סיפור שהרבי מליובאוויטש סיפר בהתוועדות וזו לשונו: (מתורגם ללשוה"ק)
סיפור שהיתה ילדה קטנה בת חמש – שש שנים, שהלכה לבית הספר, לבית ספר לא דתי, בארץ הקודש. ולבית הספר באה ילדה אחרת, וסיפרה שיש ענין כזה, ומצוה כזו של הדלקת נר שבת קודש, ואף על פי שהילדה שסיפרה היא עוד לפני בת מצוה, על אחת כמה וכמה הילדות שהיא דיברה איתן, שהן רק בנות חמש – שש, או יותר קטנות, אף על פי כן, גם הן יכולות מצד ענין חינוך, מצד שליחותו של הקב"ה, לקיים את אותה מצווה, לומר את הברכה על הנרות, ואם הן רוצות, שיתנו פרוטה לצדקה, ועל ידי זה הן מקיימות מצוה, ונכנסות ליום השבת.
שהילדה הגיעה הביתה וסיפרה לאמא שלה, אמרה לה אמא שלה שהיא לא יודעת מכל הענין, היא גדלה כ"תינוקות שנשבו בין העכו"ם", ולא יודעת מזה כלום, והיכן נשמע שמה שעקרת הבית לא עושה, תבוא הילדה הקטנה ותנהיג סדרים חדשים בבית!?
אז דרך הקטנים וקטנות, כפי שכתוב בחסידות שהם תיכף ומיד מתקצפים, וכשאמרו לה "לא", התחילה מיד לבכות! והיא התחננה לאמא מה מפריע לך, אני רק ביקשתי ממך רשות, וזה היה ביום רביעי (או חמישי או שישי), שאמא שלה תרשה לה להדליק. שתתן לה מצית, והיא יודעת את הברכות, היא לא צריכה ללמוד את השפה, שם זו השפה המדוברת מקטנותם. ??
והיות שהיא המשיכה בתלונות ובכיות, אז האמא אמרה, רק תפסיקי לבכות תעשי מה שאת רוצה, ותתני לי מנוחה!
הילדה נהייתה בשמחה גדולה ביותר, בבית הספר אמרו לה מתי הזמן של הדלקת נרות שבת קודש, והיה לה מצית משלה ונר שלה, והיא עצמה הדליקה, ואמרה לבד את הברכה, וזה היה בשבילה "לעילא ולעילא". והיות שאמרו לה שבשבת אסור לנגוע בנרות, להשתמש, להזיז אותם וכו', היא הסתובבה ואמרה לכולם לא להתעסק בנרות, ולא לנשוב עליהם, ולהשאיר את הנרות על השולחן שאוכלים וכו' וכו'.
האמא והאבא, או אחים ואחיות ראו שזה לא כל כך נורא, ויום שישי בשבוע אחרי זה, הרשו לה להדליק בלי בעיות. אבל היא עשתה זאת עם אותה חיות והתלהבות, שהשפיעה גם על שאר בני הבית.
אחרי שעברו כמה שבתות, הם הפסיקו להדליק את הטלוויזיה כל זמן שהנרות דולקים. (האמא שאלה את האבא, או האבא את האמא), הם אמרו שמשהו כאן לא מתאים: הילדה הקטנה מסתובבת בבית ושרה שזו שבת הקדושה, והנרות עוד דולקים, אז כל זמן שהנרות דולקים על השולחן הם לא ידליקו את הטלוויזיה!
אחרי זה הטלפון צלצל, והם לא הלכו לענות!
אחרי זה האמא התחילה לראות שמשהו לא מתאים, נכנסה שכנה, או שכן או אורח, וראה שדולק נר אחד, והילדה הקטנה מלאה שמחה, כי היא הדליקה נר שבת בטענה שזה נר קדוש, ויום קדוש וכו', והאמא הולכת בבגדי חול, וזה איפה שהוא לא כל כך מתאים!
אז האמא החליטה "יהי מה", וגם היא תדליק נר! וכשהיא התחילה להדליק, היא לא יכלה לפעול בעצמה ללכת למטבח להדליק אש!
כרגע היא הדליקה נר שבת קודש, ואמרה ברכה שזו שבת קודש, ואיך יתכן שאחרי זה היא תלך לחמם את האוכל, להדליק וכו', אבל הרי אי אפשר לאכול סתם כך אוכל קר, אז היא החלה לעשות "טשולנט"! (הרבי צוחק) ולטשולנט היתה השפעה גם על הסעודה למחרת!
אחרי זה עברו, כמוזכר קודם, שעכשיו מותר לספר את כל הסיפור, היות שכעת הם בדרגה של בעלי תשובה, כי עמדו בניסיון שילדה קטנה הדליקה ב"רעש וצילצולים" נר קטן אחד!
אחרי שעברו עוד כמה שבועות, והם החלו להישמר מלעשות מלאכה של חול, כל זמן שהנר עוד דולק, אחרי זה האמא, עקרת הבית, גם כן התחילה, להדליק נר שבת כדרך הנשים והחליפה בגדים בהתאם, במילא כבר לא התאים לה לעשות ענינים ש"יכתימו" [ברוחניות] את בגדי השבת ויום טוב וכו', וכך נהפך כל הבית!
ממה זה התחיל? מנר שבת של שבת שהודלק, אמנם, מצד חינוך, ומזה יצא לא רק החינוך של ילדה קטנה, שכאשר היא תגיע לגיל בת מצוה, אז היא תקיים את המצווה בשלימותה, אלא שעל ידי היא חינכה את כל הבית!!
ולא רק חינוך בהשערה, אלא כפי שדובר קודם, יודעים את העיר, והרחוב ומס. הבית, ואת שם המשפחה! וכאמור לעיל, שזה אינו מקרה יחידי, אלא כמה וכמה!
הנושאים החמים
פרס "יוצר האשכולות הגדול ביותר לשנת תשפ"ה" בקהילת כתיבה בפרוג מוענק ל... 
Reactions: נאו ממש, תסריטאית, ללי99 ועוד 72 משתמשים75 //