שיתוף - לביקורת דליפה מדאיגה בכור האירוני

  • הוסף לסימניות
  • #1
הכור הגרעיני של החטיפים בחדרו של אהרן הלך והועשר מיום ליום באין מפריע, עד שהחלה זליגה חמורה ומדאיגה של חומר לחלל הישיבה.

בתחילה אהרן התעלם, בתקווה שמדובר בכשל חד פעמי, אבל החטיפים המשיכו להיעלם בלילות בקצב מהיר. כשהוא חשש שייווצר איום ממשי על המתקן היקר שמוצב בחדרו, החליט להוכיח לאויביו הסמויים שיש לו דרך להגן על עצמו ולהסיר מעליו את האיום הקיומי של הרעב.

בתור יריית פתיחה, הוא כתב על גבי אריזות החטיפים באותיות מרתיעות:
פרטי. גזל. חדר"ג. חרם הקדמונים. תקנת האופים. גזירת הטבחים. מקולקל. ירקתי בפנים. ישנתי על זה. הוכנס לבית הכיסא בעטיפה אחת. נגוע בסלמונלה. רעיל. חשש לזיוף בכשרות. לא הופרשו תרומות ומעשרות. לא הופרשה חלה כדין. נאכל ע"י חולדה. אוחסן בטמפרטורה לא תקינה. נטחן לפני הפסח. פג תוקף, תאריך אחרון לשיווק: 7/5/1945.

אבל מאזן האימה לא התייצב. האיומים מסמרי השיער לא הרשימו אף אחד, מפלס הממתקים הלך וירד בהתמדה, ואהרן חשש שיאלץ לפתוח בקרוב בתענית הרעב-עד. האוכל של הישיבה לא בא בחשבון מבחינתו, המיקום של חדר האוכל אפילו לא נקלט במכ"מים שלו. הוא תמיד הסתדר מצוין עם היעדר ארוחות מסודרות, החטיפים סיפקו אותו והוא היה שבע ומאושר. למד טוב, אכל טוב וישן טוב, כל מה שבחור שיבה צריך. כעת אלמוניים מאיימים להפר את השלווה הזו.

אהרן החליט לאבטח את הנכס שלו בכל מחיר. הוא התקין מנעול בעל קוד סבוך, ופנה לישון בשקט. אבל בבוקר למחרת, גילה שניסיון ההתמגנות שלו יורט. שובל תפוצ'יפס הוליך מרגלי הארון אל הבלתי נודע. המנעול נפרץ.

בלילות הבאים ניסה לערוך מעקבים. הוא שכב במשך שעות מתחת לשמיכה בחדרו האפלולי והציץ בעיניים טרוטות מבעד למשקפת לראיית לילה. אחרי כל לילה כזה, מצא את עצמו מתעורר בבהלה לקול ציוץ הציפורים. הוכחות לפשע פזורות בשפע בזירה, וכיפת הבד שלו שמוטה לצדו בחוסר אונים.

בלית ברירה, בחר אהרן במדיניות ההבלגה, אבל לאחר חיסול מעדן בכיר - החליט לשנות אסטרטגיה. הגיע הזמן לשלוף את נשק יום הדין, ללחוץ על הכפתור האדום.

תכנית הגרעין האהרונית נכנסה לכוננות גבוהה.
בטמבור שליד הישיבה היה צבע מצוין, המוכר נשבע בזקן של חמינאי שהוא אינו יורד במים. אהרן עטה כפפות ומרח את החומר האדום בנדיבות על אריזות החטיפים. הוא הלך לישון בציפייה דרוכה. התרעת צבע אדום לא הופעלה.

"בוקר ויודע ה'..." מלמל רגע לפני ששקע בתרדמה.
מחר ייחשף האויב הצבעוני, יתגלה למי יש דם על הידיים.

בבוקר הוא קם כלביא, לפני שראשונת הציפורים הספיקה לפצות את מקורה. סריקה מהיר של השטח הניבה חיוך מלא סיפוק. הרצפה הייתה זרועה בפירורי ביסלי ותן צ'אפ.

זה עבד!

הסוכנים המתוחכמים נפלו במלכודת, עומדים להסגיר את עצמם במו ידיהם. הם הולכים לעוף מהחדר שלו על טיל, לצמיתות.
הוא נטל את ידיו בחופזה ומיהר לבית המדרש, מתעניין באורח מוגזם באופן הנחת התפילין של יד של כמה חשודים פוטנציאלים. אפס. כולם נקיי כפיים, חפים מסממנים מסגירים.

אהרן חשק את שיניו והחל לשוטט בישיבה, מתכנן את התגובה החריפה שינחית.
התכנית לא הושמדה, רק חזרה לאחור. עדיין יש תקווה.
יתכן שהפושע מנסה כעת להעלים ראיות מול אחד הכיורים. אולי הוא ירד למחתרת, להסתתר במרחב מוגן, ואולי עדין ישן, לאחר שהשמיד הלילה חלק ניכר מהכור.

'שיקנה לעצמו חטיפים, כמוני, במקום לאכול את תוצאות הפיגוע האטומי של הטבח, ויצליח לישון בשקט בלילות!' רטן בזעף.
הוא הסתובב בשיבה כמו טיל שיוט חסר מנוח. הכיורים היו נקיים וכך גם כפות ידיהם של הבחורים הישנים. מה הוא פספס?!

אהרן טפח על מצחו בזעם.
ידו נעצרה באמצע דרכה.
הוא בהה בבעתה בכתמים האדומים שדבקו בה.

כנראה שככה זה, האיום הכי גדול מגיע מבפנים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
משחקי הלשון שמאפיינים את הקטעים שלך - פשוט וואו!
הם כל כך מעשירים אותו (את הקטע, לא את הכור) ומוסיפים נופך מיוחד להומור המדוייק ולכתיבה המושלמת.
בתענית הרעב-עד
חיסול מעדן בכיר
תכנית הגרעין האהרונית
וכמובן - הכור האירוני...
גאוני!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
מה זה הדבר הזה???
איזו גאונות!
משחקי מילים משובבי נפש, והיבט אקטואלי צובט...
לא יודעת אם זאת היתה כוונתך, אבל פתאום יש בי רחמים על אחים שיום אחד יבהו בכתמים אדומים שדבקו בידם...
אגב, אני כן נטיתי לחשוב שהבחור סהרורי, בקריאה שניה לא מזהה למה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
משחקי הלשון שמאפיינים את הקטעים שלך - פשוט וואו!
הם כל כך מעשירים אותו (את הקטע, לא את הכור) ומוסיפים נופך מיוחד להומור המדוייק ולכתיבה המושלמת.
חחחחח תודה רבה!!! התגובות שלך משמחות מאוד כל פעם מחדש!!
ואיך שאת שמה לב לפרטים...
פאנצ' לא צפוי בעליל!
יש, תודה!
מה שחזק בקטעים שלך, זה שלא רק הפאנצ' בסוף מצדיק את הקריאה.
כל מילה בפני עצמה- עונג צרוף!
תודה רבה רבה!! כיף לקרוא!!
מה זה הדבר הזה???
איזו גאונות!
משחקי מילים משובבי נפש, והיבט אקטואלי צובט...
תודה על פרגון!!
לא יודעת אם זאת היתה כוונתך, אבל פתאום יש בי רחמים על אחים שיום אחד יבהו בכתמים אדומים שדבקו בידם...
אולי לא ממש התכוונתי, אבל בדיוק השבת קראתי את הספר "עיניים בגב" של תמר מור
הוא מדבר על בחורה חרדית שנחשדה בריגול עבור האיראנים
אז יתכן שזה היה לי בתת מודע...
אגב, אני כן נטיתי לחשוב שהבחור סהרורי, בקריאה שניה לא מזהה למה...
די, תת המודע שלי חשוף עד כדי כך?:)
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
אולי לא ממש התכוונתי, אבל בדיוק השבת קראתי את הספר "עיניים בגב" של תמר מור
הוא מדבר על בחורה חרדית שנחשדה בריגול עבור האיראנים
אז יתכן שזה היה לי בתת מודע...
אה?
לא!
לא הבנתי.
יש מצב שאת נותנת כמה מילים על משמעות הקטע הזה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
אה?
לא!
לא הבנתי.
כן, הבנת מצוין את המשמעות של הקטע
סורי שלא הסברתי נכון את התגובה...
התכוונתי שלא בהכרח כתבתי מתוך רחמים על האחים שיגלו את הכתמים על הידיים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
  • הוסף לסימניות
  • #12
  • הוסף לסימניות
  • #15
משחקי מילים וואו אחד גדול! ענק!
הפאנץ היה לי ברור באיזשהו שלב, מה שלא הוריד במאומה מהנאת הקריאה!
וזה לדעתי מה שעושה את הקטע למושלם!!
תודה רבה רבה!
לדעתי חשוב מאוד שהקטע יעמוד בפני עצמו ולא רק הפאנץ' יצדיק למפרע את הקריאה,
אז שמחתי מאוד לקרוא!!
וואו!
פאנץ' מפתיע עם משחקי מילים שמעלים חיוך על השפתיים.
מושלם!
תודה רבה!!!
ביקורת שמעלה חיוך על השפתיים...
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
ענק!!!
אהבתי מאוד מאוד.

פרטי. גזל. חדר"ג. חרם הקדמונים. תקנת האופים. גזירת הטבחים. מקולקל. ירקתי בפנים. ישנתי על זה. הוכנס לבית הכיסא בעטיפה אחת. נגוע בסלמונלה. רעיל. חשש לזיוף בכשרות. לא הופרשו תרומות ומעשרות. לא הופרשה חלה כדין. נאכל ע"י חולדה. אוחסן בטמפרטורה לא תקינה. נטחן לפני הפסח. פג תוקף, תאריך אחרון לשיווק: 7/5/1945.
:ROFLMAO::ROFLMAO::ROFLMAO:

פה חשדתי שזה המשגיח:
המנעול נפרץ.
ופה כבר חשדתי בגנב האמיתי:
אחרי כל לילה כזה, מצא את עצמו מתעורר בבהלה לקול ציוץ הציפורים.
אבל בכל אופן, קטע מעולה ומיוחד במינו. תודה גדולה עליו.

נ.ב: אאל"ט, יש פרק בסדרת ילדים מפורסמת בציבור הכללי עם פרק בעל עלילה די דומה. משם ההשראה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
ענק!!!
אהבתי מאוד מאוד.
תודה ענקית!!
פה חשדתי שזה המשגיח:
חחחח חלילה! לא חינוכי בעליל!
ולא חוזרים על בדיחה פעמיים...
נ.ב: אאל"ט, יש פרק בסדרת ילדים מפורסמת בציבור הכללי עם פרק בעל עלילה די דומה. משם ההשראה?
לא, לא הכרתי את הסדרה הנ"ל
אבל אי אפשר לומר שכיוונתי לדעת גדולים, זה לא חינוכי בעליל : )
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
הכור הגרעיני של החטיפים בחדרו של אהרן הלך והועשר מיום ליום באין מפריע, עד שהחלה זליגה חמורה ומדאיגה של חומר לחלל הישיבה.

בתחילה אהרן התעלם, בתקווה שמדובר בכשל חד פעמי, אבל החטיפים המשיכו להיעלם בלילות בקצב מהיר. כשהוא חשש שייווצר איום ממשי על המתקן היקר שמוצב בחדרו, החליט להוכיח לאויביו הסמויים שיש לו דרך להגן על עצמו ולהסיר מעליו את האיום הקיומי של הרעב.

בתור יריית פתיחה, הוא כתב על גבי אריזות החטיפים באותיות מרתיעות:
פרטי. גזל. חדר"ג. חרם הקדמונים. תקנת האופים. גזירת הטבחים. מקולקל. ירקתי בפנים. ישנתי על זה. הוכנס לבית הכיסא בעטיפה אחת. נגוע בסלמונלה. רעיל. חשש לזיוף בכשרות. לא הופרשו תרומות ומעשרות. לא הופרשה חלה כדין. נאכל ע"י חולדה. אוחסן בטמפרטורה לא תקינה. נטחן לפני הפסח. פג תוקף, תאריך אחרון לשיווק: 7/5/1945.

אבל מאזן האימה לא התייצב. האיומים מסמרי השיער לא הרשימו אף אחד, מפלס הממתקים הלך וירד בהתמדה, ואהרן חשש שיאלץ לפתוח בקרוב בתענית הרעב-עד. האוכל של הישיבה לא בא בחשבון מבחינתו, המיקום של חדר האוכל אפילו לא נקלט במכ"מים שלו. הוא תמיד הסתדר מצוין עם היעדר ארוחות מסודרות, החטיפים סיפקו אותו והוא היה שבע ומאושר. למד טוב, אכל טוב וישן טוב, כל מה שבחור שיבה צריך. כעת אלמוניים מאיימים להפר את השלווה הזו.

אהרן החליט לאבטח את הנכס שלו בכל מחיר. הוא התקין מנעול בעל קוד סבוך, ופנה לישון בשקט. אבל בבוקר למחרת, גילה שניסיון ההתמגנות שלו יורט. שובל תפוצ'יפס הוליך מרגלי הארון אל הבלתי נודע. המנעול נפרץ.

בלילות הבאים ניסה לערוך מעקבים. הוא שכב במשך שעות מתחת לשמיכה בחדרו האפלולי והציץ בעיניים טרוטות מבעד למשקפת לראיית לילה. אחרי כל לילה כזה, מצא את עצמו מתעורר בבהלה לקול ציוץ הציפורים. הוכחות לפשע פזורות בשפע בזירה, וכיפת הבד שלו שמוטה לצדו בחוסר אונים.

בלית ברירה, בחר אהרן במדיניות ההבלגה, אבל לאחר חיסול מעדן בכיר - החליט לשנות אסטרטגיה. הגיע הזמן לשלוף את נשק יום הדין, ללחוץ על הכפתור האדום.

תכנית הגרעין האהרונית נכנסה לכוננות גבוהה.
בטמבור שליד הישיבה היה צבע מצוין, המוכר נשבע בזקן של חמינאי שהוא אינו יורד במים. אהרן עטה כפפות ומרח את החומר האדום בנדיבות על אריזות החטיפים. הוא הלך לישון בציפייה דרוכה. התרעת צבע אדום לא הופעלה.

"בוקר ויודע ה'..." מלמל רגע לפני ששקע בתרדמה.
מחר ייחשף האויב הצבעוני, יתגלה למי יש דם על הידיים.

בבוקר הוא קם כלביא, לפני שראשונת הציפורים הספיקה לפצות את מקורה. סריקה מהיר של השטח הניבה חיוך מלא סיפוק. הרצפה הייתה זרועה בפירורי ביסלי ותן צ'אפ.

זה עבד!

הסוכנים המתוחכמים נפלו במלכודת, עומדים להסגיר את עצמם במו ידיהם. הם הולכים לעוף מהחדר שלו על טיל, לצמיתות.
הוא נטל את ידיו בחופזה ומיהר לבית המדרש, מתעניין באורח מוגזם באופן הנחת התפילין של יד של כמה חשודים פוטנציאלים. אפס. כולם נקיי כפיים, חפים מסממנים מסגירים.

אהרן חשק את שיניו והחל לשוטט בישיבה, מתכנן את התגובה החריפה שינחית.
התכנית לא הושמדה, רק חזרה לאחור. עדיין יש תקווה.
יתכן שהפושע מנסה כעת להעלים ראיות מול אחד הכיורים. אולי הוא ירד למחתרת, להסתתר במרחב מוגן, ואולי עדין ישן, לאחר שהשמיד הלילה חלק ניכר מהכור.

'שיקנה לעצמו חטיפים, כמוני, במקום לאכול את תוצאות הפיגוע האטומי של הטבח, ויצליח לישון בשקט בלילות!' רטן בזעף.
הוא הסתובב בשיבה כמו טיל שיוט חסר מנוח. הכיורים היו נקיים וכך גם כפות ידיהם של הבחורים הישנים. מה הוא פספס?!

אהרן טפח על מצחו בזעם.
ידו נעצרה באמצע דרכה.
הוא בהה בבעתה בכתמים האדומים שדבקו בה.

כנראה שככה זה, האיום הכי גדול מגיע מבפנים.
אגדי!
מזדהה עם הגנב והנגנב.....
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

שיתוף - לביקורת החלום לחלום
מאז שהוא היה קטן הוא היה אוהב את זה, את הטבע, את הנגינה , את ציוצי הציפורים,
הנפש השקטה שלו אהבה את זה תמיד, אלו היו ההנאות שלו.
לא האוכל, היופי והאגו היו מנהיגים אותו, בשבילו מנוחה של שעה בין עציי השדות
הגבוהים ונגינה בחליל לקול ציוץ הציפורים היה מה שגרם לו לאהוב את החיים, את העולם
ואת עצמו.
ככה הוא היה תמיד, עד שיום אחד בלי כל תיכנון , העולם הרגוע והשליו שלו התנפץ,
המוני חיילים דהרו על סוסיהם ושרפו כל מקום, כל בית, הוא שמר על החליל שלו כמו על
עצמו, אבל השדה- השדה נשרף ונגמר.
העצים כאילו לא היו, נהפכו לחתיכות שחורות ומפויכות, הוא נלקח בשבי, החליל מתחבא
מתחת למעילו, משפחתו הקטנה נעלמה כלו הייתה, והשקט שלו גם כן, נעלם ולא היה.
כל לילה היה מתעורר שטוף זיעה לאחר חלום נורא, מתנשף ומזיע , מוודא שהחליל שמור אצלו.
כל פעם שהיה מתעורר ומביט סביבו, על הרצפה המלוכלכת שעליה היה שנרטבת בדמעות
של הישן לצידו כל פעם מחדש, והוא עצמו- אין? מה הוא עושה כאן? איך הגיע לכאן?
איפה העולם הרגוע שלו? איפה המשפחה הקטנה שלו שבכל מקרה לא היה ממנה כזה
הרבה- רק הוא, אחיו ואביו, וגם הם נעלמו לו- או שדווקא הוא זה שנעלם להם?
לאחר מספר לילות של שינה גרועה, של סבל מתמשך, לאחר שהתעורר שוב מסיוט לא נורמלי,
הוא חשב לעצמו מה היה קורה אילו במקום לחלום חלום על שריפה ועל עצים מפויכים
היה חולם על שדה מלא בציוצי ציפורים וצלילי נגינה? מי יודע , אם הייתה לו שליטה על חלומותיו
בהחלט היה רוצה לחלום על כזה דבר, אבל לצערו גם זה חלום שכנראה לא ייתגשם.
החלום לחלום.
שיתוף - לביקורת ?
דוד היה בן שמונה. ובבית הספר אמרו עליו כולם שהוא "ילד שקט".
לא שקט רגיל, של חוסר אונים, של פחד. אלא שקט של הבנה.

כל יום, בהפסקה של עשר וחצי, הוא היה הולך מאחורי הבניין לשבת ליד הקיר שלו. הקיר שעליו הוא צייר.
הוא לא צייר סתם, הוא היה מצייר אנשים שהכיר אבל לא כמו שהם נראים אלא כמו שהם באמת.
הוא צייר את הרב קליין כמו עיגול שבתוכו כוכב – כי היה לו לב זהב אבל לא היה פתח לאף אחד לראות את זה.
הוא צייר את סבא שלו כמו סלע גדול שיש בו סדק – כי פעם אחת ראה אותו בוכה ליד אלבום.
הוא צייר את אחיו הגדול כמו עפיפון – כי הוא תמיד רצה לעוף, אבל אבא החזיק לו את החוט.
והוא צייר את עצמו כמו סימן שאלה – לא כי היו לו שאלות, אלא כי הוא היה השאלה של כולם.

יום אחד, עקב אחרי נמלה שנעה בסיבובים חסרי פשר. ופתאום התחיל לרדת גשם. הוא שלח ידו לקחת אותה, אבל היא חמקה בזריזות שוב ושוב.
הגשם התחזק והיא החלה לצלוע ולסחוב רגל שנמרחה רטובה על הארץ.
פתאום נעצרה רחרחה, שינתה כיוון ומיהרה בקו ישר למקום אחר. דוד ראה שיירה של נמלים רצות, חלקן דוחפות זו את זו, או מושכות, חלקן סוחבות גרגרים. הנמלה שלו הגיעה אל השורה והתערתה בה. השיירה הלכה והתעבתה, עד שנעלמה לתוך חור עגול באדמה.

כל הלילה ירדו גשמים עזים.

למחרת נמחקו לו כל הציורים והעולם נראה כדף חדש ונקי.
בעשר וחצי – בפעם הראשונה – הוא לא הלך לקיר,
הוא נשאר לשחק עם כולם.
השינה של נחום היא כמו יין עתיק. ככל שעובר עליה זמן, היא נעשית משובחת יותר, ערבה יותר, וערכה מטפס עשרת מונים.

נחום דאג לשמר אותה בקנאות, קבר אותה במרתף שמיכות חשוך ושקט, בטמפרטורה מדויקת ובתנאי שימור מיטביים.

ייתכן שאהבתו לשינה נבעה מאי אלו חסכי ילדות קדומים, בעקבות קריאות "נחום-תקום" שוברות לב ששלחו לעברו חבריו, והותירו חותם בנפשו. אבל גם בלי לחפש תירוצים: כשמגלים יין משובח מידי – קל מאוד להתמכר אליו. ככה זה.

על הכרית הוא חלם לא רק כשהניח עליה את ראשו בלילות, ולשמיכה היו לו ציפיות בכל שעות היממה.

אין פלא שהיצורים שאותם תיעב נחום יותר מכל, היו המעויררים של הישיבה, לדורותיהם.
"שועלים קטנים מחבלים כרמים", היה מכנה אותם בשקט כשקרעו אותו באכזריות מעוד חלום מופלא, אבל לא העז להתנגד.

למעויררים היו שיטות סדיסטיות להקיץ נרדמים, והם ניצלו את מעמדם המעוגן בחוק כדי לרדות בישנים חסרי האונים ולעשות בהם ככל העולה על רוחם.

הם פעלו בשיטות סובייטיות מחפירות, שכללו החרמת כריות, שמיכות ומזרנים, החדרת חוטי ציציות לתנוכי אוזניים, שפיכת גלוני מים והפעלת חצוצרות צורמניות. בהמשך, הם שכללו את שיטות הפעולה שלהם, תוך שימוש בלחץ פיזי מתון, הבאת לול תרנגולים מצווחים לישיבה, והטמנת פצצות סירחון במיטות מפנקות מידי, לטעמם.
הם הוכיחו לכולם בדרך הקשה: "אין שלטון ביום המיטה".

אף אחד לא העז לפצות פה נגדם, מחשש לגורלו בבוקר הבא, אבל כשבבית המדרש בשחריס הייתה נוכחות מלאה מידי, החל צוות הישיבה לחשוד שמשהו אינו כשורה. אט אט, החלו מעלליהם להיחשף, והצוות ההמום החליט לבצע 'רפורמה יקיצתית' מקיפה. המעויררים פוטרו אחר כבוד ממשרתם הנעלה, מונו אחרים תחתיהם, ונקבע בישיבה חוק ברזל האוסר להקיץ נרדמים בדרכים בלתי קונבנציונליות, למעט אמצעים מילוליים.

נחום התהלך בישיבה שיכור מאושר ושיכור משינה. יש לו חשבון ארוך עם המעויררים שדרכו על ענביו בגסות, וכעת, כשניטלו מהם כל הסמכויות, יוכל לסגור אותו בלי מאמץ. הקץ לסבל. אפשר לשתות לחיים!

אורי, המעוירר הנחמד ועדין הנפש שנכנס בפעם הראשונה בתמימות לחדרו של נחום, לא ציפה למקלחת הצוננת ששטפה את פרצופו ההמום. הוא הביט בהלם בנטלה שנחום הוריק עליו, וחש את המים נספגים לתוך בגדיו, מעבירים צמרמורות בגופו.

נחום התהפך במיטתו לצד השני, מדושן עונג. התהפכו היוצרות. כמה טוב. השינה בשעות הבאות הייתה חוויה צרופה ומזוקקת, בעלת ארומה אקזוטית ורמת עפיצות מושלמת. למבינים בלבד.

למחרת, כשאורי ניסה להעיר את נחום וספג שוב מקלחת צוננת, הוא הבין שהנטלה לא נשפכה עליו במקרה, ושנחום אינו סובל ממחלת ירח נדירה, כפי שניסה לדון אותו לכף זכות.

להימנע מלהעיר את נחום – אפילו לא העלה על דעתו. חלילה לו מלמעול במשימת הקודש שזכה בה, ולגרום ליהודי מכרם ישראל להפסיד זמן קרישמע, על אף האחוז הקלוש שמסירות הנפש שלו תועיל בעניין. הוא החליט להצטייד מראש בבגדי החלפה ולהרחיק מהטווח הקרוב נטלות מועדות לפורענות.

כשאמצעי הלחימה היו במרחק בטוח, העז אורי להתקרב ולנסות לעורר את דוב החורף משנתו.
ידו של הדוב גיששה באוויר, אבל גם כשלא מצאה את מבוקשה, זה לא מנע ממנה לפתוח בתנועות מגושמות את בקבוק הקולה שעמד בסמוך, ולגרש באמצעותו את המטרד.

טיפות הקולה ניתזו, בין השאר, לתוך פיו הפעור של אורי, שהיה באמצע קריאה נרגשת לקום לעבודת הבורא. אורי כלא בכוח את בועות הכעס השחורות והדוקרות שתססו בו ואיימו לפרוץ החוצה. לא היה אכפת לו על החולצה, כמו על העובדה המצערת שהוא שתה בלי ברכה! ובכלל... הוא אינו נוהג לשתות משקה עם סוכר לפני התפילה! לבסוף התקררה דעתו, כשגילה שמדובר בקולה דייאט.

בשעות הצהריים, שבהן פגה מגופו של נחום השפעת אדי האלכוהול הלילי, ניסה אורי המעוירר לעורר את תשומת ליבו למעשיו, אבל לא נחל הצלחה.
"נשפכות עליך נטלות? מוזר. אולי אתה הולך עקום ונתקע בחפצים בחוסר זהירות. לא העסק שלי. כנראה זה קורה כי אתה שוכח ליטול ידיים, הרי אתה עסוק כל כך בבקרים..." הפליא בו נחום מוסר. "אבל אשריך שנרטבת על דברי תורה!" סיים בחיוך מתוק, אדום.

המצב התדרדר מיום ליום, נחום לא בחל באף אמצעי כדי להגן על היקב המשגשג שלו, ובהעדר סמכויות מספקות, ידיו של אורי היו כבולות. מאין יביא פתרונות? המן הגורן או מן היקב?! הוא חש חסר ישע, כמו שוטר ימני בקפלן, הנדרס תחת שלטון ההמון השבוי בחלומותיו. אפילו לאחוז במקל מטאטא ולנער מרחוק בעדינות את השמרים ששקעו בחבית השינה – לא יכול היה. הוא החליט לעשות לזה סוף. כלי הנשק היחיד שנותר לו בשביל להפסיק את מסכת ההתעללויות באוכפי החוק, היה "אמצעים מילוליים". הוא החליט להשתמש בו, בכל הכוח.

בלילה למחרת, חמק אורי חרש למרתפו האפל של נחום. הוא נטל את הפלאפון הלח מהבל נשימותיו השורקניות של נחום, לחץ מה שלחץ בשעון המעורר, פלט לתוך הפלאפון כמה מילים, הניח אותו על הכיסא הסמוך ונעלם.

בבוקר, כשחדר לאוזניו של נחום קולו הרגוע והמעצבן של המעוירר שבקש ממנו בסבלנות לקום לעבודת הבורא –כמו תמיד, הוא אפילו לא טרח לפקוח את עיניו. כבקיא ורגיל, גישש בידו אל עבר הנטלה, ורוקן אותה בבת אחת לעבר המטרד היומי.
קולו של אורי נדם.

נחום התמתח בסיפוק, והמשיך לישון בשלווה. אוויר הרים צלול כיין נשב מהחלון, והשקט מסביב היה עמוק ופסטורלי.

כשהתעורר, כשהשמש כבר התעייפה מלהאיר באותו בוקר, גילה את הפלאפון שלו על הכיסא, שוחה בשלולית מים, ללא רוח חיים.
הוא הביט בעיניים פעורות במכשיר שמסר את נפשו על קידוש ה', לאחר שביצע את תפקידו האחרון עלי אדמות – והשמיע הקלטה בקולו של המעוירר, שבקש בנימוס להספיק זמן קרישמע. (אמצעי מילולי בהחלט).

"מה זה אמור להביע??" סינן נחום לאורי, מציג בחמה שפוכה את המכשיר ששתה מכוס התרעלה.

"נשפכה עליו נטלה?" קימט המעוירר את מצחו, "מוזר. אולי הפלאפון שלך עקום ונתקע בחפצים בחוסר זהירות. לא העסק שלי", אמר המעוירר בהבעת צער, "אבל אשריו שנרטב על דברי תורה!"

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה