דיון - יחסי אנוש

[נתנאל10]

כידוע בשיחה נכונה עם בן-אדם, יש לדבר איתו על עצמו, ולהביע התעניינות כנה בו (ובמעשיו).
כך האדם מרגיש שאכפת לך ממנו, והוא יוצא עם תחושה טובה.

(וזה אמור להיות יותר מ"מה שלומך" ו"איך את/ה מרגיש/ה" סתמי).

אך מצד שני אם עושים זאת בצורה לא נכונה, זה יכול להתפרש אצלו כחטטנות וסקרנות מיותרת.


ומכאן נגיע לשאלתנו: איך מתעניינים בבן-אדם, ומשוחחים איתו על עצמו, ללא שהוא ירגיש חטטנות ו"חפירה" מיותרת?

 

[אסתי-בראון]

אמנות השיחה מתבטאת במידת ההקשבה הכנה שלנו לבני אדם.
לדעתי צריך לבוא עם הרבה נכונות להקשיב, ולא עם רצון להשמיע מה שיש לנו לומר על הנושא, לא עצות ולא דעות.
לא תמיד אנשים רוצים להיפתח ולספר על עצמם וצריך לכבד זאת. אם האדם שמולנו ישתף אותנו זאת בחירה שלו.
ועוד דבר, התעניינות בבני אדם לא צריכה להיות דווקא מתוך רצון שהוא יספר על עצמו. לפעמים מה שלומך ומה נשמע זה מספיק ובסדר כדי לתת לאדם הרגשה טובה.

 

[יואל גרוס]

אכן זה כך,

לא צריך לשאול אותו על עצמו כלום,

אלא לתת לאדם לזרום בשיחה, ותוך שלוש דקות הוא יגיע לנושאים שמעניינים אותו (לא בהכרח נושאים אישיים!!!) ואם תשוחח איתו באותם נושאים שמעניינים אותו

אטומטית זה יוצר קירוב ענק

 

[yaffab]

אני חושבת שזה יותר מה מרגישים, מה משדרים מאשר - מה אומרים.
שהרי בכל מפגש או שיחה התחושה היא זו שמדברת הרבה יותר מאשר המילה.
ולכן כשבאים מתוך נכונות אמיתית להאזין לחבר ותחושת כבוד הוא יחוש זאת מיד.
הרבה פעמים אנחנו מקשיבים או מנסים להקשיב אך בעצם אין לנו הרבה סבלנות וחשק לבזבז את הזמן היקר שלנו בפטפוטים המשעממים של החבר, במקרה כזה אף מילת נימוס והתענינות לא תוכיח את עצמה היא רק תתן תחושה מזויפת.
היכולת להשתוות, לא להרגיש את עצמי מעל לשני אלא לכבד באמת, היא זו שתניב התענינות אמיתית ותחושה שאתה אכן מתענין בו.

 

[מלפפון]

יש ספר שקראתי בילדותי: 'כיצד תרכוש ידידים והשפעה' של דייל קראנג'י.
הוא מדבר בדיוק על הנושאים הללו.

 

[ASUS]

זה נושא מורכב מאוד, ולכן אמליץ לכן/ם על הספר איך לדבר כדי שהילדים יקשיבו ולהקשיב כך שהילדים ידברו, של אדל פייבר ואליין מייזליש, הוצאת לייף סנטר מחיר לצרכן 89 ₪
הספר כתוב בצורה קלילה עם דוגמאות קלילות, הספר הוא נכון גם למבוגרים ולא רק לילדים,
הרעיון שהכי אהבתי בספר הוא לא לתת עצות, שהבן אדם מולך אומר משהוא שמציק לו,
אלא להגיב אמממ. אני מבין שזה ממש מציק לך, מממ. וכו' זה ייתן לאדם מולך להבין שאתה מתעניין
בו, וכך ינסה לשתף אותך בפתרונות שלו, והוא יכול להגיע לפתרון המלא,

 

[תרצה]

לו הייתי יודעת, שמי שמשוחח איתי התייעץ לפני כן איך אפשר לגרום לבנ"א לדבר על עצמו - הייתי בורחת ממנו ת"ק על ת"ק פרסה.

 

[efrat1]

לו הייתי יודעת, שמי שמשוחח איתי התייעץ לפני כן איך אפשר לגרום לבנ"א לדבר על עצמו - הייתי בורחת ממנו ת"ק על ת"ק פרסה.

הרתיעה מובנת.
אבל בכל זאת, מה רע בכך שאדם רוצה ללמוד ולהכיר טכניקות לשיפור יחסי אנוש?
לא כולם נולדו עם מיומנויות חברתיות מעולות, ותמיד יש אפשרות להשתפץ...

 

[תרצה]

הבקשה איך לגרום לאנשים "שישוחחו על עצמם" זה מה שמרתיע.
אם אתה רוצה סתם לשפר את מיומנויותיך החברתיות מדוע כ"כ בוער לך שאנשים יספרו על עצמם? זה יותר נראה כאילו בנ"א מנסה למצוא טריקים איך לגרום לאחרים לחשוף צפונותיהם בפניו מבלי שירגישו שעושים זאת.
אנשים אוהבים לספר על עצמם - מתוך מחשבה ומודעות למי ולמה הם עושים זאת. כשקולטים שמישהו משך אותי בשיטות כלשהם למטרותיו - זה....

 

[פרינטופ]

למה לא לחשוב בפשטות?

בן אדם מקבל תפקיד באמצע החיים - להיות משפיע, לדוגמא.
יש לו את היכולות, אלא שהוא רוצה להיות בטוח בכך, ולדעת שהוא לא הולך לבצע טעויות, אז הוא מבקש מידע. מה רע?

 

[נתנאל10]

תודה לכל העונים עד עתה, ונשמח להמשך הדיון המבורך.

בבקשה לא לערב 2 נושאים:

באשכול זה הדיון הוא איך לדבר עם אדם, ולהביע התעניינות כנה בו ובמעשיו, בכדי לגרום לו תחושה טובה ש'אכפת לי ממך', אך מבלי שירגיש חטטנות מיותרת.

נ.ב. באשכול אחר שבפורום 'חדר מורים' שאלתי שאלה חינוכית/פסיכולוגית, איך לפתוח בני נוער, הזקוקים לכך, שידברו על עצמם. וזה בשביל לעזור להם לצאת מהבעיות שלהם. אך זה לא קשור לנושא כאן (מי שרוצה לענות על זה בבקשה שיענה שם).

 

[יונה יונה]

הרעיון שהכי אהבתי בספר הוא לא לתת עצות, שהבן אדם מולך אומר משהוא שמציק לו,
אלא להגיב אמממ. אני מבין שזה ממש מציק לך, מממ. וכו' זה ייתן לאדם מולך להבין שאתה מתעניין בו, ,

אממממ...... אם מישהו היה ככה אומר לי הייתי אומרת לו שלא ינסה את הפסיכולגיות בגרוש שלו עלי.

 

[עוד אחד]

המון בטחון עצמי,
אהבה כנה,
להיכנס לראש שלו ולחשוב מה יענה לו על השאלה/קושי.

 

[תרצה]

תודה לכל העונים עד עתה, ונשמח להמשך הדיון המבורך.

בבקשה לא לערב 2 נושאים:

באשכול זה הדיון הוא איך לדבר עם אדם, ולהביע התעניינות כנה בו ובמעשיו, בכדי לגרום לו תחושה טובה ש'אכפת לי ממך', אך מבלי שירגיש חטטנות מיותרת.

נ.ב. באשכול אחר שבפורום 'חדר מורים' שאלתי שאלה חינוכית/פסיכולוגית, איך לפתוח בני נוער, הזקוקים לכך, שידברו על עצמם. וזה בשביל לעזור להם לצאת מהבעיות שלהם. אך זה לא קשור לנושא כאן (מי שרוצה לענות על זה בבקשה שיענה שם).

בשביל שבנ"א ירגיש "אכפת לי ממך" צריך קודם להרגיש את זה, שאכן אכפת לי ממנו.
דבר שני, זה יכול להתבטא במעשים מעבר למילים. כשרואים אותו - חיוך אמיתי של שמחה על הפנים, חיוך שמשדר "איזה יופי לפגוש בך! זה אחד הדברים הטובים שקרו לי היום!" לזכור דברים שהוא צריך/מחשיב ואם נפגשנו בהם - להביא לו. לזכור תאריכים שחשובים לו (יום הולדת, יום נישואין, תחילת הזמן וכדו') להתפלל עליו (והוא לא צריך לדעת מזה, עצם התפילה כבר עושה הרבה) לברך ולאחל לו דברים טובים בהזדמנויות מתאימות. להתעניין בתחומי התעניינות שלו, להתייעץ איתו בדברים שהוא חזק בהם ולקבל מה שיש לו לומר על כך ולא לעשות זאת רק בשביל לתת לו הרגשה טובה...
לוותר לפעמים על נוחות שלי בשביל הנוחות שלו. ולא בצורה של עושה טובות ...

 

[bekki]

אממממ...... אם מישהו היה ככה אומר לי הייתי אומרת לו שלא ינסה את הפסיכולגיות בגרוש שלו עלי.

אם כך תעשה/י
תתקשרי אלי...

שיקוף הוא הדבר הנכון שאפשר לעשות ,מצד אחד הוא מראה התעניינות ומצד שני הוא לא מזמין שאלות.
כמובן צריך מינונים מדויקים כמו מתן ויטמינים.
בנוסף ,אפשר לאומר[תלוי באדם מולנו ובסיטואציה] :
אני מבין/רואה/מרגיש/ וכו' שמשהו מציק לך/כואב לך/ קשה לך ....
אם תרצה לשתף ,אני כאן בשבילך.
ובזה לחתום את העניין.

וכמו שכתבו קודמיי. הקשבה זו אומנות נרכשת.

 

[צילומנציה]

לדעתי, זו באמת בעיה קשה, כי בני אדם כל כך שונים זה מזה בצורה שלא תאמן, ואותה תגובה באותה צורה- תתפרש אצל א' כאהדה ואצל ב' כחטטנות, ואפילו אצל אותו בן אדם במצבים שונים תהינה לו תגובות אחרות. לפעמים תלוי במצב הרוח שלו.

 

[ASUS]

לא האמנתי כמה נמוך אתן יכולות לרדת... הספר שהמלצתי כדי לדעת להקשיב ולדבר, זה לא מיועד כדי להוציא מידע, בשביל זה יש ספרים של סודות של חקירה, זה לא חקירה!!! זה לתת לאדם שמולך להרגיש טוב, ולעזור לו להגיע לפתרונות טובים בלי שיחשוב שאתה מבקר את מעשיו, אלא שיראה שהוא טועה כשהוא טועה בכוחות עצמו בלי להתבזות, ואיך שתקבלי יחס הוגן כשאת מדברת ויקשיבו לך בהבנה ולא בתחושה שמחכים שכבר תגמרי לדבר ותלכי...

 

[אסתי-בראון]

אולי זהו ספר שמקנה כישורים חברתיים במידה מסוימת?

 

[עוד אחד]

לא האמנתי כמה נמוך אתן יכולות לרדת... הספר שהמלצתי כדי לדעת להקשיב ולדבר, זה לא מיועד כדי להוציא מידע, בשביל זה יש ספרים של סודות של חקירה, זה לא חקירה!!! זה לתת לאדם שמולך להרגיש טוב, ולעזור לו להגיע לפתרונות טובים בלי שיחשוב שאתה מבקר את מעשיו, אלא שיראה שהוא טועה כשהוא טועה בכוחות עצמו בלי להתבזות, ואיך שתקבלי יחס הוגן כשאת מדברת ויקשיבו לך בהבנה ולא בתחושה שמחכים שכבר תגמרי לדבר ותלכי...

יש כאן שתי צדדים, צד אחד סובר שצריך להיות טבעיים וזורמים איך שאנחנו - איך שזה שממולינו, פלוס מחשבה וחכמת חיים. הצד הזה שולל את העיסוק והקיבוע של ההתנהגות עם הזולת בטכניקות ושיטות כלשהן.
לעומתם הצד השני סובר שאדרבה על ידי השיטות השונות שהומצאו על ידי חוקרים ואנשי פסיכולוגיה במשך שנים ניתן להגיע להתנהגות חכמה ונבונה עם הזולת, ולהימנע מאי הבנה או אי נעימות.
בצד הראשון עומדים אנשים לא חכמים במיוחד בפילוספופיות וכדו', או חכמים מידי שעברו את שלב ההסתבכויות איכשהו בשלום.
בצד השני עומדים אנשים נבוכים שמתקשים למצוא את עצמם כשהם מול הזולת או פסיכולוגים ואנשי חינוך שמבקשים לשדרג ולקדם את התקשורת הטיפולית שלהם.
טוב, הקצנתי ודיברתי גם שטויות.. אבל ככה זה כשכותבים בערב, ותבינו לבד שאני מהצד הראשון..

 

[yaffab]

לו הייתי יודעת, שמי שמשוחח איתי התייעץ לפני כן איך אפשר לגרום לבנ"א לדבר על עצמו - הייתי בורחת ממנו ת"ק על ת"ק פרסה.[/QUO

השונות בין בני אדם היא כ"כ יפה ומענינת.
אני קראתי את השאלה של פותח האשכול ואפילו לא שמעתי לרגעים שיש כאן נסיון לגרום לשני לדבר. בעיני זו היתה שאלה סתמית של: איך יהיה יותר נעים לשוחח אתי.
חסר לנו דברים על הראש ועל הלב, שאנחנו צריכים להעמיס שם גם את עולמו של החבר...