דרוש מידע הִרְהוּרִים אַחֲרֵי הָאוֹר (על ובעקבות הספר "שניה לפני האור")

מצב
הנושא נעול.
איפה קל יותר לגדל משפחה ברוכת ילדים,
בתוך ציבור שבו אתה מוערך מאד אבל יוצא דופן, או כשזה מיינסטרים מובן מאליו ומותאם סביבה?

בהקשר של הספר הנוכחי, אני רוצה לכפור בשאלה. השאלה היא לא יותר או פחות אלא איך.
המאפיין של הספר הזה (והקודמים) זה שהוא אינו עוסק במה עדיף, ובסימון הדרך האולטימטיבית שאם נצעד בה נהיה כולם מאושרים מהולדתנו ועד קבורתנו (לאויש"ט), והעיקר - צודקים וחכמים
אלא להיפך - נסיון לגעת ולמשש ולאבחן ולדייק את המחירים וההתמודדויות ומאידך התמורות של כל דרך וצעד, בלי שיפוטיות

ומכיוון שההתמודדות הספציפית המתוארת מתאימה לאברך חסידי - אז מובן למה הדמויות בספר היו צריכים להיות חסידים/ות. וזה בלי קשר לשאלה האם לאברך חסידי או ליטאי יותר קל/קשה.

אגב אני גם חשבתי מתחילה שהאפיון החסידי לא היה קריטי לעלילה (לא שיש בו חסרון, אלא שבסה"כ היה אפשר לבחור גם ליטאי/ספרדי)
אבל השתכנעתי ממה שנכתב כאן. בשביל לחדד את השוני של שוע מהסביבה שלו, היה עדיף שהרקע יהיה חסידי (לחילופין אולי ספרדי-לא-ישיבתי)
אם הוא היה ליטאי, היה צריך לחדד את ההבדלים בכך שהוא מתמיד מאוד, ולעשות את הסביבה שלו אברכים-לצאת-ידי-חובה, אבל זה היה יכול להיות מאולץ
 
נערך לאחרונה ב:
בהקשר של הספר הנוכחי, אני רוצה לכפור בשאלה. השאלה היא לא יותר או פחות אלא איך.
המאפיין של הספר הזה (והקודמים) זה שהוא אינו עוסק במה עדיף, ובסימון הדרך האולטימטיבית שאם נצעד בה נהיה כולם מאושרים מהולדתנו ועד קבורתנו, והעיקר - צודקים וחכמים
אלא להיפך - נסיון לגעת ולמשש ולאבחן ולדייק את המחירים וההתמודדויות ומאידך התמורות של כל דרך וצעד, בלי שיפוטיות

ומכיוון שההתמודדות הספציפית המתוארת מתאימה לאברך חסידי - אז מובן למה הדמויות בספר היו צריכים להיות חסידים/ות. וזה בלי קשר לשאלה האם לאברך חסידי או ליטאי יותר קל/קשה.

אגב אני גם חשבתי מתחילה שהאפיון החסידי לא היה קריטי לעלילה (לא שיש בו חסרון, אלא שבסה"כ היה אפשר לבחור גם ליטאי/ספרדי)
אבל השתכנעתי ממה שנכתב כאן. בשביל לחדד את השוני של שוע מהסביבה שלו, היה עדיף שהרקע חסידי (לחילופין אולי ספרדי-לא-ישיבתי)
אם הוא היה ליטאי, היה צריך לחדד את ההבדלים בכך שהוא מתמיד מאוד, אבל זה היה יכול להיות מאולץ
מה ענין הכתב הקטן? סתם סקרנות.
 
אחרי שנים של ספרי סוכרזית כל ספר שמציג תמונה קצת יותר מאוזנת נתפס כקיצוני.
והספר לא משקף ולא מתיימר לשקף חייה של כל אשת אברך.
אלא של כזו שלקחה את הסיסמאות בסמינר כמה צעדים יותר מדי וכמה פרפקיציוניזם יכול לשבש את החיים.
אפשר לפתוח נושא חדש האם עדיף ספרי סוכרזית או ספרי מרור.

לא קשור לתגובה שהעליתי.

ההודעה שלי היתה שהספר לא מאוזן לצד השני, כך מההתרשמות האישית וההרגשה שלי [ועוד כמה.]
כנראה לא כולם כאן הרגישו ככה.
 
אפשר לפתוח נושא חדש האם עדיף ספרי סוכרזית או ספרי מרור.

לא קשור לתגובה שהעליתי.
זכותך לחשוב כך.
בעיני זה כן קשור כי יש משמעות למה שהיה עד כה.
בדיוק כמו שאכילת בייגלך אחרי כמה ימים של אכילת מתוקים תהיה מלוחה יותר בפה. יותר נכון תהיה פחות מאוזנת.
ואני מאמינה שספרות טובה חותרת לאיזון. לא מרור ולא סוכרזית אלא אותנטיות.
 
נערך לאחרונה ב:
שאכילת בייגלך אחרי כמה ימים של אכילת מתוקים תהיה מתוקה יותר בפה
זה באמת כך? או שיהיה יותר מלוח?
בכל אופן לא זכור לי כ"כ ספרים מהזן ההפוך! ודאי לא שקראתי בזמן האחרון.
אולי רק הרגשה כללית בחיים.
 
משפטים שלקחתי מהספר הענק הזה בעזרת ד' בתור אשת אברך בקרוב בעזרת ד':
הדבר הגשמי הכי שיש "לילה של בין הזמנים" - הלוואי!
חיים של תורה זה גם עולם הזה וגם עולם הבא! - מה שחיה שומעת אצל הרב. רוצה להרגיש.
זה ממש ממש לא משפטים של הרגשה של אור של תורה
הראשון מתאר שכיף לה בבין הזמנים, ממש לא בלימוד
והשני, זה ידיעה ולא הרגשה
 
קשה ליצור עלילה עם אדמו"ר ברקע
שהרי כשיש אדמו"ר 'לכאורה' לא אמורות להיות מידי הרבה ספיקות והתלבטויות
יש אדמו"ר לשאול ולקבל תשובות והוראות
ש'חותכות' את העלילה...
תקראי את אנוכי מבקש
 
ממש לא
קראתי הכל
זה מה שהפריע לי במיוחד
שבין השורות זה המסקנה שיצאה מהסיפור
זה בכל אופן מה שאני הרגשתי
גם אני הרגשתי ככה. מצאתי את עצמי מרחמת על נחמי ומגדפת את בעלה, סורי במקום להעריך אותה או משהו...
נחמי לדעתי, היתה דמות כל כך נעכסית. מצד אחד היתה כל כך מוכשרת ואינטלגנטית... כמו אחת שנחמד לשמוע מה יש לה לומר...אבל מצד שני פשוט קדושה מעונה. זה צרם לי.
אם יהיה למישהו משפט לצטט לי מהספר- שאראה את הדברים ממקום אחר (או שיסביר לי איפה מצאתם את ה"אהבת תורה" שם) אשמח לשמוע...
 
משפט לצטט לי מהספר-
ממש לא משפט כזה או אחר.
מסופר על אשה שמתמסרת לרעיון לאורך שנים. יש בזה אהבה ואמונה בצדקת הדרך.
מסופר גם על אשה שלא ידעה לשים את עצמה ביחד עם הרעיון, אלא רק תחתיו, וכאן הנפילה.
דברים ברורים.


אגב, ההתפתחות היא רגשית ולא יהודית, כמה חבל להסיט.
 
משפטים שלקחתי מהספר הענק הזה בעזרת ד' בתור אשת אברך בקרוב בעזרת ד':
הדבר הגשמי הכי שיש "לילה של בין הזמנים" - הלוואי!
חיים של תורה זה גם עולם הזה וגם עולם הבא! - מה שחיה שומעת אצל הרב. רוצה להרגיש.
רעיון שלקחתי מהספר שאני מתה שיתחילו ליישם:
״חבל שאי אפשר לקחת חתן, בלי בת״…

״שהאנשים היו לוקחים להם לחתנים את מי שהם רוצים. למה צריך בנות בשביל זה? נגיד, אבא רוצה את מוישי שפינדר לחתן, אז אבא לוקח את מוישי שפינדר. למה אני אמורה להיות קשורה לכל הסיפור? שאבא ייתן לו קעסט, ודירה, ויהיה השווער שלו- בלי שאני תקועה באמצע״

הלואי בקרוב בעז״ה!
 
דווקא זה שכבר עבר זמן, זה נותן טון הרבה יותר חושב לדיון עליו.
כולנו הספקנו לקרוא לפחות פעם אחתומי שקרא פעם אחת- קרא עוד פעם...;)
ולחשובבבב
ולדוןןןן עליו עם כל מי שמכירים
זה כבר לא ההתלהבות והביקורת הבוסריים שבאו שניה אחרי שסוגרים ת'ספר
 
נ
דווקא זה שכבר עבר זמן, זה נותן טון הרבה יותר חושב לדיון עליו.
כולנו הספקנו לקרוא לפחות פעם אחתומי שקרא פעם אחת- קרא עוד פעם...;)
ולחשובבבב
ולדוןןןן עליו עם כל מי שמכירים
זה כבר לא ההתלהבות והביקורת הבוסריים שבאו שניה אחרי שסוגרים ת'ספר
נכון.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה