דמיונות ילדותיים

[לילך אור]

בהשראת האשכול השכן 'פיטוטי ילדים',
כאן יקובצו דמיונות וסיפורי ילדים.
מכירים את זה שילדון חמוד אומר לך בעיניים גדולות ורציניות:
אתמול טסתי לאמריקה ואמא שלי קנתה לי את כל חנות הממתקים?
ילדים הם עַם עִם שפע של דמיון. ההבדל בינם לבין המבוגרים הוא, שהם באמת מאמינים לדמיון.
ר' ישראל סלנטר אומר שכאשר ילד משחק בקרש בתוך אמבטיה ומספר שזו אוניה, אם לוקחים ממנו את הקרש הרי זה כאילו כמו שמטביעים ספינה גדולה של אדם מבוגר, זה גוזל משהו מהילד.
הילד מדמיין, ומאמין, שזו ספינה אמיתית.

אז שוטו על זה, וכתבו כאן סיפורים ששמעתם מכלי ראשון.

 

[לילך אור]

בתור סיפתח:
אני גננת, ואחד מתפקידי הגננות הוא להוציא את הילדים לחצר.
ילד אחד מותק, בן ארבע, רץ כל פעם הלוך ושוב, סופח לעצמו עוד ילדים, וכולם קוראים אחריו: 'שריפה בכיבוד הורים! שריפה בכיבוד הורים!' ורצים לכבות את האש.
כל יום מחדש...

 

[אמא ומתכנתת]

בן השלוש שלי זוכר הרבה דברים מתקופת היותו "אבא"...
יום אחד הוא סיפר לי בהתלהבות, שכשהוא היה אבא, הוא נסע לים לבד. לים הזה שבירושלים, ליד הכותל המערבי

 

[Sefi T]

שהייתי קטנה, חברה סיפרה לי שהיא רכבה על אריה. אני זוכרת את עצמי מדמיינת ילדה קטנה
בגן חוצה את הכביש, שהיא רוכבת על לא פחות מאשר על אריה אצילי ומלכותי.
עד היום שאני נזכרת בזה אני צוחקת.
ילדים....... עם פנטזיונרי........

 

[אשר שרבר]

רק מאתמול הבת שלי (כן זאתי שלא רוצה ללכת לגן..) חזרה ואמרה שהגננת אמרה שהולך להיות לנו תינוק חדש. סיפרתי לאמא שלנו (שהופתעה...) וסיפרה לגננת, שאמרה שהילדונת בעלת השמועה.

אבל אם בגננות וסיפורים עסקינן, לא צריך דווקא המצאות ודמיונות כמות החומר הצהוב שילדי גן מביאים מהבית יכולה לפרנס את הפורום לשנים רבות...

 

[ביזנסטורי - אילה]

"סבתא שלי נפטרה שבוע שעבר.
היא היתה נורא צדיקה והיא חיה מלא שנים,
אפילו היא היתה בשואה!
אבל שבוע שעבר עשו לה יומולדת של גיל מאה ועשרים
והרימו אותה על הכיסא,
ובערך שהרימו אותה את שישים וחמש,
בום! היא נפלה מהכיסא ונפטרה."

(האמנתי לחברתי בכל לב ושיתפתי את כולם בתיאור המיוחד.
תגובת אימי: מילא סבתא של אלמונית. אבל דווקא של פלמונית? נו נו...)

 

[וו החיבור]

שהייתי קטנה, חברה סיפרה לי שהיא רכבה על אריה. אני זוכרת את עצמי מדמיינת ילדה קטנה
בגן חוצה את הכביש, שהיא רוכבת על לא פחות מאשר על אריה אצילי ומלכותי.

אם באריות עסקינן..
לפני שנים אחי הקטן חזר מהגן מלווה בפמליית זאטוטים שהלכו פתי אחריו בכדי לשזוף עינהם באריה שהשתכן לנו בחצר...
כשפגש הקטן בעיניה הנדהמות של אימי מיהר לחזור בו ושילח את החברים אחר כבוד לביתם בתואנה שהאריה ברח...

 

[לילך אור]

שהייתי קטנה, חברה סיפרה לי שהיא רכבה על אריה. אני זוכרת את עצמי מדמיינת ילדה קטנה
בגן חוצה את הכביש, שהיא רוכבת על לא פחות מאשר על אריה אצילי ומלכותי.
עד היום שאני נזכרת בזה אני צוחקת.
ילדים....... עם פנטזיונרי........

אם באריות עסקינן..
לפני שנים אחי הקטן חזר מהגן מלווה בפמליית זאטוטים שהלכו פתי אחריו בכדי לשזוף עינהם באריה שהשתכן לנו בחצר...
כשפגש הקטן בעיניה הנדהמות של אימי מיהר לחזור בו ושילח את החברים אחר כבוד לביתם בתואנה שהאריה ברח...

אם כבר אריות...
נזכרתי בתנינים.
לפני שנים, בן דודי מאמריקה (שהיה אז בן ארבע לערך) יצא לחצר האחורית של הבית שלהם וחזר עם הודעה מרעישה:
"יש בחוץ תנינים וזרקתי עליהם אבנים!"
"מה?" לא הבינה אחותו הגדולה ממנו בשנה, "לא יכול להיות. אין לנו בחוץ אבנים!"