דרכי התמודדות להורים לילדי הפרעת קשב וריכוז מאמר שרץ במייל

  • הוסף לסימניות
  • #1
כידוע אנו בני התורה כל רצוננו שנהיה אנחנו ובננו שקועים בתורה ומצוות ומעשים טובים מתוך שמחה.
מאידך הקושי שלנו עם ילדים בעלי הפרעת קשב זה לא סוד טורד את מנוחתנו ומדיר שינה מעיננו.
על כן בואו נתחזק ונתעודד שהחלש יאמר חזק אני ובתפילה לה' נעשה ונצליח.

בואו ביחד נלמד ונתמודד מה אפשר לעשות איתם כדי לנסות ולהתמודד עם אתגרים הלא פשוטים שהם יוצרים לנו.

אז בואו נתחיל.

החיים שלנו עם ילד או נער עם הפרעת קשב וריכוז (ADHD או ADD) יכולים להיות מתסכלים, ואף מכריעים.
אך כהורים נוכל לעזור לילדנו להתגבר על אתגרים יומיומיים, לכוון את האנרגיה שלו למטרות חיוביות ולהביא לרגיעה גדולה יותר בתוך הבית.

וככל שנתייחס מוקדם ועקבי יותר לבעיות של ילדנו, כך יש סיכוי גדול יותר להצלחה בחיים בגשמיות אך בעיקר ברוחניות שזה תורה ויראת שמים שהיא חיינו ומאויינו.

על כן חשוב לדעת.
לילדים עם הפרעות קשב וריכוז בדרך כלל יש קשיים בתפקוד הביצועי : היכולת לחשוב ולתכנן מראש, לארגן, לשלוט בדחפים ולהשלים משימות.

פירוש הדבר שעלינו כהורים לקחת את העסק לידיים, לספק הדרכה וסיוע לנתב את עצמו.

למרות שהתסמינים של הפרעת קשב וריכוז יכולים להיות לא פחות ממרגיזים,
חשוב לזכור שהילד שמתעלם, מעצבן או מביך אותנו אינו פועל בכוונה.

ולכן חשוב לדעת כמה דברים בסיסיים לגביו לפני הכל.

ילדים עם ADHD רוצים בראש ובראשונה בעיקר לשמור ולעשות לקיים את כל דברי התורה הזאת ולהיות התלמידים הכי טובים.
וכמו כן הם רוצים לשבת בשקט; הם רוצים שהחדרים שלהם יהיו מסודרים ומאורגנים;
הם רוצים לעשות את כל מה שאנחנו ההורים שלהם אומרים לעשות - אבל הם לא יודעים לגרום לדברים האלה לקרות.
כלומר קשה להם וממילא עם מתחמקים ודוחים דברים אלו.


אם נזכור כי הפרעת קשב וריכוז מתסכלת באותה מידה את הילד, יהיה הרבה יותר קל להגיב בדרכים חיוביות ותומכות.
בעזרת סבלנות, והכלה והרבה תמיכה,
נוכל לנהל את הפרעת הקשב של הילד בצורה יותר טובע
ובתוך כך גם למזער בעיות אשר עתידות להיות.

ילדים עם הפרעות קשב וריכוז מציגים שלל התנהגויות העלולות לשבש את חיי הבית. לעתים קרובות הם לא "שומעים", ולכן הם לא מצייתים למה שאומרים להם.
הם לא מאורגנים ומסיחים את דעתם בקלות, וממתינים לבני משפחה אחרים.
או שהם מתחילים פרויקטים ושוכחים לסיים אותם - שלא לדבר על לנקות אחריהם.
ילדים עם בעיות אימפולסיביות לעתים קרובות מפריעים בעיקר באמצע לימוד עם חברותא בגמרא או המשנה ועוד עם עשרות שאלות ודברים שעולים באותו רגע במוחם,
דורשים תשומת לב בזמנים לא הולמים ומדברים לפני שהם חושבים, אומרים דברים חסרי טאקט או מביכים. לעתים קרובות קשה להביא אותם למיטה ולישון.
הדבר ברור ילדים היפראקטיביים עלולים להפריע מאוד להתנהלות הבית.

כמו כן בגלל התנהגויות אלה, אחים לילדים עם הפרעות קשב וריכוז מתמודדים עם מספר אתגרים.
הצרכים שלהם הם זקוקים מקבלים לעתים קרובות פחות תשומת לב מאלו של הילד הסובל מהפרעת קשב וריכוז.
הם עשויים להיות מבוקרים בצורה חדה יותר כאשר הם טועים, והצלחותיהם עשויות להיות פחות מהוללות או מובנות מאליהן.
הרבה פעמים הם מתבקשים לבוא לעזור להורים על מנת לשמור על הילד עם ההפרעת קשב - ולבסוף הם מואשמים אם האח עם הפרעות קשב וריכוז מתנהג בצורה לא נכונה בפיקוחם.
כתוצאה מכך, אחים עשויים למצוא את אהבתם לאח או אחות עם הפרעות קשב וריכוז מהולים בקנאה וטינה.

זה לא סוד ההתמודדות והעבודה עם ילד עם הפרעת קשב וריכוז יכולה להיות מתישה פיזית ונפשית.
חוסר היכולת של הילד "להקשיב" יכול להוביל לתסכול ולאחר מכן לכעס - ולבסוף חרטה למה עשינו זאת.
בעקבות כך אנו כהורים עלולים לחוות חששות ולחצים.
ובמיוחד אם יש הבדל בסיסי בין האישיות שלנו לילד שלנו.

על מנת לענות על האתגרים של גידול ילד עם ADHD, אנחנו חייבים להיות מסוגלים ולנסות לשנות דפוס חשיבה ועבודה.
ועל כן נתחיל איתנו ההורים.

בואו נזכור השאיפה שלנו שהילדים שלנו יזכו לגדול ביראת שמים ולימוד תורה בשמחה ובאהבה כי היא חיינו ומאווינו.

לכן כאשר נצליח ליצור מצב של אוירה נעימה ותורנית ובעיקר משמחת משם בעזרת ה' נגיע אל ההצלחה.

עצה א נוגעת לנו ההורים.

א. קודם כל נהיה אנחנו רגועים.
כהורים אנחנו יוצרים את הרגשות של ילדנו. לנו כהורים יש שליטה ברבים מהגורמים שיכולים להשפיע באופן חיובי על תסמיני ההפרעה של ילדך.

בואו נשמור על גישה חיובית והרגשה כללית טובה סביבנו. כי על מנת שנגיע להצלחה הגדולה ביותר אם האתגרים שהם נותנים צריך אוירה נעימה וטובה . כי כשאנחנו רגועים, סביר להניח שנצליח יותר להתחבר לילד שלנו, לעזור לו להיות גם רגוע וממוקד.

חשוב לזכור שהתנהגות ילדכם קשורה ברובה לקושי של adhd. וממילא לרוב זה לא מכוון.

אל תקחו קשה דברים כאשר המצב עולה על סרטון אלא היו חכמים ונבונים.
והרי כבר נאמר חכמים הזהרו בדבריכם.
בידכם להחליט האם המצב גרוע או לא.
ושלא לדבר אם אתם פרפקציוניסטים, לא רק שאתם לא תהיו מרוצים כל הזמן אלא גם תיצרו ציפיות בלתי אפשריות לילד שלכם וממנה תחשות תסכול ואכזבה.

תאמינו לילד שלכם.
חשבו או הכינו רשימה כתובה של כל מה שחיובי אצלו, בעל ערך וייחודי לילדכם.
ובעזרת ה' שבעוד חזון למועד סמכו על כך שילדכם יוכל ללמוד, לשנות, להתבגר ולהצליח.

וכאן הגענו לעיקר דאגה עצמית לנו ההורים.
אנו ההורים מהווים את מקור הכוח ומודל חיקוי של הילדים שלנו.

וממילא חשוב מאוד שקודם כל אנו בעצמו נהיה יציבים ועמידים ושמחים במעשנו.
זכרו: כשרע לנו רע להם וממילא כל הבנין מתמוטט.

לכן חשוב מאוד לחפש תמיכה.
כי אחד הדברים החשובים ביותר שיש לזכור בגידול ילדים ובפרט עם הפרעת קשב וריכוז הוא שאתה לא צריך לעשות את זה לבד. שוחחו עם חברים, יועצים, רבנים, חונכים והמורים של הילד.
כי דאגה בלב איש ישיחנה.

כמו כן חפשו אנשים שמתמודדים עם העניין לפעמים יש להם עצות מועילות מאוד ובמיוחד הם באמת מבינים את הקשיים וההתמודדות שלכם.

קחו הפסקות להתרעננות
המשך המאמר בהמשך
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
יישר כח על העלאת הנושא.
מנסיוני במגוון תפקידים חינוכיים על אף ההתקדמות הרבה בשנים האחרונות במגוון היבטים בציבור שלנו בנושא הטיפול בADHD, עדיין הדרך רחוקה וצריך שיפור מערכתי רציני בנושא שהינו בגדר פיקוח נפש ממש ורבים חללים שירדו מן הדרך או נשרו חלקית היו יכולים למנוע במודעות מקיפה בנושא ובכלים לעזרה.
חומר רב באמתחתי בנושא, ואולי בהמשך אעלה לתועלת הציבור.
כהמלצה ראשונה אמליץ לכל מי שנמצא בשדה החינוך או הורה לילד עם הקושי לרכוש את הספר ADHD "להכיר ולהצליח" מהרב אהרן לרנר שנותן ידע נרחב וכלים מעשיים בנושא
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

בין אבחון לרצון

תשמע, חשוב לי לפני שאספר לך את הסיפור האישי שלי להבהיר לך משהו: אני לא רופא ולא מומחה בכלל, איש רגיל, עם סיפור רגיל. המידע הרפואי שיוזכר כאן, זה מה שהיה איתי, ולכל אחד הסיפור שלו, ואין לראות בדברים מידע רפואי, ובכלל, אף פעם סיפורים הם לא סמך למידע רפואי, רק בכל דבר להתייעץ עם הגורמים המוסמכים לכך.

והאמת שאם אתה חושב על זה, זה הסיפור הגדול של החיים שלי: שהמידע הרפואי עליו הסתמכו לא היה מדויק ומספיק רחב מבחינה מקצועית. אצלי זה עלה ביוקר, בהפסד של הרבה שנים ובחוויית כישלון שהותירה רושם לא פשוט. אז אתה לפחות אל תסמוך על סיפור בשביל להחליט משהו.

הייתי ילד מלא חן ועוד יותר מלא מרץ. אבא שלי תמיד אמר שהוא ישכיר אותי לתחנת הכח בחדרה. מטבע הדברים את אבא זה הצחיק, את המחנכים שלי פחות.

אז תצרף את המרץ שלי בשיעורים בתוספת חוסר היציבות במבחנים, פעם חמישים, פעם מאה, קח עם זה גם את כל המכות שחילקתי, ותקבל מסקנה: ככה אי אפשר להמשיך.

המלמד צלצל איפוא להורי: "נראה לי שלילד שלכם יש הפרעת קשב וריכוז, לא צריך להיבהל, כמוהו יש עוד שישה - שבעה בכיתה, הוא יקח ריטלין לא קרה כלום". והפנה אותנו לרופאת קשב וריכוז לבדיקה.

באנו לרופאה. לכבוד הרופאה לא היה זמן, והיא גם כעסה קצת שאיחרנו. אז היא הביאה לאבא מהר כמה מסמכים שבראשם כתוב "טופס סולם הערכה ע"ש NICHQ ונדרבליט".

למחרת, לקראת סופו של עוד יום מתיש לי ולמחנך, הבאתי ברגע האחרון את המסמך למחנך, הוא סימן מה שסימן בזריזות, והחזיר לי במעטפה סגורה. אחר כך גם אמא ואבא מלאו משהו וחזרנו עם המסמכים לדוקטור 'קשב וריכוז' שהפכה למורה לחשבון וספרה נקודות מהמסמכים שמלאנו ובסוף פסקה: הילד ADHD. הוא צריך סיוע תרופתי.

מאז התחלתי שנים מתמשכות ובלתי נסבלות של ניסוי וטעיה, התחלנו ב'ריטלין', עברנו ל'וויואנט', משם ל'אטנט', אחרי זה 'קונצרטה' ובחזרה ל'ריטלין'- אבל 'אל אי' (שחרור מושהה). כאן זה כתוב בשתי שורות אבל בכל פעם זה תהליך מתמשך של חודשים. ניסיון הסתגלות, עוד ניסיון אחד, הבנה שזה לא טוב ומעבר לתכשיר הרפואי הבא.

וכל החודשים - ואחר כך גם השנים הללו – היו סבל מתמשך לי ולמחנכים שלי, כי לא באמת חדלתי להפריע, כן סבלתי משינויים במצבי הרוח, עצבנות יתר, ומריבות בלתי פוסקות עם כל מי שסבב אותי. המון התפרצויות. זה היה נורא. ולמלמדים לא היה אפילו זכות טענה כי הרי אנחנו בתוך התהליך ועושים את המוטל עלינו.

שלא תבין אותי לא נכון, אני לא מתנגד לריטלין, אני ממש בעד, אבל בעד שזה יעזור, אצלי זה לא עזר. ובעיקר אני בעד מודעות לכך שיש בעיות אחרות ייחודיות שיכולות להראות כמו קשב וריכוז אבל הן לא. וריטלין יכול להזיק ולהחריף את הבעיה.

אם יש, נניח, חרדה, שגורמת להתפרצויות, שיכולות להיראות כמו קשב וריכוז, רופאת הקשב לא תדע זאת וריטלין עלול להחריף את הבעיה.

אם יש, נניח, אוטיזם קל, רק פסיכולוג מומחה לאוטיזם ידע לבדוק זאת, אנו עלולים לסגור את העניין עם ריטלין ולחיות שנים עם טעות נוראה.

אז אני ממש תומך בריטלין למי שיש לו הפרעת קשב. פשוט אני יותר תומך בבדיקה יסודית.

נחזור אלי. התגלגלתי משנה לשנה, תוך כדי ניסוי וטעיה של כדורים, סיימתי כיתה ח', התחלתי ישיבה קטנה כשאני הולך על רגל שמאל. אחר כך הפסקתי ללכת. הישיבה פנתה לארגון ביישוב שלנו שעוזר לבחורים, בקשו מהם למצוא לי מקום אחר.

איזה אברך צעיר ונחמד פגש אותי וביקש לפני הכל לשמוע עלי. אמרתי לו שיש לי הפרעת קש"ר, ושאנחנו בודקים מהי התרופה המדויקת עבורי. הוא שאל אותי: מי אמר שאתה 'הפרעת קשב'? אמרתי לו: מה זאת אומרת? אתה לא רואה שאני קופץ? אבל הוא חזר על השאלה: מי אמר? אמרתי לו שהמלמד בכיתה ה' מילא שאלון, והרופאה ספרה.

האמת? הוא היה קצת צעיר וחוצפן. מה אתה ככה מערער על מוסכמות? אבל יש משהו חזק בניצוץ שהיה לו בעיניים שזה שכנע.

בערב הוא צלצל להורים שלי וביקש מהם לנסוע לרחוב הרב שר 3 בבני ברק, שם יושב אדם בשם הרב מיכאל בונצל. ולהתייעץ איתו. הם נסעו, כנראה ידעו למה. אני ידעתי רק כשבאתי. כתוב שם שהוא דוקטור, לא סתם דוקטור אלא פ ס י כ י א ט ר. אותי? הבחור השנון של השיעור? לפסיכיאטר? מה אני קוקו?

אבל אבא ואמא הסבירו לי בסבלנות, שפסיכיאטר זה לא ל"קוקואים" אלא לכל מי שרוצה לעזור לעצמו ברצינות, ואני בהחלט רוצה לעזור לעצמי ברצינות וזקוק לעזרה.

ד"ר בונצל שוחח איתי ועם הורי שעה ארוכה ואחר כך ביקש ממני לכתוב ולצייר ואפילו לשחק. בלב חשבתי "מה, אני בכיתה א'?" אבל התביישתי מאדון בונצל. הוא רק הביט בי ואז פסק: "לבן שלכם אין הפרעת קשב וריכוז".

בום. היינו בהלם. ארבע שנות סבל שהסתיימו פתאום.

הוא הסביר לי שיש לי אימפולסיביות (חוסר יכולת איפוק) קשה מאוד, אבל לא כרוכה בהפרעת קשב וריכוז. נתן לי תרופה זמנית (אוטומקסטין), והמליץ להורים שלי למצוא לי מומחה לאימון אישי בשיטת CBT. שיעזור לי ללמוד להתאפק, ולהפסיק את התרופה.

ההורים שלי הפגישו אותי עם מישהו צדיק, הוא נראה לי גם משגיח או עומד בראשותה של ישיבה, הוא לא למד את השיטה הנ"ל (הוא למד משהו שנקרא "שפר" או מילה דומה), הוא היה בעיקר עם לב גדול והמון ניסיון.

התחלתי להיפגש איתו, הוא לימד אותי עולם שלם שקשור להסתכלות שלי על עצמי, לסטיגמות שהדבקתי לעצמי במשך השנים סתם, ועכשיו הפכתי את הדימיון הזה למציאות עכורה, להפרדה בין בעיות אמיתיות שיש לי לבין בעיות מלאכותיות שאני או אחרים במשך השנים שכנעו אותי שיש לי, ומהם צריך להיפרד בזריזות ובקלילות.

הוא מאוד הפתיע אותי: הוא אמר לי ''אם הבעיה היתה קש"ר, לא הייתי אומר זאת, אבל מאחר שיש אבחון מוסמך שהבעיה שלך היא רק יכולת האיפוק, נוכל יחד לגמור את זה ומהר עם תרופה שנקראת: כח הרצון".

נ.ב. זה רק סיפור. לכותב אין שום מידע מקצועי, לידע מקצועי יש לפנות לגורם מוסמך בלבד.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה