הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
הכור הגרעיני של החטיפים בחדרו של אהרן הלך והועשר מיום ליום באין מפריע, עד שהחלה זליגה חמורה ומדאיגה של חומר לחלל הישיבה.
בתחילה אהרן התעלם, בתקווה שמדובר בכשל חד פעמי, אבל החטיפים המשיכו להיעלם בלילות בקצב מהיר. כשהוא חשש שייווצר איום ממשי על המתקן היקר שמוצב בחדרו, החליט להוכיח לאויביו הסמויים שיש לו דרך להגן על עצמו ולהסיר מעליו את האיום הקיומי של הרעב.
בתור יריית פתיחה, הוא כתב על גבי אריזות החטיפים באותיות מרתיעות:
פרטי. גזל. חדר"ג. חרם הקדמונים. תקנת האופים. גזירת הטבחים. מקולקל. ירקתי בפנים. ישנתי על זה. הוכנס לבית הכיסא בעטיפה אחת. נגוע בסלמונלה. רעיל. חשש לזיוף בכשרות. לא הופרשו תרומות ומעשרות. לא הופרשה חלה כדין. נאכל ע"י חולדה. אוחסן בטמפרטורה לא תקינה. נטחן לפני הפסח. פג תוקף, תאריך אחרון לשיווק: 7/5/1945.
אבל מאזן האימה לא התייצב. האיומים מסמרי השיער לא הרשימו אף אחד, מפלס הממתקים הלך וירד בהתמדה, ואהרן חשש שיאלץ לפתוח בקרוב בתענית הרעב-עד. האוכל של הישיבה לא בא בחשבון מבחינתו, המיקום של חדר האוכל אפילו לא נקלט במכ"מים שלו. הוא תמיד הסתדר מצוין עם היעדר ארוחות מסודרות, החטיפים סיפקו אותו והוא היה שבע ומאושר. למד טוב, אכל טוב וישן טוב, כל מה שבחור שיבה צריך. כעת אלמוניים מאיימים להפר את השלווה הזו.
אהרן החליט לאבטח את הנכס שלו בכל מחיר. הוא התקין מנעול בעל קוד סבוך, ופנה לישון בשקט. אבל בבוקר למחרת, גילה שניסיון ההתמגנות שלו יורט. שובל תפוצ'יפס הוליך מרגלי הארון אל הבלתי נודע. המנעול נפרץ.
בלילות הבאים ניסה לערוך מעקבים. הוא שכב במשך שעות מתחת לשמיכה בחדרו האפלולי והציץ בעיניים טרוטות מבעד למשקפת לראיית לילה. אחרי כל לילה כזה, מצא את עצמו מתעורר בבהלה לקול ציוץ הציפורים. הוכחות לפשע פזורות בשפע בזירה, וכיפת הבד שלו שמוטה לצדו בחוסר אונים.
בלית ברירה, בחר אהרן במדיניות ההבלגה, אבל לאחר חיסול מעדן בכיר - החליט לשנות אסטרטגיה. הגיע הזמן לשלוף את נשק יום הדין, ללחוץ על הכפתור האדום.
תכנית הגרעין האהרונית נכנסה לכוננות גבוהה.
בטמבור שליד הישיבה היה צבע מצוין, המוכר נשבע בזקן של חמינאי שהוא אינו יורד במים. אהרן עטה כפפות ומרח את החומר האדום בנדיבות על אריזות החטיפים. הוא הלך לישון בציפייה דרוכה. התרעת צבע אדום לא הופעלה.
"בוקר ויודע ה'..." מלמל רגע לפני ששקע בתרדמה.
מחר ייחשף האויב הצבעוני, יתגלה למי יש דם על הידיים.
בבוקר הוא קם כלביא, לפני שראשונת הציפורים הספיקה לפצות את מקורה. סריקה מהיר של השטח הניבה חיוך מלא סיפוק. הרצפה הייתה זרועה בפירורי ביסלי ותן צ'אפ.
זה עבד!
הסוכנים המתוחכמים נפלו במלכודת, עומדים להסגיר את עצמם במו ידיהם. הם הולכים לעוף מהחדר שלו על טיל, לצמיתות.
הוא נטל את ידיו בחופזה ומיהר לבית המדרש, מתעניין באורח מוגזם באופן הנחת התפילין של יד של כמה חשודים פוטנציאלים. אפס. כולם נקיי כפיים, חפים מסממנים מסגירים.
אהרן חשק את שיניו והחל לשוטט בישיבה, מתכנן את התגובה החריפה שינחית.
התכנית לא הושמדה, רק חזרה לאחור. עדיין יש תקווה.
יתכן שהפושע מנסה כעת להעלים ראיות מול אחד הכיורים. אולי הוא ירד למחתרת, להסתתר במרחב מוגן, ואולי עדין ישן, לאחר שהשמיד הלילה חלק ניכר מהכור.
'שיקנה לעצמו חטיפים, כמוני, במקום לאכול את תוצאות הפיגוע האטומי של הטבח, ויצליח לישון בשקט בלילות!' רטן בזעף.
הוא הסתובב בשיבה כמו טיל שיוט חסר מנוח. הכיורים היו נקיים וכך גם כפות ידיהם של הבחורים הישנים. מה הוא פספס?!
אהרן טפח על מצחו בזעם.
ידו נעצרה באמצע דרכה.
הוא בהה בבעתה בכתמים האדומים שדבקו בה.
כנראה שככה זה, האיום הכי גדול מגיע מבפנים.
בתחילה אהרן התעלם, בתקווה שמדובר בכשל חד פעמי, אבל החטיפים המשיכו להיעלם בלילות בקצב מהיר. כשהוא חשש שייווצר איום ממשי על המתקן היקר שמוצב בחדרו, החליט להוכיח לאויביו הסמויים שיש לו דרך להגן על עצמו ולהסיר מעליו את האיום הקיומי של הרעב.
בתור יריית פתיחה, הוא כתב על גבי אריזות החטיפים באותיות מרתיעות:
פרטי. גזל. חדר"ג. חרם הקדמונים. תקנת האופים. גזירת הטבחים. מקולקל. ירקתי בפנים. ישנתי על זה. הוכנס לבית הכיסא בעטיפה אחת. נגוע בסלמונלה. רעיל. חשש לזיוף בכשרות. לא הופרשו תרומות ומעשרות. לא הופרשה חלה כדין. נאכל ע"י חולדה. אוחסן בטמפרטורה לא תקינה. נטחן לפני הפסח. פג תוקף, תאריך אחרון לשיווק: 7/5/1945.
אבל מאזן האימה לא התייצב. האיומים מסמרי השיער לא הרשימו אף אחד, מפלס הממתקים הלך וירד בהתמדה, ואהרן חשש שיאלץ לפתוח בקרוב בתענית הרעב-עד. האוכל של הישיבה לא בא בחשבון מבחינתו, המיקום של חדר האוכל אפילו לא נקלט במכ"מים שלו. הוא תמיד הסתדר מצוין עם היעדר ארוחות מסודרות, החטיפים סיפקו אותו והוא היה שבע ומאושר. למד טוב, אכל טוב וישן טוב, כל מה שבחור שיבה צריך. כעת אלמוניים מאיימים להפר את השלווה הזו.
אהרן החליט לאבטח את הנכס שלו בכל מחיר. הוא התקין מנעול בעל קוד סבוך, ופנה לישון בשקט. אבל בבוקר למחרת, גילה שניסיון ההתמגנות שלו יורט. שובל תפוצ'יפס הוליך מרגלי הארון אל הבלתי נודע. המנעול נפרץ.
בלילות הבאים ניסה לערוך מעקבים. הוא שכב במשך שעות מתחת לשמיכה בחדרו האפלולי והציץ בעיניים טרוטות מבעד למשקפת לראיית לילה. אחרי כל לילה כזה, מצא את עצמו מתעורר בבהלה לקול ציוץ הציפורים. הוכחות לפשע פזורות בשפע בזירה, וכיפת הבד שלו שמוטה לצדו בחוסר אונים.
בלית ברירה, בחר אהרן במדיניות ההבלגה, אבל לאחר חיסול מעדן בכיר - החליט לשנות אסטרטגיה. הגיע הזמן לשלוף את נשק יום הדין, ללחוץ על הכפתור האדום.
תכנית הגרעין האהרונית נכנסה לכוננות גבוהה.
בטמבור שליד הישיבה היה צבע מצוין, המוכר נשבע בזקן של חמינאי שהוא אינו יורד במים. אהרן עטה כפפות ומרח את החומר האדום בנדיבות על אריזות החטיפים. הוא הלך לישון בציפייה דרוכה. התרעת צבע אדום לא הופעלה.
"בוקר ויודע ה'..." מלמל רגע לפני ששקע בתרדמה.
מחר ייחשף האויב הצבעוני, יתגלה למי יש דם על הידיים.
בבוקר הוא קם כלביא, לפני שראשונת הציפורים הספיקה לפצות את מקורה. סריקה מהיר של השטח הניבה חיוך מלא סיפוק. הרצפה הייתה זרועה בפירורי ביסלי ותן צ'אפ.
זה עבד!
הסוכנים המתוחכמים נפלו במלכודת, עומדים להסגיר את עצמם במו ידיהם. הם הולכים לעוף מהחדר שלו על טיל, לצמיתות.
הוא נטל את ידיו בחופזה ומיהר לבית המדרש, מתעניין באורח מוגזם באופן הנחת התפילין של יד של כמה חשודים פוטנציאלים. אפס. כולם נקיי כפיים, חפים מסממנים מסגירים.
אהרן חשק את שיניו והחל לשוטט בישיבה, מתכנן את התגובה החריפה שינחית.
התכנית לא הושמדה, רק חזרה לאחור. עדיין יש תקווה.
יתכן שהפושע מנסה כעת להעלים ראיות מול אחד הכיורים. אולי הוא ירד למחתרת, להסתתר במרחב מוגן, ואולי עדין ישן, לאחר שהשמיד הלילה חלק ניכר מהכור.
'שיקנה לעצמו חטיפים, כמוני, במקום לאכול את תוצאות הפיגוע האטומי של הטבח, ויצליח לישון בשקט בלילות!' רטן בזעף.
הוא הסתובב בשיבה כמו טיל שיוט חסר מנוח. הכיורים היו נקיים וכך גם כפות ידיהם של הבחורים הישנים. מה הוא פספס?!
אהרן טפח על מצחו בזעם.
ידו נעצרה באמצע דרכה.
הוא בהה בבעתה בכתמים האדומים שדבקו בה.
כנראה שככה זה, האיום הכי גדול מגיע מבפנים.
