הנושאים החמים
חכמת המונים
משתמש צעיר
- הוסף לסימניות
- #41
טור בנושא נכתב ע"י אמא-מסרבת-להתייאש אחת... במטרה לעורר מודעות ולהניע תהליך של שינוי במוסדות החינוך של ילדיה.
הופץ לצוות ולתפוצת הורים בעיר מסויימת לפני שנה.
מענין לקרוא את דעתכם.
ובכן:
מתוך הערכה עמוקה וכנה לכל השותפים והשותפות במלאכת החינוך והקנית הלמידה של ילדי, ברצוני לשתף בנושא מסוים אשר מעסיק אותי כבר כמה שנים, בתקווה שתצמח מכך תועלת.
מובא בספר הרוקח, מתקופת הראשונים, המנהג למרוח דבש על לוח-אותיות כדי שהילד יקרא וילקק משהו מתוק בפעם הראשונה כאשר הוא נכנס לעולם לימוד התורה הקדושה - שיהא במתיקות.
עברו 800 שנה והעניינים השתכללו באופן פלאי.
ילדה מסיימת ללמוד אותיות, ילד מתחיל ללמוד חומש, סיום מסכת, מסיבת חנוכה, ציון ראש חודש, אמא של שבת וכל ארוע חגיגי וקדוש מאופיינים אצלינו במיטב הממתקים הנפלאים האמורים למלא את ילדינו הרכים ברצון להמשיך להתפתח וללמוד ביתר שאת ובשמחה מתוקה.
ופה שאלתי עולה מאליה:
איך הגענו ממריחת מעט דבש לכבוד הלימוד הראשון בלבד, לכמויות רעלים, חומרים מסוכנים, זרזי בעיות קשב וריכוז ובעיות שיניים לכל החיים?
איך הגענו מהמתקת זמן רוחני וקדוש, לימי הולדת, ערבי גיבוש, מסיבות הפתעה ואסיפת הורים?
מדוע טיול שנתי של הכרות עם ארץ האבות, ריענון וכוחות חדשים, הפך ליום-כירסום, שמצריך קודם יציאה למכולת השכונתית עם סכום כסף מרשים (כי כל החברים...) וארוחות בריאות מושקעות וארוזות שחוזרות הביתה?
מדוע פרס קטן שאמור לתת חיזוק חיובי הפך להיות חבילת חמצוצים?
שמא נסחפנו מעט?
מתלוננים על חוסר ריכוז ו"קפיציות" של הילדים, מתחננים שימשיכו את לימוד התורה בהתמדה, מחנכים להסתפקות במועט ולבריאות הגוף המופלא שה' נתן לנו, מבקשים מהם לקלוט כמויות של חומר למבחן, הולכים לשיעורי הנחית הורים-שיעורי תורה-מיטב ההרצאות ומחפשים טיפים לחינוך לשמירה על דרך הישר, מטיפים על "נפש בריאה בגוף בריא"...
איך כל זה קשור לכמויות החמרים המזיקים שאנחנו נותנים להם בזרימה קבועה?
חשבון פשוט: כל ילד מביא רק ממתק אחד לכבוד מסיבת חנוכה = כל ילד יוצא מהכיתה עם 30 ממתקים! ביום אחד! למה?
למי זה מועיל ואיזה אפקט בריאותי וחינוכי הרווחנו בזה?
מצורף צילום של השלל שאחד מילדי הביא לאחרונה ממסיבה. צאו וראו מה הוא מכניס לגופו ביום אחד (לפני הסוכריות של שבת מבי"כ ויומולדת של חבר אחהצ ובוקר כיתה וכו').
אני בטוחה שכל מורה יכול עם רצון טוב, ויש הרבה רצון טוב-
לעודד פרסים קטנים במקום דברי מאכל
ואם כבר דברי מאכל - להקטין כמויות
ולהמיר בממתקים בריאים
לא יתכן שאמא מהבית תצטרך להילחם במערכת החינוך כל הזמן! זה לא כוחות...
כן יתכן שמורים ומורות יעודדו ילדים לאכול בריא, טעים ומזין, יכוונו לשמחה של מצווה באופן אמיתי ונכון, ולשמחת חיים כללית שלא מבוססת סוכר ומונוסודיום גלוטמט.
כן יתכן ליצור בכיתה תחרותיות חיובית על בריאות הסנדוויצ'ים בהפסקת אוכל.
כן יתכן לשדר לתלמידים הערכה דרך חיזוק חיובי - חיובי.
כן יתכן שתינתן הגבלת מספר הממתקים לכל טיול.
כן יתכן שנעשה השתדלות ובעזרת ה' נזכה רק לנחת כל הימים.
בברכת בריאות שלמה. בנפש ובגוף.
מעריכה ומודה מעומק הלב על הרצון, המסירות וההשקעה האדירה, היומיומית והקבועה, של כל אחד ואחת בחינוך ילדינו!
הופץ לצוות ולתפוצת הורים בעיר מסויימת לפני שנה.
מענין לקרוא את דעתכם.
ובכן:
מתוך הערכה עמוקה וכנה לכל השותפים והשותפות במלאכת החינוך והקנית הלמידה של ילדי, ברצוני לשתף בנושא מסוים אשר מעסיק אותי כבר כמה שנים, בתקווה שתצמח מכך תועלת.
מובא בספר הרוקח, מתקופת הראשונים, המנהג למרוח דבש על לוח-אותיות כדי שהילד יקרא וילקק משהו מתוק בפעם הראשונה כאשר הוא נכנס לעולם לימוד התורה הקדושה - שיהא במתיקות.
עברו 800 שנה והעניינים השתכללו באופן פלאי.
ילדה מסיימת ללמוד אותיות, ילד מתחיל ללמוד חומש, סיום מסכת, מסיבת חנוכה, ציון ראש חודש, אמא של שבת וכל ארוע חגיגי וקדוש מאופיינים אצלינו במיטב הממתקים הנפלאים האמורים למלא את ילדינו הרכים ברצון להמשיך להתפתח וללמוד ביתר שאת ובשמחה מתוקה.
ופה שאלתי עולה מאליה:
איך הגענו ממריחת מעט דבש לכבוד הלימוד הראשון בלבד, לכמויות רעלים, חומרים מסוכנים, זרזי בעיות קשב וריכוז ובעיות שיניים לכל החיים?
איך הגענו מהמתקת זמן רוחני וקדוש, לימי הולדת, ערבי גיבוש, מסיבות הפתעה ואסיפת הורים?
מדוע טיול שנתי של הכרות עם ארץ האבות, ריענון וכוחות חדשים, הפך ליום-כירסום, שמצריך קודם יציאה למכולת השכונתית עם סכום כסף מרשים (כי כל החברים...) וארוחות בריאות מושקעות וארוזות שחוזרות הביתה?
מדוע פרס קטן שאמור לתת חיזוק חיובי הפך להיות חבילת חמצוצים?
שמא נסחפנו מעט?
מתלוננים על חוסר ריכוז ו"קפיציות" של הילדים, מתחננים שימשיכו את לימוד התורה בהתמדה, מחנכים להסתפקות במועט ולבריאות הגוף המופלא שה' נתן לנו, מבקשים מהם לקלוט כמויות של חומר למבחן, הולכים לשיעורי הנחית הורים-שיעורי תורה-מיטב ההרצאות ומחפשים טיפים לחינוך לשמירה על דרך הישר, מטיפים על "נפש בריאה בגוף בריא"...
איך כל זה קשור לכמויות החמרים המזיקים שאנחנו נותנים להם בזרימה קבועה?
חשבון פשוט: כל ילד מביא רק ממתק אחד לכבוד מסיבת חנוכה = כל ילד יוצא מהכיתה עם 30 ממתקים! ביום אחד! למה?
למי זה מועיל ואיזה אפקט בריאותי וחינוכי הרווחנו בזה?
מצורף צילום של השלל שאחד מילדי הביא לאחרונה ממסיבה. צאו וראו מה הוא מכניס לגופו ביום אחד (לפני הסוכריות של שבת מבי"כ ויומולדת של חבר אחהצ ובוקר כיתה וכו').
אני בטוחה שכל מורה יכול עם רצון טוב, ויש הרבה רצון טוב-
לעודד פרסים קטנים במקום דברי מאכל
ואם כבר דברי מאכל - להקטין כמויות
ולהמיר בממתקים בריאים
לא יתכן שאמא מהבית תצטרך להילחם במערכת החינוך כל הזמן! זה לא כוחות...
כן יתכן שמורים ומורות יעודדו ילדים לאכול בריא, טעים ומזין, יכוונו לשמחה של מצווה באופן אמיתי ונכון, ולשמחת חיים כללית שלא מבוססת סוכר ומונוסודיום גלוטמט.
כן יתכן ליצור בכיתה תחרותיות חיובית על בריאות הסנדוויצ'ים בהפסקת אוכל.
כן יתכן לשדר לתלמידים הערכה דרך חיזוק חיובי - חיובי.
כן יתכן שתינתן הגבלת מספר הממתקים לכל טיול.
כן יתכן שנעשה השתדלות ובעזרת ה' נזכה רק לנחת כל הימים.
בברכת בריאות שלמה. בנפש ובגוף.
מעריכה ומודה מעומק הלב על הרצון, המסירות וההשקעה האדירה, היומיומית והקבועה, של כל אחד ואחת בחינוך ילדינו!
