בכרך א' היו כמה פעמים שדני 'צנח אל מותו הוודאי' -
גם כשזירו זרק אותו מהצוק, גם כשהוא טבע בביצה, גם כשהוא נפל מהדואוסיינס - וזה היה מרגיז, כי בואו, אנחנו הקוראים לא טיפשים, ומבינים שהוא גיבור הסדרה - ולא הגיוני שהמחברת רוצחת אותו ב100 עמודים הראשונים, וגם לא במאתיים.
הפעם הטכניקה הזו כבר לא הופיעה, ולא חשבנו אף רגע בסדרה שדני 'צועד אל מותו הוודאי', וזה היה הרבה יותר כיף.
העלילה קצבית וסוערת, כשכל פרק מסתיים ברמת מתח כזו שלא נותנת לעצור את הדפדוף לפרק הבא.
הרמזים השתולים:
אני חשבתי שאבישי הוא הבייס של ישי - כבר בפעם הראשונה שדני פגש אותו, וגילה שאין לו יד,
וגם על קאזנס חשבתי מיד שהוא הופך לחייתי בגלל שאיבת הכח מהגוליבר.
(דרך אגב, המילה קאזנס ממש לא מתגלגלת על הלשון, החלפה שלה למילה 'קאנזס', בהחלפת הנ' והז', הרבה יותר זורמת.)
נקודות תמוהות בעלילה:
חוויותיו של רופיו מסופרות בפירוט רב מידי. הביקור אצל העיוור וכל זה, לא הצלחתי להבין במה זה משרת את העלילה בכרך הזה. מקסימיליאן יכל מיד להכניס אותו ללהקת זאבים, וגיימס ישמור עליו, בשביל מה כל הסיבוב?
עוד דבר. כשדני וחבורתו משמשים כחיילים ומגלים את השודדים, ניקולאי נמצא שם ליד השער ושמח שדני עשה מעשה נכון, ומיד אח"כ (בפרק הבא, כשהסצנה הזו ממשיכה) הוא עומד ליד פודיום ונואם. היה שם מעבר חד ולא ברור, שחזרתי לבדוק אם פספסתי עמוד או שניים.
ניחוש לעתיד:
דני נפגע בלבלב. הרצון למתוק מספר את זה, זה נשמע כמו סכרת (היפו או היפר, אני לא מספיק מבינה בזה ב"ה). אולי הוא נפגע גם ברגליים.
ג. דמויות:
אז יש לנו טובים ויש לנו רעים, ולא כולם אנחנו יודעים לסווג..
אבל נוספו לנו בכרך הזה דמויות משמעותיות:
קודם כל, הידיד האלמוני שמגיע לדני ומשאיר לו פתקים נעלמים. מיהו? האם הוא באמת ידיד?
דבר שני - הישות הזוועתית בקארצ'ר. מי זה? מה זה? האמת שהפרקים האלו היו מאיימים ממש, מטילי אימה.
בעבר, נוספו לנו הדמויות של אבנר, יוזף ומארק מצד הטובים, ומולם את יורי, פאול, ועוד 2 - מצד הרעים.
בהווה, נוסף לנו אוצר המים בהווה - סטולי, שמת,
ואוצר המים לשעבר - קאזנס - שגם מת בסוף, אחרי שחולל נזקים נוראים.
בהווה, נוספו לנו שבט הנוודים, עם עוזיאל שמגיע לעזרה, וזה היה החלק הכי כיף בספר הזה!
הדמות של דיואו - מאופיינת היטב עד לקצות שורשי שיערו (הבלונד או החום...), ושמחתי בשבילנו שאנגלר מצמיד אותו לדני, אפילו שדני לא אהב את הרעיון.
הדמות של ג'יימס שמגיעה לזמן קצר כ"כ נעלמת - כואב הלב עליה. וגם על ריינג', אוצר הזהות, ועל הצייד האלמוני שהורג את רופיו.
עוד משהו חשוב -
סוף סוף דני מתייעץ עם רב!
קיוויתי שיהיה בספר הזה התייעצויות נוספות, שזה לא יהיה כזה חד פעמי - 'יוצא זיין', אלא שתהיה באמת משמעות לעובדת היותו של דני יהודי, מלבד הבחירה המאוד-מאוד-מאוד הירואית לא לעלות לגג הכנסיה.
ד. אמינות:
הפעם המחברת לא היתה צריכה להוכיח לנו בכל הכח שיש כוחות דופליקטיים בעולם, וזה היה ניכר.
הפעם הכל הרבה פחות מתאמץ, הרבה פחות אקספוזיציות בתחפושת (מה הוא עומד באמצע הביצה ומשחזר שיעורי גיאוגרפיה? אה, כי...)
אנחנו הרבה יותר נסחפים ונוטים לבלוע בקלות את המעברים החדים מהבועה לכדור הארץ, המעברים בזמן, המקומות החדשים והיכולות החדשות שנחשפות מולינו. כמראה גם אנחנו הופכים לדופליקטים מנוסים יותר, לא רק דני..
ה. תרמילון:
מה שקרה בקריאה הזו,
שמילון מושגים הופך להיות הרבה יותר נצרך ומשמעותי עבורינו הקוראים. אולי ננסה לפתוח אשכול כזה, שבו נסדר את כל המידע הדופליקטי בצורה מסודרת?
גם דמויות, גם מקומות, גם חוקים - כל מה שיכול לעזור לנו לגבש את החומר למשהו בנוי.
ו. ולסיום - הכריכה:
הרבה יותר דרמטית מצד אחד,
הרבה פחות מתאימה לי לאכסון במדף, בבית עם ילדים קטנים, מצד שני. וזה חבל.
עוד פרט קטן ששמתי לב אליו - איפה שכתוב 'פנטזיית מתח', בפעם הקודמת היתה הטבעת זהב, והמילה סיים לא היתה קריאה כמעט.
הפעם זה ללא הטבעת זהב, וזה הרבה פחות יפה לדעתי. לא נורא שהמילה לא תהיה קריאה...
עוד משהו ששמתי לב - הדפים דקים יותר.
לכן הספר לא עבה בטירוף, למרות שמבחינת עמודים הוא כמעט כמו מהללאל...
(שימו לב לדפדף בעדינות)
עד כאן בינתיים, ומקווה ממש ממש שהספר הבא ייצא בפסח הבא, ולא אחריו.
גם ככה זה מידי הרבה זמן, שנת ההתגלות שלנו כבר תיגמר נחזור כולנו הביתה לפרדייס, ולא יהיה לנו חיבור לפרוג כדי לדעת מתי יוצא הספר הבא...
שבוע טוב ופסח כשר ושמח!
אזהרת ספוילרים -
אם לא קראתם, לכו תקראו ואז תחזרו לכאן, חבל שתפסידו....
טוב, אז על הדופליקטים עצמם אין צורך להרחיב, כולנו מכירים אותם הלוך וחזור, בשנה וחצי של המתנה לא נותר לנו אלא לקרוא שוב ושוב את כרך א' ולתהות את תהיותינו.
ברוך הבא, כרך ב'!
אז הבה ננתח אותך לעומק דמך הסגול:
א. פשלה טכנית נוראית ומעצבנת:
אחרי סיום כתיבת הספר, עריכה והגהה, נתנו הוראה לתוכנת העימוד להחליף את את כל 'רופיו' ב-'רוּפְּיוֹ' מנוקד, ומכיוון המילה אגרופיו היתה בשימוש נרחב - זה היה מגוחך ומעצבן, ובכל פעם כזו זה שלף אותי משטף הקריאה מחדש.
זה קרה גם עם המילה בייס המנוקדת - כשכתוב המילה בייסורים, ואני חושבת שזה היה גם עם המילה דני.
ב. עלילה:
העלילה הרבה יותר מותחת, וגם תפורה הרבה יותר טוב.
בכרך א' היו כמה פעמים שדני 'צנח אל מותו הוודאי' -
גם כשזירו זרק אותו מהצוק, גם כשהוא טבע בביצה, גם כשהוא נפל מהדואוסיינס - וזה היה מרגיז, כי בואו, אנחנו הקוראים לא טיפשים, ומבינים שהוא גיבור הסדרה - ולא הגיוני שהמחברת רוצחת אותו ב100 עמודים הראשונים, וגם לא במאתיים.
הפעם הטכניקה הזו כבר לא הופיעה, ולא חשבנו אף רגע בסדרה שדני 'צועד אל מותו הוודאי', וזה היה הרבה יותר כיף.
העלילה קצבית וסוערת, כשכל פרק מסתיים ברמת מתח כזו שלא נותנת לעצור את הדפדוף לפרק הבא.
הרמזים השתולים:
אני חשבתי שאבישי הוא הבייס של ישי - כבר בפעם הראשונה שדני פגש אותו, וגילה שאין לו יד,
וגם על קאזנס חשבתי מיד שהוא הופך לחייתי בגלל שאיבת הכח מהגוליבר.
(דרך אגב, המילה קאזנס ממש לא מתגלגלת על הלשון, החלפה שלה למילה 'קאנזס', בהחלפת הנ' והז', הרבה יותר זורמת.)
נקודות תמוהות בעלילה:
חוויותיו של רופיו מסופרות בפירוט רב מידי. הביקור אצל העיוור וכל זה, לא הצלחתי להבין במה זה משרת את העלילה בכרך הזה. מקסימיליאן יכל מיד להכניס אותו ללהקת זאבים, וגיימס ישמור עליו, בשביל מה כל הסיבוב?
עוד דבר. כשדני וחבורתו משמשים כחיילים ומגלים את השודדים, ניקולאי נמצא שם ליד השער ושמח שדני עשה מעשה נכון, ומיד אח"כ (בפרק הבא, כשהסצנה הזו ממשיכה) הוא עומד ליד פודיום ונואם. היה שם מעבר חד ולא ברור, שחזרתי לבדוק אם פספסתי עמוד או שניים.
ניחוש לעתיד:
דני נפגע בלבלב. הרצון למתוק מספר את זה, זה נשמע כמו סכרת (היפו או היפר, אני לא מספיק מבינה בזה ב"ה). אולי הוא נפגע גם ברגליים.
ג. דמויות:
אז יש לנו טובים ויש לנו רעים, ולא כולם אנחנו יודעים לסווג..
אבל נוספו לנו בכרך הזה דמויות משמעותיות:
קודם כל, הידיד האלמוני שמגיע לדני ומשאיר לו פתקים נעלמים. מיהו? האם הוא באמת ידיד?
דבר שני - הישות הזוועתית בקארצ'ר. מי זה? מה זה? האמת שהפרקים האלו היו מאיימים ממש, מטילי אימה.
בעבר, נוספו לנו הדמויות של אבנר, יוזף ומארק מצד הטובים, ומולם את יורי, פאול, ועוד 2 - מצד הרעים.
בהווה, נוסף לנו אוצר המים בהווה - סטולי, שמת,
ואוצר המים לשעבר - קאזנס - שגם מת בסוף, אחרי שחולל נזקים נוראים.
בהווה, נוספו לנו שבט הנוודים, עם עוזיאל שמגיע לעזרה, וזה היה החלק הכי כיף בספר הזה!
הדמות של דיואו - מאופיינת היטב עד לקצות שורשי שיערו (הבלונד או החום...), ושמחתי בשבילנו שאנגלר מצמיד אותו לדני, אפילו שדני לא אהב את הרעיון.
הדמות של ג'יימס שמגיעה לזמן קצר כ"כ נעלמת - כואב הלב עליה. וגם על ריינג', אוצר הזהות, ועל הצייד האלמוני שהורג את רופיו.
עוד משהו חשוב -
סוף סוף דני מתייעץ עם רב!
קיוויתי שיהיה בספר הזה התייעצויות נוספות, שזה לא יהיה כזה חד פעמי - 'יוצא זיין', אלא שתהיה באמת משמעות לעובדת היותו של דני יהודי, מלבד הבחירה המאוד-מאוד-מאוד הירואית לא לעלות לגג הכנסיה.
ד. אמינות:
הפעם המחברת לא היתה צריכה להוכיח לנו בכל הכח שיש כוחות דופליקטיים בעולם, וזה היה ניכר.
הפעם הכל הרבה פחות מתאמץ, הרבה פחות אקספוזיציות בתחפושת (מה הוא עומד באמצע הביצה ומשחזר שיעורי גיאוגרפיה? אה, כי...)
אנחנו הרבה יותר נסחפים ונוטים לבלוע בקלות את המעברים החדים מהבועה לכדור הארץ, המעברים בזמן, המקומות החדשים והיכולות החדשות שנחשפות מולינו. כמראה גם אנחנו הופכים לדופליקטים מנוסים יותר, לא רק דני..
ה. תרמילון:
מה שקרה בקריאה הזו,
שמילון מושגים הופך להיות הרבה יותר נצרך ומשמעותי עבורינו הקוראים. אולי ננסה לפתוח אשכול כזה, שבו נסדר את כל המידע הדופליקטי בצורה מסודרת?
גם דמויות, גם מקומות, גם חוקים - כל מה שיכול לעזור לנו לגבש את החומר למשהו בנוי.
ו. ולסיום - הכריכה:
הרבה יותר דרמטית מצד אחד,
הרבה פחות מתאימה לי לאכסון במדף, בבית עם ילדים קטנים, מצד שני. וזה חבל.
עוד פרט קטן ששמתי לב אליו - איפה שכתוב 'פנטזיית מתח', בפעם הקודמת היתה הטבעת זהב, והמילה סיים לא היתה קריאה כמעט.
הפעם זה ללא הטבעת זהב, וזה הרבה פחות יפה לדעתי. לא נורא שהמילה לא תהיה קריאה...
עוד משהו ששמתי לב - הדפים דקים יותר.
לכן הספר לא עבה בטירוף, למרות שמבחינת עמודים הוא כמעט כמו מהללאל...
(שימו לב לדפדף בעדינות)
עד כאן בינתיים, ומקווה ממש ממש שהספר הבא ייצא בפסח הבא, ולא אחריו.
גם ככה זה מידי הרבה זמן, שנת ההתגלות שלנו כבר תיגמר נחזור כולנו הביתה לפרדייס, ולא יהיה לנו חיבור לפרוג כדי לדעת מתי יוצא הספר הבא...
שבוע טוב ופסח כשר ושמח!
Reactions: ספרות בנשמה, אביגלוש, אוראל סולטן ומשתמש 1 נוסף4 //