התייעצות דחוף! הבת שלי לא ישנה כמה לילות בגלל פחד ממבחן ומהמורה

  • הוסף לסימניות
  • #3
באיזה כיתה היא?
ואל תשאירי את זה ככה.
צריך לבדוק ממה או ממי היא לחוצה, מה המקור ולפי זה לטפל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
כמעט כל היום בדריכות ומדי פעם בוכה , מתעוררת בלילות מרוב לחץ , מה עושים?
לצאת ביחד לטיול קצר, לשבת על גלידה ולשוחח על הכל חוץ מהמבחן...
מסוגל להפיג את הלחץ לרענן את המחשבות, ולתת לה קצת פרופורציה שלמרות הכל העולם ממשיך להתקיים..
בכלל לצאת מידי פעם עם הילד לשבת אתו על גלידה, זה נותן הרבה לילד ולהורה, ברגעי מבחן ת"מ ושלא
בהצלחה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
מה כבר ניסית לעשות?
לדעתי צריך לדבר קודם כל עם המורה, לספר לה מה קורה, וגם עם המחנכת אם זו מורה מקצועית.
חייבים לערב את הצוות, ןאת צריכה לנסות להבין מה קורה מעבר? אולי יש לחץ כיתתי ממשהו יכולות להיות הרבה סיבות לדבר, צריך לבדוק את זה לעומק.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
לחץ בלימודים קיים היום לצערינו,
וכשזה מגיע לשעת מבחן - יש ילדים שזה מעבר למה שהם מסוגלים להכיל,
המכתב של הרבנית קולודצקי מהדהד לי כל פעם שאני רואה תלמידים שלא עומדים בקצב המטורף של היום.
אפשר ונכון לפנות לעזרה, אבל ניתן לנסות קודם כל במעטפת הביתית.

גם אם זה לחץ חד פעמי ממבחן ובפרט אם זה לחץ תמידי
יש להתייחס לזה מהפן המעשי ומהפן הרגשי:
מהפן המעשי
תחברי אליה, זה יתן לה תחושה שהמטלה היא שלכן יחד - והיא אמנם מבצעת אותה בסופו של דבר.
תתענייני מתי יש מבחנים ובאיזה תחום,
לפני כל מבחן שבי עם הילדה יחד על החומר הלימודי,
תמפו אותו - מה היא יודעת, מה היא לא, מה צריך חזרה, מתי יש זמן לחזור ואיך לחלק את החומר בזמן הזה.

איפה שהיא מרגישה לא נח עם הידע או הזיכרון שלה
תעברו יחד על החומר או קחו מורה/חברה/אחות גדולה שתלמד איתה.
זה ילמד אותה להתייחס נכון לאתגר, ולעשות לעצמה סדר, ואולי אחרי כמה פעמים כאלו, היא תתחיל לקחת את המושכות לבד.

חשוב גם לדעת מהן היכולות של הילדה,
כי אם לילדה קשה לזכור/להבין חומר מסוג מסויים
אז א"א להלחם בזה, אפשר לתת עזרה או טיפים, אבל צריך לדעת גם לוותר ולהרפות.
לבנתיים, תפנקו לפני/אחרי מבחן עם ארוחה טובה, גלידה וכדו'.

מהפן הרגשי - אחרי שהמבחן יעבור תנסו לתת פורפורציה
דברו על החיובי בתקופת הלימודים בגיל צעיר
מחדד את המוח, נותן ידע נרחב, שווה להתאמץ, זה הזמן ללמוד

דברו על ההישגיות והמצויינות שקיימת היום ועל כך שאנחנו לא מוכנים להכנס למירוץ
אנחנו מתייחסים למאמץ והדרך - וכך גם בורא עולם מתייחס אלינו.

תנו התייחסות נכונה לציונים, ע"מ לשרוד את תקופת המבחנים בפרט והלימודים בכלל.
לדוגמא:
- את תקופת הלימודים נעבור בע"ה יחד, נמצא את הדרך שמתאימה לך, ונתפלל שלא יהיה לך לחץ או פחד מהתקופה הזו. בסופו של דבר אחרי תום הלימודים, כל אחת פונה לדרכה ואף אחד לא מתעניין כמה קיבלת במבחן.
- אותנו לא מעניין הציון הסופי, מעניין אותנו המאמץ שהשקעת ושאת מהממת איך שאת.
- הציון לא מגדיר אותנו, יש אנשים שיש להם יכולות שכליות, אבל הם לא מתנהגים נכון.
- כל אחד מקבל ארגז כלים מותאם אישית,יש מי שמצליח לו יותר במבחנים כי יש לו נתונים שמותאמים לכך, יש מי שפחות כי הנתונים שלו מותאמים לכוחות אחרים, וליכולות אחרות.
- בורא עולם ברא אנשים מושלמים - אין תקלה תחת ידו, כל אחד עם היעוד שלו בעולם.


הרבה נחת ושלוה
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
לנסות לדמיין איתה את התרחיש הכי גרוע, נגיד תקבלי 0 במבחן, מה יקרה?
אני זוכרת כשהייתי ילדה הייתי מאוד מאוד לחוצה ממבחן מסוים וככה אמא שלי הרגיעה אותי, זה ממש עזר עובדה שאני זוכרת את זה עד היום (כמה עשרות שנים...)
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
ישנה!
תדברי עם המורה!
תלמידה לא אמורה להיות ככ בלחץ ממבחן.
דיברתי עם המורה וזה עזר קצת אך עדיין לחוצה, נראה שמרגישה שהיא שווה רק אם תדע במבחן ואם לא היא לא שווה, וגם בעיני חברותיה
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
נראה שמרגישה שהיא שווה רק אם תדע במבחן ואם לא היא לא שווה, וגם בעיני חברותיה
תאמרי לה : "בשבילי את שווה מיליונים בכל מצב, אין יותר שווה ממך!
תדברי איתה גם על מה זה נקרא ילדה שווה? מה עושה את הילדה לשווה באמת? ילדה עם ד"א, בעלת מידות, נעימה, מסייעת לכולם,
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
לנסות לדמיין איתה את התרחיש הכי גרוע, נגיד תקבלי 0 במבחן, מה יקרה?
אני זוכרת כשהייתי ילדה הייתי מאוד מאוד לחוצה ממבחן מסוים וככה אמא שלי הרגיעה אותי, זה ממש עזר עובדה שאני זוכרת את זה עד היום (כמה עשרות שנים...)
ניסיתי ולא עזר
תקשיבי יקרה,
אני גם הייתי כזאת.. שנלחצת ממבחנים עד כדי שלא הצלחתי לישון בלילות
תפני לעזרה! אין דרך אחרת
איזה טיפול מומלץ?
לפני כל מבחן? מכל מורה?
בעיקר מקצועות שהיא פחות מתחברת/תופסת, וממורה שיותר קשוחה
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
תאמרי לה : "בשבילי את שווה מיליונים בכל מצב, אין יותר שווה ממך!
תדברי איתה גם על מה זה נקרא ילדה שווה? מה עושה את הילדה לשווה באמת? ילדה עם ד"א, בעלת מידות, נעימה, מסייעת לכולם,
אמרנו לה, אבל ברגע שהיא קישרה שהשווי שלה זה רק אם........, צריך לעשות את זה באופן יותר מקצועי
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
אני מאמינה שזה לא ממש המבחן מלחיץ,
אלא במבחן הוא תסמין של בעיה קיימת
וצריך לבדוק ממה זה נובע.
יכול להיות שזה משהו בדימוי העצמי שלה,
איך היא תראה בעיני החברות או המורה,
יכול להיות שזה לחץ שמגיע מהבית -
או שכולם לפניה מאוד מוצלחים והיא קצת יותר מתקשה,
או שיש סף דרישות יותר גבוהה ממה שהיא מסוגלת,
תנסי לחשוב לבד, או לדבר איתה ולהבין מאיפה זה מגיע.
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
אני מאמינה שזה לא ממש המבחן מלחיץ,
אלא במבחן הוא תסמין של בעיה קיימת
וצריך לבדוק ממה זה נובע.
יכול להיות שזה משהו בדימוי העצמי שלה,
איך היא תראה בעיני החברות או המורה,
יכול להיות שזה לחץ שמגיע מהבית -
או שכולם לפניה מאוד מוצלחים והיא קצת יותר מתקשה,
או שיש סף דרישות יותר גבוהה ממה שהיא מסוגלת,
תנסי לחשוב לבד, או לדבר איתה ולהבין מאיפה זה מגיע.
ואז?????????
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
כשאת יודעת מה הבעיה,
תטפלי בה נקודתית,
מסכנה הילדה שסובלת,
המבחן זה רק תסמין למחלה (משל כמובן)
אם לדוגמה את מגיעה למסקנה שהיא בתחרות עם אחות נוספת שמוצלחת יותר,
והיא ממש רוצה להגיע לציונים כמוה,
אבל זה ידרוש ממנה הרבה,
לעומת האחות שתעבור את זה בקל.
את יכולה לשבת ולהסביר לה שכל אחד עם הכישרונות שלו,
והיא מוצלחת מאוד ב........
ובבית צריכים אותה במיוחד ל........
ודווקא בלימודים לא חשוב לך ציונים וכו.
אם את רואה שזה לחץ חברתי,
אז היא צריכה עזרה בדימוי עצמי,
כי ברמה כזאת שהיא לא ישנה בלילה זה כבר מוגזם.
אז שוב לכוון אותה למקומות שיעלו לה את הדימוי וכו'.
דבר ראשון תביני מאיפה זה בא,
אח"כ כבר תתקדמי משם לטיפול, לשיחה בינכם, או למה שאת רואה לנכון שיכול לעזור.
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
ניסיתי ולא עזר

איזה טיפול מומלץ?

בעיקר מקצועות שהיא פחות מתחברת/תופסת, וממורה שיותר קשוחה
אם הבנתי נכון זה לא קשור למורה מסויימת ולא למקצוע מסויים.
כך שברור שיש פה בעיה אבל בגלל שלא דיברנו איתה ואנחנו לא מכירות את הילדה, אין לנו שוםםםםםם אפשרות להציע הצעות ולאמר לך מה לעשות, כי זה יכול לנבוע מכ"כ הרבה דברים. אתן לך על קצה המזלג:
דימוי עצמי נמוך, בעיה חברתית, חרדת בחינות, אולי אפילו משהו קטנטן כמו תחרות סמויה, בקיצער עד שלא נדע את הסיבה, אין לנו רשות לתת לך פתרון.
מה כן ואיך תדעי מה לעשות?
אם יש אפשרות להבין מהילדה בדיוק את הסיבה-אחלה!
אם לא, לכי ליועצת בי"ס שתקרא לילדה ותדבר איתה, תעשו פגישה צב"מ של ההורים, מחנכת והיועצת ותנתחו יחד איך היא מבחינה חברתית, איפה יוצא הלחץ הזה ועל מה הוא יושב. ברגע שתהיה לכם תשובה תוכלו ללכת לפתרון.
אם לא תצליחו להגיע יחד לתשובה, תשלחי אותה לטיפול כדי שהמטפלת תעלה על הבעיה.
ולבינתיים, בשביל היום ומחר תעשו הרפיות- מאוד עוזר.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #20
אם הבנתי נכון זה לא קשור למורה מסויימת ולא למקצוע מסויים.
כך שברור שיש פה בעיה אבל בגלל שלא דיברנו איתה ואנחנו לא מכירות את הילדה, אין לנו שוםםםםםם אפשרות להציע הצעות ולאמר לך מה לעשות, כי זה יכול לנבוע מכ"כ הרבה דברים. אתן לך על קצה המזלג:
דימוי עצמי נמוך, בעיה חברתית, חרדת בחינות, אולי אפילו משהו קטנטן כמו תחרות סמויה, בקיצער עד שלא נדע את הסיבה, אין לנו רשות לתת לך פתרון.
מה כן ואיך תדעי מה לעשות?
אם יש אפשרות להבין מהילדה בדיוק את הסיבה-אחלה!
אם לא, לכי ליועצת בי"ס שתקרא לילדה ותדבר איתה, תעשו פגישה צב"מ של ההורים, מחנכת והיועצת ותנתחו יחד איך היא מבחינה חברתית, איפה יוצא הלחץ הזה ועל מה הוא יושב. ברגע שתהיה לכם תשובה תוכלו ללכת לפתרון.
אם לא תצליחו להגיע יחד לתשובה, תשלחי אותה לטיפול כדי שהמטפלת תעלה על הבעיה.
ולבינתיים, בשביל היום ומחר תעשו הרפיות- מאוד עוזר.
לאיזה יעוץ כדאי לפנות שיאבחן ממה זה נובע?
 
נערך לאחרונה ב:

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

סבתא שלי עלתה מפרס, איראן, הם עלו מהעיר כשאן, שמרו על המסורת: חגים וכו'.
היא מאוד אהבה תורה, אהבה דתיים, כמה שיותר צדיקים יותר טוב.
הם עלו מסורתיים, עם הזמן למדו והתחזקו בגלל ילדיהם שחזרו בתשובה.
למרות המרחק, נהגה ללכת בימי זקנתה לבית הכנסת עם הליכון, למרות הדרך שהיתה מלאה בחול.
היא ודודה שלי סיפרו לא פעם בעלבון על מקרה שקרה להן: הן עלו על אוטובוס לקברי צדיקים, ואדם אחד קפץ וצעק: "הם לא משלנו".
הן ירדו מההסעה בבושת פנים.
*
העולם בתקופות ההן היה עולם עם פחות מודעות.
היום יש יותר שיח על שיוויון, אהבת אדם וכו'.
בעבר היו אתגרים שונים, ביניהם אפשרות של אנשים לשלול או לדחות אלו את אלו.
אני זוכרת שכששמעתי את הסיפור הזה, הבנתי שלי זה לא היה קורה.
כי באופי שלי - לא הבנתי למה ללכת למקום בו יש אנשים שונים ממך, מצידי היה להשאר בבית ולא ללכת ללימודים, אני ממש מעדיפה את אזור הנוחות שלי ולא מבינה למה צריך להידחף איפה שיש סיכוי קל שידחו אותך, זו אחת הסיבות שהייתי מתרחקת מחברות, שמא ידחו אותי מתישהו, כי שהבנתי שיש סיבות לדחות אותי.
אני ממש לא מעניינת אף אחד, לפי דעתי, הכוונה שאין בי משהו שעלול לגרום לחברות תחושת ערך שהן בקרבתי, וכדי להיות חלק מחברה, צריך שיהיה לך ערך כלשהו. (זה לא רע או טוב, זו תוצאה).
*
בקיצור, רציתי לכתוב על היציאה לאור (או על כל עשיה אחרת, כמו למצוא עבודה, שידוך וכו')
שכן מחייבת את האדם פעמים לא מעטות לעמוד מול דחיה: שוב ושוב ושוב.
מה עוזר לי כיום להשתדל פה ושם, להפיץ את הכתיבה שלי, למרות הרצון לא להידחף למקומות לא-לי ולא לחוות דחיה?
זה בגלל ההבנה שאני לא העניין כאן, אלא דרישת העולם ורצון ה'.

ביציאה לאור עדיף לנטרל את החשיבה סביב ה'אני', שזו חשיבה שחוששת מדחיה ויכולה להוביל לתחושות לא טובות.
ביציאה לאור האדם מתנתק מעצמו, או אולי מתחבר לעצמו, ופונה לעבר חשיבה אחרת, חשיבה של שליחות.

הערך בחשיבה של שליחות:

האדם היוצא לאור לא חש מחויב, לא חש שהוא צריך משהו, לא רוצה לתת, לא לקחת, לפיכך גם אין פחד מדחיה, כי אם אתה לא מעורב עם ה'אני' שלך
אתה לא חש מעורבות רגשית אלא להיפך, לשיטתך אתה מגשים את שליחותך בעולם.
אתה מתנדב.
ולבוא ליציאה לאור מתוך גישה נדיבה של "אני מתנדב", זה מקסים כי אתה לא חש צורך להתלהב אם אתה מצליח, כי ההצלחה לא שלך, אבל אתה גם מצליח להיות יותר שכלי ופחות אמוציונלי, כי אתה עושה את שליחותך בעולם, ושליחות זו לא צריכה להיות מופלאה ומעוררת השראה, מספיק שתאפשר לעצמך להסכים לעצמך להגשים את עצמך ולהקשיב לרצון הפנימי שסולל את הדרך, תוך הקשבה לתורה.

אז כיום אני לא חוששת מדחיה כי למדתי להביט על זה ממבט שיכלי ולא רגשי: הרגש חושש מדחיה אבל השכל מבין שהכל בסדר, מלכתחילה אף אחד לא אמור לקרוא אותי או לקבל אותי, מספיק שאני מקבלת את עצמי וקוראת את כתיבתי ומאפשרת לעצמי להתבטא פה ושם.

אני לא צריכה שיקבלו אותי או את הרעיונות שלי או את הכתיבה שלי, להיפך, אני צריכה לשמוח ולהודות על מה שכן הצלחתי עד כה, להבין שזה לא מובן מאליו, ולשמוח שיש בעולם אנשים נוספים שמביאים הרבה אמירות עם מסרים טובים.
אנשים לא ממש צריכים אותי כי תוכן כמו שלי יש במקומות רבים (הרב פנגר, שיטת ימימה , פנימיות התורה, ועוד ועוד) ומה שאני כן משתדלת ואשתדל זה בגלל תחושת שליחות שאמורה להיות משותפת, כי כולנו ערבים זה לזה וכל אחד תורם היכן שאפשר: בתפילה למען הכלל, תרומה, חסד, אומנות, כתיבה, הפצה וכו'

*

הדרך הכי טובה להביא את עצמך לידי ביטוי היא לחיות את עצמך, להקשיב לרגשות, למצוקה, למחשבות, להבין שמה שאתה עובר זה משהו יחודי, כי אף אחד לא חושב כמוך ולא מרגיש כמוך, זווית הראיה שלך חשובה עבור העולם.
כי העולם במצב רחוק מיעודו האמיתי, כרגע, וכל אדם שיכול לצאת לאור תורם לעולם דבר מה.
התורה נותנת במה אפילו לבלעם הרשע ונותנת את האמירות של לבן הארמי, דבר שלדעתי מוכיח שגם אם אתה לא מושלם אתה יכול לומר את האמירות שלך וה' יכוון את הכל לטוב.
*
ולגבי האמירה "הם לא משלנו"
אני חושבת שמשם קורץ החרם, אותו חרם חברתי שקורה כמעט בכל מקום: החל מהמשפחה הגרעינית בה פעמים רבות יש אפליות או השונים מוצאים את עצמם קצת מחוץ לתמונה, ועד לחברה כולה.
אין לי פתרון לחרם (מלבד הספרון דובי שיר והכתר האמיתי שנותן כלים להתמודדות עם חרם)
אבל אני חושבת שהחשיבה צריכה להשתנות: במקום לעודד גאוות יחידה שגורמת לחברתיות רעילה , לעודד שוויון, עין טובה, הקשבה.
לפעמים יש פחד שאם נעודד שוויון אז חלילה הציבור יאבד מהיחודיות שלו ויטמע בעולם הכללי.
החשש הזה מוצדק, אי אפשר לעודד שיוויון בלי להבין את הערך היחודי והתרומה האדירה שיש במגזריות, כי בכל מגזר יש ערך בפני עצמו, ואין צורך לבטל את עצמך כדי להגיע לשיוויון, שיוויון לא הופך אותך לשווה, אלא מוציא את החשיבה מחשיבת פילוג לחשיבה אחדותית שמכירה בכך שבורא עולם הוא המנהיג של העולם כולו, ויש בכל דבר בעולם אלוקות.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה