נכתב ע"י זוית חדה;1151772:
אני התחלתי את הפרוצדורה של הפניה מרופא ילדים, ואבחון אצל קלינאית תקשורת עם ילד בגיל שנתים.
וב"ה זה הוכיח את עצמו כדבר הכי אחראי ויעיל שיכול להיות.
בגיל שנתים לא דיבר כלום! היום בן שנתים וחצי, זינק בדיבור. עוד לא שוטף אבל משפטים ארוכים, יכול לבטא את עצמו מה שלא היה קודם. הודו לה' כי טוב!
המלצתי: לא לחסוך. לפי הקופ"ח מגיל שנתים אם יש הפרעות נותנים הפניה לקלינאי תקשורת.
לא בטוח שהזינוק בדיבור קשור לקלינאית תקשורת אלא פשוט שהילד הגיע לגיל שבו מתחילים לדבר כמו שצריך...
אני רוצה לספר על הבת שלי שנכנסה לגן של גיל 3 כשהיתה בת קצת יותר משנתיים וחצי (מורווחת), ומטבע הדברים הילדות בגן דיברו הרבה יותר טוב ממנה.
אני כמובן הבנתי את הדיבור שלה, את המשפטים וכו' ולא ראיתי משהו חריג - אבל לגננת, בפרט מול שאר ילדות הגן - זה היה נראה לא בסדר והיא שלחה אותי ממש בתחילת השנה לאבחון "כי חבל לדחות דברים כאלה".
כמובן שכאמא מסורה מיד קבעתי תור לאבחון שנקבע לעוד כ-8 חודשים, ממש בסוף השנה. במהלך השנה הילדה כמובן המשיכה לפתח את הכישורים השפתיים ולקראת האבחון כבר דיברה יפה מאוד.
בכל זאת, לקחתי אותה לאבחון. עד שהגיע התור - לפחות שנדע שהכל בסדר.
המאבחנות - 5 במספר - לא הבינו מה אני עושה עם הילדה במקום.
אחרי שעה של אבחונים מסוגים שונים הם שואלים אותי: "רגע, אז למה באתם לפה בעצם?"
כשהסברתי שזו היתה המלצת הגננת בתחילת השנה והראיתי את הטופס בו היא כותבת מה הסיבות שבגללן היא שולחת את הילדה לאבחון - הן לא הבינו איך היא יכלה לחשוב כך, בפרט שהילדה היתה הקטנה ביותר מכל ילדות הגן.
בסופו של דבר יצאנו מהאבחון עם תשובה ש"הילדה נמצאת ברמה של מעל בנות גילה בכל הפרמטרים" ועם מכתב "נזיפה" לגננת על השליחה לאבחון לחינם...
מה שאני למדתי מהסיפור הזה:
1. כשהילד קטן - אין צורך להלחץ. רוב הילדים ידברו ברמה טובה עד גיל 3 וחצי, גם ללא עזרה.
2. אם יש ספק כדאי לקבוע תור לאבחון - כי זמני ההמתנה ארוכים. אך כשהתור מגיע יש להפעיל שיקול דעת מחדש האם כיום האבחון נדרש.
3. יש ילדים שכל מילה חדשה שהם לומדים הם מיד משתמשים בה בדיבור אך יש ילדים שקודם קולטים אוצר מילים ואז משתמשים בכולו (הילדים ש"פתאום" התחילו לדבר שוטף...).
4. מה שכן חשוב לבדוק זה את השמיעה. ברגע שהשמיעה בסדר רוב הסיכויים שהילד ידבר מעצמו ברגע שיהיה מוכן.
5. כל ילד שונה. אל תשוו בין ילד לילד, בין הילד שלכם לילד השכנים או לבן הדוד. לכל ילד קצב שונה - וזה בסדר.
והדבר החשוב ביותר: תפילה.
כי (גם) על הדברים הקטנים בחיים צריך להתפל ולבקש.
הנושאים החמים
)
