דרוש מידע הִרְהוּרִים אַחֲרֵי הָאוֹר (על ובעקבות הספר "שניה לפני האור")

מצב
הנושא נעול.
אחרי הרבה עבודה, ומודעות, ומידות טובות אפשרי בהחלט לשמור על קשר חם ואוהב.
זה בדיוק מה שכתבתי -עבודה.
את כתבת מלאכים ואני כתבתי עבודה.
וזו
שוב, מנסיון בתור אמא?
לא שאלה ששואלים בפורום לדעתי.
גם אלייך לא הפנו את השאלה הזו.
 
זה בדיוק מה שכתבתי
את כתבת מלאכים ואני כתבתי עבודה.
וזו

לא שאלה ששואלים בפורום לדעתי.
גם אלייך לא הפנו את השאלה הזו.

זה בדיוק מה שכתבתי -עבודה.
את כתבת מלאכים ואני כתבתי עבודה.
וזו

לא שאלה ששואלים בפורום לדעתי.
גם אלייך לא הפנו את השאלה הזו.
השאלה לא נשאלה בשביל לקבל תשובה.

השאלה נשאלה בשביל לחדד את הנושא, של התמודדות בסיטואציות כאלה, שעד שלא חווים אותם, קשה לקבל דברים מכאלה שרואים מהצד, וחושבים שהם יודעים עם מה אנשים מתמודדים.

ומתנצלת עם פגעתי, לא זו הייתה הכוונה
 
השאלה לא נשאלה בשביל לקבל תשובה.

השאלה נשאלה בשביל לחדד את הנושא, של התמודדות בסיטואציות כאלה, שעד שלא חווים אותם, קשה לקבל דברים מכאלה שרואים מהצד, וחושבים שהם יודעים עם מה אנשים מתמודדים.

ומתנצלת עם פגעתי, לא זו הייתה הכוונה
העניין הוא שיש רבים הסבורים שלאה סילבר אינה מקרה ממוצע. היא קיצונית מאד בהתנהלותה. בטח מול ילד שבסופו של דבר נשאר שומר תומ"צ.
ולכן היא דמות קשה מאד לעיכול.
 
צריך גם להביט מכיוון חיובי.
הלואי ש"צריך" היה עובד פה

כשיש פצע מוגלתי שגורם סבל בל יתואר
גם צריך לשמוח שיש גוף שלם ובריא ....

אבל ואוו כמה שזה קשה

וכשמדובר בבשר מבשרך ????

הכי קל לשפוט אותה ולהסתכל עליה בעין עקומה
אבל תנסו להכנס ולנסות להרגיש את מה שעובר עליה...
 
השאלה לא נשאלה בשביל לקבל תשובה.

השאלה נשאלה בשביל לחדד את הנושא, של התמודדות בסיטואציות כאלה, שעד שלא חווים אותם, קשה לקבל דברים מכאלה שרואים מהצד, וחושבים שהם יודעים עם מה אנשים מתמודדים.

ומתנצלת עם פגעתי, לא זו הייתה הכוונה
אני מסכימה איתך.
א"א לא יכול להבין כאב של התמודדות.
ואני באמת חושבת שבכל התמודדות מורכבת שכזאת-כדאי לפנות ליעוץ מקצועי.
בדיוק השבוע היתה על זה כתבה ב"בתוך".
כמה שיותר מוקדם-יותר טוב, לא מיצרים נזקים נוספים.
בפרט בנושא רגיש כל כך.
 
העניין הוא שיש רבים הסבורים שלאה סילבר אינה מקרה ממוצע. היא קיצונית מאד בהתנהלותה. בטח מול ילד שבסופו של דבר נשאר שומר תומ"צ.
ולכן היא דמות קשה מאד לעיכול.
כנראה גם בנושא הזה, כמו בנושא של "האברכית" כל אחד לוקח ומסיק מסקנות לפי חייו האישיים, יש כאלה שזה עשה להם גירוד ויש כאלה שזה הביא אותם להזדהות.

זה כוחו של הספר
 
הלואי ש"צריך" היה עובד פה

כשיש פצע מוגלתי שגורם סבל בל יתואר
גם צריך לשמוח שיש גוף שלם ובריא ....

אבל ואוו כמה שזה קשה

וכשמדובר בבשר מבשרך ????

הכי קל לשפוט אותה ולהסתכל עליה בעין עקומה
אבל תנסו להכנס ולנסות להרגיש את מה שעובר עליה...
נכון.
יש דרכים חכמות ויש צודקות.
לפעמים, שווה לבנ"א לצדוק, לא משנה מה יהיה המחיר של הצדק, בסדר, זאת זכותו.
הרבה חוויות חיים נמדדות במבחן התוצאה הסופית. לאן כל זה יוביל אותם? לכיוון חיובי או ההפך.
חיה הכלה אגב, מטילה ווטו על ויכוחים כי יצא לה מהאף.
וכנראה דודי ולאה אוהבים אחד את השני חזק ממש, וכן, גם להתווכח.
 
2. אמא של דודי. (בסוף מצאתי, קוראים לה לאה. לאה סילבר)

דבר ראשון חייב להדגיש – היא אשה טובה. תאמרו, משנה שאינה צריכה היא. כל הגיבורים בספריה של המחברת, טובים הם (וכפי שניסח פעם @ראש לשועלים בצורה פנומנית). אבל בכל אופן. לפרוטוקול.

ועכשיו רוצה לדבר קצת על היחס שלה לדודי. היחס הזה עוד מקובל היום?

עד לקריאת הספר הייתה לי תחושה שמשהו השתנה.

אחרי ההוראה הנחרצת של מרן הרב אדלשטיין שליט"א, אחרי ההסברים החוזרים ונשנים של הרב אורי זוהר זצ"ל, אחרי המלחמה התודעתית שמנהלים אנשים כמו ר' דן טיומקין, ר' יחיאל פליסקין, ועוד -

הורים עוד ממשיכים להאבק עם בניהם מאבקים חסרי תוחלת?

כל ההסברים היפים פה, מדברים אל השכל, אבל הדרמה בין דודי לאמא שלו, בין לאה לבן שלה, קורית בעולמות הרגש, ושם יש פיצוצים חוזרים ונשנים.

הלב לא מבין הסברים בעברית.

ספציפית אצל האמא-בן האלו, קיימת אהבת נפש. וזה מה שמסבך הכל. דודי כנראה דומה לה מאוד, ואולי גם תמיד היה 'ילד של אמא'. הוא מאוד מאוד צריך אותה, ואת ההכרה שלה, ואת ההערכה שלה. והיא מאוד צריכה אותו, ואת הקשר איתו.
והאהבה הזו, העצומה, פוצעת את שניהם. הם לא באמת יכולים להתנתק אחד מהשני. ולאה, אפילו שקראה את הספר המצויין של הרב דן טיומקין (בוסר המלאכים), והלכה להרצאה של פרי כהן בערכים, לא מצליחה ליישם שום דבר. (אם תשאלו אותה, היא תאמר שהיא מיישמת המון... כי מבחינתה היא משלימה עם הרבה מאוד דברים וויתורים).
כואב לה, וכשכואב - צועקים.

אולי אם יביאו למתנ"ס טיפול פסיכולוגי מקצועי במסווה של 'ייעוץ לגיל הזהב' או מה, יש סיכוי שהיא תצליח להתקדם משם.

במקביל דודי ילך לטיפול (אצל עו"ס קליני דתי מגבעת זאב). בחמשת המפגשים הראשונים רק ישפוך את מררתו על ההורים והממסד, ואחר כך יתחיל לעצב את עצמו מחדש, עם קצת פחות זעם וקצת יותר הגיון.
ואז ילכו שניהם לטיפול משפחתי יחד. או שכבר לא יהיה צורך בו.
ויחיו באושר ועושר עד סוף כל הדורות.
 
העניין הוא שיש רבים הסבורים שלאה סילבר אינה מקרה ממוצע. היא קיצונית מאד בהתנהלותה. בטח מול ילד שבסופו של דבר נשאר שומר תומ"צ.
ולכן היא דמות קשה מאד לעיכול.

חוששתני שאותם רבים, מאחינו בני עדות המזרח המה.
ההתנהגות של לאה נמצאת לגמרי בטווח הסביר, בשביל פולניה ממוצעת בת 60.
 
כל ההסברים היפים פה, מדברים אל השכל, אבל הדרמה בין דודי לאמא שלו, בין לאה לבן שלה, קורית בעולמות הרגש, ושם יש פיצוצים חוזרים ונשנים.

הלב לא מבין הסברים בעברית.

ספציפית אצל האמא-בן האלו, קיימת אהבת נפש. וזה מה שמסבך הכל. דודי כנראה דומה לה מאוד, ואולי גם תמיד היה 'ילד של אמא'. הוא מאוד מאוד צריך אותה, ואת ההכרה שלה, ואת ההערכה שלה. והיא מאוד צריכה אותו, ואת הקשר איתו.
והאהבה הזו, העצומה, פוצעת את שניהם. הם לא באמת יכולים להתנתק אחד מהשני. ולאה, אפילו שקראה את הספר המצויין של הרב דן טיומקין (בוסר המלאכים), והלכה להרצאה של פרי כהן בערכים, לא מצליחה ליישם שום דבר. (אם תשאלו אותה, היא תאמר שהיא מיישמת המון... כי מבחינתה היא משלימה עם הרבה מאוד דברים וויתורים).
כואב לה, וכשכואב - צועקים.

אולי אם יביאו למתנ"ס טיפול פסיכולוגי מקצועי במסווה של 'ייעוץ לגיל הזהב' או מה, יש סיכוי שהיא תצליח להתקדם משם.

במקביל דודי ילך לטיפול (אצל עו"ס קליני דתי מגבעת זאב). בחמשת המפגשים הראשונים רק ישפוך את מררתו על ההורים והממסד, ואחר כך יתחיל לעצב את עצמו מחדש, עם קצת פחות זעם וקצת יותר הגיון.
ואז ילכו שניהם לטיפול משפחתי יחד. או שכבר לא יהיה צורך בו.
ויחיו באושר ועושר עד סוף כל הדורות.
כמו תמיד, היטבת להסביר.

תודה!
 
ספציפית אצל האמא-בן האלו, קיימת אהבת נפש. וזה מה שמסבך הכל. דודי כנראה דומה לה מאוד, ואולי גם תמיד היה 'ילד של אמא'. הוא מאוד מאוד צריך אותה, ואת ההכרה שלה, ואת ההערכה שלה. והיא מאוד צריכה אותו, ואת הקשר איתו.
והאהבה הזו, העצומה, פוצעת את שניהם. הם לא באמת יכולים להתנתק אחד מהשני. ולאה, אפילו שקראה את הספר המצויין של הרב דן טיומקין (בוסר המלאכים), והלכה להרצאה של פרי כהן בערכים, לא מצליחה ליישם שום דבר. (אם תשאלו אותה, היא תאמר שהיא מיישמת המון... כי מבחינתה היא משלימה עם הרבה מאוד דברים וויתורים).
כואב לה, וכשכואב - צועקים.
אני מצטמררת שאני קוראת את זה.
זה כל כך נכון!
מכירה אישית מתמודדת מדהימה, שבשכל היא מבינה הכל, אבל מתקשה ליישם את הדברים בפועל.
"אם תשאלו אותה היא תאמר שהיא מיישמת המון..."- זה ממש ככה!
התמודדות ממש ממש לא קלה ולא פשוטה, לשני הצדדים. גם להורים וגם לילדים.
 
כל ההסברים היפים פה, מדברים אל השכל, אבל הדרמה בין דודי לאמא שלו, בין לאה לבן שלה, קורית בעולמות הרגש, ושם יש פיצוצים חוזרים ונשנים.

הלב לא מבין הסברים בעברית.

ספציפית אצל האמא-בן האלו, קיימת אהבת נפש. וזה מה שמסבך הכל. דודי כנראה דומה לה מאוד, ואולי גם תמיד היה 'ילד של אמא'. הוא מאוד מאוד צריך אותה, ואת ההכרה שלה, ואת ההערכה שלה. והיא מאוד צריכה אותו, ואת הקשר איתו.
והאהבה הזו, העצומה, פוצעת את שניהם. הם לא באמת יכולים להתנתק אחד מהשני. ולאה, אפילו שקראה את הספר המצויין של הרב דן טיומקין (בוסר המלאכים), והלכה להרצאה של פרי כהן בערכים, לא מצליחה ליישם שום דבר. (אם תשאלו אותה, היא תאמר שהיא מיישמת המון... כי מבחינתה היא משלימה עם הרבה מאוד דברים וויתורים).
כואב לה, וכשכואב - צועקים.

אולי אם יביאו למתנ"ס טיפול פסיכולוגי מקצועי במסווה של 'ייעוץ לגיל הזהב' או מה, יש סיכוי שהיא תצליח להתקדם משם.

במקביל דודי ילך לטיפול (אצל עו"ס קליני דתי מגבעת זאב). בחמשת המפגשים הראשונים רק ישפוך את מררתו על ההורים והממסד, ואחר כך יתחיל לעצב את עצמו מחדש, עם קצת פחות זעם וקצת יותר הגיון.
ואז ילכו שניהם לטיפול משפחתי יחד. או שכבר לא יהיה צורך בו.
ויחיו באושר ועושר עד סוף כל הדורות.
אוקי. הבנתי.
אבל גם לפני העבודה של העוסים, שזה לספר הבא... אבל אם לאה קראה את בוסר המלאכים, הייתי מצפה ממנה לאיזו "סצינת נשיכת לשון", אחרי כל התאקלים והטפות המוסר.
(או שאולי היה ושכחתי?)

הנה אני מנסה:

"את נראית לא טוב". יוכבד הניחה את כוס התה על השולחן.
באורח נדיר, לאה התעלמה מהכוס, שוקעת עוד יותר בספה. "זה לא אני שנראית רע", הודיעה. "זו הכלה שלי. היית צריכה לראות אותה. לפני חצי שעה הם קפצו אלי."
"בעצם לא היית צריכה רק זה חסר לי. מספיק לי לגמרי שרוטנשטרייך מבלוק עשרים ראתה אותה עולה אלי. ואת יודעת שרוטנשטרייך מחותנים עם קניגשטיין, הגיסה של שפינדר.
אבל למה? אני שואלת אותך למה? כבר אני לא מדברת על הקדוש ברוך הוא. אבל כבר אותי אי אפשר לכבד כשמגיעים אלי הביתה? מה לא נתתי לילד הזה.
אולי תגידי לי פעם בַּפָּנִים: אני אמא גרועה? לא חינכתי טוב? גדליה. יואלי. נחמי. צבי. חיה. מאיפה יצא לי כזה דבר, מאיפה!
ולמה אני צועקת עליהם כל פעם. את יכולה אולי להסביר לי? לא, אל תגידי לי שזה רק מקבע ודוחף אותם עוד יותר אחורה. אני יודעת את הכל אבל זה לא עוזר שום דבר כשהם מגיעים אלי. אולי במקום לכתוב לי ספר על בוסר מלאכים, שמישהו יבוא במקומי לדבר עם דודי בשפה יפה כזאת שיש בספרים?"
 
נערך לאחרונה ב:
הייתי מצפה ממנה לאיזו "סצינת נשיכת לשון", אחרי כל התאקלים והטפות המוסר.

סליחה?!
היא מארחת את דודי ויפה'לה כרגיל! מפנקת את אביטל! שומרת, מבחינתה, על קשר אמהי נחמד ועל יחסים משפחתיים ואוהבים.
זה שדודי חייב לעצבן כל פעם עם איזו חוצפה או משיגאס, באמת כבר לא אשמתה.
ועל כל דבר שהיא אמרה לו, היו שלושה שלא אמרה.
 
סליחה?!
היא מארחת את דודי ויפה'לה כרגיל! מפנקת את אביטל! שומרת, מבחינתה, על קשר אמהי נחמד ועל יחסים משפחתיים ואוהבים.
זה שדודי חייב לעצבן כל פעם עם איזו חוצפה או משיגאס, באמת כבר לא אשמתה.
ועל כל דבר שהיא אמרה לו, היו שלושה שלא אמרה.
יכול להיות שעל השלושה שלא אמרה, את יודעת אבל שכחת לספר לנו?
אני לא התרשמתי כך מהספר... אבל קראתי מזמן.
בכל אופן בתודעה שלי היא בהחלט נצרבה כאימפולסיבית, נטיה יתרה לוכוחים חסרי תועלת. הכאב שלה ברור. אבל לעשות שוב ושוב אותו דבר ולצפות לתוצאה שונה זה לא חכם. בעיקר שזה הציק גם ליתר בני המשפחה.
בקיצור, תואם גיל ומוצא. אבל הדור שקרא את הספר התפתח מאז.. ולכן מכל הדמויות עוררה פחות אהדה.
 
סליחה?!
היא מארחת את דודי ויפה'לה כרגיל! מפנקת את אביטל! שומרת, מבחינתה, על קשר אמהי נחמד ועל יחסים משפחתיים ואוהבים.
זה שדודי חייב לעצבן כל פעם עם איזו חוצפה או משיגאס, באמת כבר לא אשמתה.
ועל כל דבר שהיא אמרה לו, היו שלושה שלא אמרה.
לאה היא אמא טובה מאוד. גם לדודי. וסבתא טובה מאוד. גם לאביטל. (ובטח אמא שלה (של לאה) נפטרה כמה חודשים לפני שאביטל נולדה, והם התעקשו לקרוא לילדה שלהם בשֵׁם שאיפה הם מצאו אותו בכלל, במקום לכבד את האמא והסבתא שלהם).
והיא לא חייבת לדודי שום דבר, ובחשבון הסופי הוא הציק לה הרבה יותר ממה שהיא הציקה לו.

ספיציפית, הייתי מצפה ממנה ליחס בוגר יותר אל הדו-שיחים חסרי התועלת שהיא מנהלת עם דודי. לא בגלל שהיא חייבת משהו למישהו; בגלל שהם חסרי תועלת ומזיקים לכל הצדדים. והיא אשה טובה, שלא רוצה להזיק...
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה