דירה מספר 9

  • הוסף לסימניות
  • #42
"לא מבין למה התחתנתם אם אני זה שצריך להכין לכם את הקפה..."
ולמה כולנו כותבים
אם אתה זה שצריך לתת לנו את הטעם הספרותי מידי פעם...
(סיפור מלא עניין והתרחשויות. עכשווי וביתי ועם כל זה מלא מתח...
אומנות!)
 
  • הוסף לסימניות
  • #43
ולמה כולנו כותבים
אם אתה זה שצריך לתת לנו את הטעם הספרותי מידי פעם...
(סיפור מלא עניין והתרחשויות. עכשווי וביתי ועם כל זה מלא מתח...
אומנות!)
תודה!
בהזדמנות זו אודה גם למפרגנים בפרטי - אתם הסיבה להמשך כתיבת הסיפור הזה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #46
  • הוסף לסימניות
  • #48
אנחנו לא מספיקים לך, אה? אה?
טוף.
איך אתה מצליח במשך כל האשכול הזה, לקחת את הסיפור או התגובות שלי ולתת להם פרשנות אחרת... איך? שהשם ישמור אותך, איך?
אחר כך ישאלו באשכול סמוך ונעוץ אם יש כאן עיתונאים...

בהזדמנות זו רציתי להודות באופן מיוחד למעודדים מבית, ובפרט לאשר ידידנו שאם הוא לא היה קיים היו צריכים להמציא אותו איכשהו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #49
אחר כך ישאלו באשכול סמוך ונעוץ אם יש כאן עיתונאים...
ובפרט לאשר ידידנו שאם הוא לא היה קיים היו צריכים להמציא אותו איכשהו.
לך תדע...
בדור של היום גם אשר יכול להיות "פייק" עיתונאי

בכל אופן בדיחות לפה ולשם, נחמד מאוד.
אבל מחכים להמשך שלך, ומהר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #51
בס"ד

אורות רכבים חולפים סינוורו אותה לפרקים, זיעה דביקה צצה על המצח בפנינים קטנות, הגוף בער כמו תנור, אבל היא המשיכה לצעוד צמוד לאלקי שומרת על קצב הפסיעות.

"רבקי, תשמעי סיפור הזוי. יש לי חברה בעבודה, עדינה כזאתי ופשוטה, את יודעת אברכית קלאסית", אלקי גמעה בקולניות מבקבוק המים שבידה, "בקיצור, כבר יומיים ברצף היא לא הגיעה לעבודה וזה ממש מוזר כי אף פעם היא לא מפספסת. טוב, שאלתי את המזכירה מה שלום יפית, ואז היא מספרת לי שבעלה נעדר משלשום והיום בבקר מצאו את הגופה שלו בחוף באשדוד".

"מה?", רבקי נעצרה בפתאומיות, אבל אלקי המשיכה הלאה והיא נאלצה להדביק אותה. "מה זאת אומרת מצאו את הגופה שלו? כאילו, איך זה קרה?"

"לא יודעים עדיין כלום. המשטרה מעלה כל מיני השערות מוזרות. מסכנה... אני לא יודעת איך לעזור לה..."

"איזה פחד זה. אני אפילו לא מסוגלת לדמיין את זה..."

"כן, תאמיני לי, החיים מה זה לא פשוטים... אוף! שונאת את הרמזור הזה, כל הזמן הוא אדום".

חיוך קליל צף על שפתיה של רבקי ושורת שיניים לבנות חיפו עליו. "דווקא נחמד קצת לעשות הפסקונת, לא? אנחנו לא מדריכות כושר".

מבטה של אלקי מדד אותה מלמטה ללמעלה. "תראו אותה, צפלונת כזאת ומתנשפת כמו קטר... אוה, יופי".

הרמזור התחלף לירוק ואלקי שעטה קדימה. רבקי האיצה אחריה.

"תגידי, אלקי, אה... בעלך עושה לפעמים דברים כאלו אה... קצת מוזרים?"

"מה קרה לך?", היא ליכסנה מבט לחברתה, "נכנסת לסרטים בגלל החברה שלי?"

רבקי פלטה אויר כלוא. "הו, לא, לא התכוונתי למוזרים מפחידים, התכוונתי למוזרים כאלו... את יודעת..."

"אה, אז תגידי, בטח שהוא עושה. המון".

"באמת? מה למשל?"

"מה למשל...", שתיהן נפרדו רגע לעקיפת זוג צעיר מהצדדים והתחברו, "למשל, כשהוא שוטף כלים אז קבוע הוא משאיר לי את המחבת. או אם---"

"אוקיי, הבנתי". היא השפילה את עיניה לנעלי הניו באלאנס שלה. נעל רודפת נעל.

"רבקי, הכל טוב?"

"לא. אני עוד שניה קורסת. ההליכה הזאת גמרה אותי".

"אנחנו כבר ליד הבנין שלך. תחשבי שכל פסיעה שורפת לך עוד קלוריה... ועוד קלוריה... ועוד קלוריה..."

"את רצינית? אז אולי כבר עדיף לי לקרוס ואז ישרפו לי עשרים קלוריות בבת אחת".

"טוב, די רבקי, הנה הגענו כבר לבנין שלך, אל---"

רבקי נבלמה בפתאומיות.

"רבקושה, מה קורה איתך היום?" אלקי עצרה והסתובבה אל רבקי. ואז החזירה את ראשה אל הבנין לכיוון בו ננעץ מבטה של חברתה.

"אלקי? שמת לב לקטע המוזר של הדירה שם למעלה?"

"למה מוזר? כמו כל בית נורמלי".

"זה הקטע המוזר".
 
  • הוסף לסימניות
  • #52
גם בעל שעושה דברים קצת מוזרים (שבטח בסוף יבואו כל ההפרכות ונראה שסתם נולד לו פיל מזבוב) וגם דירה מוזרה בבניין?
מידי הרבה לאישה צעירה אחת…
 
  • הוסף לסימניות
  • #53
שלום. זו ביקורת פתע.

בואו נראה מה יש לנו פה.
תהליכים פנים-משפחתיים שמנהלים דיאלוג מקביל עם פלטפורמת תרבות משתנה.
משחקי אור וצל א-סימטריים של הגיבורים, העושים מעשה כביש עמוקה-צפת ומבקשים שכר ככביש 6.
הכל נכון וקיים, עד שהוא שולח את השורה הזו מכל הלב, שיש לה איזה מנגנון ארסי תחבולני, כמו ג'ולניק שנגמרה לו הבטריה באמצע השאכטה.
והיא שמשאירה אותך בודד וכוסף, כמו רווק אצל רבי יונתן בן עוזיאל בליל בדיקת חמץ.
 
  • הוסף לסימניות
  • #54
ואוו...
גדי - מושלם!
אתה לא מפספס שום פרט, גם בשיחת ט' קבין...
מחכה בקו"ר להמשך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #55
בהזדמנות זו רציתי להודות באופן מיוחד למעודדים מבית, ובפרט לאשר ידידנו שאם הוא לא היה קיים היו צריכים להמציא אותו איכשהו.
אוה כך יפה וכך נאה.
אני אבין שוב משהו לא רצוי? כבודו עיתונאי אנונימי?
 
  • הוסף לסימניות
  • #57
בס"ד

לגימת קפה שורקנית נשמעה מכיוונו של לייביש וקטעה את מחשבותיהם.

"לא הבנתי", אמר שוב בוקי, "אל המרפסת שלך יכולים ליפול דברים רק מקומה שלישית או רביעית. והסיגרים האלו לא באים בחשבון".

"נו?" הנימה של אלי הייתה קצרת רוח.

"אז מה נשאר לך?"

"דירה מספר תשע", השלים לייביש אגב העלאת משקפיו.

אלי התרומם ממשענת הכורסא והסתובב לעברו של לייביש. "אתה מודע לזה שדירת הגג הזו נטושה כבר שלש עשרה שנה".

"ואנחנו מודעים לזה", בוקי הרים את קולו, "שלדירת הגג הזו יש קירות ולובי בכניסה שמונע מאיתנו לראות מה מתרחש שם בפנים. והנה עכשו נרשם אות חיים". הוא השליך את הפילטרים על השולחן. אחד מהם התגלגל לריצפה.

ידיו של אלי הורמו במחוות כניעה. "בסדר, גם אם כן, אין לי מה לעשות עם המידע הזה ואני לא הולך לעשות שום דבר. אנחנו סתם מנפחים דברים בלי שום בסיס".

"אוהו אתה הולך", המשקפיים הקטנות זלגו בפראות במורד. "אין סיכוי שבבנין שלי תהיה איזו דירת רפאים שרק השד יודע מה קורה שם. אתה יודע מה הרב'ה מקורצווייל פעם אמר לי כששאלתי אותו מה לעשות עם הטבע של אשתי שהיא עושה מכל זבוב – פיל? הוא אמר שגם זבוב יכול להטריד".

"בפרט אם הזבוב דובר יידיש", פלט בוקי.

"מה?" גבותיו המכווצות של לייביש העידו שהוא לא קלט את הנאמר.

אלי קם בזריזות והנחית את כוס הקפה שלו על השולחן. "טוב. בואו נסכם דבר כזה, אם תראו עוד התפתחות משמעותית בדירה מספר תשע, אז נבדוק את הדברים יותר לעומק".

שניהם קמו ממושבם.

"מקוב---"

הדלת נפתחה בפתאומיות. רבקי עמדה בפתח כשעל פניה מבע מוזר.

"ראיתי את האור נדלק בדירה למעלה. מישהו עמד בחלון. לא ראיתי ברור, רק צללית. היא הרימה את הידיים לרגע, מחזיקה משהו כמו סכין מטבח. ואז האור נכבה".
 
  • הוסף לסימניות
  • #58
גדי - עוד רגע הקפיץ נקרע.
אל תתאכזר, אנא.
 
  • הוסף לסימניות
  • #59
מדהים אין מילים!

"אוהו אתה הולך", המשקפיים הקטנות זלגו בפראות במורד. "אין סיכוי שבבנין שלי תהיה איזו דירת רפאים שרק השד יודע מה קורה שם. אתה יודע מה הרב'ה מקורצווייל פעם אמר לי כששאלתי אותו מה לעשות עם הטבע של אשתי שהיא עושה מכל זבוב – פיל? הוא אמר שגם זבוב יכול להטריד".

אלו דבריו של המשב"קבוקי? אם כן ישנה כאן טעות לכאורה.
שלשה פרקים אחור בוקי הצהיר נחרצות שהבהלה הנשית גרמה לו לא להנשא עד כעת, ואילו כאן לפתע הודאת בעל דין שהבחור נשוי ועוד בעידודו של הקורצווי'לר רב'ה (נשמע שם של כלב, במחילה מכ"ק).

אגב לא הכרתי את בוקי מזורי בפַּנִים המתוארים בסיפור הזה, שער חום שופע, ביטויים כמו "גבר" וכדומה, נשמע לי עבריין מידי ביחס להכרות קודמת, אם כי יתכן שהוא עובר תהליך הדרדרות בעקבות חולשתו האחרונה של כ"ק אדמו"ר שליט"א...
 
  • הוסף לסימניות
  • #60
מדהים אין מילים!



אלו דבריו של המשב"קבוקי? אם כן ישנה כאן טעות לכאורה.
שלשה פרקים אחור בוקי הצהיר נחרצות שהבהלה הנשית גרמה לו לא להנשא עד כעת, ואילו כאן לפתע הודאת בעל דין שהבחור נשוי ועוד בעידודו של הקורצווי'לר רב'ה (נשמע שם של כלב, במחילה מכ"ק).

אגב לא הכרתי את בוקי מזורי בפַּנִים המתוארים בסיפור הזה, שער חום שופע, ביטויים כמו "גבר" וכדומה, נשמע לי עבריין מידי ביחס להכרות קודמת, אם כי יתכן שהוא עובר תהליך הדרדרות בעקבות חולשתו האחרונה של כ"ק אדמו"ר שליט"א...

את המשקפיים הזולגות חובש רב לייביש נתנזון חסיד קורצווילאי.
הדמות של בוקי מזורי בעלילה הזו עדיין בהתהוות. תלוי בהתפתחויות.
תודה ידידי! עצם תשומת ליבך לענין הינה מחמאה עבורי...
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

שיתוף - לביקורת מטפטף
צלחות. המון צלחות. אינסוף צלחות.
מי אכל כל כך הרבה?
ומי אמור להדיח את כל אלה?
נו באמת, מי.
נאנחת. קמה אל הכיור, מתחילה לסבן. לאט.
קצף נערם על אצבעותיה, בועות מתפוצצות בשקט, שקופות. מים קרים מידי.
חמש צלחות מאחוריה. ליתר דיוק - מעליה, במייבש הכלים. מערבבות דמעותיהן בדמעותיה.
סוגרת ברז, נאנחת שוב. הוא מתעקש להמשיך לטפטף. עקשן כמו אלי. קר כמוהו.
מפנה לו גב, הולכת לסלון, מתיישבת על ספה, מוחצת ז'קט. אלי זרק אותו כאן כשחזר לפנות בוקר מאנשהו.
כבר לא שואלת מהו אנשהו. היכן הוא אנשהו. יודעת - אלי לא יענה.
רחש הטפטוף מהמטבח נעים לה, במפתיע. מונוטוני, שקט. משתלב עם החוץ המטפטף מבעד לחלון. רקע אידיאלי למחשבות שמתפללות את עצמן בראש שלה. לא מפסיקות לייחל.

פרצוף סתור מציץ מהפרוזדור, מחשבות עוצרות תפילתן. אלי.
"בוקר טוב, מותק. מה נשמע?". פרוטוקול הוא דבר חשוב.
המהום צפוי עונה לה. מוסיף עצמו לפרוטוקול.
"שאני אכין לך משהו לאכול?"
המהום.
"חביתה?"
"כן, תודה".
פרצוף סתור חוזר לחדר, ביצה מרחשת במחבת, מחשבות שבות לתפילתן.
הר צלחות מנופף לה מהכיור, מזכיר את קיומו. ברז עקשן עודו מטפטף. היא מתעלמת משניהם.
מגש מקבל אליו בשתיקה לחמניה טריה, ירקות פרוסים, חביתה, שוקו חם.
פסיעותיה שקטות, נקישותיה אף הן, וכך גם ההמהום שעונה לה מתוך החדר.
"בבקשה, מותק. כדאי שתאכל עכשיו, לפני שהחביתה תתקרר".
היא פונה אל הדלת, לא ממתינה להמהום. הוא אכן בושש. במקומו מגיע: "תודה, אמא. אין עלייך בעולם".
נשימתה יוצאת להפסקה. הצער העביר אותה על דעתה, אין לה שום הסבר אחר לדמיונות שפוקדים אותה.
מסתובבת. פרצוף סתור מבזיק אליה חצי חיוך בפה גדוש חביתה.
כששבה נשימה לסדרה היא רק אומרת: " אני אוהבת אותך, אלי".

צלחות. המון צלחות. אינסוף צלחות. פחות חמש.
ברז עקשן מטפטף דמעות של אושר.
ז'קט זרוק על הספה. חזר לפנות בוקר מאנשהו. למי אכפת.
ציבי זרקה את המעיל על השולחן בכניסה, מתוסכלת.
היא מרחה את נעליה בשטיח והורידה גם אותן בזעף.
"צהריים טובים" ראשו של נתי הציץ מדלת המטבח, מלווה בחיוך עולץ, שנמחק במיידית. "קרה משהו?"
ציבי הרימה אליו את עיניה ונאנחה. "כנראה".
"אוח".
"כן".
"כוס קפה?"
"אני אשמח".
"בכיף".

ציבי התכרבלה בפוך, מחממת את אצבעותיה בכוס הקפה שהכין לה נתי.
"אם את רוצה לשתף את מוזמנת", הוא הודיע תוך כדי טיגון. מעיף מבט קצר באשתו.
צמרמורת קלה עברה בה. "אני יודעת.."
"אני שמח".
היא נשפה על האדים. "אוף, התפללתי שזה לא יקרה וזה פשוט קרה".
נתי הסתובב; "שוב מרים?"
ציבי לגמה מעט מהכוס. "זה מתחיל לתסכל אפילו אותך.." דוק שקוף הבריק באישוניה.
"בשבילך אני מתוסכל. דיברתן?"
"ניסיתי, מבטיחה לך, והיא לא מוכנה להקשיב".
נתי בלע אנחה. "את רוצה שאנסה לדבר עם בעלה? אני פשוט באמת חושב שכדאי לסיים עם זה ודי, תראי איך זה גומר אותך.." הוא נושך את שפתו התחתונה.
היא קמה ממקומה וניגשה למקפיא, שולפת קופסת עוגיות טרייה שהכינה אתמול. "אתה צודק, באמת.. ואני זו שצריכה לעשות את זה".
"אבל זה לא כל כך מתקדם.."
"שוב צודק".
"שאתקשר וזהו?"
"לא".
נתי חש רצון עז לדפוק את ראשו בקיר. "ציבי. או שאת מתקשרת למרים עכשיו, או שאני אתקשר לבעלה", הוא מתקשח. "מה את מעדיפה?"
"שאני".
"אז עכשיו", הוא שלף את הפלאפון שלה מההטענה, מגיש לה אותו. "אני מחכה, ושומע יחד איתך, קדימה".
ציבי לקחה את הפלאפון באי שביעות רצון, מחייגת את המספר.
"מרים?"
"ציבי". נראה כי האש מלחכת את המקשים.
"כן".
"מה את רוצה עכשיו?" הקוצר רוח נשמע גם מחוץ לטלפון, והלחיים המסמיקות מספיקות לנתי.
תפעילי את המיקרופון, הוא מסמן לה, והיא לוחצת.
"רציתי לומר לך שהסצנה האחרונה ביננו הייתה לא נעימה לי". היא מנסה לקרר את פניה החמות.

שקט מעבר לקו. "את מצפה שאני אתנצל?"
"כן, מן הראוי".
גיחוך. "אז אני מאוד מצטערת, אבל ההתנצלות לא מתכוונת לבוא".
ניתוק.
נתי התקשה לבטא את הרגשתו. וציבי לא הגיבה.
"אני.."
"אין מה, פשוט לדלג, וזהו", ציבי קמה מהשולחן, וניגשה לכיור לשטוף את פניה.
"אסור לדלג, וזה סתם חבל", הוא לא הסכים. "אם תדחיקי זה יבוא בדרך אחרת, וכבר ראינו שזה ככה, זוכרת?"
היא נאנחה שוב. "כן. ושוב אתה צודק".
"בואי נחשוב מה אפשר לעשות". הוא מנסה לעודד.
"לעזוב עבודה".
"אוקי".
"מה???"
"מה קרה?"
ציבי שפשפה את עיניה. "אתה הסכמת שאני אעזוב את העבודה?" היא לא האמינה שהיא שומעת את מה שהיא שומעת.
נתי חייך. "זה שאת עוזבת עבודה לא אומר שאת לא עושה סוף לסיפור של מרים. לכי לישון עכשיו, את זקוקה לזה".


↤↤


"מה קורה פה היום??" שילת קצצה את ציפורניה.
"שילת?" רחל המזכירה דופקת בדלת, ופותחת חריץ דק. "אפשר?"
"כן כן, תיכנסי", העבירה שילת את כף ידה על המצח.
"נעמי התקשרה לומר שלא תוכל לבוא גם בהמשך השבוע". בישרה רחל.
"את לא רצינית. היא לא יכולה לא לבוא, אין לי מישהי אחרת בקבוצה של התסמונת דאון", היא מחווירה מעט. "יש לה מישהי להביא?"
רחל מורידה את עיניה אל הקסר שבידה. ואחר מחזירה. "לא.."
"היא צריכה לעשות את זה. עדכני אותה במהירות האפשרית. ושתתקשר אליי בבקשה".
"אעדכן"
"תודה".


↤↤


הסנדוויצ'ים שלהם כבר היו מוכנים על השיש, וציבי העבירה 'ויש' אחרון.
"בוקר טוב!"
ציבי הסתובבה, "בוקר אור".
"ציבי".
"כן נתי".
"אפשר לבקש חיוך של בוקר? התחלת דף חדש עכשיו", הוא מחייך בעצמו. "והבעיה שלך נפתרה".
היא נעצרה. "מה שאמרת עכשיו זה חלק מהמשפט הראשון או כחלק נפרד?" איבריה דרוכים.
"כחלק נפרד וכהמשך", הוא לחץ על הקומקום, והמים החלו לרתוח.
"נתיי"
"כן ציבי?"
"אפשר תשובה נורמלית?" ידיה נחו על מותניה, ממתינות.
הוא הצביע לה לשבת. "קודם קפה".
ציבי התיישבה, מותשת. "אפשר לפני?"
"כן", נתי עליז היום באופן מיוחד. "טיפלתי בשבילך בהתפטרות, ומצאתי לך עבודה חדשה".
עיניה התרחבו. "אתה צוחק עלי".
"דווקא לא.." העליזות פגה לאיטה. "את לא שמחה?"
היא צוחקת צחוק קצר. "אתה לא אמיתי".
"אבל עשיתי את זה באמת".
"לא נכון"
"ציבי.. אני עשיתי את זה".
"מה העבודה החדשה?" היא מנסה להתמקד בפן החיובי לעת עתה.
"מורה ממלאת מקום".
הלב מנתר.
"מורה", היא חוזרת אחריו לאט.
"כן", הוא מתחיל לחייך בחזרה. "תנחשי לאיזה מקצוע".
"תנ"ך??"
"כן, ב"ה"
"ווואווו!" הפנים שלה מאירות, וזה כל כך שווה את הכלום שעות שהוא ישן אתמול.
"אני שמח בשבילך מאוד" הוא מסיים לשתות את הקפה שלו וממשיך. "היום הראשון בעבודה מתחיל מחר, בכיתה ב', בבית ספר נווה שירה פה בעיר".
"איך עשית את זה?! אמאלה נתי אני לא מאמינה, ", היא מחייכת חיוך ענק.
"אז תתחילי", הוא מכתף את התפילין. "וחוץ מזה, שיש לך עניין לסדר היום".
האור כבה.
"מרים שוב?" המבט בעיניים מתחנן.
"אני מצטער, ציבי. את חייבת לעשות את זה" הוא מתחרט על המילים, היה מסמס לה או משהו. "אבל אני זמין תמיד לשמוע שאת אחרי השלב הזה.. שיהיה בהצלחה".
"תודה נתי.. בהצלחה בכולל".
דלת נסגרת בשקט.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה